פרשת תרומה- מצווה מיוחדת במינה, כיצד?

כבר בפתיחת הפרשה התורה מדגישה:" וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי"
מעניין שלמרות שמצוות תרומה היא מדאורייתא בכל זאת התורה מדגישה שלבניית המשכן ייקחו תרומה רק "מאשר ידבנו ליבו" – זוהי מצווה שאינה נעשית בכפייה, לעומת מצוות אחרות ששם התורה מדגישה את אופן העשייה- הרי כאן יש דגש דווקא על עניין הרצון- הכוונה שיהיה רצון אמיתי לתת תרומה[כסף זהב, נחושת...] עד כדי כך שאם לא היה רצון זה לקיים- לא היה מתקיים המקדש בקרב עם ישראל.
רש"י מבאר את המילים:"וייקחו לי תרומה - לי לשמי" [ע"פ תנחמ'' שם, א]
אולם לא די להסתפק ברצון, אלא יש לכוון מהתחלה- שהנתינה היא במיוחד למטרת המשכן,
מכאן שבתרומה ישנם שני יסודות חשובים: א] הרצון לתת באמת ובתמים.
ב]"לשמה" הכוונה לייעד אותה כבר בשלבים הראשונים כתרומה למשכן,
ללא שני תנאים אלו- העשייה נחשבת פסולה.
"לשמה" – הכוונה כבר בשלבים הראשונים לייעד את התרומה למשכן ואם אדם חצב אבן לא לשם המקדש, גם אם עשה זאת למען הקמת בית כנסת- אבן זו פסולה להקמת המקדש כוון שלא כיוון מתחילה
לייעד אותה לבניית המקדש.
[הרמב"ם הלכות בהב"ח א, כ]
השאלה היא: מדוע כבר שורש המקדש חייב להיות- "לשמה"?
התשובה לכך היא: ככל שהדבר קדוש וחשוב יותר- כך חייבים להקדים מהתחלה בייעוד של הדבר לקדושה.
יש להסבר זה דוגמא טובה בגמרא[מסכת כתובות ק"ג]מסופר כי היה ויכוח בין ר'' חנינא ובין ר'' חייא, ר'' חנינא אמר שאם חס ושלום תשתכח תורה מישראל יש בכוח פילפולו לעלות אותה מחדש בכוחות עצמו- את כל הש"ס מ"ברכות" ועד "עוקצין", ענה לו ר'' חייא שהוא דואג מראש שהתורה חס ושלום לא תשתכח- על ידי שהוא היה זורע פשתן ומהפשתן הוא אורג רשתות צייד כדי לצוד צבאיים, את בשרם היה נותן ליתומים ומעורם של הצבאיים היה מכין קלף כדי לכתוב על גביו את התורה והולך לעיר שאין בה מלמד תינוקות והיה נוהג ללמד את הילדים שם- תורה, הרי יכול היה לרכוש את הקלף בכספו, אלא אם רוצים שהתורה לא תשתכח חייבים לדאוג מראש שהיסודות יהיו "לשמה"!
מעניין שתרומה[651] בגימטריא: עם ישראל וכן: "והייתם לי לעם"
המילה: תרומה היא: מלשון התרוממות רוחנית שנגרמת כתוצאה מהבאת התרומה, תרומה הנעשית מראש בנדיבות לב גורמת לשמחה.
כל מטרת הקמת המשכן היא למטרה של דבקות בקב"ה,
מעניין שדוד המלך אומר בתהילים:"מזמור שיר חנוכת הבית"[תהלים ל,א]וחז"ל שואלים הרי דוד לא היה בחנוכת המקדש, אבל בכל זאת כל חייו הייתה לו משאלה להקים את המקדש כפי שאומר:"אם אתן שנת לעיניי לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'', משכנות לאביר יעקב"[תהלים,ד-ה]
יהי רצון ועם ישראל יתחזק באמונה ,יראת שמים ,דבקות בה'' ויזכה במהרה בסייעתא דשמיא - לחזות בבניין בית שלישי אמן ואמן.

