המגילה בראי הארכיאולוגיה

הוכחה לאמיתות המגילה: לאחר שארכיאולוג צרפתי חשף את ארמון מלכי פרס ומדי, ותיעד זאת בספרו, ניתן להבחין ללא כל ספק שהתיאורים במגילת אסתר תואמים להפליא את הממצאים בשטח ● ויותר מכך: הגילויים הארכיאולוגיים תורמים להבנת הפסוקים

ארמונו של המלך אחשוורוש מתואר במגילת אסתר בפרוטרוט. והנה, המשתה המתואר במגילה (א,ה): "עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ", היה נראה בעיני רבים כמוגזם. כיצד הכילה חצר המלוכה אנשים רבים כל כך?! אלא שגם כאן, כמו במקרים רבים אחרים, כשחשפו הארכיאולוגיים וההיסטוריונים פרטים היסטוריים בממלכה הפרסית העתיקה, התגלה שכל הפרטים המתוארים במגילה תואמים בדקדוק רב למציאות בעת ההיא. כולל דמויות ושמות, פרטים מדיניים, מילים בשפה הפרסית העתיקה, סדרי הממשל וההתנהגות החברתית, וכו´. ד"ר ס. ימפל פרסם השוואות רבות בין הגילויים הארכיאולוגים למתואר במגילה. במאמר שלפניכם נתייחס רק לפרטים בודדים המתייחסים לארמונו של אחשוורוש.

החפירות הארכיאולוגיות בשושן החלו בשנת 1851/52 למניינם על ידי לופטוס. הארכיאולוג הצרפתי Marcel Dieulafoy חשף את ארמון מלכי פרס ומדי, שעד אז היה מכוסה תחת חורבות העיר שושן במשך כ-2,400 שנה. ובספרו L´Art antique de la Perse הוא מתאר את הארמון, גינת הביתן וחצרותיו. תבנית ארמון המלוכה וכל הנלווה אליו (כפי שניתן לראות בתרשים) מתאימים להפליא לכל הנאמר במגילת אסתר. כמו כן, בוויקיפדיה (ערך אדריכלות אשורית), מציינים שבארמונם של מלכי פרס הקדומים היו חצר פנימית, חצר חיצונית וגינת הביתן. וכי מן החצר הגדולה נפתחו פתחים אל אולם רוחבי. כס המלכות היה ניצב ממול לפתח. אם דלתות כל הפתחים היו פתוחות, יכול היה הניצב בחצר שלפני חדר הכס לראות במרחק מה ממנו, מבעד לכל הפתחים, את המלך יושב על כסאו. וזאת כמתואר בפסוקים רבים במגילה, כגון: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת" (ה, א-ב). 

ד"ר יעקב אשכנזי ז"ל (שדה חמד, גיליון מס´ 1, תשנ"ז), מתאר את שנחשף: "הארמון השתרע על פני אלפי דונמים... כדי לאפשר מושג מה על ממדי הארמון הזה יצוין רק שאולם הראיונות של המלך השתרע על שטח של עשרה דונמים! מעבר לשער שהוביל מן הבירה לארמון, ונקרא "שער המלך", [במגילה מוזכר מספר פעמים "שער המלך"], נמצאה שכונה גדולה, שבה גרו המון אנשים מפקידי המלך, ביניהם הרבה בלשנים [במגילה הם נקראים "סופרי המלך"]. מספרם היה רב כל כך שאי אפשר היה לתושב השכונה להכיר את כל יושביה... חלקו של הארמון שהיה מוקדש לנש המלך (נקרא במגילה "בית הנשים") היה בגודל של עיר בירה במדינה אחרת".

לאור הגילוי הארכיאולוגי על ארמון המלוכה, שהשתרע על שטח המתאים לעיר בינונית של ימינו, ולאור מה שנבאר להלן, ש"שושן הבירה" (שעבור תושביה בלבד ערך המלך משתה) הכוונה היא לקריית המלוכה בלבד, כבר אין כל קושי להבין כיצד הכילה חצר המלוכה מקום לאנשים רבים כל כך. מה גם שהתברר שסעודות במימדי-ענק כאלו היו דבר מצוי בפרס העתיקה. ההיסטוריון קטסיאס מספר, שמדי יום ביומו היו כ-15 אלף איש אוכלים על שולחן המלך.

