הסיפור סביב פטירתו של הירקן בבני-ברק שעורר סערה רחבה בציבור, זוכה היום (חמישי) להכחשה גורפת מצד בית דינו של פוסק הדור, מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר.

כזכור, לפני למעלה מחודש נפטר ירקן מוכר בבני-ברק, כשלפי הדיווחים, פטירתו באה לאחר שביקש מבעל חנות הסמוכה אליו למכור לו את חנותו, הלה סירב ופנה אל מרן הגר"ש וואזנר אליו הוא מקורב, בכדי שהרב יכריע ביניהם.

הגר"ש וואזנר, כך לפי הדיווחים, הוא שביקש מספר פעמים שהירקן יבוא אליו, אך זה סירב לבוא. בתגובה, התבטא הרב וואזנר כי אם הוא מסרב לדון על-כך למטה, יש דין גם למעלה. לאחר מספר ימים, נפטר לפתע הירקן לבית עולמו.

אלא שהיום, לפי בקשת המשפחה, מוציא בית דינו של הגר"ש וואזנר הכחשה לסיפור, תחת התאריך ''אלול תשע"א''. בה נכתב: "אודות מה שפורסם לאחרונה כאילו הוזמן בעל חנות ירקות בב"ב, לבית דיננו לדין תורה וסרב להופיע".

"הננו להבהיר בזה שאדם זה מעולם לא הוזמן לבית הדין ולא סרב לבוא, וכל הידיעה בשקר יסודה", נכתב בהכחשה, עליה מופיעה חתימת בית הדין, ללא הזכרת שמו של בעל חנות הירקות - נשוא הסיפור, או פרטים מזהים נוספים.

עו"ד חזי שינלזון, המייצג את משפחתו של הירקן, אומר בראיון ל''קו החשיפות'' של "הקול החרדי", כי "העובדות הן שבית הדין של הרב וואזנר הוציא הכחשה מוחלטת על כל הסיפור, לא על סיפור ההבאה ולא על סיפור ההזמנה, לא על סיפור כביכול הקפידא ולא על סיפור המשפט - הכל מוכחש לחלוטין".

"מדובר בסיפור מזעזע, מוציאים לעז על נפטר - שרוב האנשים לא יודעים במי מדובר, שהוא נפטר כתוצאה מקפידא זו או אחרת, זה סיפור שאמור לחלחל כל אחד ואחד", אומר עו"ד שינלזון ומוסיף: "מדובר באדם שבחיים לא הזמינו אותו לדין, שלא היה לו שיג ושיח עם בית הדין, מימיו לא הוזמן לבית דין ולא בא".

וד"ל

.

מכת השאלים מביא תוצאות ה"י בתו בכרתו של כ"ק מרן האדמו"ר מפוריסוב שליט"א בעל כת השאלים הוציא את בתה מבית הספר בגלל שהמרות לא הולכות עם רעלות והלבישה לבתה בת 8 רעלה והיא אושפזה בשבוע האחרון בבית החולים לבריאות הנפש איתנים ככה יעשה לאיש אשר אומר לנשים שצניעות זה לפני שלום בית ושצריך להתגרש על זה שרוצים ללכת עם רעלה

בימים האחרונים תלו מודעות ברחבי ירושלים על כנס צניעות לנשים.
במודעה צוין שיתקיים במקום "יריד צניעות" גדול.


פליאה התעוררה בקרבי, האיך אפשר למכור צניעות ביריד?


היום, בעברי במקום האירוע, הבנתי הכל.

נשות הטאליבאן התאספו בהמוניהם, לפחות כמה מאות (!) נשים עם בורקות וצעיפים,
כפפות על כפות ידיהם, והם קנו חבילות צניעות על המשקל.

היו חבילות מוזלות, או עסקאות כוללות.
היתה גם עסקת טרייד אין: תביאי את צניעותך הישן מהבית,
קבלי בתמורה חב'' צניעות מעודכנת, במחיר הכי טוב בשוק!

לרגע דמיינתי אולי אני נמצא בסילוואן, או בכלל חטפו אותי לראמללה...

דרשו ביומא (עב, ע"ב): ''אם זכה, נעשית לו סם חיים; לא זכה, נעשית לו סם המוות'', (על התורה)

כך אותם עסקני השאל השוטים

האמת היא שאין גבול לצניעות, מעושה או לא.

נשות העדה החרדית הירושלמיות, הולכות עם מטפחת שחורה, ונחשבות לפרוצות (שיקסעס בלע"ז) בעיני נשות השאלים,

נשות השאלים נחשבות לפרוצות בעיני נשות הטאליבן ההולכות עם רעלה מגדול ועד קטן

וגם נשות הרעלה בעצם עוברות על פירצה נוראה, בהיותן מכשילות את הציבור, הן הולכות ברוב חוצפתן ברחוב, כשניתן לראות את עיניהן מבעד לרעלה, אני בטוח שבקרוב תצאנה נשים צדיקות יותר וצנועות יותר שתכסנה את כל הגוף כולל את העיניים בשמיכה שחורה ענקית, כשבידן מקל עוורים או כלב נחיה,

וגם זה לא מספיק, שהרי הגוף עגול הוא, ובהולכן ברחוב הן מכשילות את הרבים כשרואים משהו עגול זז ברחובות, יש להכניסן לקופסא מרובעת, מעין תחפושת פורים, וכך לא יראו משהו שמזכיר צורת אישה

וב"ה ששם חלקינו בחברה חרדית נורמלית ולא בחברה מבולבלת שמחפשת גבולות חריגות..

תמיד אני מגחך כשרואה מודעות "כנס חיזוק לנשים "כל כבודה בת מלך פנימה".

מוציאים את הנשים הצנועות החוצה, כדי להסביר להם שמוטב שיישבו בבית...

כל פעם שאני רואה אחת כזו עם שאל ברחוב

אני עושה לה פששששששששששששששששששש

ואז היא שמה לב שהיא יותר מושכת תשומת לב וזה לא צניעות

כתבת דברי טעם, אך השורות האחרונות שלך מדברות בעצם על הלכה מפורשת ברמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג הלכה י"א), ואינן הלצה, אלא מציאות אמיתית של צניעות.

וזה לשון הרמב"ם:

"כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה".

אמור מעתה, צניעות אמיתית איננה לבוש זר ומוזר, כנוצריות וכערביות של ימינו, וכיסוי ע"ג כיסוי, כפפות ושאלים וכו'', עד שכל הרואה תוהה האם מדובר ביהודיה כשרה או שמא בנוצריה. צניעות אמיתית היא הישארות האשה בבית, ויציאה רק לצורך.

מגוחך לראות את נשות השאלים (וכן ע"ז הדרך, בשאר העניינים שחושבים שיש בזה "צניעות" ואין זה אלא פריצות ומשיכת תשומת לב) עומדות ברחוב ומשוחחות, או יתרה מכך, משכנעות נשים להיות כמותן, וכל הוויתן רחוקה מצניעות אמיתית - כל כבודה בת מלך פנימה.

http://www.youtube.com/watch?v=UDF9yt8B2ZU&feature=player_embedded#!

רק בהולנד ראיתי דבר דומה , במדורודאם ובכלל , זה בגרמניה עם השפה המפוצצת ...

סערה בעולם הישיבות: משגיח בישיבה חסידית ידועת שם פוטר בשבוע האחרון, לאחר שביקש לסלק קבוצת בחורים מן הישיבה.

מדובר במשגיח מוכר, שקנה לעצמו שם בכותל המזרח של עולם התורה והיה ידוע כדמות רוחנית בכירה.

הרב חיזק מאוד את בני הישיבה, ולשיחות המוסר שלו הגיעו רבים.

בתקופה האחרונה חש המשגיח כי כמה בחורים מדרדרים את חבריהם וגורמים להם נזק בל ישוער.

בתחילה ניסה המשגיח להעיר להם ולהוכיח אותם ברוח טובה, אולם כשראה כי המצב מחריף החליט לסלק אותם מהישיבה.

"לא ייתכן שכמה בחורים ''רקובים'' יקלקלו את האווירה הרוחנית של הישיבה", הסביר המשגיח לחברי צוות הישיבה, ואלה הסכימו איתו.

אלא שברגע האחרון חלה תפנית מפתיעה: מנהל הישיבה הודיע לפתע למשגיח כי אסור לו לסלק את הבחורים. הסיבה: "אלה בחורים שהוריהם מגוררים בחו"ל ותורמים סכום כסף רב לאחזקת הישיבה. אם הם יסולקו, התמיכה בישיבה תיפסק".

המשגיח שמע את ההסבר המנומק ונדהם. "הנוכחות של הבחורים הללו פוגעת ביסוד הישיבה", אמר למנהל, אולם דבריו נפלו על אוזניים ערלות.

בעקבות חילוקי הדעות, נאלץ המשגיח לעזוב הוא את תפקידו בישיבה ועתה, בזמן אלול, יחל לכהן כמשגיח בישיבה חסידית אחרת בעיר בני-ברק.

למה לא לחפש פתרון יצירתי כמו מסגרת שונה לתלמידים בעלי יראת שמים פחותה יותר ?

