בס"ד
פרשת נצבים - "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה"
בראש השנה נכרת ברית בין ה'' וישראל - תקיעת שופר * מלכויות, זכרונות ושופרות
יומו האחרון של משה רבינו * התגברות על משברים וקשיים ביחסי ידידות ואהבה
* סגולות עצומות בתקיעה בשופר
ומו האחרון של רבן של ישראל
ביומו האחרון של רבן של ישראל, משה רבינו, יום ז'' אדר, עסק בהכנת העם לדורי דורות: בחצי היום הראשון
כתב שלוש עשרה ספרי-תורה וכינס כל שבט משבטי ישראל ונתן להם ספר התורה [וספר נוסף נטל המלאך
גבריאל לשמים והראהו לכל הצדיקים ולבית-דין של מעלה. ואז הניחו בקודש הקודשים].
אחר-כך הלך משה לביתו (אוהלו) של ממלא מקומו יהושע בן-נון, כינס את כל העם לכבודו, ומשה עצמו שירת
את יהושע ערך וסידר את הספסלים וכו'', הלביש את יהושע ונתן עליו עטרה וכובע של מלכות, וישב להאזין
לדרשתו של יהושע.
אז כינס משה את כל העם וכרת ברית בינם להקב"ה (כמסופר בפרשתינו) ובירך כל שבט משבטי ישראל (כמסופר
בפרשת "וזאת הברכה"). היה זה מעמד מיוחד במינו, התאספו כל העם ממש, מראשיו ומנהיגיו עד הפשוטים
שבפשוטים, גברים, נשים וטף, וכל נשמות ישראל שיוולדו במשך עד סוף כל הדורות - "את אשר איננו פה
עמנו היום" - כולם נקבצו למעמד כריתת הברית.
סדר כריתת הברית
ברית זו, אומרים חז"ל, היא אחד משלש בריתות שכרת משה בין ישראל לה'':
1) ביציאת מצרים.
2) במתן תורה בהר סיני.
3) בערבות מואב, ביומו האחרון, עליו מספרת פרשתינו ש"כינסם משה לפני הקב"ה ביום
מותו להכניסם בברית" (רש"י).
לא היה די בכריתת הברית הראשונה והשניה, כי בינתיים חטאו בעגל ונגזרו עונשים קשים, לכן שב משה וחידש
את הברית, ובמיוחד בעת זו עם כניסתם לארץ, זקוקים היו לברית שתגן עליהם מפני האוייבים.
כך היה סדר כריתת הברית:
תחילה הודיע משה שישראל יעמדו על הר גריזים והר עיבל וישמעו את הברכות למקיימי התורה והמצוות, ואת
הקללות והתוכחות למפיריה, כששמעו זאת נפלה עליהם אימה ופחד "אמרו מי יוכל לעמוד באלו", אך משה
פייסם ועודד רוחם, באומרו: הביטו וראו למרות שחטאתם והכעסתם את ה'' עד היום, "לא עשה אתכם כלייה
והרי אתם קיימים לפניו"! זאת ועוד (כט,ב): "המסות הגדולות אשר ראו עיניך, האותות והמופתים וגו''. נתן ה''
לכם, לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע גו''". כששמעו ישראל את הדיבורים המופלאים התעודדו והתחזקו
ועמדו "נצבים" "בקומה זקופה" כמלכים, אז הגיע העת לכריתת הברית של ישראל עם ה''.
לכן מיוחדת כריתת הברית שבפרשתינו:
1) היא נעשתה באלה ובשבועה.
2) בני ישראל היו במעמד ומצב מיוחד "אתם נצבים", עמידה בתוקף לקיום המצוות.
3) השתתפו בברית גם נשים וילדים, ככתוב "טפכם נשיכם גו''".
4) גם נשמות ישראל מכל הדורות עברו בברית זו.
מיוחדת ברית זו גם בקיומה הנצחי: כל ראש השנה לאורך כל הדורות היא מתחדשת, וזה סוד הפסוק "אתם נצבים
היום", היום זה יום ראש השנה, שמידי שנה בראש השנה מתחדשת הברית והשבועה בין הקב"ה לישראל, בעת
שמזכירים אותה בתפילות ראש השנה בברכת "זכרונות" שבתפילת מוסף.
לכן בלוח היהודי נקבע שלעולם בשבת שלפני ראש השנה קוראים פרשת "אתם נצבים", כלומר שתמיד לפני ראש
השנה קוראים ונזכרים ומחדשים את הברית המופלאה בין הקב"ה לישראל, כהכנה ליום הדין.
"כריתת ברית" ומעלותיה
גם אהבה גדולה ועצומה בין ידידים נאמנים עלולה להתרופף ולהיפגע במשך הזמן עקב הפרעות ומניעות מבית
ומבחוץ, או בשל דעות שונות ומנוגדות, אינטרסים מנוגדים והפוכים, או ליקויים בתקשורת השכלית או
הרגשית וכדומה;
כדי שהידידות והאהבה תשמר לנצח ולא תתערער, "כורתים ברית" שבועה וה
הוספת תגובה
