החל מסע ההלוייה של הגאון הרב אברהם שפירא שהלך אתמול לעולמו. אלפים עושים דרכם לישיבת מרכז הרב בבירה בשעה זו.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/167047


''מצוה וחובה על כל אדם להשתתף בלויה'' \ הרב אליעזר מלמד שליט"א

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/167058

וְאַנְשֵׁי-חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי.. מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק
ישעיה נ"ז א

בס"ד

ובקשו את דוד מלכם

על פי הנ"ל יובן בזה דבר נפלא שמצינו ביעודי הגאולה (הושע ג,ה): "ובקשו את ה'' אלקיהם ואת דוד מלכם". ופירש שם במצודות שם: "יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעימו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם". כלומר, החיפוש המלך המשיח והבקשה של העם שהוא ימלוך עליהם, הם ענינים עיקריים בגילוי המשיח.
ועוד שם בהושע (ב,ב): "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ וגו''", ופירש המצודות דוד: "ונקבצו-זה יהיה בימות המשיח, ראש אחד-זהו מלך המשיח". וברד"ק: "ושמו להם ראש אחד-זהו מלך המשיח, וכן תרגם יונתן וימנון להון רישא חד מדבית דוד".
הרי מפורש שעם ישראל עצמם הם ימנו עליהם את מלך המשיח "רישא חד מדבית דוד" וביחד עמו יעלו לארץ ישראל.
ועיין שם בשיר השירים (ח,א): מי יתנך כאח לי גו'', ובתרגום אונקלוס שם: "ובההיא זמנא אתגלי מלכא משיחא לכנישתא דישראל, וימרון ליה בני ישראל, אתא תהא עמנא לאח, וניסק לירושלים ונהי ינקין עמך טעמי אורייתא כו''". היינו שבני ישראל הם המבקשים ומעוררים את המשיח שילך עימם לירושלים.
וכמה נפלאים מעתה דברי המלבי"ם בפירושו לעמוס על הפסוק (ט,יא):
ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, וז"ל: "וכבר התבאר שתזרח שמש לבית דוד בג'' מדרגות. כמ"ש (יחזקאל לד'',כג-ד): הוא ירעה אותם, והוא יהיה להם לרועה, ואני ה'' אהיה להם לאלוקים, ועבדי דוד נשיא בתוכם. שתחילה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה...אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון...ואז ודוד עבדי נשיא בתוכם שהוא יהיה מלך המשיח". ועיין עד"ז בדבריו בפירושו ליחזקאל שם: "שיקבלו הנהגתו וילמדו ממנו עד שיהיה רועה שלהם ברצונם, ואח"כ...יעלה ממדרגת רועה למדריגת נשיא שהוא יהיה מלך המשיח.

בס"ד

דוד מלך ישראל חי וקיים-גם בזמן הגלות

והנה אף שהוכחנו מהרמב"ם שקביעת מי שהוא בחזקת משיח היא דין והלכה בתורה, עדיין צריך להבין מהו טעם לכך שגילוי המשיח הוא באופן כזה דוקא, ולא בהתגלות אלקית מלמעלה.
כדי להבין דבר זה, יש לבאר תחילה מהו גדרו ההלכתי של משיח צדקנו. דהנה כתב הרמב"ם בריש פרק יא'' מהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ליושנה לממשלה הראשונה", ולכאורה יש לדייק בזה, דמלשונו שאומר ש"המלך המשיח" עתיד לעמוד וכו'', משמע, שעוד לפני ש"יעמוד" ולפני שיחזיר מלכות דוד, כבר קוראים לו "המלך המשיח". ויותר מוכח כן מהלכה ד'' הנ"ל, שכתב "ואם יעמוד מלך מבית דוד...ויכוף...וילחם...הרי זה בחזקת משיח", הרי שעוד לפני שהתחיל בפעולותיו כבר נקרא "מלך מבית דוד".
ועיין גם בהמשך דבריו שם: "ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו", הרי שגם כשלבסוף לא היה זה הגואל, מכל מקום הוא נקרא גם למפרע "מלך מבית דוד".
ולכאורה אין זה מובן, איך יהיה לו דין מלך עוד לפני שהוא אפילו בחזקת משיח. ועל כרחך שאין הכוונה למלך עם דיני המלכות, וכשם שרבי עקיבא קרא לבן כוזיבא בשם המלך המשיח, אע"פ שלא היה לו דין מלך. וא"כ צ"ל מהו הטעם שנקרא כבר בשלב זה בשם מלך, עד שגם אם לא הצליח הרי הוא ככל מלכי בית דוד הכשרים.
והביאור בזה יש לומר על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק א'' מהלכות מלכים הלכה ז'': "כיון שנמשך דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם", ועוד כתב שם: "ומאחר שמושחים המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם", היינו שמלכות דוד נמשכת לעולם ועד, וגם בזמן הגלות, וכדברי חז"ל (ר"ה כה'',א): "דוד מלך ישראל חי וקיים". כי המשיחה פועלת נצחיות במלכות דוד, באופן שגם כאשר אין מלוכה בפועל וחסר ה"חפצא" של המלכות, מכל מקום אין חסרון מצד ה"גברא" של זרע דוד שבאותו הדור, שבכל דור יש זרע דוד שיש בו את כתר המלכות ואת המינוי למלכות שקיבל דוד אביו לו ולזרעו.

בס"ד

שאלה 12

"היכונו לביאת המשיח"?! והרי "משיח בא בהיסח הדעת"?!

