בס"ד
שלשום נחקר פרופ'' הלל וייס במשטרה, לפי בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה,
בחשד שפרסם לפני כשנה מאמר ביקורת נגד בית המשפט העליון, בו כינה אותו:
"בית המפשט העליון".
וזה נשמע תמוה.
אתמול ההתפרצות הנוראה, לבית המדרש ביצהר, של שוטרי היס"מ, כשהרב במקום ובצורה ברוטלית, היתה אף היא חציית קו אדום.
אסור לפגוע בכבודם של רבנים ובוודאי לא בכבודו של הרב דודקביץ'' הי"ו,
רבה הגאון של יצהר.
כל אלימות,מכל סוג שהוא, מצד אנשי היס"מ שהופנתה כנגדו, ובמחיצתו,
בשעת לימודו, יש להוקיע ולסלקה מקירבנו מכל וכל.
מכאן גם נשאלת השאלה מהם גבולות המחאה בשם זהותנו היהודית, ובשמה של הדמוקרטיה, זכויות הפרט, חופש הביטוי, כבוד האדם וחרותו?
היכן ששיך נסראללה מתחיל לדבר נגד עם ישראל וההתיישבות בארץ ישראל, כשחזיתו מצפון
פרוצה כבר מספר שנים, ואי לכך התחמשותו והמלחמה שהוא מנהל ממש בימים אלה, נגד צפון מדינת ישראל, בירי בלתי פוסק של קטיושות על הצפון? .
או היכן שפרופ'' וייס מתחיל לדבר על עם ישראל ההולך בדרכי תורת ישראל בארץ ישראל,
כשחזיתו בצד היותר מזרחי של הארץ, שומרון ויהודה, כולל הר הבית?
או היכן שרבה של יצהר, הרב דודקביץ'' מפיץ בין תלמידיו את דברי התורה ודבר מסירותנו
לארץ ישראל השייכת לנו מתוקף ובשם התורה בראש ובראשונה?
אסור להשוות בין מוסלמי נגוע בחינוך לשנאת יהודים ולרצחנות כלפי יהודים, לבין יהודים "נגועים" באהבתם ובמסירותום לתורת ישראל, לעם ישראל ולארץ ישראל. אסור.
אך כפי שהעניינים מתנהלים בזמננו, והתוצאות החמורות שהם מביאים על ראשינו, אי אפשר שלא
לעשות את ההשוואה הזאת, ולהימנע מלהעביר ביקורת גם על מקבלי ההחלטות ובעלי עמדות הכוח
במדינתנו, שדומה, ששוב ושוב, אינם לומדים, ואינם יודעים לעשות את האבחנה בין אוייב לאוהב,
ועושים טעויות.
מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו פה, שעלינו לעמוד על זהותנו ועקרונותינו מהבחינה העניינית והמהותית,
על מנת להקרין חוסן גם כלפי אוייבינו, שיניחו לנו לחיות את חיינו כאן במנוחה ובבטחון?
למה כל זה עם האנשים המתאימים לכך, איננו נבדק בצורה הראוייה?
עם ישראל לא יכול להטיל את יהבו רק על צה"ל, והמוסדות הממלכתיים במתקונתם הנוכחית.
עד שלא יבינו זאת אצלנו, נמשיך להשען על כל מיני קנים רצוצים גם אם כלפי חוץ הם נראים כחזקים,
ומצבנו בארצנו, ימשיך להיות מעורער ובלתי יציב וללא בטחון וללא החוסן הלאומי הדרוש לנו כל כך,
וראה ימים אלה ומטחים אלה, שנופלים עלינו מספר פעמים ביום, ויום יום – הרי הם באים להעביר לנו גם איזה שהוא מסר, הלא כן?
אוייבינו שוטחים בפרוש ולאור היום את טענותיהם נגדנו, "שלנו – שלהם", כשנשקם ומתאבדיהם, הם רק אמצעים לאיים ולממש את איומיהם נגדנו.
ובמה אנחנו משיבים להם?
צריך להקשיב ולבדוק את דבריהם של אנשים דוגמת הלל וייס והרב דודקביץ'', ואנשים כדוגמתם,
ולבחנם היטב וברצינות, גם בשביל האיזון והאמת שלנו, שלא ימשיך המצב, שרק "אנשי רוח" מן השמאל, יכתיבו כאן לכל אמצעי התקשורת, מהגיגיהם ורעיונותיהם ומהשפעתם, ולראות במה וכיצד אנחנו יכולים לעזור לעצמנו להחלץ סוף סוף, מן הבוץ בו אנחנו נתונים, מאז רצינו להתיישב שוב בארצנו, גם במחיר של התנגדותנו להתנגדותם של שכנינו, שלא אהבו את הרעיון הזה, מתחילת דרכה של הציונות עד עצם היום הזה.
ויש לאנשים אלה דוגמת וייס ודודקביץ'', מה להגיד ולהציע, תאמינו לי, קצת יותר מאשר השלטת "חוק וסדר" שרירותיים, המשדרים כלפי חוץ, הרבה בלבול וחוסר וודאות, ואינם עומדים במבחני הזמן והמקום.
אז בבקשה להתעורר פה, וכמה שיותר מהר, כי גם כשהיה שקט יחסי בצפון עד לפני שבוע,
איננו שוכחים את הקרבנות של שנות האינתיפדה הרצחנית, וגרוש היהודים מגוש קטיף,
ועכשיו מטחי הקטיושות, עד מתי?
עם הספר צריך, גם להגדיר מחדש גם את יהדותו בכ
הוספת תגובה
