הנושא הוא חשוב מאוד ,ואין כוונה להעליב חס ושלום מישהו , אלא רק לעזור להבין את החשיבות של התפילה כדי שהיא תועלה למעלה ותתקבל בקדושה :
גודל רעת הממלמלים תפילתם בשברי מילים
כדי לזכות לכונת התפילה ולהתפלל ללא שום מחשבה בטלה צריך הרבה טהרה והרבה תורה, ועוד.
ישנה בעיה כאובה ביותר, הנמצאת באנשים, הממלמלים תפילתם במהירות, ותפילתם לא נראית טוב גם מבחינה חיצונית ( יש על זה ספר שלם בשם "מאה ברכות " מאת ר'' יעקב אשר ויספיש.
ןזה לשונו :
מה אומלל יהיה מצבו של אותו ממלמל, כשיגיע לעולם-האמת, ושם יראה חורבנו - מתוך אספקלריא מאירה ואמיתית - שכמעט כל "מסמכיו" הכי חשובים:
"תפילותיו וברכותיו","שבחיו ורנניו", כל אלה נשארו שם למטה למטה באותו "נווה התלאות", שהסתובב לו שם כמה עשרות שנים. ועתה, איך תשתלב נשמתו - שנשארה בלי רננות - עם אותם נשמות-צדיקים המרננים שם לפני הקדוש-ברוך-הוא ???!!!
יכול להיות, שימצא שם למעלה כמה מתפילותיו הפסולות שנאמרו בלא כוונה ובלי פרוש המילות. התפילות האלו "ריחפו" בחלל העולם עד שניתקנו, על ידיי שהצליחו לתור ולעלות באותו "שביל" של תפילות אמיתיות, שנאמרו על ידו או על ידי צדיקי עליון בהתלהבות ובחרדת קודש.
ברם, ה"תפילות" ןה"ברכות" החפוזות והממולמלות, אלה אולי בכלל לא "מרחפים" הם, ורק נמצאים הם בעומקא דתהום-רבה, וספק גדול אם בכלל ניתן להעלותם, ואם יש את מי להעלות ???...
ומשום זה, משום שמאוד מאוד חמור ונורא הוא ענין זה: מלמול תפילות וברכות ( בשיטתיות ובדרסטיות), ובו בזמן שהברכות והתפילות הם דווקא מהדברים היסודיים והעיקריים ביותר.
ובהחלט, ניתן לומר, שהברכות והתפילות ( הסבירות), הם המכלכלים את כל אורח חיינו, העראים
והנצחיים. ולהפך, חס וחלילה,(הממולמלות), הם המשבשים והממררים לנו את החיים...
ובזה יובן המדרש מהאר"י הקדוש ( בספר שתיקן ר'' משה טרינקו זלה"ה דף מ) על הא דאיתא בחכמינו ז"ל, כשהיתה עצירת גשמים ירד רבי אליעזר ואמר כ"ד רננות - ולא נענה. ירד רבי עקביא - ונענה, והיתה פליאה גדולה, כי כולם ידעו את רום מעלתו של רבי אליעזר הגדול שהיה רבו של רבי עקיבא, והוא לא נענה, ורבי עקיבא נענה.
ומבאר האר"י ז"ל, היות שהיה אז עצירת גשמים, שעת חרון אף בעולם, וירד רבי אליעזר להתפלל להשם יתברך שיוריד מטר, ותפילתו היתה שהשם יתברך יעזור בזכות צידקותיו, כי מי יוכל לתאר ולשער את זכויותיו הרבות של התנא הקדוש רבי אליעזר שהיו עד אין קץ, וכן עבור זה שהיתה לו זכות אבות רבה, והשתמש אז בשכות אבות ובזכותו, שבזכות כל אלה יעזור השם יתברך ויפתח את ארובות השמים להמטיר על הארץ, ולכן לא נענה, כי סוד התפילה הוא תכלית הביטול. אמנם , רבי אליעזר הגדול אף הוא היה עניו ושפל ברך עד למאוד, וכל זאת שהשתמש בזכותו ובזכות אבות היה אף ורק למען ישועת הכלל. אולם, רבי עקיבא לא היה לו זכות אבות, וכשניגש להתפלל היה זה בתכלית הביטול, בהרגשה של בעל חיסרון גמור, ותפילה באופן כזה היא שלמות כזאת שיכולה להועיל גם בעת שחרון אף שולט בעולם, חס וחלילה. עד כאן תוכן דבריו.
לסיכום במילים פשוטות :
חשובה ויקרה היא התפילה להקב"ה מלכנו
צריך להתפלל בענוות וטהר לב,בשמחה ויראה וכבוד. כמו שלא נבוא לפני מלך או נשיא מדינה בשר ודם ונדבר איתו "להבלהבהלבלהלבהבהלללל",משום שזו הבעת זלול ורצון להסתלק מהר מן המקום.
כך נדבר עם הקב"ה בכבודו ועצמו בנועם שפתיים וכל הכבוד והמסירות הראויה לו במילים ברורות בקצב סביר ואהבה גדולה.
והשם ישמע אותנו יכלכלנו בשמחה ובכבוד וימלא משאלות ליבנו לטובה, כמו אב הגאה בבנו ברצון טוב.
(-;
הוספת תגובה
