עיר הנצח של העם היהודי - ירושלים

במשך אלפי שנות קיומה, עברו על ירושלים לא מעט אירועים הסטוריים, שחלקם לא מוכרים לרובנו ● היא התחילה בשם "יבוס", סיימה עם "ירושלים", והספיקה לאבד את הבנים שלה פעמיים בדרך ● סקירה היסטורית מקיפה על עיר הנצח, עיר הקודש והמקדש

אמור ליהודי 'ירושלים', וכל האמוציות יתחילו לצוף: עיר הנצח, עיר הקודש והמקדש, בירתו של העם היהודי, עיר אליה היו נשואות עיני אבותינו במשך אלפי שנות גלות. אך תתפלאו לגלות שירושלים - תיבנה ותכונן - לא תמיד הייתה כזו.

במשך 3,500 שנות קיומה, עברו על ציון עיר קודשנו לא מעט אירועים היסטוריים, שחלקם לא מוכרים לרובנו. למעשה, כבר בחומש בראשית אנחנו נתקלים בעובדה שמי ששלט אז בירושלים, היה בכלל כנעני - מלכיצדק מלך שלם. הפרשנים סוברים כי אותה "שלם" עליה מלך מלכיצדק, הייתה ירושלים. תוספת האותיות "ירו" לקוחה מן השורש השמי י.ר.ה שפירושו לייסד (וגם בעברית: "אוֹ מִי-יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ", איוב ל"ח, ו') לפי חוקרי המקרא, משמעות השם ירושלים היא 'העיר אותה ייסד האל שלם'.

ירושלים היבוסית

לפי המתואר בספר שמואל, היבוסים שולטים בירושלים, שנקראת אז 'יבוס', ומזלזלים בכוחו של דודו המלך שדרש מהם להיכנע. בתגובה, חודר יואב בן צרויה, שר צבא, לעיר ומסיר את פסלי העיוורים והפיסחים אותם תלו היבוסים עליהם הייתה כתובה שבועת אברהם לאנשי יבוס. באמצעות פעולה זו, מתאפשר כיבוש העיר מידי היבוסים.

בניית בית המקדש הראשון

מהשנה הרביעית למלכותו, משקיע שלמה המלך מאמצים לבניית בית המקדש, על השטח שקנה אביו, גורן ארונה היבוסי הממוקם בהר המוריה. לצורך הבניה, כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור, אשר סיפק לו אמנים, בנאים מומחים ועצי ארז  משובחים מלבנון.

אותה תקופה הייתה תור הזהב של העם היושב בציון. שלמה המלך שלט ביד רמה, וימי מלכותו התאפיינו בשקט ושלווה. "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע - כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א' ה', ה').

לפי מסורת חז"ל, בית המקדש עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, במשך כ-410 שנה, עד לחורבנו בידי נבוכדנאצר.

נבוכדנאצר מחריב את בית המקדש

ט' בתמוז ג' של"ח. נבואות הזעם של ירמיהו מתגשמות והבבלים מצליחים לפרוץ את חומות ירושלים, לאחר מצור ממושך על החומות שנמשך שלוש שנים וחצי. באותה עת, שורר בעיר רעב כבד ואלפי גוויות של חללי רעב וצמא, מושלכות בחוצות. גם אלו ששרדו, דמו לצל אדם.

צבא בבל לא חס על תושבי העיר וטבח בהם ללא רחם. חודש אחר כך, בתשעה באב, נכנסים הבבלים לבית המקדש ובראשם שר הצבא, נבוזראדן. לאחר שהם בוזזים את כלי המקדש, זורק נבוזראדן לפיד בוער לעבר ההיכל, ושורף אותו כליל ולכן נקבעה התענית ליום זה. לאחר כיבוש ירושלים, מגלים הבבלים את יהודי ישראל לבבל ומותירים רק מעט, כדי שהארץ לא תישאר שוממה, עליהם ממונה גדליהו בן אחיקם למנהיג.

שיבת ציון מגלות בבל ובניית בית המקדש השני

מספר עשורים לאחר הגלותם לבבל, כובשים הפרסים את הבבלים והמלך כורש מצהיר כי היהודים יכולים לחזור לארצם. מהצהרת כורש התחיל תהליך מתמשך של 110 שנים, בו מתרחשות מספר עליות מרכזיות של גולי בבל לארץ ישראל.

למרות הפרעות מצד אויבים שונים, מצב ביטחוני רעוע ופגעי טבע כמו בצורת קשה, משלימים העולים את הקמת בית המקדש השני, כאשר בתחילה הם מחדשים את עבודת הקורבנות באמצעות ייסוד המזבח. במהלך השנים מצטרפים עזרא הסופר ונחמיה לעולים ודואגים לבצר את חומות העם, הן מבחינה רוחנית - על ידי תקנות הלכתיות, והן מבחינה ביטחונית - על ידי שיקום העיר ירושלים ובנייתה.