ביאור פסוקי המגילה לאור הממצאים הארכיאולוגים

הרב ראובן מרגליות, בספרו "המקרא והמסורה" (פרק ח´), מציין שהגילויים הארכיאולוגיים בעיר שושן שופכים אור להבנת הפסוקים. לפי הממצאים, בתוך העיר שושן היה מחוז נפרד - קריית המלוכה, שבה ארמון המלך ובתי השרים והנכבדים. הקריה הייתה מובדלת מן העיר ע"י חומה, ותעלת מים סביבה. מחוז זה היה נקרא על שם הבירה (הארמון): "שושן הבירה". נמצא ש"שושן הבירה" ו"העיר שושן" אינם מקום אחד, כפי שניתן לחשוב מקריאה שטחית.

מעתה, מובן היטב מדוע במגילת אסתר ישנם כינויים שונים ל "שושן", לפעמים היא נקראת "העיר שושן", ולפעמים "שושן הבירה". וישנם פסוקים ששני הכינויים מוזכרים בערבוביא, וכגון: "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג, טו), ואין בכך סתירה מאחר ומדובר בשני מקומות שונים. כאשר ננתח את פסוקי המגילה נגלה כי שני הכינויים מוזכרים במגילה תמיד בשימוש מדויק. נציין כדוגמה את הפסוק שהוזכר לעיל: "הדת ניתנה בשושן הבירה" - כי חוקי המלך היו נחקקים במחוז המלוכה, ואילו "והעיר שושן נבוכה" - היראה והדאגה שמילאה את לבם של היהודים, הייתה ב"עיר שושן" שבה היו גרים היהודים. כמו כן, כאשר המגילה באה לציין שרק ליהודי אחד ויחיד, אשר היה משרי המלך, ניתנה רשות לגור בקרית המלוכה, הפסוק מתאר זאת במילים: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר".

הגילוי הארכיאולוגי על תעלת מים שסובבה את כל מחוז הבירה, חשוב להבנת מאמר חז"ל שעד כה נראה היה כקשה להבנה. במגילת אסתר (ד, טז) נאמר, שכאשר אסתר שמעה על גזרת המלך לאבד את כל היהודים ח"ו, היא ביקשה ממרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי". בפסוק שלאחר מכן, נאמר: "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי, וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר". חז"ל בתלמוד (מגילה טו,א) פירשו את המילים: "ויעבר מרדכי" כך: "דעבר ערקומא דמיא". כלומר, מרדכי עבר תעלת מים. הדברים נראים לכאורה תמוהים ומחוסרי הבנה. כעת, לאור הממצאים, ניתן להבין היטב כוונת דברי חז"ל: קריית המלוכה המכונה "שושן הבירה" הייתה מבודדת, והכניסה והיציאה ממנה הייתה רק דרך גשר שעבר מעל תעלת המים, (כפי שניתן לראות בתרשים), סביר להניח, כי מעל הגשר הייתה עמדת ביקורת, לפיקוח על הנכנסים והיוצאים וסיבת מעברם. ובגלל שמרדכי היה צריך להסתיר את יציאתו משומרי עמדת הביקורת, לכן נצרך הוא לעבור דרך התעלה עצמה, כדי שיוכל להגיע ל"עיר שושן" שבה נמצאים היהודים, ולהורות להם לצום ולהתפלל לביטול הגזירה. 

ואכן, גדולי הפרשנים - רבי אברהם אבן עזרא (אסתר א,ב), ורבינו בחיי (כד הקמח, ערך פורים, עמ´ של) - הבחינו מתוך התבוננות מעמיקה בפסוקי המגילה, טרם שנתגלו הממצאים הארכיאולוגיים, ש"העיר שושן" ו"שושן הבירה" הם שני מקומות נפרדים. וזו לשונו של רבי משה אלשיך (אסתר ב,ה): "הנה שתי עיירות [היו] סמוכות זו לזו ועורקמא דמיא [תעלת מים] היה עובר ביניהם ומפרידן, אחת נקראת "שושן הבירה", שם מושב המלך והשרים ואין רשות ליהודי לדור שם. והשנייה נקראת "עיר שושן" ושם דרים יהודים רבים. רק למרדכי לבדו ניתנה הרשות להיות ב"שושן הבירה".

המאמר שלפניכם מצטרף לרשימה ארוכה של דברים שנכתבו בתנ"ך ובתורה שבעל פה אשר נראו כתמוהים, והיו ללעג בפי אנשי "ביקורת המקרא" ואחרים. לאור החשיפה הארכיאולוגית התמיהה הפכה להתפעלות, והפרכה הפכה לראיה לאמיתות התנ"ך ודברי חז"ל. והמסקנה העולה מכך היא שחובה עלינו להאמין באמונה שלימה ולהתייחס בכובד ראש, לכל הנאמר בתנ"ך ובדברי חז"ל, אף אם הדברים נראים בלתי-נתפסים.