למה לסלק ? למה להעליב ? למה לחרוש רעות על תלמידים ?

"לעולם יהיה אדם ענוותן כהילל ע"ה ואל יהיה קפדן כשמאי ע"ה " חז"ל .

שמשלבים לימודים עם עבודה או עם לימודי מקצוע.
אבל שיש תלמיד שמפריע למהלך של הישיבה, וברגע שהוא משפיע ומדרדר אחרים- צריך לסלק אותו! בין אם הוא בן של תורם לישיבה או לא. מה שצריך לקבוע זה הרמה הרוחנית והטובה של התלמידים -לא הכסף.

יצא לתרבות רעה וכל העבירות יהיו לפניו כמישור .
וככה ירבו עבירות בישראל

צריך למצוא להם מסגרת תורנית לכל בעלי יראת השמים הפחותה יותר .

ולאיפה להמשיך מכאן והלאה- לדרך של עבירות או עבודה עצמית זה גם בחירה של הבחור, ולא קשורה לסילוק שלו מהישיבה.
יש מסגרות תורניות פחות לוחצות ודורשות ממש טובות בעולם החרדי, צריך רק לרצות באמת וללכת לשם.
להפיל את כל האשמה על הישיבה שסילקה אותו ומכאן והלאה להמשיך ולהתרדר- מראה משהו על האופי של אותו אדם, ועם כזו חלישות אופי אז במקודם או מאוחר אדם כזה היה נופל מהדת, בלי קשר לישיבה.

להגדיר כאלה בחורים "עם יראת שמים פחותה" זה לא קשור ליראת שמים. יכול להיות בחור עם יראת שמים אמתית וטובה אבל שיש לו קושי יותר בתחומים מסיומים שבדת- כמו שמיעת סגנון מוזיקה אחר, לבוש קצת שונה, הנאות וצורת בילוי אחרת. לא אומר שאותו בחור לוקה בחסר ביראת שמים לעומת האחרים, פשוט הקושי שלו אחר וממילא ההתמודדות שונה- ומימילא גם השכר שלו על כל התמודדות הרבה יותר גבוה ממי שאין לו נסיונות כאלה בכלל .

במהלך ''הפגנת המיליון'' - שהתבררה יותר כהפגנת מאות אלפים - דיווחו כלי התקשורת החילוניים על מחאה שקטה ומכובדת.

''בחדרי חרדים'' חושף את מה שלא סיפרו לכם.

סרט וידאו, שהגיע לידי ''בחדרי חרדים'', מתעד ניידת משטרה עולה בלהבות במוקד ההפגנה - תוך קריאות המון המפגינים הזועם: "תישרף הממשלה והמשטרה!".

אהרון בעק, עד ראייה, סיפר לבחדרי חרדים: "שמעתי שני פיצוצים. כשפניתי לעבר מקור הפיצוץ ראיתי רכב מסוג סיטרואן ברלינגו של המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה עולה באש".

הפעם, לשם שינוי, אי אפשר להאשים את החרדים. הרי המארגנים, לצד כלי התקשורת, טרחו לדווח כי החרדים לא היו שם...

עדיין לא ברור אם מדובר בהצתה או בתקלה ברכב, אולם קריאות המפגינים "תישרף המשטרה והממשלה", מעידות משהו על הכוונות הזדוניות.

קישור לודיאו-
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=31682

.

ישר כח.

הנה מה שכתבתי ב 20.8.11 :
בעיקבות האירועים בדרום.
האירועים הראו כי צה"ל לא למד דבר מאז מלחמת לבנון השניה וחזר על כל הפאשלות.
למרות שהיתה בידי הצבא התראה מאד ממוקדת - הן לגבי המקום והן לגבי הזמן - הצליחו המחבלים במשימתם.
אמנם הצבא שלח כמה יחידות לאזור, אבל באזור התקרית היה באלאגן גדול, לא היה תאום בין היחידות , לא אמרו לחיילים במדוייק מה עליהם לעשות, לא נפרשו מארבים ותצפיות, לא נערכו סיורים אוויריים,
במקום ששר הבטחון והרמטכל ואלוף הפיקוד יקחו פיקוד ואחריות לניהול הקרב והמרדף - הם באו בשביל הפוזה - להצטלם במקום, מבלי שידעו בכלל פרטים מדוייקים ומבלי שידעו כי ישנם עוד מחבלים באזור - וכמעט נפגעו.
העובדה כי 7 מחבלים הצליחו לטרטר צבא שלם עם האמצעים הטכנולוגיים החדישים ביותר, מזל"טים,
מסוקים, כלי רכב - מעוררת חשש כבד לגבי יכלתו ותיפקודו של הצבא בזמן תקריות גדולות יותר, בחזיתות שונות.
למרות השקט כביכול בזמן האחרון, האויבים משחיזים את טיליהם ועשרות אלפים מכוונים לכל ישוב בארץ. מה שקורה כעת זו רק תזכורת קטנה.
והיום :
"ראש השב"כ רתח מזעם בעקבות הצלחת הפיגוע למרות ההתראה הממוקדת והאיכותית שהשב"כ נתן..."
זהו, יש לנו שר ביטחון נפוח ומטופש, רמטכל ישנוני, אלוף פיקוד טמבל, חיילים גויים רוסים אתיופיים - וכך זה הכל נראה.
השם ישמור מה שילך פה במלחמה הבאה.

מאז רציחתו של האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל מבאר שבע על ידי אשר דהן מאלעד, נשמעו ביטויים חריפים נגדו. אך לראשונה קוראת דמות חרדית מרכזית, לשפיכת דמו של הרוצח.

"אין מנוחה ותיקון לארץ עד שישופך דם הרוצח", כך כותב המשפיע הרוחני הנודע, הגה"צ רבי חזקיהו אלכסנדר סנדר ארלנגר, בחוברת מיוחדת בשם ''ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך''.

הקריאה מופיעה בחוברת תחת השם ''ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך'' וכוללת דברי מוסר וחשבון נפש על פי השקפת התורה, בעקבות רציחת רבי אלעזר.

בדברי הפתיחה כותב הגר"ס ארלנגר: "נתתי את ליבי לדרוש הענין הקשה והמרעיד את בית ישראל בהריגת איש צדיק וחסיד שרבים היו תלויים עליו, על ידי איש בליעל שר"י - שומר תורה ומצוות ושמעתי שהעידו עליו שהיה גם תלמיד חכם יודע בתורה ודורש לרבים ומתפלל כש"ץ בנעימה".

והוא ממשיך וכותב: "שאין ספק שלרוצח היו לו הרבה חטאים של השחתה ורציחה, קודם אף על פי שלא היו ידועים לנו".

הקונטרס הופץ בכל היכלי התורה והישיבות באלפי עותקים, הוא מכיל 25 עמודים וכולל גם ליקוטי הלכות הנוגעים לדינו של רוצח,

בכמה מקטעי החוברת טוען הרב ארלנגר כי דינו של אשר דהן במיתה, וכי הארץ לא תשקוט עד שיעשה כן.

בדבריו מצטט הרב אנגלנדר מפסקי הרמב"ם בהלכות רוצח ואומר, "ומכח העול הנורא הזה היה הדין נותן שהארץ תתקומם כנגד זה ותבלע הרוצח המחריב אותה, שהרי לא תוהו בראה לשבת יצרה, ומכל מקום מפני חוק הבחירה שניתן לאדם צריכה לשתוק ולבלע העזות והחרפה הזאת.

"ולכן אין מנוחה ותיקון לארץ עד שישופך דם הרוצח, וגם רוצח בשוגג אין לו מקום קיום רק על ידי גלות וערי מקלט.

"וכן הארץ מרגשת צער ועלבון על ידי שמחנפת למחריבי הארץ וישובה ואין מתקררת דעתה רק בנקמת הנרצח על ידי שפיכת דם הרוצח".

בהמשך החוברת מסכם רבי סענדר ארלנגר מספר ענינים ותיקונים כדי להמתיק את הדינים הקשים שנתעוררו על ידי המאורע הנורא, "ולהפוך הכל לרחמים ולחסדים טובים".

אם ככה אפשר לומר שצריך להרוג את כל אלו שרוצחים היום, ולצערנו יש מהם בשפע!
אין לנו סנדרין ובית דיו היום ואי אפשר לפסוק דבר כזה לבד, גם לא רב הכי גדול שיהיה.

וזה ההבדל

בפיקוד דרום ממשיכים גם היום (רביעי) להגביר את רמת הדריכות, לקראת אפשרות שארגון הג''יהאד האיסלמי ינסה לבצע פיגוע בשולי הגבול עם מצרים. קצין בחטיבת גולני סיפר כי בצבא נערכים לכך שהפיגוע הבא לא יהיה דומה לפיגוע המשולב שאירע לפני כשבועיים, ובו נהרגו שמונה ישראלים. הקצין הוסיף כי לא ניתן לבטל את האפשרות שהמחבלים יתחפשו לסודנים ויצטרפו לקבוצת מסתננים במקום בלתי צפוי.


