יֵש לִפְעָמִים,
שֶשָכֵן אֶחָד צָרִיך
לְהַשִׂיא אֶת בִּתוֹ,
וְאֵין לוֹ כֶּסֶף.
הוּא מְבַקֵש אֶת הַשָכֵן שֶלוֹ,
שֶיֵלֵך אִיתוֹ בְּיַחַד
לֶאֱסוֹף כֶּסֶף, שֶיִהְיֶה
לְהַשִׂיא אֶת הַבַּת שֶלוֹ.
וְאָז שֶשְנֵיהֶם הוֹלְכִים,
הַרְבֵּה פְּעָמִים,
יוֹם שָלֵם -
וְהוּא לא אוֹסֵף פְּרוּטָה אַחַת,
בַּלַיְלָה,
זֶה שֶהָלַך לְחַפֵּשׂ כֶּסֶף
בִּשְבִיל בִּתוֹ,
שֶאִשְתוֹ נוֹתֶנֶת לוֹ לֶאֱכוֹל,
הוּא אוֹמֵר:
"אֵין לִי עֲצַבִּים לֶאֱכוֹל,
אֲנִי כְּבָר צָרִיך לִישוֹן,
אֵין לִי עֲצַבִּים לְדַבֵּר עִם אַף אֶחָד.
בִּגְלַל שֶאֵין לִי כֶּסֶף,
אֲנִי בְּדִיכָּאוֹן".

אֲבָל שֶהוֹלֶכֶת עַל אֵיזֶה דָבָר,
אֵצֶל הַשְכֵנָה שֶלָה,
שֶגַם בַּעֲלָה הָלַך אִיתוֹ,
רוֹאָה שֶיוֹשֵב עִם הַמִשְפָּחָה,
וְהֵם אוֹכְלִים וְשוֹתִים -
שְׂמֵחִים.
וְאִשְתוֹ שֶחוֹזֶרֶת
הִיא אוֹמֶרֶת:
"בּוֹא תִרְאֶה הֶבְדֵל,
אֵיזֶה עֲצַבִּים יֵש לְךָ,
אַתָה חָלָש,
וְהוּא - בֶּן אָדָם!
שְנֵיכֶם הֲלַכְתֶם לֶאֱסוֹף כֶּסֶף,
שְנֵיכֶם רָצִיתֶם כֶּסֶף,
מַדוּעַ הוּא
אוֹכֵל עִם הַמִשְפָּחָה שֶלוֹ
וְאַתָה לא?"
אָז הוּא עוֹנֶה לָה:
"אֲנִי צָרִיך לְהַשִׂיא אֶת בִּתִי.
וְהוּא צָרִיך לְהַשִׂיא אֶת הַבַּת שֶלִי,
לא אֶת בִּתוֹ!"

הרב ברוך שלום הלוי אשלג

.

http://www.iba.org.il/moreshet

מדברים שם ?

.

.

המנה היומית , מוקדשת לאוהבי ה''. נחמת ישראל

הרמב"ם כותב: " הטובה הצפונה לצדיקים הוא חיי העולם הבא, והוא החיים שאין מוות עמהן והטובה שאין עמה רעה וכו''. שכר הצדיקים הוא שיזכהלנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו, אלא יכרתו וימותו "
( הלכות תשובה פ"ח )
וכן : " הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא, אין שום דרך בעולם להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד ואין לה ערך בטובת העולם הזה אלא בדרך משל "
( שם פרק ו )

נאמר במדרש: " כי לכל חפץ יש עת, ולכל עת יש חפץ.
מה דבר נש בעי עביד בהאי עלמא עביד, ברם תמן דינא
וחשבנא " - בעולם הזה עושה האדם מה שרוצה, אבל שם, בעולם הבא, חייב לתת דין וחשבון על מעשיו.
( מדרש קהלת ה )



" בהמה שמתה, יש לה מנוחה, אבל בני אדם שעוברין על מצוותיו של הקב"ה הוא מכעיסין אותו במעשיהם שאינם הגונים ומתו בלא תשוב, מעמידין אותם לדין ומאירין להם כל מעשיהם בפניהם ודנים אותם כל מעשיהן וגו''..
( תנא דבי אליהו זוטא פרק כד )

( ספר הישר לרבנו תם )