במסכת סנהדרין (צז,א) אומרים חז"ל: "שלושה באין בהיסח הדעת, אלו הן, משיח מציאה ועקרב". האם המסע הפרסומי הקורא להתכונן לביאת המשיח אינו יכול לרחק את בואו חס ושלום?
תשובה:
שאלה זו יש לשאול גם על הענין של לימוד עניני הגאולה שנתחזק לאחרונה. דבגמרא שם אמרו: "רבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא בעינא מינייכו לא תרחקוה, דתנינא שלשה דברים באים בהיסח הדעת וכו'', הרי משמע מדברי הגמרא שהעיסוק בתורת הגאולה מרחק אותה ח"ו, כי היא באה בהיסח הדעת דוקא.
אבל באמת אי אפשר בשום אופן לפרש דברי גמרא כפשוטן, שהרי כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים ה"ב ש"כל הספרים מלאים בדבר הזה" של ביאת המשיח, והאם יעלה על הדעת שלא ללמוד בספרים בכדי שלא לראות את האמור בהם על משיח.
וגם לא יתכן לומר שיש להסיח הדעת מביאת המשיח, שהרי בכל התפילות מבקשים על הגאולה, וביום הדין שואלים לאדם "ציפית לישועה" (שבת לא,א) ואיך אפשר לצפות ולהתפלל וביחד עם זה להסיח את הדעת.
אלא שרש"י הקדוש כבר תירץ זה באומרו בסנהדרין שם: "דמעסקי ביה-לידע מתי יבוא", כלומר שמה שיכול לרחק הגאולה הוא רק אם מתעסקים בחישוב קיצים לידע מתי יבוא משיח, והטעם בזה פשוט, כי בזמנו של רבי זירא אם היו אומרים שהקץ הוא בשנה פלונית, זמן רב לאחרי כן, הרי בזה היו מבטלים הצפיה מישועה, דמה יש להם לצפות ולחכות לו והרי "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב".ובמילא עי"ז מרחיקים את המשיח, כי זירוז התגלותו הוא דוקא על ידי הצפיה לישועה.
אבל העיסוק בתורת הגאולה ובהלכות מלכים, הרי זה חלק מכללות התורה שנצטווינו להגות בה יומם ולילה, ופשוט שצריך להתעסק בזה, ודוקא עי" מחזקים את האמונה שלא תהיה חס וחלילה באופן של: "אבדה אמונה משום שנכרתה מפיהם" (ירמיהו ז,כח)
והנה חז"ל כללו בחדא מחתא "משיח מציאה ועקרב", ויש להעיר שגם במציאה אף אם לא יסיח דעתו ויחפש מציאות במשך כל היום כולו, הרי מ"מ כאשר ימצא את המציאה היא באה לו בהיסח הדעת כמובן. ופשוט גם שהעובדה שהוא חיפש מציאות, לא מנעה את האפשרות שימצא מציאה, ואדרבא, ומ"מ באה לו המציאה בהיסח הדעת. וא"כ כך הוא גם במשיח, שאף בשעה שמתעסקים בתורת הגאולה ובהפצת האמונה בביאתו הקרובה של המשיח, מ"מ כאשר "יבוא אל היכלו האדון" יהיה זה "פתאום".
ועיין בפסוק זה במלאכי (ג,א) שנאמר שם: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", ובמצו"ד: " האדון-זה מלך המשיח", אשר עין כל אדם מצפה ומיחל לו ומבקש ביאתו", הרי שאף שמבקשים ומייחלים לו מ"מ נקרא זה "פתאום" היינו שבא בהיסח הדעת. (ולהעיר מדברי המהרש"א בחדא"ג בסנהדרין שם: "אם זכה יבוא לו משיח בהיסח הדעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו, ואם לא זכה יהיה לו ביאת משיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב לרעה לו").
ובכל הנ"ל תשובה גם למה ששאלו ממאמר חז"ל שיעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. ויש שביארו שהטעם שנסתלקה ממנו השכינה הוא בגלל "שלא צריכים לדעת את זה, כי השלמות של כלל ישראל לא קשור עם זה". ועד"ז הביאו את פסוק (שה"ש א,ח) "אם לא תדעי לך" שיש דברים "שהשלמות שבהם הוא מה שלא יודעים"
אבל פשוט ש"היכונו לביאת המשיח" אינה הכרזה על "קץ" (שזה מכבר "כלו כל הקיצין" סנהדרין צז,כ), אלא הודעה ברורה שעתה ממש הוא זמן הגאולה, ושיש להתכונן מיד לקבלת פני המשיח.
ובזה מובן גם שאין שאלות הנ"ל של גילוי הקץ וכו'' שייכות להלכה של בחזקת משיח שברמב"ם, כי גם הרמב"ם ידע שמיעקב אבינו נסתם

בס"ד

אלפים צפויים לבקר בחג בחברון
=======================
בחברון נשלמות ההכנות האחרונות לעליה ההמונית למערת המכפלה, מארגני האירוע מדווחים על הערכות מיוחדת בהסעות בסיורים.
בן שאול

בחברון נשלמות ההכנות האחרונות לעליה ההמונית למערת המכפלה, מארגני האירוע מדווחים על הערכות מיוחדת בהסעות בסיורים. הבמה המרכזית הוקמה במתחם האירוע, כמו כן כוחות הביטחון נערכים כבר כעת בכוחות מוגברים ברחבי העיר חברון ובדרכים המובילות למערת המכפלה.

בימים א'' וב'' ג'' ו ד'' חוה"מ צפויים הרבבות להגיע בהסעות שיצאו מכל חלקי הארץ, ויבואו לבקר במערת המכפלה שתהיה פתוחה כולה ליהודים בלבד.

ביום ב'' תתקיים שמחת בית השואבה עם מיטב אומני הזמר החסידי: ישי לפידות מנדי'' גרופי, עדי רן, אודי דודי, אהרן רזאל ועוד.
לראשונה יעבור האירוע בשידור חי באתר האינטרנט של ערוץ 7.

בחברון אומרים כי "בעקבות הגרוש הקשה שנערך לפני כמה חודשים ממצפה שלהבת ה"שוק" הוחלט בוועד הישוב היהודי בחברון להעביר את הפעלות הילדים למתחם השוק ולחזק את האחיזה היהודית".

בחברון מציינים כי שנה יעברו הסיורים דרך מצפה שלהבת "השוק" משם גורשו לפני מספר חודשים משפחות שגרו במקום, המבקרים יצפו בתערוכה של תמונות מהגרוש, ויוכלו לצפות בתמונות הממחישות את כאב הפינוי.

המבקרים יוזמנו לבקר בבית השלום שנגאל בתקופה האחרונה.

לפרטים והסעות 1800400456

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/167032

בס"ד

שאלה 11

על מה אומר הרמב"ם ש"לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו"?

בפי"ב מהלכות הרמב"ם שאין לדעת עתה איך יהיו הדברים בזמן הגאולה, והוסיף שאין ענינים אלו מביאים לא לידי יראה ולא לידי אהבה ואין הם עיקר בדת וכו'', וא"כ האם לא בטלים בזה לכאורה גם הסימנים שנותן בפרק י"א על "בחזקת משיח"?
תשובה:
פשוט שדברי הרמב"ם שם הם רק לגבי היעודים הנבואיים על מה שעתיד להיות בזמן הגאולה, והמבוארים בפרק י"ב ששם, כגון מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו וכו'', אבל ההלכה של "בחזקת משיח" וכל האמור בפרק י"א הן הלכות ברורות הנובעות מעצם גדרו של המשיח המחזיר מלכות דוד, והן חלק מהאמונה האמיתית בביאת המשיח.
דהנה לכאורה יש לשאול לגבי מה שהאריך שם הרמב"ם בענין גוג ומגוג ואליהו הנביא וכו''. מה השייכות של עניינים אלו להלכה ב"יד החזקה", איזו הלכה יש כאן, ומה גם שהרמב"ם כותב שאין הוא יודע לפסוק, וא"כ לשם מה נכנס הרמב"ם לענינים אלו כשלבסוף אינו כותב לכאורה שום הלכה בזה כלל.
ויש לומר שלאחר שפסק בפי"א ה"ד דבר ברור בענין בחזקת משיח, חושש הרמב"ם שכשיראו ביהודי סימנים אלו, יטענו שלא יתכן שהוא בחזקת משיח, שעדיין אין מלחמת גוג ומגוג ולא בא אליהו הנביא. ולכן פוסק הרמב"ם הלכה, שכל המבואר אודות העתידות שיהיו בביאת המשיח אי אפשר עתה לדעת מה המכוון בהם, ובמילא גם אין רואים את הנבואות הללו אין בזה שום סתירה לדברים הברורים שפסק לפני כן, שכשיהיה יהודי שיש בו את הסימנים הנ"ל הרי זה בחזקת שהוא משיח.