ההיערכות על גבול מצרים - כותרות אחרונות:


בשל ההתרעה מסיני: כוחות חי"ר הוזרמו לאזור הגבול
וילנאי: "חוליה עם 10 מחבלים מתכננת לתקוף מסיני"
כוננות בגבול: "ישראל חוששת מקריסה של הממשל במצרים"


אוגדת עזה האחראית על עשרות קילומטרים בגבול המצרי, העלתה את רמת הכוננות במפקדות והעבירה אף היא כוחות לפעילות בשטח. קצין בפיקוד דרום אמר הבוקר כי "האויב מבין שאנחנו דרוכים לקראת פיגוע והוא מחפש נקודת תורפה וכשיש לך מידע מודיעיני לא מושלם אתה חייב להיערך במסה ולאורך זמן. כוחות הצבא שהועברו לגבול מצרים הגיעו על חשבון גזרות אחרות".


בתוך כך, התושבים המתגוררים בסמוך לגבול המצרי, מתרעמים על החלטת מערכת הביטחון לסגור כבישים באזור לתנועה אזרחית. חלקם אף סבורים כי ההתנהלות הביטחונית הפכה להיות מסורבלת ומכבידה. ראש המועצה האזורית רמת נגב, שמוליק ריפמן, אמר כי "אני בתחושה שמערכת הביטחון מגזימה. אנחנו מכירים את ההתרעה. היישובים שלנו ערוכים, אני חושב שלסגור את כביש 10, זאת שגיאה. אם היו יותר יחידות או גדר, אפשר היה לפתוח את הכביש. עם זאת, אני סומך על אלוף הפיקוד ומעשיו. מצד אחד, צריך למצוא את החוליה ולחסל אותה, ומצד שני הצבא צריך לאפשר לנו שגרת חיים מלאה. אנחנו התושבים לא בבהלה".


היערכות לפתיחת שנת הלימודים

"נסיע את התלמידים בדרכים חלופיות" (צילום: ניר לנדאו)
בפיקוד דרום דחו מכל וכל את הביקורת שהועלתה בעקבות סגירת הכבישים סמוך לגבול המצרי וטענו כי מופעל לחץ כביר על מנת שלא לפגוע באורח החיים ובעסקים. קצין בפיקוד דרום אמר כי "כשהציר נפתח ונמתחה ביקורת על מפקד הפיקוד אלוף טל רוסו, לא ראינו שמישהו תמך בו בפומבי על הרצון שלו להימנע מפגיעה במרקם החיים. לא נתנו הנחיות מיוחדות למעט העלאת הכוננות".

בשבוע הבא צפוי אלוף רוסו לכנס את ראשי היישובים באזור ולעדכן אותם בנוגע להתפתחויות החדשות, בדגש על הכוונה להקל על האזרחים. בתוך כך, לקראת פתיחת שנת הלימודים, הוחלט להגביר את רמת ההיערכות של כיתות הכוננות ביישובים הסמוכים לגדר הגבול. ביישובי המועצה האזורית רמת נגב מתכוונים לפתוח את שנת הלימודים כסדרה, למרות שבמקור תוכנן כי תלמידים יצטרכו לנסוע לבתי הספר בקטע של הציר הסגור.


לצורך כך, הוכנה מערכת של דרכים חלופיות, שתאפשר את הגעת התלמידים לבתי הספר. ריפמן הבהיר כי "הלימודים מחר יתקיימו כסדרם. אנחנו נסיע את התלמידים בדרכים חלופיות, מקדש ברנע לבית הספר במשאבי שדה, כדי להיות בטוחים שהתלמידים נוסעים בצורה בטוחה".

נדלקה נורה אדומה אצל מישהו , עוד לא מאוחר לפעול.

סערה חדשה בעיר מודיעין: קבוצת חילונית פנתה לעירייה בהצעה לגבות תשלום בכניסה לפארק ''ענבה'' בעיר, זאת כדי להרחיק את החרדים הנופשים בו, הבאים מיישובים אחרים באזור, כגון רמת בית-שמש ומודיעין-עילית.

לטענת הקבוצה, "המטיילים החרדים שבאים לבקר באחרונה, לקראת סוף החופש הגדול ובתקופת ''בין הזמנים'', מלכלכים את הפארק הציבורי, הממוקם בלבה של מודיעין". הם טוענים כי "הם עצמם כבר אינם מבלים בו בגלל הצפיפות והטינופת".

אבי אלבז תושב העיר ופעיל בעמותת "מודיעין חופשית" אמר לעיתון ''הארץ'': "יש שם כל ערב איזו הילולה של מאות משפחות חרדיות שמגיעות לשם לחגוג. הם באים בהמוניהם בהסעות מאורגנות מכל האזור".

עוד אומר אלבז: "לא ייתכן שאנחנו, תושבי העיר, מימנו מכספי המסים שלנו את הקמת הפארק, בעוד מי שבעיקר נהנה מהפארק אלו אנשים תושבי חוץ, וזה לא משנה אם הם חרדים או תושבי חוץ".

לדבריו, "חלק מתושבי העיר נמנעים מללכת לשם בגלל ההמולה שם עם המשפחות החרדיות שמגיעות לשם בהמוניהן. הם משאירים המון לכלוך, אי סדר וטינופת. הם לא מנקים ולא עוסקים בתחזוקה ובתשלומים השוטפים שהעירייה מוציאה כל חודש לטובת ניקיון המקום ותחזוקת המקום".

אהרון בן-דוד תושב חרדי ממודיעין אומר ל''כיכר השבת'': "אני לא יודע אם בכלל צריך להתייחס לקבוצה הזאת, הם מנסים תמיד לנגוס בציבור החרדי. אני מזמין את כל מי שרוצה לפארק ולראות אם אנחנו מפריעים למישהו, יש כאן דו קיום וכנראה זה מפריע לקבוצה שולית בציבור החילוני ולכן לא צריך להתייחס אליהם. אני שמח שהעירייה השיבה להם שהיא לא מתכוננת לגבות תשלום".

גורם בעיריית מודיעין מותח ביקורת על עיתון ''הארץ''. בשיחה עם ''כיכר השבת'', הוא אומר: "הם מנסים להלהיט את הרוחות למרות שזה לא המצב הקיים. הבוקר הם כותבים שהוקמו פורומים וקבוצות להילחם בנושא, אבל אם תכנסו לקבוצות באינטרנט - תראו שיש שם רק כמה עשרות בודדות".

מעיריית מודיעין נמסר בתגובה: "כל עוד ואין לנו שום אפשרות חוקית לשנות את המצב הקיים, אנחנו לא הולכים להתייחס לבקשה הזאת, ולכן זה לא רלוונטי לדון בזה. אם הייתה אפשרות לפי החוק לגבות תשלום, אז היינו מקיימים דיון מסודר בנושא בעירייה".

המשפחות החרדיות- כנראה בגלל המספר ילדים הגדול אצלם- מאד הורסים ומשחיתים כל גינה או פארק שאליו הם מגיעים באופן קבוע. ותמיד תדעו שחרדים היו שם לפי הטיטולים בכל מקום, הלכלוך והמתקנים ההרוסים.
תראו את הגינות באזורים חילונים בארץ- תמיד נקי שם ומטופח ונעים לשבת. לא כמו בערים החרדיות.

כי שם אין בכלל ילדים שישחקו! כולם שם כל היום מול המחשב והטלוזיה. זה עדיף?
לעומת הילדים בציבור החרדי שמעבירים את זמנם בחוץ (עם השגחה וביקורת של ההורים כמובן) לומדים ליצור קשרים חברתיים (ולאוו דווקא בפיסבוק, אלא במציאות) משחקים במשחקים שמפתחים אותם גם מבחינה גופנית (אופניים, ריצה וכו'''') וגם מבחינה שכלית. ולא כל היום מול המחשב

בואי ותראי כאן בשכונות בבני ברק את הילדים החרדיים מסתובבים שעות בחוץ על האופנים, לא משנה אם אלו שעות חמות מידי או קרות מידי,אף אחד לא יודע אם הם מתרחקים ועם מי הם מסתובבים- כי כמובן שכל האבות הצדיקים בכוללים והאמהות עסוקות בלטפל בעוד 10 תינוקות שיש להם בבתים, ולנקות ולבשל ועוד ועוד
ואם כבר יש השגחה זה של האחות הבכורה בכיתה א'' שמשגיחה על ששת האחים שמתחתיה בגינה.
וזה נראה לך משהו טוב ונכון? עדיף שישבו מול המחשב בבית ויהיו תחת ההשגחה של ההורים.