הריסת אלילים

בציווי עליון משברים
מצבות ופסלים
שיש ואבנים
אלילים נטולי חיים:
"עיניים להם ולא יראו
אוזניים להם ולא ישמעו"
מעשה ידי אדם
"לא יהגו בגרונם"

יש בני אנוש נטולי בינה
יעבדו להבל וריק באמונה
יצפו בכיליון עיניים
לישועה היום , מחרתיים
לשווא יבזבזו זמנם
כפתי הזועק לים.

רק אלוקים רואה ושומע
אדם זועק ודומע
תפילה בוקעת רקיעים
חוצה מהמורות ומכשולים
מגיעה אל היושב במרומים
כהרף עין נענים.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת: משפטים[חומש שמות]
הציור:"לא תשתחווה לאלוהיהם לא תעבדם,,כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם" [שמות כ"ג,כ"ד]
- מאת: אהובה קליין (c)

וכי למה זכתה בהמה לא טהורה זו, שבכורה יפדה בשה?
ושאם לא יפדה, יערף ראשו ?
והכל מתחיל בהכרת הטוב לחמור -
חמור, היא הבהמה שמסוגלת לשאת משקל הרב ביותר ביחס לגופה ומשקלה, יותר מכל שאר הבהמות .
ואיך זה אפשרי ?
על ידי כך שהקב"ה ברא את הבהמה הזו כך שקר לה כל הזמו בגוף, ומכיוון שקר לה כל הזמן, השרירים שלה מכווצים וקשיחים יותר, ובגלל זה היא מסוגלת לשאת הרבה יותר. וכידוע, בעת יציאת מצרים, כל איש מישראל היו לא לפחות 90 חמורים ואתונים שנשאו רכוש וזהב, תעשו את החשבון לבד.
בשל הכרת הטוב הזו לחמור, הקב"ה קבע כי פטר חמור יפדה בשה, ושאם לא ימצא שה, יערף ראש החמור. לכאורה, דרך עריפת הראש נראית דיי אכזרית על פניה, שלא כמו ששוחטים בהמות כשרות, שחיטה חלקה נטולת כאב, מעשה שלא יגרם צער בעלי חיים.
הקב"ה ברא את הבהמות הטהורות עם עורק ראשי אחד שמגיע למח, ומכאן דרך שחיטה.
ואת הבהמות הלא כשרות , ברא עם שני עורקים ראשיים שמגיעים למח. בגלל מבנה זה, זכה החמור שאם לא יוכל להיפדות, יערך ראשו מתוך מעשה של חמלה. אם ישחט, הוא יחיה ויפרפר למוות עד שיגמר האוויר, או שיחתך העורך השני. אבל עם יערך ראשו, הרי אספקת הדם תיפסק מיידית בשל חתך מיידי של שני העורקים בו זמנית.

"הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.
ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה,
והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל."
(מתוך "הקדמה לספר הזוהר", הרב יהודה אשלג)

אנה נעות רגלינו
אנה נוגעות מחשבותינו
אנה הולך ליבנו
אל בית ה'' שיבנה במהרה בימנו

מזמור ל ה''

קטונתי מלספר את גדולותיך . הציפורים שרות על נפלאותיך והן בלחש אומרות אחת אל השניה
ה'' הוא האלוהים , ה'' הוא האלוהים .

ובזמן מעופן כאשר פרושות כנפיהן , כנף את כנף במחזה מרהיב שיצרת , הקול הבוקע ממשק כנפיהן הוא אחד
ה'' מלך , ה'' מלך , ה'' ימלוך לעולם ועד .

ועומדים השמיים ונוטי השמיים אשר יצרת , ומתבוננים בהם , ומשתאים מעוצמתך ואומרים בדממה דקה
מי כמוך ה'' , מלך גואל ומושיע .

אמה עבריה
בסתר ליבה בוכייה
מבית חסר כל
למצוקתה אין קול,
נערה ברשות אב
חסרת משענת וגב.

עדיין רכה בשנים
עתירת געגועים
לילדות שנקטעה באיבה
בצל אחיה ואימה
עיניה תרות אחר תקווה
לנס שעדיין לא קרה.