בס''''ד

שאלה 10

לפחות בשלושה ענינים סותר לכאורה הרמב''''ם ב''''אגרת תימן'''' את דבריו ב''''הלכות למלכים''''. שבאגרת כתב
א. שבתחילה יתגלה המשיח בארץ ישראל.
ב. שיעמוד איש שלא נודע קודם הראותו.
ג. שהראיה על אמיתות יחוסו של המשיח תהיה על ידי האותות והמופתים שיעשה. וכל זה לא כמו שכתב ביד החזקה, שלא הזכיר שם תנאי שיתגלה בארץ ישראל, וביאר שכן יכירוהו מקודם עד שידעו את יחוסו וסימניו, והדגיש שאינו צריך לעשות אותות ומופתים.
תשובה:
ראשית צריך לדעת דבר ברור שאם יש סתירות בין ''''היד החזקה'''' לאגרת תימן'''' ההלכה היא כ''''יד החזקה'''', שהרי איגרת תימן נכתבה על ידי הרמב''''ם בשנת ד''תתקל''''ב, ואילו כתיבת יד החזקה נסתיימה תשע שנים לאחר זה בשנת ד''תתקמ''''א, וזאת בנוסף לעובדה שאת יד החזקה המשיך הרמב''''ם להגיה ולתקן גם שנים רבות לאחרי זה כידוע, ואם כן הלכות מלכים הם ''''בתראה'''' אחרי אגרת תימן, והלכה כבתראה.
אבל באמת גם לולא זאת יש לישב שאין שום סתירה בדבריו דהנה זה ודאי, גם לפי אגרת תימן, שאם עומד יהודי שיש בו את הסימנים דהלכות מלכים אין צריך לבקש ממנו אותות ומופתים, אבל מה שהיה בסיפור אגרת תימן הוא, שבאו ושאלו את הרמב''''ם על אדם שהיה ''''עם הארץ'''' ולא היה ידוע יחוסו, ולא פעל שום דבר בקירוב כל ישראל לתורה ומצוות, וכל מה שרצו לומר עליו שהוא משיח היה רק משום שעשה אותות ומופתים, ובזה האמינו להכרזתו שהוא המשיח ושה'' התגלה אליו וציוה לגאול את ישראל כלומר שהם טענו שיש להם משיח כזה שהוא אינו ''''עני ורוכב על חמור'''', ולא קם ומתגלה כמנהיג ישראל ''''כדרך הקמים בעולם בדרך הטבע'''', אלא שהמשיח שלהם הוא ''''עם ענני שמיא'''', שפתאום הוא נעשה המשיח. וגם שלדבריו אין הוא ''''בחזקת משיח'''' אלא ''''משיח ודאי'''', כי לטענתו ה'' כבר ציוה עליו להביא את הגאולה.
ולכן ענה להם הרמב''''ם, שהתגלות המשיח באופן כזה כמו המשיח שלהם, שבא פתאום ומביא את הגאולה בפועל ממש, צריכה להיות כמובן בארץ ישראל. ועוד, שמאחר שהמשיח שלהם בא פתאום ''''עם ענני שמיא'''' לא כמו הסימנים דהלכות מלכים, הרי שעליו להיות ממש ככוכב מן השמים, דהיינו אדם כזה שלא הכירוהו מקודם כלל ורק האותות והמופתים שהוא עושה הם הראיה ''''על אמיתת יחוסו''''. אבל כל זה כותב הרמב''''ם שהמשיח שהתגלה להם הוא משיח פתאומי של ''''ענני שמיא''''.
אבל בהלכות מלכים כותב הרמב''''ם את ביאת המשיח על פי סדר ההלכה, שלמשיח ה''''מחזיר מלכות דוד'''' צריכים להיות התכונות של ''''דוד אביו'''', ולכן יתגלה באופן של ''''וקם שבט מישראל'''' כמנהיג ישראל המחזיר את שלמות התורה כפי שעשה דוד אביו, ודוקא ללא אותות ומופתים, וא''''כ מנהיגות זו יכולה להתחיל גם בחו''''ל, ואח''''כ יבוא לארץ ישראל ויבנה מקדש במקומו, ורק אז יהיה ''''משיח ודאי''''.
ובזה יתורץ גם מה שהזכיר שם הרמ''''ם באגרתו שהמשיח צריך להיות ''''נביא'''', ובזה יש סתירה גם ב''''יד החזקה'''' גופא, שגם בהלכות תשובה פ''''ט ה''''ב כתב שהמשיח הוא ''''נביא גדול קרוב למשה רבנו'''', וא''''כ למה לא הזכיר דבר זה בסימני המשיח בהלכות מלכים. והביאור בזה, שאף שהמשיח הוא נביא גדול, מ''''מ אין הכרח שיהיה זה בתחילת התגלותו, ולכן אין הרמב''''ם מונה זאת בסימני משיח, אבל באגרת תימן שהם טענו שיש להם ''''משיח ודאי'''' במילא נדרש ממנו כבר שיהיה נביא.
ועל פי מה שביארנו יובן דבר נוסף, שכל ''''הקושיות'''' מהתקופות של משיחי השקר בתולדות עם ישראל, אינן שייכות כלל להלכה זו ברמב''''ם בענין בחזקת משיח, וכמובן שאין להם קשר לתקופת בר כוזיבא שהרי בכל ההסטוריה של משיחי השקר, לא צמחה האמונה בהם ע''''י שסברו שהם מתאימים לסימנים שנותן הרמב''''ם, אלא אדרבה שהאמינו בהם בגלל האותות והמופתים שהראו.
וכמו שכתב רמב''''ם במכתבו שנדפס בסוף אגרת תימן בהוצאת ''''רמב''''ם לעם'''' ''''היו בקורדובה אנשים...עשו ניסים והגידו עתידות

בס"ד
שאלה 9.

כשאמר רבי עקיבא שבן כוזיבא הוא המשיח האם צדק או טעה?

