בס"ד
שמואל פנחס גלברד
בגולה אין ט``ו בשבט אלא תאריך שבלוח - - - מה שונה מזה היא רוח היהדות במקום שיכולה היא להתפתח כאוות נפשה! מעמידה היא אותנו בתוך הטבע הרחב, מקום שם ישתמש האדם בכוחותיו בברית אמיצה עם הטבע, ויעמיד את מאוויו וכוחותיו תחת ברכתו והגנתו של הקב``ה.
שדות ועדרים הם יעודנו הטבעי. מי יתן ויכולנו לשוב אל פשטותם של חיי הכפר, נשואים על ידי רוח א-להית ישראלית, כי אז היו הפשטות והשלום, הצניעות ואהבת האדם, האנושיות והשמחה, ההתלהבות והאושר מנת חלקנו - שוב היה נשמע קול כינורו של דוד, ושוב הייתה רות מוצאת את השבילים אל שדהו המבורך של בועז. - - -
רבי שמשון רפאל הירש, במעגלי שנה
לכאורה יום ט``ו בשבט, הוא תאריך טכני, הקובע את היום שבו מתחלפת השנה, לגבי הלכות הקשורות לפירות האילן, כמו מעשרות וערלה. הואיל ובשתי השנים הראשונות אחרי שמיטה יש להפריש מעשר שני, ובשנה השלישית – מעשר עני, לכן, מן הפירות שחנטו (=ראשית הבשלת הפרי) לפני ט``ו בשבט בשנה השניה, מפרישים מעשר שני, ומן הפירות שחנטו אחרי יום זה - מעשר עני. וכן לגבי שלש שנות ערלה, היום הזה, הוא הקובע את סיומן.
בנוסף לכך יש בהלכה, קורטוב של חגיגיות בט``ו בשבט, שאין אומרים בו תחנון, ואסור להתענות בו, תענית חתן וכלה או יארצייט, והשאלה: על מה החגיגה?
כי היום הזה ממחיש את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל, שכן ההלכות הקשורות לתרומות ומעשרות תקפות רק בא``י.
כדי לשתף את כלל ישראל, בקשר הזה, בשותפות וברצון להתחבר אל אותה פיסת אדמה, שממנה נותקנו בכוח הזרוע, ואליה שאפנו מאז ומתמיד לשוב, כי שם מקומנו, עפ``י ההבטחה האלוקית – הנהיגו לאכול מפירות א``י ביום הזה. מי הנהיג ומתי? לא ברור, אך ידוע מי הראשון שכתב אודות המנהג שהיה קיים בזמנו. היה זה רבי יששכר שושן, שהגיע ממרוקו לצפת, בזמנו של האר``י ז``ל והיה מתלמידיו, בספרו ``תיקון יששכר`` הביא ממנהגי הארץ, ביניהם מנהג אכילת פירות א``י בט``ו בשבט. אגב, מתוך ספר זה קיבלנו את חלוקת הפרשות לשבעה קרואים, שני, שלישי וכו`.
כמאה שנה לאחר מכן, מביא מחבר בלתי ידוע בספר ``חמדת הימים`` סדר ט``ו בשבט, לפיו, אוכלים ביום זה שלושים מיני פירות, ושותים ארבע כוסות יין, תוך אמירת קטעים מהמקורות על עצים וצמחים. ה``סדר`` יצא לאור באיטליה בספר נפרד, בשם ``פרי עץ הדר``.
מעשה שהיה בט``ו בשבט, בסעודת פירות א``י, ביקש רבי מנחם מנדל מקוצק מתלמידו רבי יצחק מאיר (חידושי הרי``מ) לדרוש מענייני דיומא.
פתח רבי יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילנות, שאל והשיב, היקשה ותירץ. אמר לו רבי מנדל: לו היינו בארץ ישראל, די היה לנו לצאת לשדות, ולהתבונן באילנות, כדי להבין מהו ראש השנה לאילנות, פשוטו כמשמעו, ולא דרך הפלפול.
אתר מורשת
הוספת תגובה
