הפרעה שבך צריך לגדול. בהתחלה הוא קטן, איזה מין מלך זה? יוסף מרגיש שהוא יכול לשלוט על כל ה"מצרים" שלו, על כל האגואיזם שלו, לטובתו. הוא חוזה את העתיד ויודע מה צריך לעשות. האגו שלי פורח ואני מגיע ל"שבע שנות השובע". ואפילו כשמתחילות "שבע שנות הרעב", עדיין אינני מרגיש את זה. אני מוכר את מאגרי המזון שלי לפרעה. זה מביא לי רווח שרע למצרים, אני מוכר אותם לפרעה עם כל מה שיש להם. וישראל בארץ שלי, בארץ גושן, כלל אינם סובלים – אין שם רעב.

תראו באיזה סדר המצבים האלה צריכים להתגלות באדם, בזה אחר זה, עד שהוא יתחיל להבין שפרעה הוא מלאך המוות שלו ולא ניתן לעשות איתו כלום. ואז הוא מתחיל להכיר בכך שכל זה מגיע מאותו המקור, מהבורא, ושפרעה מקרב אותו לבורא והוא העזר כנגדו.

מהקבלה כבר אינני מקבל תענוג וגם מההשפעה עדיין אינני מקבל תענוג, ומה נשאר לי אז? – אין לא את זה ולא את זה! זה נקרא "ויזעקו בני ישראל מן העבודה". יצאתי מהקבלה האגואיסטית ואינני רואה בה שום שמחה. "הערים היפות האלה" טובות רק לפרעה, ולי הן אינן נותנות כלום. כלומר, כבר ניתקתי את עצמי מפרעה.

אך הערים האלה עדיין נשארו עבורי מסכנות. הרי לא קיבלתי תמורתן דבר. איפה ההשפעה? איפה ההשגה? – אין כלום. הרי אני רוצה את ההשפעה ואת ההרגשה הרוחנית בצורה אגואיסטית, אני רוצה להשפיע לתועלת עצמי. וכיצד להגיע להשפעה טהורה ללא כוונות רווח?

אני צריך להתעלות מעל ה"ערים המסכנות" האלה, שאני לא אחכה משום מקום לשום פיצוי תמורת מעשיי. ורק אז אני מוכן לעלות לדרגת האמונה שלחלוטין אינה קשורה לרצון שלי ולתכונות שלי היום.

אינני יכול להגיע בעצמי למצב הזה, אך נחוץ לי הרצון לגעת בו – להתנתק לפחות במקצת מהמחשבה על עצמי. וזאת בעיה גדולה. וכשאני בכל זאת מגיע לכך דרך הערים שיפות לפרעה ומסכנות לישראל, אני מתחיל להבין שאי אפשר להתקדם הלאה בשום דרך מלבד על ידי המכות מלמעלה. לעולם לא אוכל להתנתק מהאגו שלי ולשכוח על כל תוצאה שיכולה לצאת מההשפעה שלי.

אני כבר חושב על ההשפעה, אך כיצד לא אצפה שתבוא ממנה שום תועלת לעצמי? לשם כך אני זקוק למכות אמיתיות, שאסבול יחד עם פרעה מהשימוש האגואיסטי בהשפעה שלי. ואז מגיעות מכות מצרים, ועל ידן אני רוצה להתעלות למעלה מכל אינטרס אישי שלי, למעלה מכל תוצאה לעצמי מההשפעה שלי. כלומר אני מתחיל להשתוקק להשפיע על מנת להשפיע – מתעצבת בי הנחיצות להשתחרר מהאגו שלי. עשר המכות האלה מגלות לי את הדימוי של מה שנקרא גאולה. הרי אחרת לא אוכל לעבור למצב הבא.

הגלות והגאולה נקבעים לפי העדר ונוכחות הבורא. ועליי להבין: מיהו הבורא שיתגלה לי בגלות שלי ויוציא אותי לגאולה. לא חשוב, שיתגלה לי מצד החיסרון שלו, אך שתהיה לי איזושהי הרגשה שלו. בדיוק לשם כך מתרחשות המכות האחרונות.

כשמגיעה המכה, אני מרגיש כמה היא מועילה לי, הרי זהו גילוי מאוד חזק של הרע. אך מהצד השני, המכות האלה מאוד כואבות, והן עוברות עליי ממש כזעזועים נפשיים פנימיים. אולם הן מחזקות מאוד את האדם, בדומה למלח ש"משמר" את הבשר. המכות האלה מביאות רפואה.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי",
11.04.2011

בגלל השפה ה 71. עברית.

פרעה התפאר שהוא יודע את כל שפות האומה , 70 אומות - 70 שפות. באמת צריך להיות עילוי כדי לשלוט בכל אלו.
אבל יוסף גם ידע, וגם את ה 71 שאותה פרעה לא ידע.
בשפה של ימינו, כדי שהוא פרעה מלך מצרים, לא יהיה רבוי בפאדיחות שיש מישהו יותר ממנו,פרעה מינה אותו למישנה שלו. כמובן שהכל היא תכנית אלוקית , אבל עדיין..

פרעה משול לכל הרצון לקבל על מנת לקבל הכללי שנמצא בספירת המלכות,על כן הרצון לקבל הזה רוצה לינוק שפע מהקדושה וממנה את יוסף שהוא ספירת היסוד שנקרא "צדיק יסוד עולם" ,כך פרעה יכל לינוק מהקדושה דרך יוסף ,אבל המדרגה הבאה הייתה חייבת להוולד ועל כן פרעה מת,ונולד פרעה חדש (רצון חדש ויותר גס).

.

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהלים ב) עִבְדוּ אֶת ה'' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. וְכָתוּב (שם ק) עִבְדוּ אֶת ה'' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ קָשִׁים זֶה עַל זֶה. אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, עִבְדוּ אֶת ה'' בְּיִרְאָה - שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁרוֹצֶה בֶּן אָדָם לַעֲבֹד לִפְנֵי ‎...‎...רִבּוֹנוֹ, בָּרִאשׁוֹנָה צָרִיךְ יִרְאָה, לִפְחֹד מִמֶּנּוּ. וּמִשּׁוּם הַפַּחַד שֶׁל אֲדוֹנוֹ יִמָּצֵא אַחַר כָּךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְשִׂמְחָה אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב, (דברים י) מָה ה'' אֱלֹהֶיךְ שּאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה.
וְגִילוּ בִּרְעָדָה - שֶׁאָסוּר לָאָדָם לִשְׂמֹחַ יוֹתֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶה בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם. אֲבָל בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּבְמִצְווֹת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ. אַחַר כָּךְ יִמָּצֵא אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה בְשִׂמְחָה אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב עִבְדוּ אֶת ה'' בְּשִׂמְחָה.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה תִּקְּנוּ לִקְרֹא פָּרָשָׁה זוֹ, לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בִּשְׁבִיל זֶה סֵדֶר הַיּוֹם הַזֶּה כָּאן הִסְתַּדֵּר, וּמִשּׁוּם שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל.


מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל אוֹתוֹ בֶּן אָדָם שֶׁיִּסּוּרֵי רִבּוֹנוֹ בָּאִים עָלָיו - כַּפָּרַת חֲטָאָיו הֵם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, מַעֲבִירִים חֲטָאֵיהֶם מִן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה (יום כיפור) קוֹרְאִים אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִצְטַעֲרוּ עַל אָבְדַן הַצַּדִּיקִים, וְיִתְכַּפְּרוּ לָהֶם חֲטָאֵיהֶם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל אָבְדָנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אוֹ מוֹרִיד עֲלֵיהֶם דְּמָעוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו וְאוֹמֵר: (ישעיה ו) וְסָר עֲוֹנֶךְ וְחַטָּאתְךְ תְּכֻפָּר. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָנָיו בְּיָמָיו. וְעָלָיו כָּתוּב, (שם נג) יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְגוֹ''. וַיֹּאמֶר ה'' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ וְאַל יָבֹא בְעֵת עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ''. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (קהלת א) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ''. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּמֵהַנִי עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם עֵינַיִם לִרְאוֹת וְלֵב לְהַשְׁגִּיחַ, וְלֹא יוֹדְעִים וְלֹא שָׂמִים לִבָּם לְהִסְתַּכֵּל עַל רְצוֹן רִבּוֹנָם, אֵיךְ יְשֵׁנִים וְלֹא מִתְעוֹרְרִים מִשְּׁנָתָם טֶרֶם יָבֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יְכַסּוּ עֲלֵיהֶם, וְיִתְבַּע אוֹתוֹ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן מֵהֶם חֶשְׁבּוֹן.

רַבִּי אַבָּא אָמַר, עִבְדוּ אֶת ה'' בְּיִרְאָה - סוֹד הַדָּבָר הוּא. עִבְדוּ אֶת ה'' בְּיִרְאָה, אֵיזוֹ יִרְאָה כָּאן? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב (משלי א) יִרְאַת ה'' רֵאשִׁית דָּעַת, וְכָתוּב (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה''. יִרְאַת ה'' - כָּךְ נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, עִבְדוּ אֶת ה'' בְּיִרְאָה - מִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, מֵאֵיזֶה מָקוֹם מַתְחִיל, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם יְכַוֵּן אֶת הָעֲבוֹדָה לְיַחֵד אֶת שֵׁם רִבּוֹנוֹ? חָזַר וְאָמַר, בְּיִרְאָה. בְּיִרְאָה הִיא הָרֵאשִׁית, מִמַּטָּה לְמַעְלָה. (בא ראה, בני אהרן הרי בארנו, והרי נתבאר הדבר).

עוֹד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, בְּכָל זְמַן שֶׁצַּדִּיקִים מִסְתַּלְּקִים מִן הָעוֹלָם, הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וּמִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל חֲטָאֵי הַדּוֹר. וְלָכֵן פָּרָשַׁת בְּנֵי אַהֲרֹן קוֹרְאִים אוֹתָהּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁתִּהְיֶה כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵי

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה (יצחק), נֹאמַר דִּבְרֵי תוֹרָה וְנֵלֵךְ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה (יצחק) וְאָמַר, (שמות כא) כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְגוֹ''. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ''. וּמָה עַל זֶה כָּךְ - מִי שֶׁגּוֹרֵם לְהַסְרִיחַ הָעוֹלָם בַּחֲטָאָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תָּמַהְנוּ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמַּסְרִיחַ הָעוֹלָם, לָמָּה יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב?

אֶלָּא וַדַּאי זֶה מוֹעִיל לָהֶם מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁפָּגַם לְמַעְלָה - תִּקֵּן, וּבַמֶּה? בִּתְשׁוּבָה, שֶׁכָּתוּב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'', וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב, וּתְשׁוּבָה מְתַקֶּנֶת הַכֹּל, מְתַקֶּנֶת לְמַעְלָה - מְתַקֶּנֶת לְמַטָּה, מְתַקֶּנֶת עַצְמוֹ - מְתַקֶּנֶת לְכָל הָעוֹלָם

פָּתַח רַבִּי יִצְחָק (יהודה) אַחֲרָיו וְאָמַר, (דברים ד) בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ''. בַּצַּר לְךְ - מִכָּאן שֶׁתְּשׁוּבָה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל עַד שֶׁלֹּא יִשְׁרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. שֶׁאַחַר שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין מִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, מִי יַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם וִיסַלְּקוֹ? שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין, לֹא מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁנִּשְׁלָם. אַחַר שֶׁנִּשְׁלַם וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, מְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְכָתוּב וְשַׁבְתָּ עַד ה'' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ''. כִּי אֵל רַחוּם ה'' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ''.

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה יֵּשׁ כָּאן? אֶלָּא לְהַכְלִיל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וְנִמְצֵאת בְּצָרָתָם, וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתָם לְעוֹלָמִים. וְלָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל גַּב שֶׁמַּשְׁרֶה דִין בָּעוֹלָם, רוֹצֶה שֶׁיַּחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהֵיטִיב לָהֶם בָּעוֹלם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְךְ מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.

מִצְוָה זוֹ הִיא מִצְוַת תְּשׁוּבָה, וְזוֹהִי בִּינָה. וּבַעֲונוֹתֵינוּ, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא נִשְׁאָר לָנוּ אֶלָּא וִדּוּי דְּבָרִים לְבַד, וְזוֹ מַלְכוּת. וּמַה זֶּה בִּינָה? בֶּן יָ''''הּ. וּבֵן זֶה הוּא ו'' בְּוַדַּאי. וְכָל מִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר ה'' לָאוֹת ו'', שֶׁהִיא בֶּן יָ''''הּ, וְנִשְׁלָם בּוֹ יְהֹוָ''''ה. וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה - תָּשׁוּב ה'' וַדַּאי לְו''.

זוהר נשא

בינה טובה,
היכולת להקיש מ א'' את ת''.

למה אומרים לשנשים יש בינה יתרה ?
שהיא נכנסת לחדר שבו דוברו דיבורים, היא מיד יודעת לקשר על מה דובר שם.

נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש היינו שהקדים בה בינה יותר" ,כידוע "בינה" זהו כח ההשפעה כח הנתינה,על כן אמא עילאה לוקחת מאבא חכמה ומעבירה אותו לנשמות דרך זעיר אנפין הנקרא "איש" ואז האיש מעביר את השפע למלכות הכללית הנקראת כנסת ישראל או "בת" והזיווג הזה נקרא "ש-בת"

פסח
לחם רפואה.
אתמול למדנו כל הכוונות הקשורות
לסדר עצמו
היום נעקוב אחר זוהר שמות
תְּרֵין‎...‎ נַהֲמֵי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד, כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עוֹנִי. וְחַד בְּמַדְבְּרָא, לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. (חד בפסח וחד בשבועות)
שני מיני לחם אכלו ישראל אחד כאשר יצאו ממצרים לחם עוני
זוהי מצה
היא נקראית לחם עוני
על שם העניה והדלה
מי היא?, השכינה הקדושה
מצה - כאשר בעלה איתה נקראית מצוה
ו תוספת של בעלה - העמוד האמצעי
אות ו'' בשם הויה
פרצוף זעיר אנפין
ישראל לעתיד
נהמא דאסוותא
לחם רפואה נקראית המצה
המצה היא תרופה לכל מחלות הנפש
והרופא והמרפא העליון
שם בה סגולה
שכל מי שאוכל רק מצה שבעה ימים
יהיה בריא בגוף ונפש כל השנה
בתנאי שלא הכניס שום חמץ לגופו
לא בראיה - לא רואה חמץ ברשותו
ולא נמצא חמץ ברשותו אפילו שלא רואה
ועל כן
יש ביטול החמץ קודם הפסח
לאחר שחיפשנו, ובערנו את כל החמץ שמצאנו
אנחנו אומרים
שכל חמץ שנמצא ולא ראינו אותו
הרי הוא בטל ומבוטל
ונחשב לעפר הארץ
הביטול לאחר הנקיון והחיפוש
פועל
ואז המצה פועלת פעולת הרפואה לנפש
ולגוף
לכן נקראית לחם עוני
כיון שהנפש - היא המלכות
היא העניה והדלה
הזקוקה לרפואה
לחם השני שאכלו ישראל
לאחר שנרפאו מתחלואי מצרים
עכשיו עולים במדרגות הקדושה
המן
49 מדרגות
נכון
מן - לחם השמים
מוחין לכל הגוף
יורד דרך הדעת
בדעת חדרים ימלאו
על ידי המן - נכנסו מוחין של קדושה
ליתן לישראל כלים לקבל
את אור התורה
בעוד 49 ימים - חג השבועות
על ידי המן - בכל יום תיקון מידה אחת
אדם יכול לעבוד כל חייו על תיקון מידה
ולא יצליח
ב - 49 ימי העומר
בכל יום יורד אור מיוחד המתקן מידה
אם האדם יהיה כלי לאור הזה
המידה תתוקן
בע"ה בימי העומר אומר לכם
בכל יום איזה מידה נתקנית ומה צריך לעשות
שני סוגי הלחמים - מצה להסיר עבדות החומר והמצרים
מן לקבל גדלות מוחין לצורך קבלת התורה
וְעַל דָּא קָרְבָּנָא דְּיוֹמָא דָּא נָהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא, אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבָּנִין. דְּנָהֲמָא אִיהוּ עִקָר, דִּכְתִּיב, (ויקרא כג) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'', וּכְתִיב (ויקרא כג) מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'', דְּדָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, חָכְמְתָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא, וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא - תרגום
וְעַל זֶה קָרְבָּן שֶׁל יוֹם זֶה הוּא לֶחֶם. וְעַל לֶחֶם מַקְרִיבִים כָּל שְׁאָר קָרְבָּנוֹת, שֶׁהַלֶּחֶם הוּא הָעִקָּר, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ'', וְכָתוּב (שם) מִמּוֹשְׁבתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ''. שֶׁזֶּהוּ לֶחֶם שֶׁחָכְמוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְנִכְנְסוּ בִדְרָכֶיהָ.
לחם הוא העיקר, אדם ראשון לא ידע להכין לחם
הקב"ה לימד אותו והכניס כל הסגולות
ללחם
ללמד ילד שמתקשה בדיבור
מאכלים אותו לחם, בכל ארוחה
וראה פלא עצום תוך שבעה ימים הדיבור שלו משתנה
לחם גימטריה - 78
שלוש פעמים שם הויה
26 כפוך 3 = 78
גם מלח
אותו דבר
לחם הוא מצד הגבורות
מלח מצד החסד
לכן טובלים שלוש פעמים המוציא
במלח
ממתקים את הגבורות של הלחם
על ידי החסדים של המלח
גם בפסח את המצה
זהו הלחם שאומר הזוהר
שחכמו בו ישראל - חכמה עליונה של התורה
ונכנסו בדרכיה
הלחם עושה את האדם כלי לקבל את החכמה
דף קפ''''ג ע''''ב
הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, בַּפֶּסַח נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָּהֲמָא דְּאִתְקְרֵי חָמֵץ, כְּתִיב, (שמות יג) וְלָא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וּכְתִיב (שמות יב) כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת (דף קפ''''ג ע''''ב) מַאי טַעֲמָא. בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא נַהֲמָא דְּאִתְקְרֵי מַצָּה.
תרגום
עַתָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּפֶ

http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם, כי בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה''.

וזה ענין "כי לי בני ישראל", עבדי הם, ולא עבד לעבדים. כי בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה'', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה''. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים.

הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / -. חידוש הראשון

קול הורדת המים נשמע היטב ברקע http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4055192,00.html

גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהוא קיים את הראיון בשירותים , הוא בחיים לא היה מעיז להוריד את המים . כנראה אחד מבני ביתו עשה את זה

פרעה הוא מלאך בשירות הבורא שמונע מאיתנו בכוונת תחילה להגיע לרוחניות ולהשתחרר מכבלי מצר-ים ,הוא תופס אותנו חזק ומשחרר קצת ושוב תופס ושוב משחרר וכך נוצר בנו רצון לקפוץ לים סוף כלומר להכנס לרוחניות שנקראת ים ולשים "סוף" ליצר הרע (מצר-ים) הבורא מקשה את פרעה ואנחנו מתגברים עליו ומשתחררים......

"שמצרים הם אותיות מצר – ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים... היינו שהוא יודע רק לקבל ולא לתת כלום". "ש"רוחב" נקרא בהרחבה, היינו לתת הרבה. ו"צר" נקרא ההיפך, שלא לתת, שפירושו, שקליפת מצרים הייתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו". "זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל".

הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו שמטרם שנפל השר המצרי לא נענו בצעקתם":

.

בעזרת השם חייבים להיכנס לכתובת של האתר הבא:

http://www.formula-gate.com/zenith.aspx

האם נדרשת עזרת השם כדי להכנס אל אתר אינטרנט ?
"חובה קדושה" ? פחחחחחחחחחחחחחח

שמעתי כ"ה ניסן תשי"א

ענין כבוד הוא דבר שמשבית את הגוף ובשיעור זה הוא מזיק להנשמה, לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת עונש. אבל הצדיקים הגדולים מה שהבורא ית'' רוצה שהם לא יפסידו בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית'' שומר עליהם שלא יקבלו כבוד, בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד, אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת שמבזים את הצדיקים האלו בכל מיני בזיונות, בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון.