ראוי לכל הירא דבר השם להשיב אל ליבו יום המוות ושואתו וחרדתו, ויהיה לו למזכרת, ויאמר ללבו :
לבי לבי ! הלא ידעת, כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר.
מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע, כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר אתה וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה.
ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה,
תחסר חלק מחלקי חייך.
ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלא אבר.
ומדוע לא ידעת כי עפר אתה ולא זכרת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר ולא תעביר על ליבך יום המר, יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום תדבק לשונך לחיכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך, ועל ארץ תחתית ישליכוך, ןעל כל מעשה יחשבוך, וכאבק תידכה, ואישך לא תיכבה.
יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט
וכוס תרעלה ביד השם. שם תימצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך ומצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא
תהיה עתיד לתת חשבון, היה לך לשמח במותך.
אך תלך למר ממוות ולמקום אופל, ארץ חושך וצלמוות.
שפ תיפול עליך אימה ותכסך כלימה, ולבושך גוש רימה,
ויזורה על גופך גפרית, לבלתי השאיר לך שריד !
הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום,
יום תמרור בבכיה ותאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום
שואה ונאקה, יום מספד מר, יום תערוך אבל מישמר מול
מישמר, יום יחרה אף האל וקנאתו וניתכה כאש חמתו,
יו ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה וישאר הגוף
ככלי מלא כלימה, מושלך כאבן דומם.
ועתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה, או מי יהיה עליך סיתרה ? הלא אז תאמר: " אויה לי ! מה עשיתי ומדוע דבר השם בזיתי, ואחרי שרירות לבי פניתי ובמה אתכסה
וערום אנכי ? " איתקושש והיתבושש והיכלם מחטאתיך,
ותן תודה לאלוהיך, בעוד נפש בגופך, בטרם יחשכו כוכבי נישפך ".

האל ממשפטים הקשים יצילנו, וממוות יגאלנו.
ויראו עינינו וישמח ליבנו.

העולם הזה הוא " עולם הנסיון " ולא " עולם הגמול "


בספר " אור יחזקאל ": ועוד זאת עלינו לדעת יסוד גדול.
איתה בקרא ( דברים ח ה ): " וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה'' אלוקיך מיסרך ", ובאבן עזרא:
" שידע באמונת לבו כי היא העיקר ".
חייבים אנו להבין כי העולם הזה אינו עולם הגמול אלא
כל מציאות העולם הזה " עולם הנסיון ", דהיינו לבחון ולנסות את האדם האם הולך בדרך הנכונה. ועניין זה הוא מצוות עשה, וכשם שהאב הנבון אינו מסיר את עיניו אף לרגע קט מבנו, וכל הזמן שואף לחנכו כדי שיתמיד בדרך הנכונה, כן כל חיי העולם הזה נועדו רק למטרה זו. וכל אשר מקבל בעולם הזה אינו נתינה לצרכו ולהנאתו אלא למען נסותו, כדי שיכיר את האמת, ורע ומר מי שאינו מכיר בזאת, נמצא שאוכל את חלקו בעולם הזה.

איתא בחז"ל ( חגיגה טו. )
שכל אדם נולד ויש לו ב'' חלקים: חלק בגן עדן וחלק בגיהנם. ובעת שאדם זוכה, נוטל חלקו בעולם הבא.
ולא רק זאת אלא הקב"ה שומר את חלקו בעולם הבא שלא יפגם ולא יחסר ממנו מאומה. וכל מה שנטל מחמודות העולם הזה אינו מגרע את חלקו בעולם הבא.
אמנם בשעה שאינו זוכה ומקבל חלק הגיהנם, אזי להפך:
כל הנאות העולם הזה שמקבל הם על-חשבון המצוות והמעשים הטובים שעשה. וכאשר מגיע לגיהנם מקבל כל חלקו מושלם ואין לו כלום בעולם הבא, והינו דאמר הכתוב
( דברים ל טו ): " ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע " - החיים והטוב שהם חלק העולם הבא עומדים כנגד חלק הרע והמוות, ושניהם יחד מזומנים ומוכנים לאדם וכש"נ. וכשן שנאמר: " קל אמונה ואין אוול " ( דברים לב ד ) - אין עוול בהנהגת הקב"ה,
ושומר את החלק המגיע לאדם שלא ינזק, וכל אחד מקבל
כפי שגרם לעצמו. ולהצדיקים ה'' מענישן בעולם הזה כדי
שחלק עולם הבא שזכו להם לא יפגם.

" פן תאכל ושבעת וכו'' ושכחתך את ה'' אלוקיך "
( דברים ח יב ) - בעת שאוכל ושבע, היינו שבוחר ומתאווה להנאות העולם הזה, הרי בוחר לעצמו בגיהנם,
ולכן " ושכחתך את ה'' אלוקיך ".

אמן כן יהי רצון.תודה על המאמר.

.

צריך להתפלל על 1 שיחזור בתשובה ולייטמן ושות'', יבינו מה הם קוראים, כי חשיבות קיום המצוות נמצא כתוב לאורך כל הספרים והזוהר והתורה שבכתב והתורה שבע"פ. לא ברור איך הם מצליחים לדלג על זה. מדהים!

