בס"ד
על פי המסורת, הרופא העממי הראשון היה שת בן אדם הראשון. הוא לימד את תורתו לחנוך וזה העבירה
לשם ועבר שהיו בקיאים ברפואה, בעשבים ובצמחי מרפא. מקום בית מדרשם של שם ועבר קיים עד לעצם
היום הזה - במערה הקדושה בעיה"ק בצפת.
הקב"ה הראה למשה רבינו את כל הסגולות של העשבים והשורשים, חכמה זאת נמסרה גם לשלמה המלך והוא חיבר.
ספר רפואה של סגולותיו של כל צמח, למה הוא מועיל ומה טבעו, כל העולם היה הולך ומתרפא לפי ספר זה עד שבא
חזקיהו המלך וגנזו, משום שראה כי בני - האדם נמשכים אחרי ספר זה ואין להם ביטחון בה'' יתברך, ולא מתפללים
אליו יתברך שירפאם, כי סמכו על הספר שחיבר שלמה המלך.
האגדה מספרת כי חכמים הודו לחיזקיהו על שגנז את ספר הרפואות המיוחס לשלמה ואם תאמר: מאין בא ספר,
רפואות? יש לומר: כשהיה נח בתיבה היו עמו שדין ורוחין ולילין והיו מזיקים אותו עד שנעשו רובם חולים וגם מפני ריח
רע, עד שבא מלאך אחד ולקח אחד מבני נח והביא אותו לגן - עדן ולימד אותו כל רפואות .שבעולם, ואותם רפואות כתבו
בספר זה. וזה נקרא ספר רפואות. האגדה מספרת כי בתקופה שהיה אשמדאי מלך השדים אצל שלמה המלך גילה לו
סודות עמוקים וביניהם גם סגולות ורפואות. בעם ישראל הרופאים היו בתחילה הכוהנים והם טיפלו בכל מקרה של
נגע וצרעת, הלכות טומאה וטהרה והלכות טהרת נשים. בתנ"ך ובספרים הקדושים יש ידיעות רפואיות רבות,
הוראות של בידוד חולים בעלי מחלות מדבקות ותברואה ציבורית. בתוכחה אשר בפרשיות התורה - "בחוקותי" ו-"כי תבוא"
נזכרים כמה מחלות קשות שהיו נהוגות בימים ההם. גם הנביאים וראשי העם עסקו ברפואה, באמצעות תפילה,
תיקון הנפש ופעולות רוחניות אחרות. משה רבינו התפלל על מחלת אחותו באומרו: "אל נא רפא נא לה". אלישע החייה
את בן השונמית, וישעיהו ריפא את המלך חיזקיהו בדבלת תאנים אשר שמו על השחין. ישעיהו הנביא התלונן על בני
ישראל אשר "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם, פצע וחבורה ומכה טריה, לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן".
מפסוק זה נלמדת הדרך בה טיפלו בפצעים, חבורות ומכות.
בתנ"ך נזכרו כמאה ועשרים שמות צמחים. בתלמוד ובמדרשים מובאים כארבע מאות שמות צמחים - רובם צמחי
מרפא שהיו בשימוש בימי קדם, בבבל ובארץ ישראל יש סוברים כי הרפואה העממית בתקופת התלמוד היא יהודית
מקורית ולא הושפעה על ידי העמים השכנים. בתלמוד :ובמדרשים מפוזרות עצות רבות איך לרפא מחלות בדרך טבעית.
והרי כמה דוגמאות: ששה דברים מרפאין את החולה מחוליו ורפואתן רפואה ואלו הן: כרוב ותרדין ומי סיסין דבש
וקיבה והרת" - "ויותרת הכבד". "כל האוכלין אוכל אדם לרפואה"."ששה דברים סימן יפה לחולה, ואלו הן: עטוש,
זיעה, שלשול, קרי, שינה וחלום" - בתלמוד הבבלי מסופר: "אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן ומגילת
סממנין בידו, אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני. ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנים, הראהו לי.
אמר לי, כל זמן שבית אבא היו קיימין ולא מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו הרי הוא לך הזהר בה".
רבים התנאים והאמוראים שעסקו ברפואה מעשית, מהם ר'' ישמעאל, ר'' חנניא בן דוסא, ר'' עקיבא, ר'' חנניא בר חמא,
רב אמי, אביי ואחרים. ברפואה הצטיין שמואל בן אבא הכהן המכונה בשם "שמואל ירוזינאה", רופאו של רבי. כאשר
רבי חלה בעיניו אמר לו שמואל: אתן בתוכם סם. אמר לו: איני יכול, נתן את הסם בקנה של סממנים תחת הכר מראשותיו
- ונתרפא. בתקופת התלמוד הבבלי היו נוהגים להקיז דם כשיטת ריפוי. ההקזה נעשתה על - ידי אומן, כמו אבא אומנא,
כשהיה מקיז דם היה מקיז לאנשים לבד ולנשים לבד. והייתה לו כסות שיש בה קרן, שהייתה קרועה כ"כוסלת"
וכשהייתה אשה באה לפניו היה מלבישה את הכסות כדי שלא יסתכל בה. והיה לו מקום צנוע מבחוץ
הוספת תגובה