שמעתי כ"ה ניסן תשי"א

התלמיד חכם האמיתי הצדיק האמיתי גדול הדור נאמיתי . הוא עניו בשלימות . ועליו אמרו חז"ל עובר'' פשע לשארית '' הקב"ה מוחל עוונות ישראל בזכות מי שמשים עצמו כשיריים , שאריות .
וההיפך ממה שאמרת , הקב"ה רוצה שנכבד תלמידי חכמים בכל מיני כבוד ושיהיה לנו מורא מהם , ''ואת ה'' אלוהיך תירא '', לרבות תלמידי חכמים כמו שדרש רבי עקיבע ע"ה .
וזאת מעלתם של הצדיקים האמיתים על אף כל הכבוד האלוהי הגדול והנורא עדיין היו בתכלית הענווה בבחינת הענווה של משה רבינו ע"ה .
רבי נחמן מברסלב זצוק"ל לימד אותנו שהקב"ה בעצמו דואג שתיהיה מחלוקת על הצדיק , כדי להסתירו מהמקטרגים וכדי שיוכל להוריד שפע רב לעולם .
פעם שאלו את רבי נחמן מברסלב זצוק"ל "מה יהיה עם המחלוקת עליו ? "
אמר להם מה אעשה שיש היכלות שאפשר להיכנס אליהם רק על ידי מחלוקת ?
פעם אחרת אמר להם . עלי לא חולקים , כי לפי השקרים שמספרים עלי למעשה הם חולקים על מישהו אחר ולא עלי :)

" ותנו כבוד לתורה "

=

כבוד לתורה ומחזיקיה באמת.
שכן כל העולם נשען עליהם.

סיבה יותר טובה מזאת מלתת כבוד ?
אך יחד עם זאת חשוב לא להגזים גם בזה כדי שלא תהיה עבודת הרב במקום עבודת השם.

*יש אנשים שנכספים לתואר "רב" על מנת שיחלקו להם כבוד, אך הכבוד הזה אישי ולא כלפי שמיים.
זה לא בסדר..

בואו נעמיד את הכתוב על מקומו,ראשית הדברים נאמרו מפיו של "בעל הסולם" הקדוש ולא מפי,שנית,כבוד הצדיקים בדרך כלל הוא לאחר מותם מפני שהצדיק תמיד מקדים את הדור ומכין את הדור שיהיה ראוי לקבל את השפע בעתיד ,כל המקובלים חטפו על הראש ורק לאחר מותם הפכו לקדושים רבי נחמן, הרמח"ל, בעל הסולם והאר"י.....

.

כל ישראל נשמה אחת קדושה כלולים אחד בשני, לכן רק ישראל ערבים זה לזה הגוים לא ערבים זה לזה כל אחד לעצמו כי אין להם נשמה קדושה משורש עליון וכשאדם יהודי דרך לימוד התורה וקיום המצוות מתחבר לנשמה האלוקית הזאת בתוכו ובכך לכלל ישראל, יש בו שמחה וגם חש בצער כל יהודי, היום יש מחוברים לנשמה הזאת ויש מנותקים ממנה ומחוברים לגויים, התשובה מחברת את האדם לעצמו לנשמתו ובזה לבורא עולם ולכלל ישראל וחש שמחה שמיימית ויודע שכל מה שקורה לו זה תיקון נשמתו ונפשו כדי להגיע לדרגה גבוהה יותר של רוחניות, כי נכנסים לעידן רוחני ומי שלומד תורה ומקיים מצוות יהיה בו שמחה לזמן הגאולה ומי שלא הכין את הכלים הרוחניים שלו לדעת לקבל את האור האלוקי הגנוז שהחל לרדת לעולם, לצער יקרו לו דברים רבים ואסונות כמו שרואים מעשי רצח לא הגיוניים אב את ילדיו ואשתו מטירוף הדעת. השם ירחם על עמו ישראל ויציל כל יהודי לדעת לחבור לאבא שבשמים ולכלל ישראל. אמן

לינק חשוב V להקשיב ולהבין כמה דברים מתורת הסוד ולחבור לעץ החיים, מה שלא מובן לגרוס, הנשמה מבינה והאדם במשך הזמן יבין.


http://www.youtube.com/watch?v=u2zLckPvbXk&feature=player_embedded#at=652

המשך דרשת הרב ניסים פרץ לפסח.....
נלך בעקבותיהם ונסביר מהם הכלים שצריכים להכין בלילה הזה, הבסיס של הסדר הוא סיפור ההגדה – מגיד – הוא שורש והפנימיות של כל הסדר, מצות "והגדת לבנך ביום הזה" בכל השנה יש לזכור יציאת מצרים, אבל בלילה הזה כתוב והגדת לבנך ביום ההוא, ואם אין לו בן או משפחה, יספר לעצמו על ידי הסיפור וההגדה אתה ממשיך, מאיר ומרחיב את האור בכל העולמות עד עולם העשיה, כמו המרבה לספר ביציאת מצרים הרי הוא משובח, כמו שהפסוק אומר מתחיל בגנאי ומספר בשבח, כולם מתחילים בגנות, ומסיים שהאדם משתבח, הסגולה של הלילה הזה להפוך את האדם לחלוטין משחור ללבן, מוציא אותו ממצרים מהמידות הרעות שהן צרות ומגבילות את האדם, לא משחררות אותו, זה פרעה היצר הרע, מחשבות ששולח לאדם לראשו, בלילה הזה מתחיל בגנאי ומסיים בשבח, יוצא ממצרים ומפרעה, להרחיב את הסיפור, כמו רב של ישיבה מתחיל בקושיה, ומסדר את ההגדה שלו, הדרש שלו עד שמסדר את הקושיה, כך האדם כדי שההגדה תהיה מעניינית מתחילים בקושיה "מה נשתנה" 4 קושיות כנגד 4 עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, אומרים המפרשים שבקושיות האלו כלולים כל הקושיות שיש ליהודי בעולם בכל הדורות בכל העניינים, ובסיפור ההגדה "עבדים היינו לפרעה" נמצאים כל התירוצים על כל הקושיות שבעולם, סידור ההגדה שסידרו אנשי הכנסת הגדולה העשוי ברוב טעם ודעת, לכן תכין עצמך ל"מגיד" תכין קושיות ותרוצן, לדוגמא, קושיה אחת: אין אף לילה שאומרים הלל, בלילה הזה אנחנו אומרים שתי פעמים "הלל" איפה זה רמוז? "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּלִים אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים": (שער ז'' חג המצות) שבכל הלילות אין אנו חייבים לטבל אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים . פירוש - כי בלילה הזה, יש ב'' זווגים, דאו"א וזו"ן, (אבא ואימא, זעיר אנפין ונוקבא) הרמוזים במלת מטבילים, כי זווג ז"א הנקרא מ"ה,(יוד הא ואו הא = 45, שם מה) וד'' אותיות הויה, סה"כ מ"ט. וגם כן זווג של אבא ואימא ע"ב (יוד הי ויו הי), וי'' אותיות, הם פ"ב, גי'' בלי"ם, וזה שתי פעמים: שבכל הלילות לא מגיעים לזיווגים גבוהים כאלה ובלילה הזה שתי פעמים – ועוד סיבה, מצרים זה המקום הצר ביותר – הגרון, ואחורי הגרון בעורף – פרעה, וכאשר ישראל מושכים השפע מהראש לגוף, מצרים ופרעה יונקים מהשפע שהם מוחין דקטנות, שמות אלהים, הקב"ה עשה נס, הוא הוריד מוחין של גדולין ומהמוחין האלו לא יכולים לינוק החיצוניים, הם יונקים משם ב"ן, אבל הלילה הזה ירד שם מ"ה, מה נשתנה. לכם גולת הכותרת של הלילה הזה הוא המגיד, אבל הקב"ה אוהב את ישראל, וסידר לנו עיטורים, אוכל ויין, כדי שיישארו וילמדו את ההגדה כל הלילה, גם את הסעודה עשה מצוות, אבל הם רק קישוט להגדה, והכלים הם ארבע כוסות וארבע כזיתות, כל אחד מאיתנו יודע שצריך להניח תפילין רש"י ורבנו ת"ם – כנגד ארבע מוחין, ע"ב (יוד הי ויו הי, ס"ג יוד הי ואו הי, מ"ה יוד הא ואו הא, ב"ן יוד הה וו הה) ארבע מוחין שהם חכמה מצד אבא ארבע כזיתות, בינה מצד אימא ארבע כוסות יין, חסדים וגבורות, (חו"ב חו"ג מ"ה וב"ן), עיקר העבודה זה המשכת המוחין, כיון שהקב"ה ברא את העולם בשבעה ימים זה גוף, חסר הראש, לעולם אין ראש, ללא עיניים ללא אוזנים, התפילין של רש"י ארבע פרשיות מצד אימא מצד הבינה, ועוד תפילין רבנו ת"ם גם שם ארבע פרשיות – כל המצוות שאדם עושה הם כפי התפילין, להניחם יחד, כך כתוב בזוהר ובכתבי האר"י ובשולחן ערוך, בליל הסדר מניחים יחד את התפילין, כך אדם צריך לעשות כל השנה, כפי ארבע כוסות ארבע כזיתות, ואלו הם עיקר הכלים לקבלת אור נס הפסח והגאולה, לכן צריך שיהיה היין למהדרין, והמצות למהדרין, במזיגה של כל כוס וכוס להדיח ו

