מה יהודי צריך לעשות ביום ההילולא של רשב"י?

"על ידי לימודיו הקדושים של רבי שמעון נמצאים אצלו ממש" ● הצדיק מוהרא"ש מדבר על גדולת התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, וממעלת הזוכה להיות אצל ציונו הקדוש במירון, ולהתבודד שם עמו יתברך, וכך זוכים להרגיש כל מיני הרגשות נפלאות שבעולם ● "הזוכה לישב בקרן זוית ולומד ספרי הזוהר הקדוש וספר התיקונים, הוא נמצא ממש אצל רבי שמעון בר יוחאי במירון"

בשיחתו הזכיר מוהרא"ש שליט"א את דברי הרב הקדוש רבי נחום מטשערנאביל ז"ל בספרו "ישמח לב" על אגדות הש"ס, שאומר, שמי שלומד תורת הצדיק, זה נחשב לו כאילו הוא משתטח אז על ציונו של הצדיק ממש, עיין שם.
 
ואמר מוהרא"ש, שגם יכול להיות שאחד כבר יושב במירון בפועל ממש בציון רבי שמעון בר יוחאי, אבל אין לו שום שייכות כלל לרבי שמעון, כי סתם מבלה שם את זמנו בשטויות ובהבלים, ורואה ומסתכל בכל פעם אילו תיירים הגיעו עכשיו, ואיך יכולים להוציא מהם כסף וכו', ואלו מזמורי התהילים שהוא חוטף בין "עסקיו הרבים", היה יכול לומר גם בביתו, ולא לחלל את קדושת המקום של מצבת קבורתו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, וגם לא הוצרך מחמת זה לצער את אשתו ובני ביתו בחינם, ולברוח מהם, ולישב במירון כל  כך הרבה זמן, בשעה שבאמת אינו עוסק שם בעבודת השם כלל.
 
ופעם ספרו למוהרא"ש, שאחד התפאר עם "העבודות" שלו, שנוסע בכל יום מירושלים עד מירון, וטובל שם במקוה, ואומר אחר כך תיקון הכללי אצל הציון של רבי שמעון בר יוחאי, ותכף ומיד חוזר לירושלים, וגם התפאר שפעם עשה כך שלש פעמים ביום אחד (שזה דבר כמעט בלתי אפשרי), ענה ואמר מוהרא"ש על זה: זהו סתם שיגעון בעלמא, ותאמינו, שיש לרבי שמעון בר יוחאי יותר נחת רוח, כשיושבין באיזו פינה שקטה ולומדים הזוהר הקדוש ותיקונים, מאשר עושים עבודות פראיות כאלה, כי על ידי לימודיו הקדושים נמצאים אצלו ממש, יהיה באיזה מקום שיהיה, מה שאין כן עם עבודות פראיות, אין לאדם שום שייכות עמו כלל.
 
ופעם בליל שבת קודש הסביר מוהרא"ש שלשה טעמים - למה נוהגים לזמר השיר "בר יוחאי" בכל ליל שבת קודש (וכן הוא מנהג מוהרא"ש).
 
טעם אחד - כי זכי הנפש יכולים להרגיש בשעה שמזמרין השיר הנ"ל, כאילו הם יושבין אז במירון ממש אצל הציון הקדוש של רבי שמעון, ומרגישין בזה כל מיני הרגשות נפלאות.
 
טעם שני - כי רבי שמעון בר יוחאי נקרא שבת דכולהו יומי, וכמו שאמרו לו תלמידיו הקדושים בזוהר הקדוש: "אנת הוא שבת דכולהו יומי", עיין שם. נמצא שבשבת קודש זוכין להרגיש איזו בחינה של קדושת התנא רבי שמעון, שגם כן נקרא על שם קדושת שבת קודש, ולכן דייקא אז מזמרין השיר הנ"ל, המדבר מגדולת רבי שמעון.
 
וטעם שלישי - כי מי שזוכה ללמוד ספרי הזוהר הקדוש והתיקונים כל השבוע, כשבאה שבת קודש, נפשו מתגעגעת מאד מאד לרבי שמעון, כי רבי שמעון בר יוחאי הבטיח, שבהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא (עיין בזוהר הקדוש, נשא קכ"ד:). ובשבת קודש הלא מתנוצץ גם כן מהארת הגאולה, בבחינת מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ח.): כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים, ולכן בשבת קודש אנחנו משתוקקים מאד לרבי שמעון, שבכוחו ובזכותו בוודאי נזכה בקרוב לצאת מן הגלות לגמרי, ולכן שפיר הוא עת הכושר מאד לזמר השיר הנ"ל, המדבר משבח התנא רבי שמעון, ודו"ק.
 
וכמה פעמים סיפר מוהרא"ש, שהיתה דרכו לסיים בכל ליל שבת קודש את כל הזוהר של פרשת השבוע, ואמר, שלא היה יכול לפעול בעצמו לילך לישון בכל ליל שבת קודש, עד שסיים את הזוהר של פרשת השבוע, ופעם כשהתאכסן בליל שבת קודש אצל איש אחד, שהיה נקרא איש חשוב מאד, וראה איך שבילה את כל הלילה בלא כלום (מה שאין כן מוהרא"ש, בילה כל הלילה בלימוד הזוהר וכנ"ל), ואחר כך החיה את עצמו בזה מאד, ואמר: הנה האיש הזה הוא נחשב לאיש חשוב מאד, אבל עבר אצלו כל ליל השבת קודש בלא כלום, ואני, ברוך השם, הייתי כל הלילה אצל רבי שמעון... אשרי מי שזוכה להיות תמיד אצל רבי שמעון, ולהגות תמיד בספריו הקדושים.

>>לכל המדורים על ל"ג בעומר