הנושא הזה כבר עלה פעם לדיון בפורום הזה. הציבור החרדי- כמו כל ציבור- הוא גדול מאד ומכיל בתוכו המון המון סגנונות.
כמו שבציבור החילוני ישנם משפחות שלצערנו אין שום ביקרות על הערוצים הנצפים בטלוזיה, ואין שום חסימה לאתרים מסיומים באינטרנט- ככה ישנן משפחות בציבור החרדי שפחות מבקרות ובודקות אחרי הילדים שלהם ומעשיהם בחוץ.
רוב המשפחות לא ככה, ומגדלות את הילדים שלהם עם המון השקעה ואהבה,
ותסכים איתי שהנזק שיכול להיגרם לילד מאינטרנט וסרטים למינהם הרבה יותר חמור מילד שמסתובב באופניים בשעות חמות או קרות.
לגבי התופעה של הילדה הבכורה שמשגיחה על האחים שלה- באופן טבעי לילדה שגדלה בבית עם אחים קטנים ומשפחה מורחבת יש יותר אחריות ונסיון, ומימלא לרוב הן יודעות ומשגיחות מאד יפה על האחים. כמובן שכיתה א זה קצת מוקדם, אבל כל משפחה והשיקולים שלה ושום אמא לא תשלח את הילדים שלה אם היא לאבטוחה שהם בידים הכי טובות שיש!

אני לא ידעתי על קיומו של הפארק הזה. בעז"ה בבין הזמנים הקרוב נבוא אני ומשפחתי, אולי עם עוד כמה זוגות חברים והמון המון זוגות ילדים לפארק המדובר....

בעקבות הצלחתה של מחאת הקוטג'', ההדים שיצרה והמחירים שניפצה, צצו להן שורה של מחאות קטנות וממוקדות. אם בכל הנוגע למחאות זוטרות הרי שרובן קוריוז בעלמא, כאשר אנו מדברים על מחאת המטרנה - מן הראוי שהצרכן החרדי, המהווה שחקן משמעותי בשוק זה, יתמוך במרץ רב במחאה שכזו.

קרוב ל-500 איש הצטרפו עם שעות הבוקר היום (ד) לקבוצה ''מפסיקים לקנות מטרנה'', אשר בדברי ההסבר שלה נכתב: "לא מפסיקים למחות על יוקר המחיה - לפחות לא עכשיו!!! החל מיום 01/09/2011 לא קונים שום מוצר של מטרנה - ללא יוצא מן הכלל. רק עצירה במכירות של החברה הנצלנית הזו, יביאו לירידת חדה במחיר המופקע שאנו משלמים כדי להאכיל את צאצאינו!"

להורים הדאוגים כיצד יאכילו את ילדיהם בינתיים, מוסיפים מייסדי הקבוצה: "אל דאגה - לא תיאלצו למנוע אוכל מילדכם יותר מכמה ימים בודדים, מחיר המטרנה ירד מהר יותר ממה שאתם חושבים - וזו הבטחה! אז קדימה, עושים לייק ומפסיקים לתת יד לעבריינות הצרכנית!"

האם המחאה תצליח גם כאן? סביר להניח שלא נראה נהירה של עשרות אלפי משתמשים, כמו במחאת הקוטג''. ודבר נוסף: למרבה הצער עדיין, בדגש על עדיין, אין תחליף ראוי המוכר דיו בכדי לספק רזרבה לתינוקות בתקופת החרם

אבל מה אפשר לעשות???? מה תעשה אמא שזה מה שהילד שלה אוכל??? תרעיב אותו למען ''המחאה החברתית''?

של כמה תל אביבים משועממים. שום דבר טוב לא יצא מזה.

לכו לחו"ל ותראו כמה הכל יקר שם!!!!!!! אנחנו יחסית עוד יוצאים ''בזול''...

על כל מדינה שמדד יוקר המחיה בה יקר מזה שבישראל נתן למצוא מדינה שמדד יוקר המחיה בה זול מזה שבישראל. במדינות סעד כמו בסקנדינביה , זכויות יתר ושרותים בסיסיים נקנים במחיר יקר , כמו למשל , מע"מ בשעור של 25 % , בעולם השלישי לעומת זאת מי שחי מאגורות גם משלם אגורות , באינדונסיה רגיל פועל להרויח שכר יומי ששוה ל 2 דולרים אמריקניים ליום , כאשר מאזן התשלומים של ארצו חיובי תמיד בגלל עושר המדינה במחצבים. הרוחים ממלאים גם את הכיסים של המקורבים לצלחת , אין תלונות שם, "ככה זה". לעומת זאת בהודו שתושביה ברובם עניים עוד יותר , ו 300 מיליון מאזרחי המדינה חיים מהכנסה של פחות מדולר 1 ליום , כבר יש מאבק בתרבות השחד הנפוצה כל כך שם. לאחר 12 יום הצליח שובת רעב זקן בן 74 , להניע את הפרלמנט שם לחוקק חק נגד השחד. גם בישראל השחד הוא תרבות נפוצה. מה שנחשף בתקשורת הוא רק קצה הקרחון , עין ערך : בית משפט השלום בבאר שבע 11.4.2011. מה שהתרחש שם ביום הנזכר לא ידוע בתקשורת כלל.

.

האם שיטות הבילוש של הק.ג.ב. ברוסיה הקומוניסטית, הארגון ממנו סבלו חסידי חב"ד כאשר פעלו במחתרת בברית המועצות של עידן ''מסך הברזל'', מיושמות בכפר חב"ד?

רבו של הכפר, הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי, כינס במוצאי-שבת האחרון את כל מנהלות בתי הספר לבנות, התיכון, הגנים ומעונות לאסיפה מיוחדת. הנושא: אי הקפדה על תקנון הצניעות עליו הכריז הרב, מצד חלק מנשות הכפר.

בתום ישיבה ממושכת הודיע הגרמ"ש אשכנזי כי הוא ממנה - החל מפתיחת שנת הלימודים - צלם פפראצ''י מיוחד מטעמו, שינוע ברחבי הכפר ובסמוך למוסדות החינוך, ויתעד את הנשים שאינן מתהלכות לפי התקנון שנקבע.

ל''בחדרי חרדים'' נודע, כי לאחר שהרב יקבל את התמונות המרשיעות לידיו, הוא יזמן את הבעל והאשה לשיחת הבהרה ונזיפה.

הרב הזמין, לצד מנהלות בתי הספר גם את כל העובדות במעונות היום, שכן בשעות הבוקר במיוחד מביאות חלק מהאימהות את ילדיהן ללא פיאות.

בנימין ליפשיץ, יו"ר ועד כפר חב"ד, אומר בתגובה ל''בחדרי חרדים'': "הרב אשכנזי כינס - כחלק מהיערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים - במוצאי שבת את מנהלות המוסדות של כפר חב"ד, וביקש להקפיד ולעורר את ציבור ההורים שבאים להכניס את ילדיהם למוסדות - שילכו עם פאה ושרוולים ארוכים, כפי התקנון שקבע הרב וכפי שההלכה דורשת וכפי שתנועת החסידות דורשת. לא מדובר חלילה על בגדים לא צנועים ופרוצים".

שמקפידים כל כך שהנשים שלהם ילכו בצניעות ועם פאה תמיד!ואפילו להליכה קצרה בבוקר לקחת את הילד למעון- חשובה הפאה ועדיפה על פני המטפחת.

יותר חשוב שילכו עם פאה שהרב מעדיף שגבר יצלם את כל אותם נשים? איפה הצניעות בזה?

ואז אין כל כך בעיה של צניעות. אבל הבעיה היא שדבר כזה יכול לעשות מחלוקות ובעיות בשלום בית בין בני זוג.

אותו רב פטור מהלכות צניעות ולא מותר להתבונן בתמונות של נשים ''לא צנועות''?

נשות חב"ד מאד צנועות ומקפידות על ההלכה. מדובר כאן בנשים שיוצאות מהבית בלי פאה. ואני בטוחה שהרב לא ישב ויתבונן בתמונות ממש אלא זה רק נועד כדי לחזק את הקהילה במשהו שמבחינתם מאד מאד חשוב-הליכה עם פאה במשך כל היום.

כל מצלם רק יהנה מן התמונות.

ולכן או שישתמשו בצלמת, או שיפתרו את זה בדרך זו או אחרת.
מדובר באנשים עם יראת שמים שהמטרה שלהם שנשות הקהילה ילכו לפי ציוו הרבי שלהם ולא סתם לעורר ולספק יצרים.

.

חשוב לציין שאת ההקפדה על פאה דוקא ככיסוי ראש, לא קבע הרבי מליובאוויטש לבדו, כפי שנהוג לחשוב, אלא כך היה שיטתם של רבים וטובים מגדולי הדור, ואלו הם:


א. מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב'' פ"ח אות ט''). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ב. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובמענה לשאלה, האם להלכה ולמעשה יש עדיפות לפאה נכרית על המטפחות המצויות בזמן הזה, וכפי שהובא בספר דינים והנהגות מהחזו"א? ענה הגר"ח קניבסקי בזה הלשון: "יתכן". (ויש לציין כי בקובץ "אליבא דהלכתא" ח'', כתב הרב אברהם חיים שציגל: "פעם אחת אמר לי מרן [הגר"ח קניבסקי] שליט"א, שכשכותב "יתכן", הכוונה שכך נראה לו יותר. וכן הביא בשם מרן בספר נקיות וכבוד בתפילה").

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א:

"וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

ג. מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב'' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו''. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

ד. מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי'' קל"ז, שמש ומגן חלק ב'' סי'' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר

ז. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, ראש ישיבת פוניבז'', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר, יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

ח. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך":

"יש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות".