הרי לבסוף לא הצליח בן כוזיבא להביא את הגאולה, ואם כן רבי עקיבא כביכול לא צדק בדבריו, ואיך אפשר לסמוך על סיפור זה ולבנות על פי זה הלכה. ואכן היו שכתבו לאחרונה שבן כוזיבא "טעו בו חכמי דורו ואפילו רבי עקיבא טעה בו"
תשובה:
איך יתכן לומר שרבי עקיבא וכל חכמי דורו טעו בהלכה למעשה רחמנא ליצלן, והרי הרמב"ם לומד מהם איך צריכה להיות ההלכה לדורות.
וגם מצד האמונה בחכמי ישראל אי אפשר לומר דבר כזה שגדולי התנאים טעו בענין כ"כ יסודי בעיקרי האמונה. וח"ו לומר שהיה פגם באופן האמונה בביאת המשיח ובאופן ה"ציפית לישועה" של ר"ע וחבריו, איך אפשר להתבטא כך על רבי עקיבא וכל חכמי דורו?!
וברור שאין הדבר כן, כי רבי עקיבא היה זה שמשה רבנו מעיד עליו שהוא ראוי שתינתן התורה על ידו (מנחות כט,ב) ו"לא היה מעולם נברא רבא כוותיה" (רבינו גרשום ב"ב יב,ב) וחס ושלום לומר שגדול עולם זה שכל התורה שבע"פ בנויה עליו (סנהדרין פו,א) יעזוב בטעות את כ"ד אלף תלמידיו, וינדוד בטעות ממדינה למדינה, ויכריז על אדם שהוא מלך המשיח.
אלא שבאמת כל מה שעשה ר"ע היה הלכה לזמנו והלכה לדורות, ולא טעות וכשלון ח"ו. וראה בילקוט משלי (רמז תתקמ"ד) שכשמת רבי עקיבא בבית האסורים, בא אליהו הנביא להוציאו משם, וטיפל בעצמו בקבורתו, ובמדרש עשרה הרוגי מלכות הוסיפו בזה, שבעת קבורתו הכריז עליו אליהו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול", כי ר"ע לא טעה ולא נכשל חלילה, אלא כל מעשיו הם עפ"י תורה והם גופה של תורה, כי עפ"י ההלכה היה בן כוזיבא משיח שבדורו ועפ"י ההלכה היה צריך לקבלו כמי שהוא בחזקת משיח.
ומה שלבסוף לא הצליח בן כוזיבא בהשלמת כל שלבי הגאולה, אין זה מוכיח שהוא לא היה משיח שבדורו, אלא שאעפ"י שהיה משיח, מ"מ לא היה "זה שהבטיחה עליו התורה" (כלשון הרמב"ם בהשמטה שם). כי התורה הבטיחה שיהיה משיח מבית דוד שיחזיר מלכות דוד ויביא את הגאולה השלימה, ואילו בן כוזיבא אף שהיה משיח שבדורו והתחיל בפעולות השייכות להחזרת המלכות ומלחמות ה'' וכו'', אבל לא הצליח להשלים זאת ולהביא את הגאולה השלימה עד שנהרג בעוונות הדור.
ומה שאומרת הגמרא (סנהדרין צז,ב): "ולא כרבי עקיבא", הרי זה רק על מה שהוא דרש "קץ" מהפסוק (חגי ב,ו) "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ", משא"כ לגבי מה שאמר על בן כוזיבא שהוא המשיח, בזה היה מחויב על פי תורה, וכנ"ל.
והטעם שהקב"ה הביא למצב כזה, שיהיה אדם שעל פי תורה צריך לומר עליו שהוא משיח אע"פ שלבסוף לא הצליח להביא את הגאולה, הנה על כגון דא אומר הרמב"ם שם (בהשמטת הצנזור): "ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים", היינו שהקב"ה סיבב את מעשה בן כוזיבא בשביל "עבודת הנסיונות", שע"י סיפור בן כוזיבא ורבי עקיבא נעשה ניסיון גדול על האמונה בביאת המשיח, והקב"ה רוצה שבשעה שיגיע הזמן האמיתי "של בחזקת משיח" יתגברו עם ישראל על הנסיון, ולא תחלש אצלם האמונה במשיח עקבות מעשה בן כוזיבא, (ועיין ב"יחי המלך" פרק נ''). ולכן פוסק הרמב"ם שכשתהיה שוב דוגמא כזו של יהודי המתאים לסימנים של "בחזקת משיח", ילכו עם ישראל בדרכו של רבי עקיבא ויכריזו שעל פי תורה "דין הוא מלכא משיחא", מתוך אמונה שמשיח זה שיעמיד הקב"ה הוא "זה שהבטיחה עליו התורה" והוא יביא את הגאולה השלימה.

בס"ד

שאלה 8.

למה מדברת ההלכה על "בחזקת משיח" ולא מחכה ל"משיח ודאי"?

גם כשתגיע כבר התקופה של בחזקת משיח, עדיין אינו מובן לשם מה צריך הרמב"ם לדבר על כך, לשם מה יש לדעת ולפרסם מיהו "בחזקת משיח", והרי "משיח ודאי" יהיה רק לאחר בנין בית המקדש, נחכה איפוא עד שיהיה "ודאי", מה טעם לדבר בהלכה על דברים שעלולים ח"ו להתגלות כתקוות שוא?
תשובה:
שאלה זו יש להפנות לא כלפי הרמב"ם אלא כלפי התנא רבי עקיבא, שהיה אומר ומפרסם על בן כוזיבא שהוא המלך המשיח והיה נושא כליו. והרי הדבר היה בזמן מלכות רומי, כאשר גם לדעת רבי עקיבא היתה אז הגלות בתוקפה, ואם כן למה לא חיכה עד לשלימות התגלותו של המשיח (שלדעתו היה בן כוזיבא), ומיהר להכריז עליו שהוא המלך המשיח מיד כאשר ראה בו את תחילתם של הסימנים המעידים על כך.
והביאור זה הוא, משום שלדעתו של רבי עקיבא יש חשיבות הלכתית ברורה לשלב זה של "בחזקת משיח", כי על פי ההלכה, שלימות הגילוי והמלכות של המשיח נעשים דווקא על ידי זה שהעם מכירים בו כמשיח ומקבלים את מנהיגותו ומלכותו עליהם, ולכן הכריז רבי עקיבא על בן כוזיבא: "דין הוא מלכא משיחא" (ירושלמי תענית פ"ד ה"א), בכדי שעל ידי זה תושלם התגלותו ומלכותו.
כי היה ברור לרבי עקיבא שלבן כוזיבא יש סימני משיח, שהוא היה מבית דוד ועסק בכפיית כל ישראל לילך בדרך התורה, ונלחם מלחמות ה''. ויש לומר שזהו אחד הטעמים לדבר פלא שמצינו בש"ס ובמדרשים, שרבי עקיבא טרח לנסוע ממקום למקום בכל תפוצות ישראל ממש, אשר יש לומר שזהו גם בכדי להודיע ולפרסם לעם ישראל שעליהם לקבל את מלכותו של בן כוזיבא כמי שמחזיר מלכות דוד, ועי"ז להעמיד המלכות בידו, עד להשלמת תהליך הגאולה.
והנה הרמב"ם הוסיף שרבי עקיבא "חכם גדול מחכמי המשנה היה", אשר יש לומר שבזה רצה להוכיח שאף שדברי חכמים במשנתם הם בקיצור נמרץ ועל כל מילה של חכמי המשנה בונים תילי תילים של הלכות, אעפ"כ לא חסך חכם משנה זה בדברים ו"הוא היה אומר עליו" שהוא מלך המשיח-"דין הוא מלכא משיחא", שמזה מוכיח הרמב"ם שכאשר יראו שיש ליהודי מבית דוד את הסימנים של "חזקת משיח", ינהגו כר"ע ויאמרו עליו "הרי זה בחזקת משיח", וזהו אופן ההתגלות שלו על פי התורה.
ומה ששאר חכמי דורו רק "דימו" שהוא מלך המשיח אבל בהם לא מצינו ש"הם היו אומרים עליו", הרי אין זאת משום שהם סברו שאין לפרסם זה, ולא מצינו בשום מקום שכל חכמי דורו של ר"ע שדימו שבן כוזיבא הוא המשיח, חלקו על ר"ע בענין זה, אם צריך לפרסם הדבר או לא.
אלא שאז היה מצב של פיקוח נפש ממש, כי בן כוזיבא עמד בראש המרד נגד הרומיים, והאמירה עליו שהוא מלך המשיח היתה סכנת נפשות, ולכן בעיקר ר"ע התעסק בזה שהוא הסמל של מסירות נפש, מתי יבוא לידי ואקיימנה, ופשוט שר"ע היה גדול הדור דיבר גם בשם כל שאר החכמים, והעם ידע שזוהי דעת ר"ע וחבריו. וכן משמע ברמב"ם שנקט בחדא מחתא שחכמי הדור דימו ור"ע היה אומר עליו, ומשמע מלשונו שלא היה להם מחלוקת בזה.
(ויש להוסיף, שאף שבפועל ראינו שרק ר"ע עסק בפרסום הענין של בחזקת משיח, מ"מ למד הרמב"ם הלכה ממעשיו של ר"ע, כי בפשטות סברת ר"ע היתה שלא יתכן שיהודי ידע שהמשיח שמצפים לו זמן כה רב נמצא כבר בינינו ולא ילך ויזעק בכל מקום אודות זה.
ובפרט עפ"י מה שנבאר לקמן, שמדיני המלכות, הרי דוקא ע"י שרוב העם מקבלים אותו כמלך המשיח, על ידי זה נעשה הגילוי שלו, וא"כ על פי זה "מסתבר טעמא דרבי עקיבא" וכבר כתב הריטב"א (עירובין סא,ב) דהיכא דמסתבר טעמא דר"ע כמותו גם מחבריו, וכ"כ גם הרדב"ז נדרים פ"א הכ"ד)