זכור את יום השבת לקדשו וכל המצוות הם לא המלצה, הם כדי לקיימן לזה נבחר עם ישראל.

שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן כן יהי רצון

יהודי שמפחד מהעולם, הוא כביכול גובל בעבודה זרה, שהרי הכל מאת הקב"ה. וכשהולכים איתו בדרכו -
אין פחד כלל.

והבסיס הוא האמונה בהקב"ה שעינינו ישראל.
והעמוד הוא המצוות.
והגג הוא משה רבנו.

בתימצות נמרץ.

http://www.doresh-tzion.co.il/WebData/pl18.wvx

מצוות קריאת שמע (במקורות עתיקים: ''קרית שמע'') היא אחת המצוות החשובות ביהדות, והיא למעשה הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח הוא "שמע ישראל, ה'' אלוהינו, ה'' אחד".



פרשת שמע (דברים ו'' ד''-ח'').

שמַע יִשרָאֵל ה'' אֱלֹהֵינוּ ה'' אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה'' אלוהיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשעָרֶיךָ:

וְהָיָה אִם שמֹעַ תִּשמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשר אָנֹכִי מצווה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה'' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹש וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשב בְּשדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ: הִשּמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אלוהים אֲחֵרִים וְהִשתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה'' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשּמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשר ה'' נֹתֵן לָכֶם: וְשמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשכֶם וּקְשרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשר נִשבַּע ה'' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשּמַיִם עַל הָאָרֶץ:

וַיֹּאמֶר ה'' אֶל משה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצוות ה'' וַעֲשיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי ה'' אֱלֹהֵיכֶם אֲשר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'' אֱלֹהֵיכֶם. אֱמֶת:

רבי יוחנן פתח ( תהלים פד,ז ):
" עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה "
מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה, ואומר :
" אני פלוני בן פלוני עברתי עברה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני "

גזר דינו של רשע מלאכי חבלה דוחפין אותו על פניו, ואחרים מקבלין אותו לפני אור ( UR ) של גיהנם, ופוערת את פיה ובולעתו, שנאמר ( ישעיה ה, יד ):
" לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה " - למי שאין בידו מצווה אחת שמכריעו לקו זכות. אבל מי שיש בידו תורה ומעשים טובים ויסורים רבים באים עליו, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר
( תהלים כג,ד ): " גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עימדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני " -
"שבטך" אלו היסורין, "ומשענתך" זו התורה.

בס"ד

רבי יודן פתח ( איוב יא,כ ):
" ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש " - גוף שעינו כלה ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה, ועליהם
הכתוב אומר ( ישעיה סו,כד ): " כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ".

אמר אבי יהושע בן לוי :
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא. הראני בני אדם שתלויים בחטמיהן, ובני אדם שתלויים ברגליהם,
והראני נשים תלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויים בעינייהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם, ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים, ובני אדם יושבים חיים, ותולעים אוכלים אותם. אמר לי :
אלו שכתוב עליהם : " כי תולעתם לא תמות ".
והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והיו מאכילים אותם על-כורחם ושיניהם נשברות, והקדוש-ברוך-הוא אומר להם: רשעים, כשאכלתם הגזל ( גזל תורה בין היתר ), היה מתוק בפיכם, עתה אין בכם כח לאכול ?! לקיים מה שנאמר ( תהילים ג,ח ): " שיני רשעים שברת ". והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש, כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר, ועליהם הכתוב אומר
( שם מט,טו ): " כצאן לשאול שתו מוות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם לבלות שאול מזבול לו ".

אמר רבי יוחנן :

כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עברה אחת, זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם, עד שמשלימין לכל העברות שיש בידו. משל למה הדבר דומה ?
לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין הרבה והוליכוהו אצל המלך.
אמר להם המלך: " מה אעשה לכם, לכו וחלקוהו ביניכם ".
באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזריים ומחלקים אותו ביניהם.

כתוב בתפילות : נעמוד לפניו ביראה ופחד ( מלפני הקב"ה ).

תניא אומר :

רשעים בגיהנם,
כל שנים עשר חודש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב ( מלאכי ג,כא ): " ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ". ואחר כך נשמתן חוזרת בהן, והן יוצאים מגיהנם ופניהם שחורות כשולי קדרה, והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים: " יפה גזרת עלינו, יפה דנתנו, לך ה'' הצדקה ולנו בושת פנים כיום הזה".
אבל את אומות העולם עובדי עבודת אלילין דנין אותם בשבעה מדורות של אש, ובכל מדור ומדור שנים עשר חודש, ונהר דינור יוצא מתחת כסא כבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו.