החשמונאים והמלחמה ביוון

אלכסנדר מלך מוקדון יצא למסע כיבושים באימפריה הפרסית, במהלכו כבש את ארץ ישראל ללא קרב. למעשה, היהודים היו אדישים לכיבוש ולא תמכו באף אחד מן הצדדים. כ-165 שנה מאז שירושלים נשלטה בידי היוונים, עלה לשלטון אנטיוכוס הרביעי שהיה אחראי לגזירות השמד הקשות נגד היהודים. החשמונאים החליטו לצאת במרד נגדו, ובסופו השתלטה משפחת בית חשמונאי על יהודה ושלטה בירושלים. למרות השלטון היהודי, מגמת ההתייוונות החלה לתפוס תאוצה בעיקר בשכבות האצולה של העם.

השלטון החשמונאי אשר נמשך כ-100 שנה בלבד, היווה פסק זמן של פריחה רוחנית וחומרית. בזמן החשמונאים, נהנו היהודים מתקופה של עצמאות מדינית ועוצמה צבאית, רווחה כלכלית והתרחבות גבולות הממלכה.

בעקבות מאבקים משפחתיים, שקעה שושלת בית חשמונאי, מה שאיפשר את השתלטותו של הורדוס על השלטון בארץ, כנציג הרומאים. הורדוס אמנם נודע במקורות כשליט אכזר, אך גם כבעל יכולות ארכיטקטוניות מרשימות. מתוך שאיפה לרצות את היהודים תחת שלטונו, הוא הרחיב ופיאר את ירושלים דרומה, מערבה וצפונה, כשגולת הכותרת של מפעל הבנייה האדיר היה שיפוץ כולל של מתחם הר הבית ובית המקדש, שעליו העידו חז"ל: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".

חורבן בית המקדש השני

לאחר מותו של הורדוס, הכבידו הרומאים את עול השלטון, ויהודים שנמנו על עדת הקנאים בירושלים, התלכדו סביב בנו של הכהן הגדול, אלעזר בן חנניה, והכריזו על מרד מול הרומאים. למרות הצלחות נקודתיות של היהודים, הרומאים הצליחו להתגבר על המרד ולהבקיע את דרכם לירושלים, בראשותו של טיטוס וצרו על החומות. בתוך העיר נמקו התושבים מרעב וצמא, לאחר שהקנאים שרפו את מחסני המזון, בעת מלחמת האחים.

טיטוס ואנשיו הפילו את החומות החיצוניות של ההר והציתו באש את השערים, שבערו במשך זמן רב. ביום תשעה באב ג' תת"ל, הצליחו הרומאים לפרוץ את החומה הפנימית ושרפו את בית המקדש. המצור על ירושלים נמשך חמישה חודשים. מאות אלפי אנשים נהרגו בעת המצור, אם ברעב ואם בחרב, בית המקדש חרב, וירושלים הפכה לעיי חורבות. מנהיגי המרד, שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב נלכדו. שמעון הוצא להורג, ויוחנן נשלח למאסר עולם.

רבים מהעם נפלו בשבי ונלקחו לרומא, שם הצעיד אותם טיטוס במסע ניצחון ראוותני, בו הציג בפומבי את כלי המקדש שנבזזו, ובהם מנורת המקדש ושולחן הזהב.

איליה קפיטולינה: ירושלים ריקה מיהודים

על חורבות ירושלים הריקה מתושביה, בנה הקיסר הרומי עיר מפוארת לא פחות בשם 'איליה קפיטולינה', אך ליהודים הייתה בה דריסת רגל מועטה בלבד, לעומת הקהילה הנוצרית שביססה את מעמדה בעיר והפכה אותה לעיר הקדושה לנצרות ויעד הצלבנים שעלו אליה. עם השנים, התרוקנה ירושלים כמעט לגמרי מתושביה היהודים, ולא התקיימה בה קהילה מסודרת.

ירושלים בידי המוסלמים

שלטון הממלוכים, שליטים מוסלמים שאינם ממוצא ערבי, הכניע את הממלכה הצלבנית, וירושלים הפכה לעיר שולית מבחינה אסטרטגית, מדינית וכלכלית. יחד עם זאת היא נותרה בעלת חשיבות דתית גבוהה גם עבור הנוצרים והמוסלמים.

כ-250 שנה לאחר מכן, כבשו העותמאנים את ירושלים ושלטו בה במשך 400 שנה. מבחינה חומרית, המצב בארץ לא היה מן המשופרים, אך מול כל הסיכויים, היישוב היהודי גדל ומתפתח והופך לקהילה הגדולה בעיר, העולה במספרה על המוסלמים והנוצרים.

ירושלים חוזרת לידיים יהודיות

הבריטים כבשו את ירושלים מידי העותמאנים, וביססו בה שלטון מנדט שקבע כי ירושלים היא בירתה של ארץ ישראל. לאחר כ-30 שנה, התכנסה עצרת האו"ם והכריזה על חלוקת ארץ ישראל. בעקבות ההכרזה, פרצה מלחמת השחרור אשר גבתה מחיר כבד מאנשי היישוב היהודי, ונחלה ניצחון חלקי בלבד.

במלחמת ששת הימים, השתלט צה"ל על מזרח ירושלים, בתגובה להפגזות הלגיון הערבי על העיר, והצליח לשחרר את הכותל.

נתון מעניין מצביע על כך שמאז שנות התשעים, ניכרת מגמת 'התחרדות' של האוכלוסייה היהודית בעיר, ומדי שנה יורד מספר ילדיה החילוניים של ירושלים בכ-10% בממוצע.