נערה זהובת תלתלים
מבטה מעורר רחמים
תלויה בין שמים לאדמה
עורגת לקן חם ואהבה
טרם תלך לעבדות
נשמתה זועקת ילדות.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת משפטים- חומש שמות.
ציור אמה עבריה:"וכי ימכור איש את-ביתו לאמה..." [שמות כ"א,ז] מאת: אהובה קליין (c)

פרשת משפטים- משפט שמים לעומת משפט הארץ? אהובה קליין
הפרשה פותחת במילים: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..."
המילה: "לפניהם"- נראית כאן כמיותרת והיא מעוררת שאלה, הרי מובן שמשה מביא את דיני המשפט לפני עם ישראל בלבד?
על כך מובא בגמרא בכמה מקומות הסבר על מקומה של המילה:"לפניהם"
א] "לפניהם" –הכתוב השווה בין איש לאישה בכל דיני התורה- כל דיני הממונות.
ב] הקב"ה אומר למשה לשים את המשפטים האלה לא לפני אנשים פשוטים, אלא לפני אנשים בעלי ידע משפטי- דיינים, היות ורק הם מותרים לדון בענייני משפט.
ג]"לפניהם"- ולא לפני הכנענים" והכוונה שאסור להישפט בפני ערכאות גויים,
אלא רק בפני דייני ישראל.
ד] כאשר משה נמצא בהר סיני הוא מגלה כמה גדולה היא האמת האלוקית, הקב"ה אומר למשה שהמשפט בשמים הוא שונה מהמשפט על פני האדמה, על האדמה הכול מתנהל אחרת לכן אומר לו:" המשפטים אשר תשים לפניהם "- לפני דייני ישראל והכוונה שיכולתו של האדם מוגבלת לרדת לעומק האמת בכל משפט עם כל הרצון שלו, אין הוא יכול להגיע לרמה של האמת האלוקית שהדיינים של מטה יהיו מותאמים ליכולת בשר ודם ולגבי הצדק האלוקי הקב"ה ישלים זאת- כי שם דואגים למצות את הדין עד הסוף.
"לפניהם" הכוונה לשתי מערכות משפט משולבות- מערכת משפט אלוקית עם מערכת משפט של שופטים ודיינים שהם בשר ודם ויש הבדל מהותי בין בית דין של מעלה לבין בית דין של מטה, לדוגמא: שם אין צורך בעדים וגם בהתראה שהרי תפקיד ההתראה להבחין בין שוגג למזיד ובית משפט של מעלה אינו זקוק לכך - כי אלוקים יודע הכול ואין דבר המוסתר מאיתו יתברך.
בכל מצב אם המשפט של בית דין של מטה אינו מושלם- הקב"ה משלים זאת
בעצמו.
דבר נוסף בבית דין של מטה- אין מתחשבים בכל עגמת הנפש של משפחת החוטא שאינם אשמים בדרך כלל, אך בבית משפט של מעלה אלוקים מוצא דרך כיצד לנהל את העניינים, יש ואדם יצא זכאי במשפט ואחר כך הוכח שהוא אשם, אלוקים דואג להענישו, כמו שנאמר:" וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע" [שמות כ"ג, ז]
מסקנה: אדם חייב להיות ירא שמים כי ברגע שזו דרכו הוא גם ימנע לחטוא חטאים, כמו שנאמר במסכת אבות[פרק שני ,א] ".. ואין אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"
ועוד נאמר [שם פרק ג,א] " עקיבא בן מהלל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.."
רבנו יונה אומר בפתח שערי תשובה שלו:"שאין לו להביט לקטנות העברה אלא יביט לגדולת מי הזהיר עליה"
ובהמשך הוא אומר: אין קץ לרעת הממרה את פיו"
יהי רצון ועם ישראל ירבה ביראת שמים וכך ימנע גם מעשיית חטאים.

תודה

תבורך משמים בשפע ברכות כמים, חודש טוב ומבורך- גדוש שמחה:"משנכנס אדר מרבים בשמחה"

מש מש מש מש מש מש מש מש משנכנס אדר מרבים בשמחה.ונהפוך ונהפוך אשר ישלטו גדולי הרוח על הבהמות שמסביבם

