האם לא היה עדיף, למחול לנו ביום כיפור, ורק אז, כשאנו נקיים מחטאים, להעמידנו למשפט לאחר מכן? ● מה אם כן הסיבה, שיום כיפור בכל זאת נקבע לאחר ראש השנה? ● ומה בכלל ההבדל בין שני החגים? ● מאמר לראש השנה הבא עלינו לטובה

ראש השנה הוא יום הדין, יום בו אנו עומדים למשפט ונגזר גזר דיננו, בה בשעה שיום כיפור מטרתו, למחול לנו על כל פשעינו. נשאלת השאלה, האם זה הגיוני לשפוט אותנו, בטרם ימחלו לנו? והאם לא היה עדיף, קודם למחול לנו ורק אז, כשאנו נקיים מחטאים, להעמידנו למשפט. מה אם כן הסיבה, שיום כיפור בכל זאת נקבע לאחר ראש השנה? ומה בכלל ההבדל בין שני החגים?

ההבדל הוא, שראש השנה עוסק בראייה הכוללת, בגדול - ביעדים ובהתחייבויות הכלליות, ואילו יום כיפור עוסק בפרטים הקטנים - בבחינה המדוקדקת של כל אחת ואחת מפעולותינו. ראש השנה מספק את הכיוון הכללי, בשעה שיום כיפור מודד את התנהגותנו, על פי הערכים שהצבנו לעצמנו בראש השנה.

ראש השנה חייב לבוא תחילה, משום שאם מתמקדים בפרטים לפני שמתבוננים בתמונה הגדולה, המחויבות לשינוי זעירה וחסרת משמעות. רק לאחר שמקבלים מושג ברור על הכיוון הרצוי, ניתן להתבונן במעשים ובפעולות באופן מציאותי. שינוי כזה יכול להתרחש, רק אם מתפתח "אני חדש". ראש השנה מאפשר את היווצרותו של "אני" שכזה, היות ובראש השנה נוצרה האנושות מלכתחילה.

כדי לעשות שימוש נבון בחגים אלה, עלינו ללמוד להבדיל ביניהם כראוי. אין זה מומלץ לחשוב על ההכנה לראש השנה כעל "חשבון נפש והתחייבות להיטיב את דרכנו". זו תהיה החמצה. התפילות בראש השנה כמעט ואינן מתייחסות לעניין זה. בדומה לכך, ביום כיפור לא ניתן לצאת ידי חובה, באמצעות התחייבות לעשות תשובה באופן כללי. כשם שראש השנה מסוגל להיות משמעותי רק כשמסתכלים על התמונה הגדולה, כך יום כיפור הוא חסר טעם, אם לא מתמקדים גם בפרטים הקטנים.

בשביל מה אני חי?

חודש אלול עובר עלינו בהכנות לראש השנה. אך כשהיום הגדול מגיע, מתנהגים רבים מאתנו כאילו לא התכוננו אליו במשך חודש שלם. זאת בשל הפחד הטבעי שמתעורר בנו, כשאנו חושבים על "אלוקים ויום הדין". אך חז"ל אומרים לנו מפורשות, שאיננו רשאים להתוודות בראש השנה. אל תבהילו את עצמכם במחשבות על העבירות שעברתם, גם אם זה יום הדין. אתם יכולים להרגיש בטוחים: כל מה שאתם צריכים כדי להצליח בראש השנה, הוא מחויבות לערכים הנכונים.

הדרך לעשות זאת היא לשאול: בשביל מה אני חי? לכאורה שאלה קלה; הקושי טמון בתשובה כנה ואמיתית. האם אתם באמת רוצים להשתנות, או שזהו רק מס שפתיים?

מלך אהוד ולא עריץ

בראש השנה אנו מדברים על ה' כמלכנו. משמעות הדבר היא, שאנו רואים את היופי בחיים שה' מעניק לנו, גם אם הם מלווים במאבק. זאת משום שבמציאות, מוביל אותנו ה' לצמיחה באמצעות מאבקים.

בפתיחת "מסילת ישרים", ספר המוסר הקלאסי של הרמח"ל, נשאלת השאלה: מה חובתו של אדם בעולמו?" והתשובה: "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ".

זהו המסר הברור שעלינו להבין בראש השנה. השאיפה האחת והיחידה של כל יציר אנוש, היא להתקרב לאלוקים. זכרו שאין הדבר נכפה עלינו. אלוקים אינו עריץ. הוא שולט כמלך אהוד וכך אנו רוצים אותו (אם כי, כמובן, אי אפשר להדיח אותו מכיסאו).

יראת שמים

חז"ל אומרים, שישנה אמת מידה אחת לאדם: כמה יראת שמיים יש בו. זוהי אמת המידה לקשר שבין האדם למציאות.

מהי יראת שמיים זו? התבוננו בכל היבטי חייכם: אישיותכם, סביבתכם, הידע שלכם והחוויות שצברתם. על אף שכל מצב טומן בחובו מאבק מסוג שונה ובדרגה שונה, הבדלים אלה הנם למראית עין בלבד. בפועל, עמוק בתוכנו, ישנה נקודה אחת, בלתי משתנה וזהה לחלוטין אצל כולנו. זהו הדבר שאותו אנו מכנים "יראת שמיים". לא משנה בעיצומו של איזה מאבק אנו נמצאים, זוהי הנקודה שקובעת אם אנו אכן נאבקים.

חכמינו אומרים: "הכול בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים". אם כך, איך בכל זאת ניתן להגביר את יראת השמיים בתוכנו? בכך עוסק ראש השנה, בקביעת הדבר שלמענו אנו חיים ובהתעמקות זו. בראש השנה אנו ממריצים את עצמנו להילחם ולנצח, להיות בטוחים יותר ויותר בניצחוננו, על ידי התחזקות מניצחונות קטנים. זוהי המחויבות הבסיסית: להילחם ולנצח, ללא הרהורי כניעה, בין אם זהו חלק מטבענו, או משהו שספגנו מבחוץ.

אם יש לכם כוח, אין דבר שיעצור בעדכם! בראש השנה אנו שואבים כוח מראיית ה' כמלכנו וזוהי מחויבותנו להילחם. הדבר דומה להתגייסות לצבא, בהבדל אחד: הקרב הוא פרטי ואישי, שכן לכל אחד מאתנו מאבקים משלו. זהו בדיוק הדבר שעליו יש לעבוד בראש השנה. בשלב הבא, יש להחיל אותו על נושא ספציפי, אותו ניתן לזהות - זוהי ההכנה ליום כיפור.

לכל אדם ישנו פסוק

בתקופה זו אנו מרבים להתפלל יחדיו, משום שעלינו להתקדם אל מעבר למאבקים הפרטיים שלנו. אמנם, לכל אחד מאתנו מאבק פרטי משלו, אך היעד הסופי, הוא יראת שמיים - וזהו מאבק שמשותף לכולנו. זוהי גם הסוגיה שקובעת את גורלו של העם היהודי. גם אם אתם עומדים לבדכם מול בעיות שמעסיקות אתכם והשיטות והדרכים בהן אתם נעזרים, שונות מאלה של חבריכם, עליכם לזכור, שכולנו שותפים למאבק אחד. זוהי המערכה הקובעת, אם אנו באמת מגויסים לקרב או בורחים ממנו. האם אנו חלק מהעם היהודי או לא?

בראש השנה הזה, בואו נתחייב כולנו למאבק. יחד - ננצח!