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/166999

מצווה ליהודים לשמוח בחג הסוכות.

יישר כוח על הכנות !!!

בורג: אני לא מאמין באלוהים

"אני לא מאמין באלוהים", כך הצהיר חבר הכנסת ויו"ר הסוכנות לשעבר אברום בורג בשבוע שעבר בריאיון לערוץ הראשון. לאחר שחולל סערה עם פרסום ספרו "לנצח את היטלר" הבהיר בורג כי אינו מאמין באלוהים והסביר למה הוא בכל זאת עדיין חובש כיפה.

חבר הכנסת ויו"ר הסוכנות לשעבר אברום בורג הצהיר בשבוע שעבר בראיון לערוץ הראשון, כי אינו אדם מאמין. בורג שחולל סערה עם פרסום ספרו "לנצח את היטלר", הבהיר כי אינו מאמין באלוהים והסביר למה הוא בכל זאת עדיין חובש כיפה.

בורג התראיין בצוותא עם אריה דרעי לתוכניתו המיוחדת של ניצן חן "חשבון ונפש" ששודרה לקראת יום הכיפורים. לשאלתו של המראיין האורח, כתב "מעריב" לענייני חרדים אבישי בן חיים: "אתה מאמין באלוהים?" השיב בורג בנחרצות: "לא". חן שאל: "אז למה בעצם כל הפולחן הדתי, התפילות?" ובורג התחיל לענות: "כי אני חושב שיש ביצירה התרבותית היהודית..", אך שוסע על ידי דרעי ההמום שלא הבין אם בורג השיב בציניות או ברצינות אמר: "סליחה, אני לא הבנתי את התשובה בכלל. סליחה לא הבנתי את התשובה. סליחה אולי תסביר לי אברום. לא יכול להיות, זה לא אברום שאני מכיר", וביקש, "אל תקבלו את התשובה הזאת".

בורג הסביר: "יש בעיניי שתי גישות, ששתיהן אגב מאוד מאוד נכבדות וכבדות, לגשת לדבר על הדבר הגדול הזה שנקרא יהדות. יש גישה אחת שאומרת הכל בא מבחוץ, אם נעל נועלים וגרב גורבים וחגורה חוגרים – כיפה כופים. ומישהו כפה עליי הר כגיגית ומשם ואילך כל היצירה כפויה עליי".
דרעי העיר הערת ביניים: "עד שיאמר ''רוצה אני'', זה ההבדל".

ובורג המשיך: "והגישה השנייה שהיא הגישה שבה אני מאמין: שהיהדות היא תרבות ענקית שחלק ממנה היה דתי וחלק ממנה עודנו דתי והרוב שלה איננו בהכרח דתי. והיא כולה יצירת אדם. אני אדם מסורתי במובן שאני חי על רצף של יצירות של אנשים שיצרו לפניי".

ניצן חן שאל: "אבל אתה חובש כיפה מי כפה עליך לחבוש כיפה?".
ובורג השיב: "אף אחד. זה מאוד רצוני. אף אחד לא כופה עליי, הכיפה שלי היא ביטוי לזהות שלי, לשייכות שלי, לעולם התוכן שלי, אבל לא בהכרח שייכת לאלוהים. זה חלק מתפיסת עולם שאומרת את הדבר הבא: בעיניי האדם, כל אדם, יש לו סכנה של יוהרה, שיגיד ''כוחי ועוצם ידי''. אני יורד לכבוש את העולם ולכבוש את הארץ.. והמקום שאומר לבן אדם אתה מגיע עד כאן, זהו, אתה לא יודע שום דבר שמעבר לכך, הגובל - יוהרה שלך נמצא על ראשך".

המקור
http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/639/623.html

בס"ד

קינאה היא מידה רעה מאוד. כמאמר התנא: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות ד). והנה יצר לב האדם רע, וחושק להיות יחיד בדורו בחכמה ומעשים טובים בעושר וכבוד. ומתוך כך מצטער כשיש אחר כמוהו או גדול וטוב ממנו, ומקנא לו ומבקש רעתו ומספר בגנותו. וגדולה שנאה שהיא מחמת קנאה, אש אוכלה היא לאין מרפא. ומי שיש בו מידה רעה זו כל ימיו מכאובים ואוכל לחם העצבים, ואין לו רעים אהובים, ומרבה ריבות, והוא שמח לאיד, ורוצה בתקלת חברו. ושיכשלו חבריו בדבר הלכה, שיקצרו בעבודת השם יתברך שמו, ושיהא להם מעוט הערך וקוצר ההשגה, וכהנה רעות רבות ועברות שנגררות מן הקנאה, ומי יוכל לספר גודל רעתה?

מי האיש החפץ חיים יברח ממנה, ויהא גבור הכובש את יצרו, על ידי העמק במחשבות טהורות. שיאמין באמונה שלמה שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, ואפילו אם היה יחיד בעולם, לא יעדיף להרויח יותר ממה שגזור עליו. ואם יתוספו סוחרים כמותו לאלפים ולרבבות לא יחסר ממה שקצוב לו, ויתרצה במה שהוא רצון הבורא "הצור תמים פעלו" ולכל אחד דטבא ליה עבדי ליה.

וכל ישראל הם גוף אחד כאיש אחד. וראוי לשמוח על טובת חברו ולהצטער על צרתו כמו על עצמו. בפרט בשום לב שאפילו בזמן שהרשעים בצער השכינה מצטערת, מה הלשון אומרת וכו'' כל קבל דנא, כשישראל בנחת "ישמח ה'' במעשיו".
ועוד שבזמן שאדם בדוחק ובצער לא יוכל לעבוד את בוראו, והדוחק מעבירו על דעתו ועל דעת קונו, וזה צער השמים, מה שאין כן כשהוא בנחת וברווח, מרבה להיטיב ועושה נחת רוח ליוצרו. ובזמן שהרשעים בעולם ובהדי הוצא לקי כברא, ובזמן שהצדיקים בעולם יתרבה השפע וברכה רבה, וברבות הטובה רבו אוכליה.