כשסר מאמונתו יתברך - ההשגחה סרה ממנו :

מבואר ברמב"ם כי אמונה והשגחה נקשרים זה בזה, כי כפי האמונה שיש לאדם בהשם יתברך, שהוא הבורא והמשגיח לבדו ואין בלתו, כן השגחת הבורא יתברך עליו להמציא לו כל מחסורו, וזהו " רצון-יראיו יעשה " ( תהלים קמה,יט ).
ולהיפוך, חלילה - אם אין לו אמונה, יוסר ההשגחה ממנו וכו''.
וזהו " אהיה אשר אהיה " ( שמות ג,יד ). שאהה בלבבם, כפי אמונה שיהיה משורש בלבבכם.
נמצא זהו באמת עצה גדולה לאדם - כאשר הוא באיזה צער, רחמנא לצלן, יראה לחזק האמונה בלבבו, וזהו " מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה " ( תהלים קיח, ה ), וזהו
" אהיה " עמם בצרה זו " אשר אהיה " עמם בצרה אחרת
( רש"י שם ). ירצה, " אהיה " עמם בצרה זו להושיע אותם ולחלצם ממצר, " אשר אהיה " עמם בצרה אחרת, כשישימו לבם על צרה אחרת, צרת הנפש, שנפלו מאמונה, רחמנא לצלן, ושב ורפא לו. ( "בית יעקב", שמות ). עוד מהנזכר לעיל: הנראה לי על פי דברי הרמב"ם (ב"מורה" פרק נא חלק ג ), והנה נגלה אלי ענין נפלא;
כי כפי שיעור שכל בעל שכל, תהיה ההשגחה בו. והאיש
אשר לא יסור שכלו מה'' תמיד, תהיה ההשגחה בו בעת כי כל מי שתמצאהו רעה מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא. ובזה סר הספק הגדול אשר הביאו הפילוסופים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש ולהשוות ביניהם ובין מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה ממה שמצאו החסידים הטובים רעות גדולות. ולמה שכתבנו הסוד בזה ( שבזה שהסירו החסידים לעיתים מחשבתם מבוראם, פקדתם הרעה למען ישובו וידבקו מחשבתם שוב לאחוז בו יתברך לעולם ).
והיוצא מזה, כי צריך להיות דבוק בה'' תמיד, ואז יהיה מושגח תמיד. ובסור הדבקות יוסר ההשגחה, והוא מופקר, חס וחלילה, עיין שם. ( " ייטב לב ", דברים, ד"ה והנ"ל ).

לא יקרא מאמין ללא קיום מצוות :

