בס"ד
סיפורה של רוני אלוני שהיתה פעילה בכירה במר"צ
עד שהתעוררה יום אחד ברוך השם.
היא צולמה ורואיינה גם לטלויזיה בשעות "מתות" כשאף אחד לא צופה.
בכתבה היא מספרת בין היתר על האמת מאחורי מלחמות השבת בכביש בר אילן.
על הברית הלא-כתובה שבין עוכרי ישראל-מר"צ מצד אחד לבין אישי מפתח בעולם החרדי.
ערב רב נמצאים משני צידי המתרס, מפלגים בעם ואפילו מתאחדים ביחד, שור וחמור בשביל ליצור קליפת כלב-עמלק.
מנוחת הלוחמת
=============
מאת חגית רוטנברג
העתק - הדבק (הכתבה במלואה )
http://www.inn.co.il/newspaper.php?id=4187
לקרוא במיוחד ובהדגשה את הכתוב
מתחת לתת-כותרת
"התקשורת חיה על השנאה "
========================
התקשורת חיה על השנאה
תובנה נוספת שאליה הגיעה אלוני היא הצביעות האידיאולוגית שעוטים המחנות משני עברי המתרס הפוליטי.
אחד הסיפורים מעוררי ההשתאות, שטרם סופרו, הוא האמת מאחורי מלחמות השבת בכביש בר אילן. הסיפור אירע עוד בתקופת הבחירות, בטרם הספיקה הציניות הפוליטית לסדוק את תמימותה של אלוני. כפעילה מסורה היתה אלוני מבלה את רוב שעותיה במטה הבחירות של מפלגתה. היא התפלאה לראות מדי יום כמה מהדמויות הידועות בעולם החרדי, שהובילו את המאבק למען השבת, נכנסות לחדרו של ארנן יקותיאלי ומסתודדות איתו שעות.
"הסתקרנתי: הם הרי אמורים להיות אויבים שלנו, אנחנו מפלגה נגד חרדים, אז מה הם עושים במטה שלנו? ברוב תמימותי ניגשתי לארנן, שיסביר לי מה הם עושים כאן. הוא נהנה מהשאלה שלי. הניח את ידו על כתפי, כמו אבא שמסביר לילדה הקטנה שלו, ונתן לי שיעור ראשון בפוליטיקה:
"''א. לאף אחד אין כבר כוח לשמוע על מאבקים בחרדים'', פתח. ''ב. יש הרבה חדשות ביטחוניות כל השבוע, אין מקום לאייטמים כאלו ממילא. ג. הבחירות בפתח, ואנחנו כמפלגת שמאל חייבים לקבל כמה שיותר כותרות בתקשורת כדי להזכיר לציבור הבוחרים שלנו שאנחנו פה'', סיכם. ואז הסביר לי את דרך הביצוע: ''היום המתאים ביותר לייצר חדשות הוא שבת. אין ממשלה, כנסת וכו''. יש זמן להכניס אייטמים אחרים''".
ומה החרדים עשו במטה? זו היתה פגישת תיאום פשוטה לטובת שני הצדדים: הם קבעו להיפגש בשבת בארבע אחר הצהריים, ליד הצפרדע בפינת רחוב בר אילן. החרדים היו מביאים עשרה שב"בניקים שיבעירו את פח הזבל ויידו אבנים על המכוניות הנוסעות. אנשי מר"צ הגיעו לבושים בחולצות המפלגה, נושאי שלטים בגנות הכפייה החרדית, ומיד מוציאים ביפר לרשימת התפוצה של העיתונאים: ''יש מכות בכביש בר אילן. תבואו מהר עם המצלמות''.
"אז היו מתאספים חרדים נוספים, והמהומה היתה מתלקחת לשביעות רצון הצדדים. לעתים האבסורד היה מגיע לשיאים חדשים: פעילי השמאל לא מודעים לשעות התפילה בשבת בבוקר, וזה יצר בעיה: הם היו מגיעים מוכנים ומזומנים לרחוב בר אילן, אך לא נראתה נפש חיה לבושת שחורים בקצה האופק.
"חיכינו כמו מטומטמים", אומרת אלוני "במיוחד בחגים שבהם התארכה התפילה. אף אחד לא זרק עלינו אבנים, אז פשוט נסענו, שיירה של עשר מכוניות, הלוך ושוב על כביש בר אילן, מחכים שמישהו כבר יזרוק עלינו אבן, לעזאזל איתם", היא משחזרת בצחוק.
הוספת תגובה