ומי שאוהב לאביו ואמו אהבה אמיתית אהבת הנפש. חושב: יבוא הטוב לאבי והנחת רוח לפניו, מכל מקום מה לי על ידי אחרים שאיני עובד על מנת לקבל פרס, רק רצוני שיהיה לי נחת רוח לאבי ואמי. כך יאמר האדם מני או מניהו יתקלס עלאה. ואם היה נכנס תחת האפשר שבכל המצוות שאעשה, לא אהיה מועיל לעצמי אלא לאחרים, שיתענגו על רוב שלום. על דרך, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני. ובכל היסורין שאסבול ושאסגף עצמי לא אהא מועיל לעצמי כלל, רק לכפר עוונות הדור, לא הייתי חושש כלל. וכל שכן שאם היו אומרים לי: אם תרצה שתועיל לעצמך, לא יתכפר לך אלא עוון אחד. ואם תרצה להועיל לאחר, יתכפרו לו שתי עוונות. בוודאי הייתי בוחר להועיל לזולתי ולא לעצמי, שאיני חושש על עצמי רק לעשות נחת רוח ליוצרי, כזאת וכזאת.

החי יתן אל ליבו להתחזק במחשבות טהורות להסיר קנאה מליבו ולהעביר רעה מבשרו, "וישמח לב מבקשי ה'' ", בטובת ישראל בין בגופם בין בממונם בין בנפשם ויצטער על העדרם כמו על עצמו.

אבל יש קנאה אחת טובה כמארז"ל "קנאת סופרים תרבה חוכמה". וישתדל לעלות במעלות החכמה ועבודת השם יתברך שמו כקדושים אשר בארץ. וחייב אדם לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. ואם רואה שחברו מוצלח במעשיו, זאת תהיה קינאתו באמרו: בודאי שהכל לפי מעשיו של אדם "פרי מעלליו יאכל". ויקנא ליבו ביראת השם, על דרך דכתיב: "ותקנא רחל באחותה" (בראשית ל). ופרשו רז"ל, שקנאה במעשיה הטובים שאמרה: אילו לא היתה טובה ממני לא זכתה להיבנות. ומתוך כך ייטיב מעשיו לעשות נחת רוח ליוצרו, כי זה כל האדם.

ויש עוד מין קנאה אחרת והיא טובה עד מאוד, לקנאות קנאת ה'' צבאות. לשבר מלתעות רשע ולהקים דגל התורה. וידוע מעלת פנחס קנאי בן קנאי, בקנאו קנאת ה'' צבאות, ויקרא לו ה'' "שלום".
ואם גדלה מעלת המוסר עצמו למיתה כדי שלא לעבור על אותם עברות שאמרו: "יהרג ואל יעבור". יותר ויותר גדלה מעלת מוסר נפשו לקנא קנאת השם צבאות, ולשבר מתלעות רשע, ולהציל עשוק, ולמחות ביד עוברי עברות בכל תוקף וכדומה.
ולפי גדל ערכה וחשיבותה, כך קשה מציאותה. כי הן בעוון גברה החנופה, ונתמעטה אהבת הבורא יתברך, כי זה תלוי לפי רוב הא

בס"ד

שאלה 6.

"משיח הוא בשר ודם דוקא או שהקב"ה יכול להיות הגואל?

בילקוט שמעוני (רמז תקע"ז): " אמר הקב"ה, בעולם הזה הייתם נושעים ע"י בני אדם...אבל לעתיד לבוא אני בעצמי גואל אתכם...שנאמר ישראל נושע בה'' אלא על ידי הקב"ה. מהו הביאור בילקוט?
תשובה:
ראשית יש לדעת, שבשעה שיש לפנינו מדרשים, וממולם פסק הלכה ברור, אין שום אפשרות לצטט את דברי חז"ל במדרש ולדחות עי"ז פסקי הלכה, ומי שעושה כן ח"ו, יבוא אח"כ לטעון שמותר לאכול בשר עוף בחלב כי כן ראה בגמרא בשם רבי יוסי הגלילי וכך ר"ל נעשה הרס בכל התורה וההלכה. ולכן יש לדחות ולהוקיע נסיונות אלו שנעשו לאחרונה בכמה נושאים להביא ראיות מדברי חז"ל בש"ס ובמדרשים נגד הלכות פסוקות שאין אף פוסק החולק עליהם.
והרי בענין זה של ביאת המשיח קובע הרמב"ם בפרק י"א דברים ברורים על "שני המשיחים": דוד, ומשיח הבא מזרעו, ונותן סימנים על המשיח, ומוסיף ש"כל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו" הרי הוא כופר בתורה ובמשה רבנו. ואיך אפשר להתכחש להלכה ברורה.
והנה גם בגמרא (סנהדרין צט,א) יש דיעה שאין משיח בשר ודם: "ר'' הילל אומר אין להם משיח לישראל (אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו-רש"י), אבל הגמרא דוחה דעה זו ופוסקת: "א"ר יוסף שרא ליה מריה לרב הילל (ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן רש"י), דהא זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (שם ט,ט)...הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע..." ובעמוד ב'' שם: "לאפוקי מדר'' הילל".
והחתם סופר (בשו"ת יו"ד סימן שנ"ו) כתב : "והאומר אין משיח כר'' הילל, הרי הוא כופר בכלל התורה, דקי"ל אחרי רבים להטות...אין אדם רשאי להמשך אחריו".
ולגופו של עניין לגבי דברי הילקוט, הרי כבר כתב המהר"ל מפראג ב"נצח ישראל" פרק ס"ב וז"ל: "ואף כי גאולה האחרונה ג"כ יהיה ע"י המשיח...אבל גאולה האחרונה תהיה ע"י השם יתברך שהוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השם יתברך הוא הגואל". הרי שגם לדעת הילקוט תהיה הגאולה ע"י משיח בשר ודם.
וראה מש"כ האריז"ל (בספר ד'' מאות שקל כסף דף ע"ח): "המלך המשיח יהיה ודאי אדם צדיק נולד מאיש ומאשה, אלא שביום ההוא תגדל צדקתו...ואז ביום ההוא בזמן הקץ תהא נשמה של נשמה שלו (היינו בחינת "יחידה" שבנשמה) הנתונה בגן עדן ותינתן לאיש הצדיק ההוא ואז זכה להיות גואל, והוא ע"ד משה רבינו ע"ה כי היה ילוד אשה ונתגדל מעט מעט עד שהשלים חלק נשמתו..." עכ"ל האריז"ל.
וכן הוא בנוסח "אני מאמין", שמאמינים בביאת משיח (כפשוטו), וכנוסח התפילה ג'' פעמים ביום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שבודאי כוונת התפילה לביאת המשיח כפשוטו בשר ודם. וא"כ כשבא אדם לומר שאין משיח לישראל אלא הקב"ה בעצמו יגאלם הרי הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה והוא כופר בתורה ובעיקרי האמונה.

בס"ד

שאלה 4:

מתי יקוימו כל הנבואות הנפלאות בקשר למשיח ולתקופתו?