בעוונותינו הרבים, ישנם הרבה החושבים, העיקר שאנו מאמינים בה'', ומסתפקים בזה ללא שמירת ודיקדוק המצוות, עלינו לדעת, ששלמות האמונה אינה רק בקיום המצוות והמסירות נפש עליהם.
ידוע, כשאדם מאהבתו ורצונו מתייגע לעשות רצון זולתו כאב לבנו או כבן לאביו, ואפילו בין אדם וחברו, הרי שבזה מתקשרת האהבה והאמונה ביניהם, וככל שיעשה בפועל מעשים יותר, וכל שכן אם הגיע למעשי מסירות נפש, הרי שעצם המעשה נותן בלבם התקשרות חזקה.
כשאדם מקיים מצוות מעשיות של התורה לכבוד בוראו;
קושר תפילין מהודרות, ציצית נאה, מדקדק במצוות, עוסק בתורה, בוודאי שבזה מהדק הקשר בינו לבין בוראו.
אין צורך לומר שהקדוש-ברוך-הוא אוהבו על זה, אלא גם מהאדם נובעת אהבה להקדוש-ברוך-הוא, שהרי עבורו הוא, כביכול, טורח ומתאמץ ומדקדק בקיום חובותיו, עד כדי שצר לו בראותו בני אדם אחרים שאינם מקיימים חובותיהם כיאות לעבד נאמן למלכו שאינו מסת]פק בזה שהוא עובד למלכו ואחרים לא, אלא משפיע על אחרים אפילו שלא על מנת לקבל פרס. אבל כשאין אדם תורם מעצמו כלום לבוראו, לא ממונו ולא מגופו, ודאי שאין שום דבר שיקשר ויהדק אהבה בינו לבוראו, וכל נסיון קל תכף מדיחו לעשות רצון עצמו נגד בוראו, שהרי לא תרם כלום,
ונדמה לו שגם מפסיד. וכמו שנראה שני בני אדם שלא מכירים אחד את השני ומעולם לא עזרו אחד לשני,
ודאי שאין קשר או אהבה במיוחד ביניהם.
כל האמור לעיל הוא כדי להבין את הדברים הבנה שכלית.
אמנם ענין יותר עמוק יש כאן, והוא סגולת המצווה.
שעצם המצוות יש בהן סגולה גדולה לקשר את האדם לאמונה, והדברים מהוארים בספר " עת מלחמה ".
ובכך מבין דברי רש"י על הפסוק "בעבור זה עשה ה'' לי בצאתי ממצרים " ( שמות יח,ח ), ופרשוהו רוב המפרשים, הרמב"ן והרס"ג, כי בעבור שהוציאנו ממצרים על כן אנו מחוייבים לעובדו. אולם רש"י מפרש להפך, וזה לשונו :
" בעבור זה " - בעבור שאקיים את מצוותיו " עשה ה'' לי ".
הרי אנו רואים יסוד גדול זה, שעיקר ההתקרבות לאמונה אינה אך על ידי יציאת מצרים, אלא בעיקר על ידי עשיית
וקיום המצוות, ואין יציאת מצריים אלא למען זה ש" תעבדון
את האלקים על ההר הזה " ( שמות ג,יב ).
למדנו שעיקר הדרך להגיע אל אמונת ה'' וביטחון בו יתברך הוא על קיום המצוות בפועל ובטהרת הלב, וכמאמר דוד המלך ( תהלים קיט, פו ) :
" כל מצוותיך אמונה ". וכשאיש ישראלי מקיף עצמו בחבילות של מצוות, הנו מתקרב לאמונה הנזכרת של
" צדיק באמונתו יחיה ", שכל תהלוכות חייו קבועים לפי אמונה זו, ובפרט במצוות עסק התורה.
ולמדנו זאת מפסוקים מפורשים כאשר האיר לנו הגאון
רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בפסוקים " לכן אמור לבני ישראל אני ה'' והוצאתי אתכם וכו'' אני ה'' " ( שמות ו,ו-ז ).
הרי שהידיעה הזאת אינה אלא אחר הלקיחה לעם במתן תורה, וכאמור, שרק על ידי עסק המצוות ותלמוד תורה נכון ליבנו שתתישב זאת הידיעה.עד כאן.
ובעניין השתדלות במצוות כהכרח לחיזוק האמונה, כתב "החזון איש" ( אמונה וביטחון פ"ג ) : חיידקים ובעלי ארס ממלאים את כל אויר העולם לשרש את האדם ולעכר את מוחו, וחכמתו מסתלקת. עוד שם : " תיקון הלב " אין לו מזור זולת המעשים, ומה הם קשרי החכמה, כלומר, מה יחזיק לאדם חכמתו שלא תשתבש ?
מעשי המצוות אשר נצטווה עליהם. וכל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת.


לילה טוב.
וחלומות פז.

מגילת רות שבעים טעמים !

נהגו ישראל לקרות מגילת רות, טעמים רבים ניתנו לכך ע"י
רבותינו. מובא בילקוט: מה ענין רות שנראת בעצרת אצל מתן תורה ? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני,
וכן הוא אומר " חייתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים ",
עכ"ל. רבנו הגאון מאיזמיר רבי אליהו הכהן כתב "שבעים"
טעמים בדבר קריאת מגילת רות בחג השבועות:

הטעם הראשון:
ללמדך שאין התורה מתקיימת כי אם במי שמשים עצמו כבהמה שלא ללכת אחרי תענוגי המאכלים. ועצרת הוא בזמן קציר שעורים - מאכל בהמה. והבט וראה רות שבאה לקבל עול תורה ומצוות בעצרת זמן מתן תורה - קציר השעורים ומצאה ידה שממנה יצאה שלמה שעשה אזניים לתורה.

טעם השלושים ואחד ללמדך :
כדי להשיג ולהצליח בתורה צריך האדם לטרוח ולהפציר הרבה עם רבותיו שילמדוהו, כרות במואביה שהפצירה בנעמי עד בוש כדברי חז"ל. ובזכות הפצרותיה השיגה אורחות חיים, ונתגיירה וזכתה לתורה.

הגאון רבי יעקב אורנשיין בעל הישועות יעקב כתב טעם יפה: הנה שנותיו של דוד המלך היו משל אדם הראשון, אפשר שהיו ממש מצומצמות. וידוע שדוד המלך נפשטר בעצרת והיו כל ישראל אוננים והקריבו למחר, עיי"ש בירושלמי ( מס'' חגיגה יז. ) וביום שמת נולד שהקב"ה
ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. ע"כ קורים רות בחג השבועות כי עיקרה של המגילה הוא שבסופה
" ישי הוליד את דוד ".