ט. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי'' ג''), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

י. והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

יא. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

יב. מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

יג. הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מע

החילוק בין פאה למטפחת - "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי'' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי'' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז''תכ"ה).

הוראה לכל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל - "מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י'', איגרת ב''תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב''. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ'' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

הוראה לכל אשה הלובשת פאה, לשכנע את חברותיה לעשות כמותה - "במענה למכתבה מד'' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח'', איגרת ב''תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'').

גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה - "ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה''תקי"ג).

הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת - "יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי'' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

וכן הביא בספר "מאיר עוז" (סי'' ע"ה סעיף ב'' אות ב'') בשם כל גדולי ישראל, וזה לשונו: "ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג".

תמיד קראתי במודעות רחוב שפאה זה פריצות, איך גדולי הדור מסכימים לזה? ועוד אומרים שפאה זה יותר צנוע ממטפחת?

שמרגישים שפאה זה פריצות

ראשית – יש בדבריך חוצפה כלפי גדולי הדורות, החל מהגאון בעל שלטי הגיבורים שחי בזמנו של ה"בית יוסף", והוא מגדולי האחרונים, ורבבות יהודים לומדים את דבריו הנמצאים על דף הגמ'', בחיבוריו עין משפט נר מצוה, מסורת הש"ס וכו'', והגאון רמ"א, והגאון סמ"ע בחיבורו "פרישה", והגאון מגן אברהם, ופרי מגדים, והגר"א, וגדולי האחרונים בימינו – בעל המשנה ברורה, בעל כף החיים, מרן הגר"ש משאש, מרן הגר"מ פיינשטיין, מרן הגרב"צ אבא שאול, מרן הגר"ב זילבר, ועוד ועוד אחרונים רבים, שלדידם פאה היא לא פריצות, ואין להם "תחושה טבעית ובריאה של בני אדם" כלשונך.

ושנית – באמת יש להבין מהיכן נובעת תחושה זו. ומדוע כשאותם המתנגדים לפאות, וסבורים שיש בזה פריצות, רואים אשה רווקה עם שיער ארוך ופרוע, אין בזה פריצות, ומאידך פאה היא פריצות לשיטתם. והתשובה לכך מובאת בשו"ת "רבי עזריאל" (חלק א'' סי'' ח'') להגר"ע הילדסהיימר זצ"ל, ושם שאל השואל על ההיתר לבתולות ללכת בשערן, וזה לשונו: "איני יודע טעם נכון, דלדעתי בבתולות שהולכים לגמרי בפירוע ראש יש הרהור יותר ויותר מנשים שהולכים רק קצת בגילוי שיער, ובש"ס קאמר סתם "שיער באשה ערוה" ואשה משמע גם פנויה".
וענה לו הגר"ע הילדסהיימר: "הרהור תלוי באיסור, ומים גנובים ימתקו, ומשום דמותר לבתולות לילך, ע"כ ליכא איסור בזה". ע"כ לשון התשובה. וכוונתו שהאיסור גורם את ההרהור, ומפני זה אין הרהור בבתולה, כי התירו לה לגלות שערותיה. וממילא הוא הדין גם לפאה נכרית, שאחר שהתירוה עשרות הפוסקים, אין בה הרהור יותר, כי האיסור גורם את ההרהור, וכשיודעים שהדבר מותר, אין מהרהרים. אולם התעמולה האדירה שיש בנושא זה כבר עשרות שנים, ע"י עלונים, חוברות, דיסקים לצפיה ולשמיעה, מודעות רחוב וכו'', הזועקים שיש בזה פריצות איומה ונוראה, גרמו לאנשים לחשוב שיש בזה איסור – וממילא יש בזה הרהור.

וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ד סי'' מ"ח):

"ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי'' כ"א למלבושי נשים, הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש, והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי'' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק), והוא הדין באם הבגד כמראה הבשר, וכמובן שיש עוד לחלק מבגדי צבעונין אבל אין לדמות זה לבשר מגולה ממש.

ודמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור, והרי בתולות פנויות יש שסוברים בשיטת השו"ע באה"ע סי'' כ"א שנוהגות שלא ללכת בפריעת ראש, ואפי'' הכי פסק באו"ח סי'' ע"ה שאין איסור לקרות ק"ש כנגדה, ובנכריות מסתפק המ"ב דמותר, משמע אפי'' אם דרכן לכסות, ויתכן שזה יותר מדמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור וכאמור.

וברור שאשה שאין שערותיה יפות ומתביישת לצאת בלא מטפחת, דמכל מקום כנגד שערה הטבעי אסור לומר דבר שבקדושה, ובכלל איסור פריעה הוי, וכשמכסה ראשה במטפחת או בפאה (במקומות שנהגו להתיר), אף שמתייפה בזה מכל מקום מותר".

וכדברים האלה ראיתי בספר "כפתור ופרח" להגאון רבי גרשון גולדשלגר שליט"א, ושם כתב בזה הלשון:

"התועמלנים המפיצים כאילו יש בפאות משום פריצות ח"ו, גורמים שאנשים מתחילים לחשוב שזה באמת כך, והדבר מפריע להם וגורם הרהורים ח"ו. אך אם ידעו האמת, שאין בפאות כלום ואינם אלא כמטפחת, זה לא יפריע כלל. וזה אחד מהמכשולים שגורמים מפיצי הכרוזים, ומסיבה זו גם אי אפשר לשכנע אותם שהפ

והגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית בארץ הקודש, פרסם כרוז בחודש מרחשון תשל"ז (והעתיק דבריו הגר"ז שכטר שליט"א, בקובץ אור ישראל כ"א):

"לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית, והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה, וכן ברשות הרבים לא מספיק מטפחת לבד, וצריכה מעיקר הדין גם רדיד, דהיינו שני כיסויים כמפורש בשו"ע, שלא להיכשל במקצת שערות מגולות, והיות שלא מסכימות לכסות כל השערות, על כן מקצת שערותיהן מגולות, ויש בזה איסור תורה וגילוי ערוה.

הריני מודיע דעתי שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים, ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי שלטי גיבורים".

וכשמדברים על "פריצות" בפאות בזמננו, יש לזכור שלמעשה היה צריך להתיר לגמרי לגלות את הראש בזמנינו, ורק משום גזירת הכתוב, נותר האיסור על כנו.

וכמו שכתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי'' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".

וכמו שכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת "דת והלכה" (סימן א''):

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי'' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי'' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".

וכמו שכתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה:

"מידי הוא טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות, הוא הדין בנשואות הרגילות האידנא, אין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

(אמנם מטעם זה התיר לגמרי לגלות הראש, והוא דעה יחידאה. והרב הכותב שליט"א הביא את דבריו במאמרו, והיה צריך לציין במפורש שמדובר בהגר"י משאש ולא בהגר"ש משאש, רבה של ירושלים).

ומעין זה כתב גם הגר"

נשאלתי בעניין פאה נכרית, שיש משיער טבעי וכאלה שאי אפשר להבחין שאינן בגילוי שער, והאשה נראית כפנויה. האם יש להחמיר בזה.

מצד ההלכה אין כאן הרבה מקום לדון לעניות דעתי. שבוודאי פשוט שדין כיסוי ראש מדאורייתא וגם מדת יהודית נאמר רק על שיער מחובר. שאם היה נאמר גם על תלוש היה נאסר לגלות שיער תלוש גם כשאינו על ראש האשה.
אלא בוודאי שיער תלוש דינו כבגד. וממילא נחשב כיסוי לשיער המחובר.

ראיתי מי שרוצה להחמיר מצד "כוונת התורה" וטעם הדין לכסות שיער, שבאופן זה לא מתקיים טעמו.
אמנם לעניות דעתי פשוט מאוד שלהלכה אסור לדון לפי טעם המצווה, אלא רק לפי גדריה ההלכתיים.

ראיתי מובא בשם הרב משאש [לא ראיתי דבריו בפנים, רק שהביאו בשמו, ואפשר שהוא עצמו לא התכוון לזה] שפריעת ראש האשה נחשבת ניוול. והיום הוא להיפך, שנחשב נוי וכבוד, ולכן רצה להתיר לנשים ללכת היום בגילוי ראש.
אם הולכים לפי הטעמים של המצוות כל ההלכה נהרסת לגמרי. שהרי יש שאומרים, לא מבני תורה, שכיוון שכוונת התורה ששבת תהיה מנוחה, ובימיהם היה טורח להדליק אש, ולא היה מפריע למהלך החיים אם לא מדליקים, שרק לבישול וחימום אפשר להדליק לפני שבת, לכן אין לאסור בימינו חשמל ונסיעה במכונית וכיו"ב, שאין טרחה להדליק, וחסרונם מפריע למהלך החיים וזה היפך ממנוחה אלא עול והכבדה, ואין זו כוונת התורה לאסור באופן זה.
יש כאלה שחושבים שמכירת חמץ, או שעון שבת, או היתר עסקה בריבית, או היתר מכירה בשביעית למי שסובר שהוא על פי הדין, או עירוב תחומין, הם לעקוף את כוונת התורה. ויש כמובן עוד כיוצא באלה הרבה.