אמנם כבר ראינו ששיטת הרמב"ם היא שהתגלות המשיח אינה כרוכה בהכרח באותות ומופתים ועולם כמנהגו נוהג, אבל בכל זאת, איך יתיישבו הדברים ומאמרי חז"ל, שביאת המשיח היא עניין שמיימי עצום ונפלא העומד למעלה מגדרי הטבע.
תשובה:
באמת גם הרמב"ם עצמו כותב בהלכות תשובה (פ"ח ה"ז) שבימות המשיח יתקיימו כל הנבואות הנפלאות שנתנבאו הנביאים (ובזה מיושב מה שפסק בהלכות שבת (פי"ט ה"א) כחכמים במשנה שבת סג'',א. (ועיין בנו"כ שם), ואם כן גם לדעת הרמב"ם כמובן שבתקופה מסוימת בימות המשיח יהיה שינוי במנהגו של עולם.
וגם לגבי המשיח הרי נאמר שיתנהג באופן שלמעלה מהטבע, וכמ"ש בישעיהו (יא'' ,ד''): "והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", ועד"ז בתהילים (עב,ט) :"לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו" (ועיין בזוהר וירא קז,ב). שמפרש פסוק זה על מלכא משיחא. ובמדרש תהילים וכן באבן עזרא רד"ק וספורנו מפרשים שכל הפרק קאי גם על משיח ולא רק על המלך שלמה. וכן יש עוד פסוקים המראים שהוא למעלה לגמרי מגדר אנושי של בשר ודם רגיל, והרמב"ם אינו יכול לחלוק על כל זה.
כמו"כ מביא הרמב"ם עצמו בסוף הלכות מלכים את נבואת ישעיהו (יא,ט): "ומלאה הארץ דעה את ה'' כמים לים מכסים", שזהו כמובן שינוי מהותי ומהפכה קיצונית בבריאה כולה, אשר תבוא אז לידי תכליתה.
אומנם אף שגם לדעת הרמב"ם יעשה משיח בשלב מסוים אותות ומופתים, ובזמנו יהיה שינוי בטבע העולם, אבל כל זה אינו תנאי בהתגלות המשיח ובמילא אין זה הכרחי שכך יהיה בתקופה הראשונה להתגלותו.
אבל לאחר בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות יתחילו אותם השלבים העל טבעיים של הגאולה, באופן שלא יוכלו כבר להתעלם מזה, כאשר גם המשיח עצמו יתעלה עוד יותר למעלה מעלה, עד שילמד תורה את העם כולו ואת כל צדיקי הדורות, ועד ש''''יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם''''
וכמו כן תבוא אחר כך גם התקופה של תחיית המתים שהיא מעיקרי האמונה ובודאי שיש בתקופה זו הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע לגמרי, אבל זהו כבר שלב נוסף בימות המשיח ולא בתחילת התגלותו. ולדעת הרמב''''ם יהיה המשיח ''''מורח ודאין'''' (הכוונה שמריח ודן-הווה אומר שדן לפי הריח) בתקופת ''''משיח ודאי''''.
ובזה מובן גם לגבי מדריגתו של המשיח בעצמו, שאף שבודאי משיח הוא תכלית הבריאה, ונשמתו קדמה לכל ענייני העולם, וכמאמר חז''''ל עה''''פ ''''ורוח אלוקים מרחפת על פני המים''''-''''זו רוחו של משיח'''', אבל עם כל זאת, הרי אין זה הכרח שהדרגות העצומות שלו שלמעלה מגדרי העולם יהיו בגילוי כבר בתחילת ההתגלות שלו, וכנ''''ל שלא בזה הוא נבחן.
ויש לומר שזוהי כוונת חז''''ל במדרש תהילים (עה''''פ שם ב,ז): ''''אני היום ילדתיך'''', שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד מחדש, כי ינתנו בו כוחות חדשים ויהיה כאדם אחר לגמרי, ''''וכד תיתי שעתיה, אמר להם הקב''''ה עלי לבראותו בריאה חדשה".
ובמדרש במדב''''ר: (פי''''א, ב) "ר'' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל ראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם''''. וביאר ה''''שפת אמת'''' בחידושיו לר''''ה (יא,ב) שבזמן שהתחיל משה לעסוק בגאולת ישראל כששב למצרים, זהו בחינת ''''נכסה'''', כי עדיין לא הייתה הגאולה, ואדרבא, שבתחילת בואו של משה לפרעה נעשה השעבוד קשה יותר. וכשהוציא בפועל את ישראל ממצרים הוא ''''נגלה''''.
וכך הדבר גם במשיח, שבעת היותו ''''בחזקת משיח'''' הוא נכסה, כי עדיין לא הביא את הגאולה ולא ניכרים בו כ''''כ הכוחות המשיחיים שלו, ואח''''כ בעת הגאולה הוא נגלה, כי נברא כבריאה חדשה וניתנת בו נשמת משיח, ואז יגיעו גם הגילויים שלמעלה מהטבע וכנ''''ל.

בימים הקרובים אוסיף שיעורים נוספים למי שמעוניין

בס"ד

מובא בשם הרב הקדוש מבארדיטשוב זי"ע על מה שאומרים בתפילת הימים הנוראים "באין מליץ יושר מול מגיד פשע"-שה"אין",השפלות וההתבטלות לה'' יתברך, הוא מליץ היושר הטוב ביותר מול מגיד פשע. כל כמה שאדם חטא ופשע-באם הוא מרגיש את עצמו עקב כך שפל ונבזה לפניו בבחינת אין ואפס עבור חטאיו המרובים כלפי הבורא הגדול והנשגב- ה"אין" הזה הוא מליץ היושר הגדול ביותר מול מגיד הפשע, להמתיק דינו ולזכותו בדין.

ויש להתחזק הרבה בידיעה זו, שדוקא כאשר הינך מרגיש שפלות והתבטלות, זו סיבה להתעודד, שהרי זהו מליץ היושר הגדול ביותר מול מגיד הפשע,
אולם כח הרע מנצל את השפלות שאליה הגיע האדם-שהיא, בעצם, סנגורו הגדול-ליאש אותו ולהפילו. ולכך, הוי מחשב: עדיף לפעמים-בזמנים מסוימים-ליפול להרגשת ביטול ושפלות מאשר להיות תמיד בהרגשת סיפוק של אני ואפסי עוד, ולהיכנס חלילה, בקלות לכלל "תועבת ה'' כל גבה לב".

בס"ד

שוב נשתמש באמרה נוספת של הרבי מקוצק שהיה אומר: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה"-אל תאמר לכשאפנה מטרדותי ומנסיונותי אזי אשנה, שמא לעולם לא תיפנה, ותמיד תהא מוטרד ומעוטר בנסיונות, כי רק בכך-ודוקא בכך-רוצה ומשתעשע הקדוש ברוך הוא בעבודתך.

עונג גדול הוא לקדוש ברוך הוא ושעשוע גדול מהצדיק העושה רצונו יתברך. לנו נדמה לתאר צדיק כאחד שמעולם לא נופל ומעולם לא נכשל בשום חטא. הבה ונראה מה תוארו ושבחו של הצדיק כפי שמשבחו הנביא (משלי כד'', טז) : " שבע יפול צדיק וקם". אינו בכך שהרשע נופל והצדיק אינו נופל, שהרי הפסוק מיחס גם לצדיק את ענין הנפילות-"שבע יפול צדיק". אלא ההבדל בין הצדיק לרשע-שהצדיק לאחר כל נפילה קם מחדש, ומתחיל התחלה חדשה, והרשע נופל ואינו קם.