פרשת:בהעלותך- במה זכה אהרון? / מאת: אהובה קליין

פרשת בהעלותך פותחת בנושא המנורה וכך נאמר בלשון התורה:
"דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות,
ויעש כן אהרון, אל— מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה'' את משה"
מתעוררות כאן כמה שאלות:
א] מדוע נסמכה פרשת המנורה- לפרשת הקרבת הקורבנות על- ידי הנשיאים ביום חנוכת המשכן-
כפי שמסופר בפרשת נשא?
על כך עונה רש"י: כוון שראה אהרון את חנוכת הנשיאים והקרבת קורבנותיהם במשכן- הצטער שלא לקח עימהם חלק- הוא וגם שיבטו, מייד הקב"ה הרגיעו- בכך שהוא יזכה להדליק ולהיטיב את הנרות.
הרמב"ן שואל: מדוע הקב"ה ניחם את אהרון דווקא בהדלקת נרות המנורה ולא בעבודה אחרת, כגון: מעשה הקטורת בעבודת יום הכיפורים ושאר עבודות הקודש שכשרות רק לכוהנים?
אלא , כאן ניתנת לאהרון הבטחה נצחית: שגם בעתיד לבוא כאשר בית המקדש יחרב- אהרון וצאצאיו
ימשיכו להדליק את נרות החנוכה, שהרי החשמונאים היו מצאצאי אהרון הכוהן ובנוסף זכה אהרון-בברכת כוהנים- שהיא נצחית.
הסבר זה מובא במדרש רבה [ט"ו, ו] בזו הלשון:
"אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון: אל תירא!
לגדולה מזאת אתה מתוקן[מיועד] הקורבנות- כל זמן שבית המקדש קיים- הם נוהגים,
אבל בנרות [נרות חנוכה]- קיימים לעולם וכל הברכות וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני ישראל"
[ברכת כוהנים]
ב] השאלה השנייה היא:
מדוע נאמר:"בהעלותך את הנרות" ולא נאמר בהדליקך את הנרות?
על כך עונים חז"ל: כי הטבת המנורה במשכן ואחר כך במקדש- היא הכנה לקיום מצוות ההדלקה- כפי שראוי להדר בה במיוחד, ומעניין כי הקדמונים קבעו סייגים מיוחדים להטבת הנרות במיוחד.
מכאן ניתן להסיק: כי גדולה ההכנה לקיום המצווה מאשר המצווה עצמה -שכן ע"י שמתכונן לעבודה מכוון גם את ליבו ומתרכז- שהרי ידוע – מצווה ללא כוונה- היא כגוף ללא נשמה.
ג] השאלה השלישית היא:
מדוע התורה מציינת: "ויעש כן אהרון..." וכי היה ספק בדבר שאהרון ינסה לסרב לקיים את –
דבר ה'' ?
רש"י אומר: כי התורה מעוניינת להדגיש שאהרון עשה כפי שנצטווה על-ידי ה'' ולא שינה במאומה-
ובכך משבחת אותו התורה.
לפי הגה"ק ר'' העשיל מקראקא זצ"ל – אשר דבריו מובאים בספר "חנוכת התורה":
בבריאת העולם אחרי כל דבר שנברא אמר אלוקים:"ויהי כן", כגון: "יהי רקיע... ויהי כן" ואילו כאשר ברא את האור לא כתוב "ויהי כן ".
התשובה לזאת מובאת בגמרא [חגיגה דף י"ב] כאשר ברא אלוקים את האור, ראה כי בעתיד לבוא- יחטאו דור המבול ודור ההפלגה- גנז את האור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא והדבר גם מבואר בזוהר הקדוש.
לעתיד לבוא יזכו כל עם ישראל להנות מכך, כמו שנאמר : "ועמך כולם צדיקים"[ישעיה ס, כ"א]
לא כן- הרשעים... על כן לא יקומו רשעים במשפט.." [תהילים א]
אמר הקב"ה: אני בראתי את העולם במילים: "ויהי כן" ואתם אומרים:"לא כן"- לכן הרשעים לא יקומו במשפט, ואהרון על- ידי שעשה את המוטל עליו- בהטבת נרות המנורה- הוא תיקן- כאילו החזיר את המילה:"כן" שה'' השמיט בבריאת האור מבראשית.
בעתיד לבוא בזכות שאהרון תיקן את המילה:"כן" שנעדרה בבריאה ביצירת האור- עתיד האור הגנוז להאיר מחדש, כמו שנאמר:"אור חדש על ציון תאיר..."
ויהי רצון שנבואה זו תתגשם במהרה בימנו אמן ואמן.

יש עניין של הכרת הטוב, שעיקר הכרת הטוב על שהאיר לנו הקב"ה את דרכנו בחושך מצריים, ובמדבר,
על כן הטבת והדלקת הנרות היא מהמצוות החשובות דייקא של משכן ה''.
ובאשר שנצטער שלא היה מבין מביאי קורבנות הנשיאים -
אלו באו כביכול פעם אחת והלכו וזהו, ואילו הוא אהרון זכה
להיטיב בכל יום ויום ,בהתרגשות והקדשה ונמרצות
בכל יום מחדש כאילו בכל יום זה היום הראשון.