העולם מקשים, מדוע יום טוב, המכונה בתורה "חג המצות", אנו קורין אותו "פסח" (קדושת לוי, בא). תירוץ, משום שכתוב "אני לדודי ודודי לי", היינו שאנו מספרים שבחו של הקב"ה, והקב"ה מספר שבח ישראל. ולזה בתורה נקרא, יום טוב זה בשם "חג המצות", כביכול ה'' מספר שבח ישראל, היינו שישראל ואנו קורין היום טוב בשם "פסח", כמו שכתוב "ואמרתם זבח פסח הוא לה'', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את המצרים, ואת בתינו הציל".

וכעין זה אנו מוצאים במלחמת מדין (מטות שני) "וידבר ה'' אל משה לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, וידבר משה על העם לאמור, החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין, לתת נקמת ה'' במדין". יש להבין, מדוע ה'' אמר למשה, שמלחמת מדין היא נקמת בני ישראל, ומשה אמר להעם להיפך, ממה שאמר לו ה''. והוא אמר, שמלחמת מדין היא נקמת ה''. וגם זה יש לתרץ באותו אופן, שה'' דיבר בשבח ישראל, שהוא נקמת בני ישראל, ומשה דיבר לישראל בשבח הקב"ה. ומשום זה שינה את הלשון ממה שאמר לו ה''.

אולם גם זה יש להבין, מהו הפירוש שהקב"ה מדבר בשבח ישראל, ועם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. וכי אנו מדברים מבני אדם, שהם בשר ודם, שכל אחד נותן כבוד להשני, וכי יעלה על דעתך, שהקב"ה צריך שיכבדו אותו. וכבר אמרתי על זה משל, לאדם שנכנס ללול של תרנגולים, והיות ששמע מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ג ע"א) ר'' יוחנן קרי למאניה מכבדותו (כלומר, כשאדם מתלבש בבדים נאים, מכבדים אותו). ומשום זה, כיון שהוא רוצה שהתרנגולים יכבדוהו, לכן הוא לובש לבושים יקרים. ובטח שמי שרואה אותו, שהוא עושה כך, יצחקו ממנו. וכי איזה כבוד יכולים לקבל מתרנגולים.

ולפי זה, איך אנו יכולים לומר, שהבורא רוצה שאנו נכבד אותו ונדבר בשבחו. ובטח הקב"ה אינו דומה אפילו להמשל שלנו, כי המרחק שיש בין אדם לתרנגול הוא רק מדרגה אחת, שהתרנגולים נקראים בעלי חי ואנו נקראים בחינת מדבר, אבל הכל גשמיות. אבל איזה מרחק יש בינינו לבין הבורא, שיהיה אפשרות לומר, שהבורא מתפעל מהשבח שלנו, שבשביל זה משה רבנו עליו השלום שינה את לשון הבורא, שאמר "נקום נקמת בני ישראל" ואמר "לישראל נקמת ה''".

ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את מטרת הבריאה, כמו שאמרו חז"ל, שהיא להטיב לנבראיו. ובכדי שההטבה מה שהוא רוצה לתת לנבראים, תהיה בה שלימות, כלומר שלא תהיה בה בחינת בושה, נעשה תיקון, המכונה "העלם והסתר", שבזמן שהאדם עוד לא מסוגל לעשות את כל המעשים בעמ"נ להשפיע, ורק בזמן שהוא מתקן מעשיו, ויוצא מאהבה עצמית, בשיעור הזה יוצא מהחושך ונכנס להאור, שזה נקרא שיוצא מאפילה לאורה, כי אז כל קבלותיו הן רק משום שרוצה להשפיע תענוג להבורא, בזה שהוא עוזר לו, שיוכל להוציא לאור את מטרתו, שהוא הטבה בלי שום חסרונות, היינו מתנה בלי שום בושה בעת קבלת התענוג מהבורא.

ובזה נבין מה שהבורא מדבר בשבח ישראל. כלומר, שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, לכן הוא מדבר בשבח ישראל, שהכוונה היא להטיב לישראל. ומזה נברא רצון לקבל בהנבראים, שרוצים לקבל בעמ"נ לקבל, שזה נקרא שרוצים לקבל מטעם אהבה עצמית, היות שהרצון לקבל, שהבורא ברא בנבראים, הם משתוקקים לקבל טוב, בכדי להרגיע את מחסורם, מה שההשתוקקות גורמת להם. זהו הסיבה שמקבלים. וזה מכונה "עמ"נ לקבל".