ב"ה

כבר חשבתי שלא לדבר בצוואה זו מפני שהיא ברורה, וגם מפני שאני יודע שדבריי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם, אבל אומר ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים.
דע שזה אמר ''לא תעשה את התורה קרדום לחפור בה'', כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גוום, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השררות התורתיות חוקי מוכסים והשגו את בני אדם בהטעאה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה, ולא רגליים להישען עליהם כלל. כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים ז"ל לא נמצא להם שגבו מבני אדם ולא קיבצו נדבות לישיבות המרובות והמכובדות ולא לראשי גלויות ולא לדיינים ולא למרביצי תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם יש מהם שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר גדול בתכלית, וחלילה לי מה'' לומר שהם לא היו מתנדבים ולא נותנים צדקה, אלא אותו שמצבו דחוק אילו פשט ידו לקבל היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות, אבל לא עשה כן, אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם כיון שהתורה מנעתו מכך. וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב במקצועו...
וחנניה בן דוסא אשר מכריזים ''כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה בני וחנניה בני דיו בקב חרובין מערב לשבת לערב שבת'' ולא ביקש מבני אדם. וקרנא דיין בכל ארץ ישראל והוא היה שואב מים, וכשהיו בעלי הדין באין לפניו אומר להם: או שתתנו לי מי שישאב במקומי בזמן שאני עסוק עמכם או שתתנו לי כדי מה שאני בטל מעבודתי ואדון לכם, ולא היו ישראל שהיו בדורם של אלה וזולתם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים... וטעו אלו המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחים ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם במעשיות שמצאו בתלמוד על בני אדם בעלי מומין בגופם או זקנים באים בימים עד שאינם יכולים לעשות מלאכה ואין להם שום דבר אלא לקבל...
ולמה לי להאריך בענין זה? הריני מזכיר את המעשה שנזכר ונתבאר בתלמוד והרוצה להתווכח ולהכחיש יעשה כרצונו. מעשה באיש שהיה לו כרם והיו באים עליו גנבים ובכל יום שהיה מבקרו היה מוצא ענביו מתמעטים וחסרים...
ופתח רבינו הקדוש עליו השלום אוצרות חטים בשנת רעבון ואמר ''כל הרוצה לקבל מזונו יבוא ויקבל מזונו ובתנאי שיהא תלמיד חכמים''...
ושני מעשיות אלו משתיקים כל מתווכח בענין זה.
אבל הדבר שהתירתו התורה לתלמידי חכמים הוא שיתנו מעות לאדם להתעסק להם בהן כרצונו אם ירצה, והעושה כן יש לו שכר על כך, וזהו מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים, וכן למכור סחורתם בתחלה לכל הנמכרים ומוסרים להם המכירה הראשונה בשוק בהכרח, כי אלה זכויות קבעם ה'' להם כמו שקבע את המתנות לכהן ומעשרות ללוי כפי שבא בקבלה. כי שתי הפעולות הללו עושים אותם לפעמים הסוחרים זה עם זה דרך כבוד ואף אל פי שאין שם חכמה, ולפחות שיהא תלמיד חכמים כעם הארץ שמכבדין אותו. וכן פטרה התורה כל תלמידי החכמים מכל החובות המממשליות כגון המגביות והארנוניות ומסים המיוחדים על האדם, והוא נקרא כסף גולגולתא ומשלמים אותם עליהם הקהל...


רמב"ם פיהמש"נ אבות ד, ז

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכות י-יא

.

למי שהולך בדרך האמת.

אסור לעשות מסחרה לחפש כסף וחומריות מדברי תורה, אבל ענג של אמת וקדושה, מותר בהחלט.

בפרשת השבוע - משפטים,

יש עניין בכמה מצוות שם, כאשר אחת מהם מתייחסת
לעניין השומרים ודינם, שומרי שכר, שומרי חינם וכד''..

ידוע שלכל צד נגלה בתורה יש צד שהוא לא נגלה,
ועניין השומרים הגשמי - מתייחס כמובן גם לצד הרוחני,
ובמה מדובר מהבחינה הרוחנית ?
שכל אחד ואחד מישאל, הוא שומר.
ולכן יש ללמוד את הנושא.
לפני שנשמה יורדת לעולם, משביעים אותה -
תהי צדיק ולא רשע. והיא נשבעת.
אחרי שהיא נשבעת היא יכולה לרדת.
וכך יורד עוד שומר לעולם.
שהרי על מה אנחנו עם נבחר ?
נבחר לשמור.
ומה לשמור ?