יישר כוח על הדברים!

אדום היה צבעה של הפרוכת שמבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, הכהן הגדול שנכנס לשם פעם בשנה ביום הכיפור
היה נכנס באיגוף להקטיר את הקטורת שתכפר על עם ישראל.
מה הטעם, חבורת משובשים ( חבריי לייטמן ) ?
ודיי בזאת..
אם אשמע שהשתמשתם בדברי אלו בתכניות המטופשות שלכם, ראו הוזהרתם.

אני משובש גאה.והחיוך של איש האור-לייטמן מרומם נפשות.איש חכם ומיוחד שלא ישן בלילות ומלמד את כל מי שחפץ לבו.תשתדל לדבר בשפה נקיה.אם לא לכבודנו אז לכבוד הרב כדורי זצוק"ל.תודה.

.

.

.

הרב לייטמיינד מבצע התאמות בין גברים ונשים ולא רק , ע"פ שיטת הקבלה והנתינה, המידות והתכולה.
נא לצלצל רק בשעות הערב המאוחרות בלבד.
פתוחים גם בשבת.

חפש בזוהר ובספרי הקבלה ותמצא מהי המשמעות הרוחנית של עשיית המצוות ומהי שמירת שבת. נעשה- נתקן הספירות הפגומות- נשמע- בינה- קבל האור העליון במקומות אשר תיקנת. כנל שמירת שבת- תיקנת 6 ימים- קרי 6 ספירות מחסד ועד יסוד ואז כל האור מתקבל בספירה השביעית- המלכות וזה נקרא מצב שבת.

למד זאת ואל תחשוב שאתה הכי חכם.

.

.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה" ( מתוך הספר "ערפילי טוהר" עמ'' ל "ט)

נתקלתי בתגובה הזו מאדם בשם מנשה באתר ככר השבת, והוא כותב דברים מזעזעים בנוסף להרצל שרצה לבולל את כל ישראל בשעה אחת וכבר דבר עם כמרים על כך, אלא על עוד מנהיגים שהעדיפו שיהודים ימותו בשואה מאשר להציל אותם כי רצו להשקיע בארץ יותר ועוד, כל התגובה שלו כאן לקרוא עד הסוף ונוסיף תמונה של החרדים שורפים את תמונת הרצל בירושלים השבוע, ארוך אבל שווה קריאה לא לפספס: -


1. מאז גלות ישראל מארץ ישראל, מבטא ציבור שומרי המצוות את הקשר העז והעמוק שלו לארץ ציון באמצעות הימנעות מאכילה ושתייה בארבעת התאריכים המרכזיים הקשורים לפרידה מארץ ציון. דהיינו הצומות כמו עשרה בטבת תשעה באב וכו''.

2. יום-יום, שלש פעמים ביום, פונה היהודי שומר המצוות לבורא העולם, ומבקש ממנו ומתחנן לפניו במילים נרגשות על טובת ושמירת ארץ ציון והעם היושב בה, ועל קיבוץ בניה לתוכה. (עיין בתפילת שמונה עשרה, ובסוף ברכת יוצר, ועוד).

3. זאת ועוד. לא הרבה מהציבור החילוני יודעים שמספר לא מבוטל של יהודים חרדים עורכים מידי לילה ''''תיקון חצות'''', אשר עיקרו הוא העלאת זיכרון ארץ ציון וירושלים באמצעות קריאת פרקים מן התנ''''ך העוסקים בענין, ומסיימים בפסוקי התחינה: ''''אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. בונה ירושלים ה'', נידחי ישראל יכנס''''. (תהלים קב, יד-טו. קמז, ב).

4. פחות מזה ידוע, שיהודי שומר מצוות החי בארץ ישראל, לא יֵצֵא ממנה לעולם בטרם יברר אצל תלמיד-חכם אם סיבת יציאתו אכן מצדיקה היתר על פי ההלכה לצאת מן הארץ הקדושה.

אך צריך לדעת:
יש ארץ ציון - המקבלת את חשיבותה ויוקרתה הרבה בעם היהודי לדורותיו מן האמור על אודותיה בתורת ה'' אשר ניתנה לפני למעלה משלשת אלפים ושלש מאות שנה...
ויש מה שנקרא בשם: ''''התנועה הציונית'''' אשר למעשה אינה אלא תנועה חילונית צעירה אשר נטלה את המושג התורני המקודש: ''''ציון'''', רוקנה אותו מתוכנו הרוחני (המדבר על היות ארץ הקודש דומה לארמונו של מלך. אשר חובת הזהירות בשמירת מצוות המלך, כפולה ומכופלת היא בתוככי ארמונו.), וסיגלה לעצמה את השם ''''ציונות'''' כמונח חילוני.