בתלמוד מוסבר במאמרים כתבתי מאמר באריכות בעניין טעמי המצוות מה עניינם ואיך להבין אותם.
אני מביא חלק מהדברים:
"בכל המצוות, טעם המצווה הוא ענין נוסף על המצווה עצמה ונפרד ממנה ולעולם אינו כולל את כל חלקי המצווה ופרטיה.

לדוגמה הלכות מזוזה.
כתב הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה י"ג:
חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכול תמיד. וכל עת שייכנס וייצא יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו, וייעור משינתו ושגייתו בהבלי הזמן. ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו מוחזק לו שלא יחטא. שהרי יש לו מזכירים רבים. והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר "חונה מלאך ה'' סביב ליראיו ויחלצם".

זהו הטעם של מצוות מזוזה. החלק המובן, ההבנה מה טובה ותועלתה של המצווה לאדם המקיים אותה.

אמנם יש הלכות במזוזה כגון:

הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגוויל, וכותבין במקום השיער. ושיהיו כותבין התפילין על הקלף, וכותבין במקום הבשר. ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס, וכותבין במקום השיער. וכל הכותב בקלף במקום שיער, או שכתב בגוויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסל. (שם פרק א הלכה ח)

אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כותבין בדיו. למעט שאר מיני צבעונים, כגון האדום והירוק וכיוצא בהן. שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין. (שם פרק א הלכה ה)

שמונה הלכות יש במעשה התפילין, כולן הלכה למשה מסיני לפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן, פסל. ואלו הן: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן בריבוע, ואלכסונן בריבוע, עד שיהיה להם ארבע זווייות שוות. ושיהיה בעור של ראש צורת שין מימין ומשמאל. ושיכרוך הפרשיות במטלית. ושיכרוך אותן בשיער על המטלית ואחר כך מכניסן בבתיהן. ושיהיו תופרין אותם בגידין. ושעושין להן מעברת מעור החיפוי שתיכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה. ושיהיו הרצועות שחורות. ושיהיה קשר שלהן קשר ידוע כצורת דאל. (שם פרק ג הלכה א)

פרטי הלכות אלה ועוד כיוצא בהם אינם מוסברים כלל על

"מה שזה יכול לגרום הרהור, הארכתי בתלמוד מוסבר על ברכות כ"ד א'' שיש אופנים שהאשה מחוייבת לא להיות במקום שיש מי שיכול להתעורר בו הרהור בגללה, ולא לצאת לרשות הרבים באופן שיכולה לגרום להרהור. ויש אופנים שמותר לה לצאת ועל הגבר מוטל להימנע מללכת במקום שהיא שם. יעויין שם באריכות. ולפי מה שכתבתי שם בוודאי בפאה מותר לה לצאת, ואם זה גורם הרהור, על הגבר מוטל שלא להסתכל או לא לעבור במקום שהיא שם.

להלכה בוודאי אין זה מהדברים שגבר מחוייב שלא להסתכל משום הרהור ושיער באשה ערווה, אלא רק אם יודע בעצמו שזה יגרום לו הרהור מחוייב שלא להסתכל. ועיין בברכות שם בענייני טפח באשה ושיער וקול באשה".

כמעט בכל מילה שכתב הרב שליט"א, זכה לכוון לדברי גדולי הדורות שקדמו לו. ואציין רק שתי נקודות, כמסת הפנאי:

א. מה שכתב "שיער תלוש דינו כבגד, וממילא נחשב כיסוי לשיער המחובר" – מובא כבר ב"שלטי הגיבורים", שחי לפני כחמש מאות שנה, והובא פירוש לדבריו ע"י הגאון הגדול רבי גבריאל ציננער שליט"א, אב"ד ''נטעי גבריאל'' בברוקלין ארה"ב ומח"ס סידרת הספרים "נטעי גבריאל". וכך כתב בקובץ אור ישראל ל"ו:

"שיער האשה עצמה אינו ערוה. עוד יסוד חדש למדין מדברי הש"ג, שכתב שיער באשה ערוה היינו דוקא כשנראה הבשר עמהן אבל השערות לעצמן אינן ערוה כלל, והביא ראיה מרש"י בברכות ולכאורה כוונתו סתומה. אולם איתא שם בפרק מי שמתו (דף כד.) "שיער יוצא בבגדו מהו", ופרש"י שנקב יש בבגדו כנגד זקן התחתון ויצא מן השיער דרך הנקב מהו, מי הוי ערוה לקרות ק"ש נגדו או לא. ולכאורה למה מבעיא ליה דוקא ביוצא דרך הנקב, ולא בשיוכל לראות שם דרך הנקב כשבגדו מגולה, אלא על כרחך דזה פשיטא ליה דבנראה השיער עם הבשר דהוי ערוה, רק בשיער לבדו מבעיא ליה, ומסיק דליכא שום ערוה בשיער לבד כדאיתא התם, וכ"כ החזו"א באורח חיים (סי'' ט"ז סק"י) בקיצור הדברים ע"ש. ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אה"ע סי'' ט"ז) הוסיף לבאר טעם בדבר, דקים להו לרבנן שאין היצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו בדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה ליצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית לא בדבר שאין לו נפש חיונית. ולכן בנתלש מגוף האשה דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה ערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור".

ב. מה שכתב "לעניות דעתי פשוט מאוד שלהלכה אסור לדון לפי טעם המצווה, אלא רק לפי גדריה ההלכתיים", כן הובא בספר "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל'' דף קצ"ד ע"א), להגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", לפני שלוש מאות שנה:

"וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם… אלא טעמם ונימוקם עמם. והאליה רבה באורח חיים סי'' ע"ה בשם מהר"ם אלשקר מתיר לגלות חוץ לצמתם, וזאת לא מסתברא. דבפ"ו דשבת "כליא פרוחי", ובדף ס'' פרש"י "מחט לצניעות, דשיער באשה ערוה", ואדרבה ראוי לאסור. אבל פאה נכרית מסתברא להיתר, כדין רבינו הרמ"א. ונהניתי שמצאתי המג"א שם כתב להתיר, שדברי הגאון באר שבע הם דברים דחויים. וגם מתני'' דשבת פאה נכרית מוכח דשרי, דאין לפרש שמכוסה מתחת הסבכה, דהא מוכח בדף ס"ד ע"ב שמגולה כפירוש רש"י שמחכו עלה".

ומלבד זה, הרי כשאנחנו בכל זאת מחפשים טעם למצוות כיסוי הראש, הרי טעם זה אינו "צניעות", ועיקר הטעם מובא בגמ'' בעירובין (דף ק:), "עשר קללות נתקללה חוה, ואחת מהם עטופה כאבל", ופירש רש"י "בושה לצאת בראשה פרוע". ומפתיע גם לראות מה שכתב הגאון רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", בעירובין שם, בספרו "בן יהוידע":

"כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". מעניין שהבן איש חי לא הבין שעיקר הטעם הוא צניע

ונראה שכן גם דעת הרא"ש (שנפסקה להלכה) שאיסור גילוי שיער באשה הוא גזירת הכתוב בלא טעמא, וזה לשון הרא"ש (ברכות ג'', ל"ז) "אמר רב ששת, שיער באשה ערוה, (פירוש) לנשים שדרכן לכסות שערן, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות מותר לקרות ק"ש כנגדן", מבואר דסבירא ליה שהיתר או איסור ק"ש תלוי במה שהאשה מותרת ללכת ברה"ר, וכן מבואר שדעת הרא"ש שפנויות מותרות ללכת בגילוי ראש (וכבר כתבנו לעיל שזה לכאורה נגד סתימת לשון התנא דבי ר"י שכתב שלא יצאו "בנות ישראל" בגילוי ראש, וצריך לדחוק בדבריו שלישנא דתנא דבי ר"י לאו דוקא, וכיון שהלימוד מהפס'' ופרע בסוטה מיירי באשת איש, א"כ אין האיסור אלא באשת איש).

ואם טעמא דקרא משום פריצות מאי שנא אשת איש ומאי שנא פנויה, הרי אין לחלק בהרהור בין אשת איש לפנויה, ששניהם אסורים מן התורה כמבואר בבית יוסף (אעה"ז סי'' כ"א). וגם אם נדחוק ונאמר שהתורה רק אסרה במקום שהביאה אסורה מהתורה, היה לנו לאסור בזה הזמן גם פנויות, שהפנויות נדות הם (ואפי'' להפרישה דס"ל לענין קול באשה שקול זמר פנויה מותר, כתב הפמ"ג בהלכות ק"ש סי'' ע"ה שקול פנויה נדה אסור). וגם יקשה על הרא"ש גופיה, דאם טעמא משום פריצות, נימא לאידך גיסא שגם פנויות נצטוו בפריצות זו לחומרא, ואיך החליט לקולא שרק אשת איש בכלל הציווי, שהרי דרשינן טעמא דקרא לחומרא ולא לקולא.