וזה גם מרומז בתהילים: "רבות רעות צדיק, ומכולם יצילנו ה'' ". ואלו על הרשע נאמר: "תמותת רשע רעה".
לצדיק-רבות רעות. ומה יותר יש רעות מרעות הנפש בתחלואי עוונותיה?
אבל מכולם יצילנו ה'', כי אין הוא נופל לזרועות היאוש, אלא קם ומתחיל מחדש, ולכן מצילו ה'' עד שנוצח את יצרו לגמרי.
אבל הרשע, רעה אחת כבר ממוטטת אותו, כיון שאינו רוצה להאמין שביכולתו לקום ממנה, וקורס הוא תחת העצב והיגון ומתמוטט לגמרי בכך.

לא הרב מקוצק אמר זאת. הילל אמר זאת. "הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור; ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להישמע , ואל תאמר, לכשאפנה- אשנה, שמא לא תיפנה" (אבות, ב, ד).


הבורות חוגגת כאן.

כך נהוג אצלנו , לצטט אמרות מהקדמונים חכמי התורה שבע"פ היא המשנה, ולתת דרשה סביב אמרותיהם הקדושות.
ישנם רבנים שהיו מדגישים יותר אמרות מסוימות.
כמו שהחפץ חיים זצ"ל לדוגמה היה מדגיש יותר את חומרת לשון הרע והוצאת דברים מהפה.
כך הרבי מקוצק זצ"ל היה מדגיש את הנדון לעיל.

אם כך יוצא שהבורות היא רק שלך. בחוסר כבוד מוחלט,
רוני.

ועל כן חוסר הכבוד אליך "חרטוטה".
לא אני אמרתי, אלא המשנה.

בקטע שלו הגבתי אין הלל נזכר כלל. עם-הארץ מייחס את דברי הלל לרבי מקוצק.

אצלו זה בורות - אם לומדים אפשר להתגבר על זה.

אצלך זו גסות רוח, על זה הרבה יותר קשה להתגבר.

בהצלחה!

ישר כוח

תמשיך להשכיל אותנו השם אתך.

בס"ד

הובטחנו מאת הקב"ה שכאשר נעשה את המוטל עלינו ונסמוך עליו בלי חשש ודאגה, יביא עלינו טובה וברכה גלויה, אלא אם כן רואה בחוכמתו יתברך להביא את הטובה בצורה נסתרת, מה שמביא ה'' לאדם, הכל לטובה אף אם נראה אחרת.
אם בטחונו של האדם חזק בה'', בדרך כלל רואה את ישועת ה'' בגלוי, כי חפץ ה'' לקדש שמו בזה ולהוכיח כי כל קוויו לא יבושו כדאיתא ב"מדרש שוחר טוב" (תהילים כ"ה ב'') וזה לשונו: "אלקי בך בטחתי", מעשה בקיסטין אחד והיה שם אדם גדול והיה לו שם במדינה, והיה שם אדם אחד והיו שומרי המדינה עוברים ומצאו אכסנאי אחד ותפסוהו,, ואמר אל תכו אותי כי בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כך, הניחוהו ושמרוהו עד הבקר. בבוקר הביאוהו אל המלך ואמרו לו בן ביתך מצאנו אמש, אמר לו המלך: בני מכיר אתה אותי ? אמר לו לאו, אמר לו והיאך אתה בן ביתי? אמר לו בבקשה ממך ואיני בן ביתך אלא בך בטחתי שאלמלא לא אמרתי כך, היו מכים אותי, אמר להם הואיל ובטח בי הניחו לו. וכן דוד המלך אמר: "אלקי בך בטחתי", ובשביל כך "אל יעלצו" וגו'', ולא אני בלבד אלא "כל קוויך לא יבושו", יבושו הבוגדים".

מדברי המלך במדרש זה שאמר "הואיל ובטח בי הניחו לו" רואים אנו שתי סיבות שבעטיין מיטיב ה'' לבוטחים בו, אחת כשכר שבטח האדם בה'', והשניה אין מכבודו של מלך להכזיב את תקוות הבוטחים בו, וכתיב "לא לנו ה'' אלא לשמך תן כבוד" אף אם הבוטח בו אינו ראוי, נושע למען כבוד ה''.

בס"ד

בענין סוד המגפה, וסוד י"א סממני הקטורת

כתב הרח"ו בשער הכוונות (דף י"ג ע"ד): כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן שבעה מלכי אדום דמיתו, וזה סוד אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם (במסכת שבת דף קי"א ע"א במשנה). וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר, זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה, והוא סוד פסוק ידבק ה'' בך את הדבר (דברים כ"ח כ"א) והענין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם בירורים כנזכר הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגיפה, ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו, ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות, ולא עוד אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה, או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו, צריך להתרחק ממנו, וכל ההולך ומתדבק שם, הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכרות ויכול להינזק. וזהו טעם שבשאר החולאים והמכות שבפרשת כי תבוא לא כתיב בהו ידבק, כמו בענין הדבר והמגפה, לפי שבשאר החולאים אין הקליפות ההם מתדבקים שם, מה שאין כן במכת הדבר והמגפה שהיא מבחינת קליפות הבירורים הנזכרים, הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו. וכבר הודעתיך בענין פיטום הקטורת כי אותם י"א סממני הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר, והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות. וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו, ואינן מזיקין, וזה הוא סוד הנזכר בזוהר פרשת וירא (דף ק'' ע"ב) במדרש הנעלם שטוב לומר פיטום הקטורת בזמן המגפה. ולכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה על ידי הקטורת שהקטיר אהרון. ולכן טוב מאוד בזמן המגיפה ב"מ שבעת אומרו פטום הקטרת בתפילת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כוונה האמורה למעלה בסדר הקטורת, עכ"ל עיש"ב

בס"ד

בענין סוד המגפה, וסוד י"א סממני הקטורת

כתב הרח"ו בשער הכוונות (דף י"ג ע"ד): כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן שבעה מלכי אדום דמיתו, וזה סוד אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם (במסכת שבת דף קי"א ע"א במשנה). וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר, זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה, והוא סוד פסוק ידבק ה'' בך את הדבר (דברים כ"ח כ"א) והענין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם בירורים כנזכר הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגיפה, ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו, ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות, ולא עוד אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה, או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו, צריך להתרחק ממנו, וכל ההולך ומתדבק שם, הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכרות ויכול להינזק. וזהו טעם שבשאר החולאים והמכות שבפרשת כי תבוא לא כתיב בהו ידבק, כמו בענין הדבר והמגפה, לפי שבשאר החולאים אין הקליפות ההם מתדבקים שם, מה שאין כן במכת הדבר והמגפה שהיא מבחינת קליפות הבירורים הנזכרים, הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו. וכבר הודעתיך בענין פיטום הקטורת כי אותם י"א סממני הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר, והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות. וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו, ואינן מזיקין, וזה הוא סוד הנזכר בזוהר פרשת וירא (דף ק'' ע"ב) במדרש הנעלם שטוב לומר פיטום הקטורת בזמן המגפה. ולכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה על ידי הקטורת שהקטיר אהרון. ולכן טוב מאוד בזמן המגיפה ב"מ שבעת אומרו פטום הקטרת בתפילת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כוונה האמורה למעלה בסדר הקטורת, עכ"ל עיש"ב