אבל מזה נמשך בחינת פירוד, מטעם שינוי הצורה, כידוע. ומשום זה עם ישראל מקבלים עליהם בחינת צמצום, שלא יקבלו טוב ועונג אף על פי שמתחשק להם, מכל מקום לא רוצים לקבל, אלא אם יודעים שיכולים לכוון קבלת התענוג בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, היות שרצונו יתברך הוא שרוצה לתת, ומשום זה הם מקבלים את הטוב. אבל מטעם תועלת עצמם הם מוותרים על התענוגים. נמצא, שעם ישראל מדבר בשבח של הקב"ה. כלומר, על רצונם של עצמם הם

..

.

הבורא מחזיק מלמעלה את שתי המושכות האלה: הטוב והרע, וכך מתנהג עם האדם, כדי ללמד אותו. ואם האדם מבין שהבורא מתייחס אליו בשתי הצורות האלה, כלומר שפועל אותו הכוח העליון, רק שאלו לפעמים הפנים שלו ולפעמים האחוריים: לפעמים הבורא ולפעמים פרעה – אז בזכות שני הכוחות האלה האדם גדֵל ומודה על הרע כמו על הטוב. הרי גם זה וגם זה מגיע כדי לקרב אותו לדבקות בכוח העליון האחד.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.04.2011

השם רוצה להציל כל אחד כל יהודי, אבל כשהאדם הזה חוטא ולא מקיים מצוות ולא הולך בדרך רבותיו ולא שומע לחכמים ולרבנים והגויים ותרבותם אור לו, אז אין מה שיגן עליו. השם רוצה להציל אותו, מחפש מעשים טובים תפילות צדקה מצוות ואז מציל אותו, אחרת הס"מ יודע את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה ומקטרג כל הזמן על כל יהודי, מחפש כל יהודי להכשיל אותו והשם מחפש כל הזמן תפילות ומצוות להציל אותו. וכלאדם נגמרו הזכויות אין מה שיציל אותו אותו ואז הוא נופל לידי פרעה לידי הס"מ השם ישמור.

אז בבקשה תתפללו ברבים, כי תפילת רבים נמצאת השכינה, תקיימו מצוות לשמור שבת כהלכה להניח תפילין כל בוקר, אלו דברים שיכולים להציל כל יהודי בנוסף לצדקה ופדיון נפש שיתן, השם יציל אותו שלא יפול לידי הסטרא אחרא.

נכון, רשעים מקבלים את הזכויות שלהם בעולם הזה ונענשים לעולם הבא.

צדיקים נענשים בעולם הזה ונכנסים לגן עדן ישר.

ישנם כאלה שמקבלים את כוחם מהסטרא אחרא, פרסום הצלחה כסף ונאבדים מיד לזמן גאולת ישראל.

לכן רואים צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

פעמים צדיק מתקן את הגילגול הקודם שלו שהיה רשע.

ככל שיפלו האומות כך תתחזק השכינה ותתחזק הקדושה כי האומות הם מהצד של הסטרא אחרא. לא מצד הקודשה, שרו של עשו הוא הס"מ הש-ט-ן ממש כך, הם בניו ומגן עליהם ומקרטג כל הזמן על ישראל.

אז איך רצים ללמד את הגויים תורת הסוד?

כל גוי שיתמוך בישראל ויקיים 7 מצוות בני נח, יהיה לו חלק בגאולת ישראל כחסיד אומות העולם.

אבל האינטרס של האומות שונאי ישראל הוא שונה מהאינטרס של עם ישראל ורואים את זה במשך כל הדורות ברדיפה ואנטישמיות נגד העם היהודי אינקויזיציה שואה ועוד.

?

מדרשי הזוהר
תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך
תקונא שתיתאה

דף כא ע''''א
(דף כא ע''''א) בְּרֵאשִׁית‎...‎, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, (פתח) וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא, דְאִיהִי נְפִילָא בְגָלוּתָא, טוֹל רְשׁוּתָא דְלָא תָזוּז מִינָן, דְּהָא שְׁכִינְתָּא וְחֵילָהָא נָטְרִין לָךְ
תִּיקּוּן שִׁשִּׁי בְּרֵאשִׁית, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן, (פתח) וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ: אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ, בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ בַּמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא נְפוּלָה בַגָּלוּת, טֹל רְשׁוּת שֶׁלֹּא תָזוּז מֵעִמָּנוּ, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה וְחֵילוֹתֶיהָ שׁוֹמְרִים אוֹתְךְ,
כל תיקוני הזוהר הם תיקון השכינה שנפלה בגלות, היא הנפש הכללית
נפש דוד המלך שאמר הצילה נפשי
כפי תהילים המתקן נפש
כך הזוהר מתקן הנפש
תיקון נפש כללית, וגם פרטית, פדיון נפש,
נפש אומללה, נפש עניה, נפש שבויה
נפש ישראל השבויה בעולם מדמה, עלמא דשיקרא.
אמרו על ישראל בגלות מצרים, אם היו נשארים עוד יום
היו שוקעים בביצת שער החמישים ולא היו ניצלים לעולם..
איך זה?
וכי לא הבטיח הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים
גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום
ועינום 400 שנה
ואחר כך יצאו ברכוש גדול
יש הבטחה
אז למה היה צריך - נס
למה אמרו אם היו נשארים
וכי הבטחתו של בורא עולם לא תתקיים.
אלא
אומרים בליל הסדר
ואילו לא הוציאנו ממצרים
הייינו אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים למצרים
...
הקב"ה היה מוציא את הגוף
את הגשמיות
אבל הרוחניות הייתה משועבדת לנצח
למצרים - ליצר של הגשמי
לתאוות העולם הזה
ולא הייתה יכולת להשתחרר מהגשמיות
מעכירות החומר
לכן היה צריך את חודש ניסן
חודש פנימיות, חודש רוחניות, חודש המחדש
את החידוש הנפלא הזה
של - ליל הסדר - סדר חדש לעם קדוש
סדר של בניית רוחניות
הפך מצרים
הפך פיתום ורעמסס
פיתום הגוף באכילה ושתיה של עולם זה
פיתום תאוות הגוף
היצרים האפילם
הרע מסס
מסוס הרע
אין רע
אין עולם מצרים ומכשפיה
אמריקה ותאוותיה
יש קדושה
רוחניות
תורה