כעת יש להבין שהתנועה הציונות באה על מנת לעקור את השורשים היהודיים!
ובואו ונראה מה אמרו ראשי הציונות:

תיאודור הרצל: כותב ביומנו:

"בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים לכל הפחות באוסטריה, בעזרת הכנסייה הקתולית, ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה, ולהשיג על ידיהם ראיון אצל האפיפיור, כדי להגיד לו: עזור לנו מפני האנטישמים ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות..." (מתוך קטעי יומנו של הרצל – יומן א'' ע"מ 14) הרצל רצה לפתור את בעיית היהודים עם האנטישמיות, הוא רצה לבקש עזרה מהאפיפיור ולהבטיח לו בתמורה לעזרתו, שהוא (הרצל) יחולל תנועה בין היהודים ויגרום להם להתנצר.

וכך מתאר הרצל את תכנית ההתנצרות ההמונית המתוכננת: "המרת הדת תתבצע לאור היום ביום ראשון בצהריים, בקתדראלת סטאפן הקדוש,בתהלוכה חגיגית וצלצולי פעמונים, לא בחשאי כפי שנהגו היהודים לעשות עד עתה, אלא בגאון. העובדה שמנהיגים יקיימו את יהדותם וילוו את העם עד שערי הכנסייה, תעניק כנות רבה למעמד, אנחנו שעמדנו איתן, הננו הדור האחרון שדבק באמונת אבותינו, אבל רצינו להפוך את בנינו הצעירים לנוצרים לפני שיגיעו לגיל התבונה שבו המרת הדת שבו המרת הדת לובשת צורה של מורך לב" (יומן א'' ע"מ 14).

הרצל רצה להקים מדינה חילונית לחלוטין, מדינה ללא כל סממנים יהודיים. הוא רצה לעלות יהודים ארצה על מנת ליישב את הארץ היהודית, את העולים המזרחיים שהיו שומרי מצוות כמו התימנים והמרוקאים וכו'' הרצל הושיבם באוהלים במקומות נידחים יחד עם ראשי הציונות שעשו להם זאת, וקיפחו אותם. הם התייחסו אליהם בזלזול והעבירו אותם על דתם. הציונים חטפ

הוא רק נקרא בשם : חוזה המדינה.

אלו שעושים זכיות על מנת לקבל פרס, דהיינו לקבל שכר, יורד הקב"ה במרכבתו של העבד שהוא מטטרון ובד'' שומרים שלו, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל ומי שעושה זכיות שלא על מנת לקבל פרס יורד עליה במרכבה של עצמו. ולרשעים יורד עליהם במעשיהם, באלו שדים ומזיקים ומלאכי חבלה, במרכבתם, כדי להפרע מהם.

.

.

שמע (בינה,תכונת ההשפעה שאין בך עדיין) ישראל(הרצונות המתוקנים שבאדם שעושים דרכם ישר-אל הבורא) השם(מידת החסד ,ימין) אלקינו(מידת הגבורה,שמאל) השם אחד (החסד והגבורה משלימים את היחוד השלם הנקרא "אחד")

.

מדובר על מצב בו מחוברים כל הנשמות בכנסת ישראל עם זעיר אנפין- הבורא כאחד.
זהו שמע ישרא- ישר כאל- מחוברים בשם- המקום- המצב הרוחני השלם - הכל כאחד.
בהזדמנות אמצא הציטוט.

בוודאי לא מדובר על הקריאה הפשוטה שבסידור. אלא זהו מצב רוחני גבוה שמגיע אליו המקובל- או הנשמה שהיא מתתקנת באותה מדרגה והתחברה לשאר הנשמות החברים.

והא כתיב יהללך: שואל, והרי כתוב יהללך זר, ולא פיך. שפירושו, שאם אין זר שיהללך, ייהיה פיך. ומשיב, אינו כן. אלא הפירוש הוא, אם אין מי שמכיר לך, פתח פיך לדבר בדברי תורה, ולהודיע דברי אמת בתורה, ואז פתחון פיך בתורה ישבחו דבריך, וידעו מי אתה. שאין דבר בעולם שהאדם ניכר בו, אלא בזמן שפותח פיו. פיו מודיע לבני אדם מי הוא.

כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רשב"י, אהבת נפש ורוח היתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הסתרי תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה....

ואני אומר- מי שלא עוסק בתורה על מנת להיות עבד השם, ורוצה להגיע משלא לשמה- לשמה- כלומר לא למען עצמו אלא לאהבת הזולת-.לא על מנת לקבל שכר בעולם הזה או בעולם הבא אלא משתמש בתורה כתבלין לתיקון יצר הרע - לא יגיע לתיקונו בגלגול זה