ל ש מ ו ר מ צ ו ו ת י ו . כמובן.

* החומר הובא משיחות הרבי - פרשת משפטים *
רק הפשטתי למילים לשלי.

http://boker.nana10.co.il/Article/?ArticleId=698484&sid=187

עם למוד סבל
יוצא מכור ברזל
בארץ צייה ושיממון
למתן תורה ייכון.

אם הבנים שמחה הללויה
צופה ישועה לעם סגולה
בידיה מלבושים צחורים
כובסת במים צלולים.

המדבר מתהדר בהדר
מקרין הילה וטוהר
עצים מרננים שירה:
לפני בוא יום הגדול והנורא.

הערה: השיר בהשראת פרשת: יתרו [חומש שמות]

טעם החיים


כי מצווה מטעם עצמה היא הדבר שהכי קרוב להקב"ה,
יותר מנשמה ויותר מגוף.
עד כדיי כך.

המצווה מחברת בין עליונים לתחתונים.
בדיוק כפי שהעליון רוצה.

מעמד הר סיני/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
"וכל העם רואים את הקולות"
יחדיו עשרים ושתיים אותיות
מעל הר סיני מחוללות
בציווי עליון עשרת דיברות.

שערי שמים נפתחים
נבקעים אורות גנוזים
את פני ישראל מאירים
צלילי שופר מהדהדים
בליווי זימרת מלאכים.

עם ישראל מיטהרים
בצל השכינה חוסים
במעלות עם השרפים
נעשה לנשמע מקדימים
כהרף עין לנצח מתקדשים.

הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]
מצורף ציור: מעמד הר סיני: מאת/ אהובה קליין (c)

בזכות נשים מבורכות נגאלו ישראל
דוגמת מרים דבורה ויעל,
כל אחת שותפה נאמנה
בבניית גאולה שזורת אמונה.

מרים אחות אהרון ומשה
גדושת רעיון ומעשה
רוח אחרת בה תפעם.
מי באר בזכותה קיים.

דבורה נביאה-אשת לפידות
פיה מפיק שירת מרגליות
שופטת צדק בישראל
בין הרמה לבית אל.

יעל כגפן פורייה
משתבחת חוכמה ותושייה:
"אשת חיל מי ימצא"?
ישראל בחסדי אלוקים זכה.

הערה: השיר בהשראת פרשת בשלח[חומש שמות] וההפטרה:[שופטים – פרקים ד,ה]

רק כדי להזכיר לך, או להכיר לך, או לדרבן אותך :
* עם פירוש רש"י ע"ה *
{ו} והיו הדברים האלה. ומהו האהבה והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו: אשר אנכי מצוך היום. לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא, מצות המלך הבאה במכתב: {ז} ושננתם. לשון חדוד הוא, שיהיו מחדדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד: לבניך. אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה'' אלהיכם, ואומר (מלכים ב'' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר (ד''''ה ב'' כט, יא) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה'' אלהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב'' ב) אבי אבי רכב ישראל וגו'' : ודברת בם. שלא יהא עיקר דבורך אלא בם. עשם עיקר ואל תעשם טפל: ובשכבך. יכול אפלו שכב בחצי היום, תלמוד לומר ובקומך. יכול אפלו עמד בחצי הלילה, תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה: {ח} וקשרתם לאות על ידך. אלו תפלין שבזרוע: והיו לטטפת בין עיניך. אלו תפלין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת. טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים: {ט} מזזות ביתך. מזוזת כתיב, שאין צריך אלא אחת: ובשעריך. לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עירות

כאשר ה'' אומר - היום.
היום זה בכל זמן שהוא עד קץ הימים.
כל יום זה היום, והוא אומר -
מצווך על המצוות, היום,עד היום האחרון.

מצוות כוללות בתוכן גם תפילין, גם ציצית, ועוד הרבה דברים אחרים יפים ונפלאים ונוראים.

ונראה לי שדווקא במקרה הזה - הקב"ה לא מעוניין בפילפולים של קבלייטמן , שלפי מה שאתה אומר -
הוא האנטי תזה למה שהקב"ה מצווה בכבודו ובעצמו,
מצוות הנעשות בגשמיות, גם.