ובא המאמר הזה
התיקון השישי ומלמד אותנו
כי אליהו הנביא מבשר הגאולה
כבר בישר את הגאולה
אמר לרבי שמעון
יתעסקו ישראל הקדושים באחרית הימים
בחיבור שלך
ויצאו מהגלות
על ידי שיעסקו
יתקנו את הנפש
הפרטית
של כל אחד
יבררו טוב מרע
אוכל מפסולת
וגם יתקנו את השכינה הקדושה
כי היא
מולידה
ומוציאה את
מלך המשיח
היא
מכלות בית דוד
בן דוד - בן המלכות
יתגלה ויגאל את ישראל
על ידי שמתקנים את אימו
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) הֵן אֶרְאֶלָם צָעֲקוּ חוּצָה, לְבַר מֵהֵיכָלִין, לָא אִית מָאן דִּמְקַבֵּל צְלוֹתִין דְּיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה צִפָּרִין מְצַפְצְפִין בִּצְלוֹתִין לְגַבֵּי אִמָּהוֹן, דְּאִינוּן מְקַנְנָן עַל אַרְעָא, דְנָטְרִין לָךְ, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרִיאוּ צִפָּרִים, עַל שֵׁם קַן צִפּוֹר דְּאִיהִי אִימָּא קַדִּישָׁא,
ואיתה מלאכי השרת והשלום
אראלים - גורשו יחד איתה ובניה
מביתם
צועקים
מחוץ להיכל
ואין מי שמקבל את התפילות
ואת התחנונים שלה ולשהם ושל ישראל
נסגרו שערי שמים
נכבו המאורות
חשיכה ירדה על ישראל
2000 שנים
בכל יום מבקשים
בוכים וסובלים נואקם תחת שיעבוד
העמים
כל העמים
בצפון, במזרח במערב ובדרום
לא חמלו על כבשה תמה
לא חמלו על עם נודד ומנודה
שחטו וטבחו
ניצלו ושיעבדו
ואין קול ואין עונה
והם מתפללים
ומבקשים קבץ נדחי
השיבנו
גאלנו
ומאומה - אין מי שמקבל את התפילות
שומע תפילה
ולא מאזין
כַּמָּה צִפָּרִין מְצַפְצְפִין בִּצְלוֹתִין לְגַבֵּי אִמָּהוֹן, דְּאִינוּן מְקַנְנָן עַל אַרְעָא, דְנָטְרִין לָךְ, וְכֻלְּהוּ אִתְקְרִיאוּ צִפָּרִים, עַל שֵׁם קַן צִפּוֹר דְּאִיהִי אִימָּא קַדִּישָׁא,
כמו אפרוחין
אפרוחים
המצפצפים לאימם
בתפילה
בבכיה

NHJ HGY RTTE MKKJGE 4 JHNVB

מה דעתכם ? רצוי להביא מקורות .

..

יהודה שלום,כידוע אומר לנו בורא עולם שהוא שונא את הגופים,הבורא בוחן רק את הלב של האדם כלומר אם האדם רוצה לתקן את עצמו ולהכשיר את הכלי שלו שיהיה מתאים לרצון הבורא אז האדם נקרא "ישראל" כי כיוון רצונו ישר-אל .הנשמה הכללית מחולקת לחלקים שנקראים ישראל ולחלקים שנקראים אומות העולם,ודי למבין.....

לרמוז שכולם יהודים ?
או שכולנו אברהם אבינו ?
או משהו כזה ?

עולם הבא הוא עולם רוחני הגויים יהיו עבדים לישראל.

אלה שיקיימו 7 מצוות בני נח ויהיו אנשים טובים בעלי חסד, יאמינו באל אחד ויתמכו בישראל יהיה לכם חלק בגאולת ישראל כחסידי אומות העולם. אבל לא יהיה להם אותו חלק קדוש כמו לעם ישראל שהם יהיו עליונים על כל העולם במלכות עליונה במלכות השם ומשיח.

רק לעם ישראל יש נשמה קדושה וזה רק לאלה שלומדים תורה ומקיימים מצוות.

השאר חיים על נפש בהמית ולעתיד יהיו עפר לרגלי צדיקים.

מלכתחילה הבורא רוצה שכל חלקי הנשמה הכללית יתוקנו ולכן הבורא מציע את התורה לגויים(שהם רצונות גסים שקשה לתקן אותם) הרצונות הללו לא מסוגלים לקבל את אור התורה מפני הגסות ,הוא נותן את התורה לישראל שהם רצונות יותר זכים ועל כן יש להם אפשרות לתקן עצמם אבל זאת בתנאי שהם יעבירו האור לכלל העולם..

רק עם ישראל קיבלו את התורה שבעל פה וסודות התורה, לא הגויים. כי אין להם נשמה לדעת ללמוד סודות התורה שהיא אור אלוקי, הם לא מחוברים לשם. על הגויים שם השם שרים בשמים בהשגחתו ורק ישראל בניו ממש של השם.

והשרים בשמים על האומות הם נגד ישראל, לפני שהשם מוריד אומה למטה מוריד את השר שלה למעלה בשמים.

תראו בני ישמעאל, כנראה שהשר שלהם בשמים השם הוריד אותו וגם כתוב ביום ההוא יבקש ה'' ממלאכיו לאחוז בכנפי הארץ ולנער ממנה את בני ישמעאל.

ככה שהתאור שלך שמי שלא מקיים תורה ומצוות יהיה אפר לרגלי הצדיקים , ולא תיהיה לו נשמה זה ממש לא נוח לי ואני משער גם למי שאמר והיה העולם .
מי שלא לומד תורה ומקיים מצוות רחמנא לצלן יצטרך לעבור מה שיעבור , אבל אני משער שסוף כל סוף יתקיים בנו מה שאמר הרבי מלוובאטיש שליט"א "לא ישאר יהודי אחד בגלות "
יש גם מדרש שאומר רשעי ישראל אין להם חלק לעולם הבא . אז רבי עקיבע אומר שגם לרשעי ישראל יש חלק לעולם הבא . אני אחפש אותו ואביא

קטני בני רשעי ישראל - אין באין לעולם הבא , שנאמר: (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה'' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף ''שורש'' בעולם הזה , ''וענף'' לעולם הבא - דברי רבן גמליאל; רבי עקיבא אומר: באים הם לעולם הבא, שנאמר: (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה'' [דלתי ולי יהושיע] - שכן קורין בכרכי הים לינוקא ''פתיא'', ואומר (דניאל ד כ) [ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר] גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו [ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי]; ואלא מה אני מקיים ''לא יעזוב להם שורש וענף''? - שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה ;

דבר אחר: ''שורש'' - זו נשמה , ו''ענף'' - זה הגוף; אבל קטני בני רשעי אומות העולם – דברי הכל אין באין לעולם הבא ; ורבן גמליאל נפקא ליה מ''ותאבד כל זכר למו'' (ישעיהו כו יד:מתים בל יחיו רפאים בל יקמו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו) .

רשי :
76 - הקב"ה
77 - לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה: הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר, כדי לטרדן מן העולם

אם כך נתקיים בהם רחמנא לצלן משלם אל שונאיו אל פניו להאבידו .
אבל הם באים לעולם הבא סוף כל סוף כדברי רבי עקיבע . כנראה הם יקבלו מה שנקרא נהמא דכיסופא - לחם בושה רחמנא לצלן .

מעניי עירך תצא תורה.

מבורים ועמי הארצות לא יוצאת תורה. וממי שאין לו נשמה קדושה, לא יוצאת תורה לעולם.