וגם אין לומר שהתורה גילתה לנו שיש מצוה להבדיל בין אשת איש לפנויה (ושיער אינו ערוה בעצם), שא"כ לא יובן לישנא דתנא דבי ר'' ישמעאל "בנות ישראל" שבפשטות כולל גם פנויות, והרי עיקר הציווי הוא להבדיל בין אשת איש לבנות ישראל.

ועוד לרווחא דמילתא, הרי ברור שלא אמרינן "דרשינן טעמא דקרא לחומרא" אלא רק היכן שהטעם מפורש בתורה (כדוגמת מצוות כתיבת ס"ת שמפורש בה למען שימה בפיהם) או לא תחסום שור (עיין תוס'' הרא"ש בבא מציעא צ"א) שברור שטעם האיסור הוא לטובת השור, אבל ספק טעם שנדרש לחומרא לא שמענו, דא"כ נאסור בשר בחלב מלאכותי, שמא הקפידה התורה על הטעם המעודן של בשר בחלב.

אלא צריך לומר בשיטת הרא"ש שהפס'' ופרע את ראש האשה גזירת הכתוב הוא בלא טעם, ולא משום פריצות, ומאחר שהפס'' מיירי באשת איש אין לך בו אלא חידושו דהיינו רק שיער של אשת איש, וממילא הוא הדין שרק שערה המחובר דוקא ולא התלוש.

והא דאסור לקרות ק"ש כנגד שיער האשה, הוא תוצאה מחיוב הכיסוי שגזרה תורה, דמאחר שהתורה אסרה גילוי ראש, נעשה שיער אשת איש דבר שדרכה לכסות, וכל שדרכה לכסות ואינה מכוסה נחשב לדבר שיכול להביא לידי הרהור, שכל דבר השונה ממה שרגילים בו מביא לידי הרהור, ולא משום שעצם השיער מביא לידי הרהור, ולשיטת הרא"ש דבר הבולט ושונה ממצבו שצריך להימצא בו נחשב מדרבנן גם לערוה, ואסמכינהו אקרא דשיר השירים, וכמו מארכובה ולמטה במקום שהדרך לכסות, גילויין נחשב לבולט ושונה וגורם לאיסור הסתכלות, ולרא"ש גם לאיסור ערוה לגבי ק"ש.

וזה לשון הפמ"ג במשבצות זהב (סי'' ע"ה ס"ק א''), "נמצא כל הרגל עד הארכובה במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר שאין חשש, ובמקום שדרכן לכסות (אסור) בטפח". אלא שבארכובה למטה איסור הבולט והשונה תלוי במנהג המקום, ובשיער תלוי בין אשת איש לפנויה.

ונראה דגם דעת החזון איש כן. דהנה לכאורה יש להקשות, מאחר שהאיסור תלוי במציאות אם הדבר בולט ושונה בסביבתה ובמצבה וכו'', א"כ באינו מכירה או במקום שרבו פרוצות יהיה מותר לראות ולקרות ק"ש כנגד שיער אשה כמו במקום שנהגו לגלות מהארכובה ולמטה. ובאמת כן דעת ערוך השולחן (בסי'' ע"ה סעיף ז''), שבמקום שרבו הפרוצות מותר לקרות ק"ש כנגדן, דליכא הרהור, אע"פ שהנשים עוברות על איסור תורה של "ופרע את ראש האשה". (ופשוט שהע

מה שכתב "עוד טענה ראיתי, שזה גורם לחשוב שהיא פנויה. ולעניות דעתי איני רואה כאן טענה, שמה בכך, אם ירצו לשאת אותה הרי אינה מתקדשת אלא לדעתה, ואונס אסור גם בפנויה, ואם ישאלו תוכל לומר שאינה פנויה", כבר קדמו הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי'' נ''):

"ומה שיש אומרים שיש לעשות היכר בין אשת איש לבתולה שלא יבוא להיכשל באשת איש, כבר מחו ליה המוחים בהרבה ספרים (ומובא ביביע אומר שם) שאין גוזרים גזירות מעצמנו, וגם אצלנו גם הפנויות בכלל עריות, וגם בארצות המזרח היה המנהג שגם הבתולות מכסות ראשן".

וכוונת הגר"ב זילבר היא למש"כ בשו"ת יביע אומר חלק ה'' (סי'' ה'' אות ו''), וזה לשונו: "ובהיותי בזה ראיתי בספר מקרי דרדקי (בראשית אות ל"ה) שכתב… איסור תורה הוא שתצא אשה בפאה נכרית, כיוון שע"י כך אין היכר בין נשואה לפנויה, ותוכל לבוא לידי קריבה דגילוי עריות, מפני שנראית שהיא פנויה. ע"כ. ולענ"ד אין דבריו מחוורים כלל… ועוד שאפי'' לדבריו אין בזה אלא גזירה מדרבנן, שמא יבואו לידי קריבה באשה נשואה בחשבם שהיא פנויה, וברור שאחר התלמוד אין לנו לגזור גזירות מדעתנו, וכנודע מדברי הרא"ש (שבת כד.) וכ"כ הרב המגיד (פ"ה מהלכות חוה"מ הלכה כ''), והר"ן בתשובת הריב"ש (סי'' ש"צ), והבית יוסף (או"ח סי'' תס"ב). וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים… "

"ומכל שכן בזמן הזה שכל הפנויות הן בחזקת נדות, שאינן טובלות אלא סמוך לחופתן, ומשום גדר וסייג נהגו כן, וכמש"כ בשו"ת הריב"ש (סי'' תכ"ה). וע"ע באה"ע (סי'' כ"ו). נמצא שגם בפנויות יש לאו דקריבה דגילוי עריות, ואיסור כרת בביאה. ומה לי איסור כרת או איסור סקילה. והן אמת שמצאתי להחוות יאיר (סי'' קצ"ו) שכתב כיו"ב בדין ארוסה (בקידושין) שצריכה לכסות ראשה בצאתה לרה"ר מכמה טעמים, ואחד מהם, כי מנהג הבחורים לנהוג קלות ראש עם הפנויות, ויש לחוש פן יכשלו בה ח"ו, משא"כ עם הנשואות דגדרו גדר ואין מי שינהג בהו קלות ראש. ע"ש. אך בשו"ת נחלת דוד (סי'' ל'') כתב על דעת החוות יאיר דלא נהירא, שאין בידינו לגזור גזירות מה שלא גזרו חז"ל". ע"כ לשון הגר"ע יוסף שליט"א שם. ויש להוסיף על זה, שאם נאמר שכיסוי הראש נועד להראות שהאשה נשואה, לא מובן מדוע גרושה ואלמנה חייבות בכיסוי ראשן, והרי אדרבה יש להן להראות שהן פנויות.

ובפרט שלשון הגמ'' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל", משמע רווקות ונשואות, ולא מוזכר כלל שצריך להיות היכר בין נשואה לבתולה, וכן כתב הב"ח (אה"ע כ"א), וכן פשט לשונם של הרמב"ם והשו"ע "אחת פנויה ואחת אשת איש", וגם הטעמים שנאמרו בגמ'' לאסור גילוי שיער, אם משום ניוול (בכתובות שם) שזהו עיקר הטעם, אם משום קללת חוה (עירובין ק:) ואם משום שיער באשה ערוה ששיבחו הכתוב (ברכות כד.), שייכים בין בנשואה ובין ברווקה. ורק מפני המנהג הרווח בימינו שבתולות יוצאות פרועות ראש, נדחקו האחרונים בביאור הגמ'' ובביאור דברי הרמב"ם.

ואין לחלק בין נשואה לבתולה ולומר שנשואה גורמת יותר הרהורי עבירה, מפני שהיא בבחינת "מים גנובים ימתקו". כי זה אינו, שהרי כל מה שלא שייך לאדם ולא נמצא בחזקתו הרי זה מים גנובים בשבילו (ראה נדרים צא: ובביאור תוס'' שם, ומה שפירש בזה הגר"א דסלר זצ"ל בספר מכתב מאליהו ח"א, קונטרס החסד עמ'' מ"ב), ואין נפק"מ בין נשואה לבתולה. ובגמ'' סנהדרין (דף עה.) מוכח במפורש ששייך "מים גנובים ימתקו" גם בפנויה. ומרן הגר"ש משאש כתב שבתולה גורמת יותר הרהורי עבירה מנשואה, כי הרואה נשואה יודע שאי אפשר להשיגה מחמת שהיא נשו

מה שכתב הרב "בוודאי בפאה מותר לה לצאת, ואם זה גורם הרהור, על הגבר
מוטל שלא להסתכל או לא לעבור במקום שהיא שם", מובא כבר בדברי מרן הגאון רבי שלום משאש, בשו"ת תבואות שמש חלק אה"ע סי'' קל"ח:

"עוד כתב הגאון [הרב עובדיה יוסף] לאסור משום שנעשית במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם היא פאה נכרית, ויש בזה פריצות, וגם גורמת להרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששיער באשה ערוה, ע"ש באורך וברוחב.

והנה אמת נכון הדבר, אבל הלא עכ"פ לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי'' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי'' תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט". עכ"ל.