מה מפרש רש"י ע"ה , זכותו תגן על ישראל,

אלהי כסף = בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות.

הכרובים בקודש הקודשים, צריכים להיות מזהב בלבד.
כל דבר אחר אסור לגמרי.


אלהי זהב = בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב: לא תעשו לכם. לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם.


ז"א שהקב"ה מצווה שיהיו אך ורק 2 כרובים העשויים זהב לפי ההוראות.
אך אסור בתכלית האיסור לעלות על מספר זה,
וכמו שאומרים : כל המוסיף הרי זה משובח.. לא במקרה הזה.

עמוד האש / שיר מאת: אהובה קליין (c)


אלוקים ילווה עמו
יד ביד עימו
ביום בליל
בניו ישראל.

בהרים גאיות ומדבר
ינצרם מכל משמר
יאיר להם נתיב
בעמוד אש עמיד.

פניהם מוארות כשלהבות
את האפלה מניסות
כנשר הנושא גוזליו
כן ה'' ישא בניו.

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת: בשלח חומש שמות.

מלפני מתן תורה ואחרי מתן תורה.
אכן נכון היה כך שעד מתן תורה,
היו השמיים לה'' והארץ לבני אדם.
ומה הכוונה בזה ?
שהשמיים = רוחניות ישארו בשמיים בלבד ולא יתערבבו בגשמיות.
והארץ = הגשמיות נשארה למטה בארץ ולא נדבקה ברוחניות. מה שאומר שהיתה הפרדה מוחלטת בין 2 הכוחות.
לכן הרבה מאבותינו הקדושים, אכן קיימו את המצוות בדרך רוחנית וקצת שונה מאחרי מתן תורה.

אך צריך להבין, ברגע מתן תורה הרבה דברים והרבה חוקים השתנו. אביא כדוגמא - עריות.
עד מתן תורה היו דרגות שונות של עריות מותרות וזיווגים של דרגות קרבה מסויימות מותרים.
או שלא היה צורך להניח תפילין.
ומה שהיה רלוונטי עד אז, כבר לא היה רלוונטי לאחר מתן תורה, כי כך השם רצה והחליט מה טוב לאדם.
עכשיו, אם יש מצב של הפרדה, אין גורם הקב"ה לחיבור בין ההפכים המנוגדים האלו לכלי אחד ?

והתשובה היא כמובן - מצוות גשמיות.

וצריך להבין, שמצד הנשמה והגוף, הם לא במצב ברירה של ערך קדוש. הרי בגוף , אם ישתמש בו האדם בצורה חיובית, הגוף נעשה קדוש. וכשיעשה בו האדם שימוש
שלילי, הרי הגוף לא בחזקת קדושה. וברגע שלא תהיה רוח בגוף, זה בסה"כ נשאר - גוף. כלי נטרלי ומנוטרל.
וכך גם הנשמה - למרות שמגיעה ממחצבתו של הקב"ה דרך השימוש בה קובע את מצבה.
אז שאלנו, מה עניין המצוות הגשמיות לחיבור הקטבים המנוגדים ? שהמצוות עצמן הן חומר עצמותו של העליון, וקיומם הוא הכפתור שכביכול מפעיל את הדבק והחיבור הזה.
קיום מצוות = ON. אי עשייה = OFF.
ולמה כל זה ?
כי כך הקב"ה רוצה.
(-;

אחרי חציית ים סוף, לאחר צפייה והשתתפות באחד המעמדים הכי מדהימים ועוצמתיים בהיסטוריה כולה,
ויאמרו כל העם : " זה אלי ואנווהו ", מכיוון שכל העם היה כמעט ברמה החיובית המקסימלית - כולם ראו את אותו המראה,מראה השכינה,
זקנים, גברים, נשים וטף, תינוקות שבדיוק ינקו חלב מאימם, הסיטו את ראשם והחלו לדבר ולאמר :
" זה אלי ואנווהו ".
מספרים חז"ל, שאפילו עובר ברחם אימו, ראה את המראות והשכינה מתוך בטן אימו, כיצד ?
עור ביטנה של אימו נעשה שקוף, כך שהעוברים יוכלו לצפות במה שקורה.
ככה זה שכל העם ברמה גבוהה ואחידה, גדולים כקטנים, ואין עוררין ובילבולים.