אמרו חז"ל מי שאין בו תורה ומצוות הוא בור ועם הארץ.

אז איזה תורה יוצאת מבורים יהודה לא הבנתי?

ואין עני אלא מדעת.

ל"ו צדיקים שעליהם עומד העולם, והם עניים, עניים מחומריות בעולם הזה ועשירים ברוחניות ובתורה.

מדרש תנחומא אומר דברים יפים. למה לגויים מותר לאכול הכל? שרצים טריפות ועוד ולעם היהודי אסור?

משל לרופא שבא לשני חולים, אחד על סף מוות, אמר הרופא תנו לו הכל לאכול מה שהוא רוצה. ובא לחולה שני שהיה מצבו טוב, ואמר לו תנו כך וכך לאכול, לא כל דבר.

שאלו אותו למה לזה אמרת לאכול הכל ולזה אסרת?

אמר הרופא, זה שהולך למות במילא לא יעזור לו כלום יותר שיאכל מה שהוא רוצה.

אבל זה שיחיה צריך להזהר במאכלים.

כך ישראל יש להם חיי נצח ולכן אסור להם לאכול כל דבר ואלה הגויים העולם הזה בלבד שלהם, לא עולם הבא, ולכן יכולים להנות ולאכול מה שהם רוצים בעולם הזה הזמני.

הגויים חיים על נפש בהמית ועם קדוש על רוח ונשמה קדושים.

..

בורים ועמי הארצות אלה שאין בהם תורה והם יכולים להיות טובים.

אבל רשעים יכול שיהיה בהם תורה אבל לא בדרך האמת וללא יראה ואמונה כמו שמלמים באקדמיה תורה וסודות התורה ללא אמונה בשם וללא יראת שמים, אלה רשעים או טיפשים. כי ראשית חכמה יראת ה''.

שתיית ארבע כוסות בחג הפסח- כנגד מה? מאת: אהובה קליין.

בליל הסדר נוהגים עם ישראל לשתות ארבע כוסות יין- כנגד ארבע לשונות של גאולה, על כך אנו קוראים בפרשת וארא [חומש שמות]:
"וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו: אני ה'' וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'' לא נודעתי להם וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען,את ארץ מגוריהם אשר גרו בה: וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, לכן אמור לבני ישראל אני ה'' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים.... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את- ידי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב, ונתתי אותה מורשה, אני ה'' " [שמות ,ו,א-ט]
תוך עיון בפסוקים הנ"ל מתעוררות כמה שאלות:
א] מדוע שותים רק ארבע כוסות, הרי ישנן חמש לשונות של גאולה?
ב] מדוע יש מספר גאולות ולא גאולה אחת גדולה?
ג] כיצד תראה הגאולה העתידית של עם ישראל?
התשובה לשאלה א]
מתוך הכתובים -אנו מבחינים בחמש לשונות גאולה והן:
1] והוצאתי.
2] והצלתי.
3] וגאלתי.
4] ולקחתי.
5] והבאתי.
מתברר שהיו לעם ישראל שני סוגים של שיעבוד: שיעבוד פיזי שנבע מעבודה המתישה את הגוף.
שיעבוד רוחני- שנבע משני דברים:א] מעצם ההכבדה הגופנית לא ניתן -כוח וסבלנות להקדיש לאמונה בה''.
ב] התוצאה של הסביבה - מצרים ארץ שכולה טומאה והשפעתה הרסנית על נפש האדם.
שתי הלשונות הראשונות- מתייחסות לשעבוד הגוף: "...והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם"
שתי הלשונות האחרונות מדברות: על שעבוד הרוח:"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה'' אלוקיכם.."
עניין ארבע לשונות הגאולה מוסבר בגמרא:מסכת פסחים :"כנגד ארבע גאולות נתקנו ארבע כוסות"
הלשון החמישית כוללת : תשובה הן לשעבוד הרוחני והן לשעבוד הגופני:"והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב.."- כאן יהיו משוחררים משעבוד הגוף ובהמשך:"ונתתי אותה לכם מורשה אני ה''"- תשובה לשעבוד הרוח.
פעמיים התורה מזכירה לנו את המילה:"מורשה" פעם בהתייחסות לארץ ישראל הקדושה- כאן בפרשה זו. ופעם לגבי התורה, כמו שנאמר:"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב"
מצב עם ישראל היה קשה מאד הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית- שקוע במצרים - במ"ט שערי טומאה .
הדבר היחיד שנשאר להם וזה יאמר לזכותם: שלושה דברים הצליחו לשמור:על שמם, לשונם, לבושם – בכך היה היכר שהם שייכים לעם ישראל.
לכן הלשון החמישית- הבאת עם ישראל לארץ ישראל היא על תנאי:כאשר עם ישראל יקיים את דברי הנביא ישעיה:"ומלאה הארץ דעה את ה'' כמים לים מכסים" כאשר עם ישראל כולו יהיה בארץ ישראל ויקיים את מצוות התורה - בשני דברים אלה תלויה הגאולה האחרונה וגם הותנתה שתיית הכוס החמישית - כנגד הלשון החמישית:"והבאתי"
מסיבה זו נבין מדוע שותים רק ארבע כוסות.
לכן הכוס החמישית מיועדת לכוסו של אליהו הנביא.- בכך אנו מכריזים שאליהו הנביא יסיים את השלב החמישי-האחרון בגאולת ישראל.
וישנו פירוש מעניין המסביר:
- כי ארבע הגאולות מסתיימות עם מעמד הר סיני ומשם ואילך מתחילה תקופה חדשה שאין לה קשר עם גאולת מצרים ויוצאי מצרים עצמם לא זכו להיכנס לארץ ישראל, אלה הדור הבא.
הספורנו אומר: שאם עם ישראל יתבונן בכל מה שה'' אמר לו- יהיו ראויים על הבאתם לארץ ישראל.
אבל, אחרי שעם ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה לא נתקיים בהם:"ונתתי אותה לכם"
אלא ניתנה רק לבניהם.
התשובה לשאלה ב]
בירושלמי גמרא: מסכת פסחים מסופר על ארבע גאולות ,על כך שואלים המפרשים: מדוע לא גאולה אחת גדולה?
תשובה על כך אנו מו

יש בעם ישראל 4 כתות , בעלי תורה ומעשים טובים , בעלי תורה ללא מעשים טובים , בעלי מעשים טובים ללא תורה , ללא מעשים טובים וללא תורה .
יהי רצון שהקב"ה יעשה אותנו אגודה אחת ויהיו אלו מכפרים על אלו ומיד הקב"ה יהיה מתעלה . אמן

יהי רצון שירבו כמוך יהודים בישראל וכל דבריך יתקיימו במהרה ובקרוב ממש בע"ה עם ישראל יזכו לגאולה שלמה. אמן ואמן.
תבורך משמים בשפע ברכות כמים.

בברכה.
אהובה קליין.