ומאחר שפאה הרי היא קישוט חיצוני ואין היא שערה הטבעי של האשה שאסרה התורה, יש להביא ראיה להיתר הפאה מהא דאסור להסתכל בבגד צבעוני של אשה, דאיתא בגמ'' (עבודה זרה כ:) "ונשמרת מכל דבר רע – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי'' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה… א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה – שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי"). ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי עה"פ "בני אתונו": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי'' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל… ר'' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין". וחובת הגבר הוא שלא להסתכל בזה. ורק בגד אדום נאסר ללבישה, מפני שהוא בולט לעין.

וכדבריו כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי'' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי'' בתלויות בכותל… וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים". עכ"ל.

ושם בסי'' מ"ח כתב עוד: "ומה שמעכ"ק שליט"א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה "ולא תתורו" וכו'', הלוא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע"ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום "ונשמרת" כמבואר בע"ז (דף כ'') באשת איש אפי'' מכוערת, ואפי'' הכי נשים יוצאות בגילוי פנים".

שמעתי שהרב עובדיה מתיר פאה לגרושה, זה נכון?

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני''... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".

(יביע אומר חלק ד'', אבן העזר סימן ד'')

http://news.walla.co.il/?w=/22/1855033

"עמוד עשן: אסירי קנדה משתמשים בתנ"ך כנייר גלגול
מאת: מערכת וואלה! חדשות
יום ראשון, 28 באוגוסט 2011, 22:28

הסוהרים בבתי הכלא במדינה נתקלים יותר ויותר בתופעה שהפכה שכיחה בקרב האסירים ונאלצים להחרים ספרי קודש שמספרם כמעט זהה למספר המגזינים הפורנוגרפיים שנתפסים אצל האסירים
תגיות: קנדה,תנ"ך,סמים,מריחואנה,אסירים
האסירים משתמשים בתנ"ך כדי לגלגל מריחואנה או טבק או כדי להבריח את הסמים אל מחוץ לכלא (אילוסטרציה: ShutterStock)
לספרי קודש יש שימוש מיוחד בקנדה: מנתונים שנאספו בידי הרשויות במדינה, עולה כי הסוהרים בבתי הסוהר במדינה מגלים יותר ויותר מקרים בהם בין חפצי האסירים מסתתרים ספרי תנ"ך והברית החדשה, אך לא למטרות דתיות. מהנתונים, שהגיעו לידי המקומון "ונקובר סאן" נראה כי האסירים מרבים להשתמש בספרים דווקא למטרות אסורות. "הם משתמשים בנייר כדי לגלגל טבק או מריחואנה או כדי להבריח אותם ולסחור בהם", מסביר ראש מחלקת הענישה בבתי הכלא, טרי האקט, "בדרך כלל, אתה מורשה להחזיק בספר תנ"ך או בברית החדשה. אך ברגע שאתה מתחיל להשתמש בו למטרות אחרות, אנחנו מחרימים אותו".


האסירים הפדרליים בקנדה מורשים להחזיק כתבי דת בתאיהם, לבחירתם, ואף יכולים לקבל ספר כזה בחינם לבקשתם מקצין הדת של בית הסוהר. לדברי האקט, אסירים השתמשו בספרים במשך שנים על מנת לגלגל ניירות, אך הבעיה החמירה באחרונה. "אנו עושים שימוש בכלבי גישוש וכן בסורקים שמזהים את הסמים כבר בבגדי המבקרים כדי להפחית את כמות ההברחות לידי האסירים", הוא מספר.


במהלך החודשים ינואר 2008 עד אוקטובר 2010 הוחרם מספר כמעט זהה של ספרי קודש ומגזינים פורנוגרפיים בבתי הכלא קנדה. בחודשים הנקובים בוצעו לא פחות מ-2,444 החרמות בתשעת בתי הכלא שבאזור ונקובר - למעלה משתי החרמות ליום. בין הדברים שהוחרמו, חפצים מוברחים כמו סמים, אלכוהול ונשק וכן דברים שאינם מורשים בבית הכלא, החל בשוקולדים וכלה בעוף שאינו מבושל. 259 מההחרמות היו החרמות של נשק, מתוכם 186 סכינים. בוצעו 384 הברחות סמים, כאשר מריחואנה הוא הסם הנפוץ ביותר (93) ולאחריו הרואין (68).

עוד על חומרים אסורים:
מקסיקו: משחק כדורגל הופסק בשל מלחמות סמים
דניס רודמן: ”יכולתי למות או להיות סוחר סמים”
הראפר ביג בוי נעצר באשמת אחזקת סמים

"

http://www.youtube.com/watch?v=4R39jYtH1Sk&feature=player_embedded

http://www.youtube.com/watch?v=OTpxBdeI9a8&feature=player_embedded

http://www.youtube.com/watch?v=87H0IZm4n2I

ושהם העברינים הכי גדולים, רק עם מדים...

http://www.youtube.com/watch?v=9_PkQvwLydY&feature=player_embedded

.

זה מוזר. בלי ידיים ורגלים אדם אמור לא לתפקד בכלל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4113034,00.html

הרעידה, בדרגה 6, טלטלה את החוף המזרחי, מווירג''יניה ועד קנדה. מתחם גבעת הקפיטול והפנטגון בוושינגטון פונו מיושביהם. בנמלי תעופה בניו-יורק, ניו-ג''רזי ו-וושינגטון הושעו טיסות עד שיתברר אם נגרם נזק, גם רכבות לאורך החוף לא יפעלו לפי שעה

יצחק בן חורין ודניאל רוזנבאום

סרטון חדשות ערבי מעזה

http://www.youtube.com/watch?v=TbXFOhLIxes&feature=related

הכותרת : "גופות קטועות טבח 19 רמצ''אן 1432 בעזה ''התמונות מכאיבות''"


... שיכאב להם לנצח ימח שמם ויאבד זכר בוראם , אם יש מי או מה שברא אותם.

ראיתי בYOU TUBE סרט על ה"רנטגן".
אכן, רואים שם דברים -אם להאמין לעדות האנשים- החורגים מהטבע.
במקרה אחד, הרב הבטיח ילדים לזוג חילוני מקיבוץ, ולא סתם אלא שלישי''ה, ואכן זה התקיים, לאחר מכן -כאשר הרופאים אמרו שאין כל סיכוי- הבטיח להם עוד בן ובת וגם זה התקיים.
אבל, לאחר מכן, כאשר הקיבוצניק בא אל הרב ואומר לו...בערך כך, תשמע..אני רואה דברים מפליאים.. תגיד לי מה לעשות ? ללבוש שטריימל, כובע, מה, מה לעשות, אני רוצה לשמור ..
ותשובת הרב היתה : אתה לא צריך לשמור כלום. זה לא בשבילך ! תהי''ה אדם טוב, תעזור לזולת ..וזהו !

מה דעתכם? היתכן שרב לא רק שלא ינצל את יכלתו וכוחו כדי לגרום ליהודי לשמור מצוות - הוא עוד דוחה אותו...! אומר לו שלא צריך ?
הדבר, כמובן, מעורר אצלי סימן שאלה ענק לגבי מהותו וכוונותיו של הרנטגן.
אשמח לשמוע תגובותיכם.

של עצמו בלבד.

בעיתות מבולבלים כאלו כוחות הטומאה מתחזקים מעל ומעבר לכוחות הקדושה אותם אפשר לרכוש בידע ויזע רב של עמל התורה בלבד, ולכן אין להתרגש מ"מוכר ניסים" כזה או אחר, במיוחד אם מהותו נוגדת את התורה כפי שהבנת בעצמך, זהו נסיון קשה, אך עדיין נסיון.
כמו שעל נביא שקר נאמר, "כי מנסה ה'' אלוקיכם אתכם".

איך הגעת למסקנה הזו?

עם מה יסתלק הקיבוציניק לעולמו ?
עם הידיעה שהרנטגן הוא הוא האלוקים ???

היא אסרה על שמיעה למעוננים , קוסמים ומכשפים ומכשפות , האחרונות אמורות להיות מומתות , אבל משה ואהרן עשו תחרות קסמים מול חרטומי מצרים כדי לשכנע את פרעה באמצעות הוקוס פוקוס מטה שהפך לנחש או לתנין , שהם מסוגלים לעולל כל דבר , ולשנות את הטבע. לו היו הדברים נעשים מחוץ לתורה הכל היה מוגדר כעבודה זרה.

אם ככה הוא אמר לאותו קיבוציניק כנראה שהוא ראה שאותו אדם עדין לא מוכן באמת לחזור בתשובה ושזה לא יהיה משהו יציב שיחזיק מעמד, ולפעמים עדיךף להישאר במקום של הערכה וכבוד ליהדות מאשר ל"חזור בתושבה" בגדול למי שלא מוכן לזה ולבסוף ליפול ולהפוך להיות הרבה יותר גרוע מההתחלה.
שידוע לנו על הרבה חוזרים בתשובה שלבסוף חזרו בשאלה והפכו להיות כופרים גדולים ולא שמרו אפילו על הדברים הבסיסים.

ולא צריך להתרגש מכל שטות שהוא עושה. יש לו זכויות, שהוא מחזיק כולל, ותורם צדקה לפעמים. ותו לא.