הקדמה לתלמוד עשר הספירות אות קנ"ה-קנ"ו(בעל הסולם)
עם הסבר קצר...
"אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בענינים מדומים וגשמיים שעוברים בזה על לא תעשה לך פסל וכל תמונה ח"ו, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך הזהירו ז"ל שלא ללמוד החכמה כי אם לאחר ארבעים שנה או מפי רב, וכדומה מהזהירות, וכל זה הוא מהטעם האמור."
זאת אומרת, רק לקבל הדרכה מאדם שבעצם כל העבודה שלו היא, לסדר לנו ראיה נכונה, כיוון נכון, למטרה. שיום יום, התלמיד ישמע לאן הוא צריך לכוון את עצמו, אחרת לא יבוא אליו אור מקיף. הוא יכול להיות ליד הספרים הנכונים, ולא יידע איך להשתמש בהם. ואף פעם לא יקבל את צורת ההשפעה, לא דוגמא שלה, ולא איזו דמות שלה שתבוא ותתלבש בו, על הרצון לקבל שלו.
"ולפיכך, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה, מקבץ אני הספר "תלמוד עשר הספירות להאריז"ל", שבו אני מקבץ מספרי האריז"ל כל המאמרים העיקריים הנוגעים לביאור עשר הספירות, בפשטות ובלשון קלה, עד כמה שיכולתי. ועליהם סדרתי לוח השאלות ולוח התשובות על כל המלות ועל כל הענינים. "וחפץ ה'' בידו יצליח"."
אז באיזו כוונה כתב בעל הסולם את "תלמוד עשר הספירות"? הוא לקח מאר"י את המאמרים העיקריים וקיבץ אותם לחיבור שלו, כדי לעזור למורה, לתלמיד, למעיין, להיות בקו הנכון למטרת הבריאה, כדי להשיג אותה. לא מדובר בשום פנים ואופן בלימוד בצורה שכלית, שכלתנית, שמספקת לנו את השכל, ומראה לאדם כאילו יש לו כבר משהו. אלא אך ורק בבניית חיסרון לאותו האור המחזיר למוטב. שיביא את צורת ההשפעה, חן ממרומים, שאדם ירצה אותה, ואז יבוא האור, יתקן אותו, ואחר כך יתלבש בו בכלים מתוקנים. סך הכול זה הסדר.
שאלה: האם בכוחות האדם להחזיק את עצמו מבלבולים שכליים כשהוא קורא "תלמוד עשר הספירות"?
לא, כל הבלבולים שקורים לאדם צריכים לקרות. זה לא שאנחנו נמצאים במלחמה מול הטבע שהבורא עשה בנו. אלא אנחנו צריכים להשתמש בטבע הזה, וכל מה שהוא ברא בנו הוא לטובתנו. אנחנו צריכים להיות במאבקים, בסתירות הפנימיות האלה, בבלבולים, אחרת לא נברר. כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", וללא ספק כך צריך להיות.
אבל מתוך הבלבולים יש לברר איך להתקדם, אם לא יהיה בלבול, לא נברר. יש לראות אותם כמטרתיים, לשאול למה הם באים אלינו, מה עוד לא ביררנו, שאנו נמצאים כך בבלבול, וכשיש לנו הפרעה, מה היא אומרת. זה כמו כאב, אם לא היה כאב בגוף, אדם אף פעם לא היה מרגיש שהוא חולה, שמשהו לא בסדר, הוא לא היה מטפל, והיה מת אפילו מפצע קטן. היום יש בדיקות, כל מיני אפשרויות לגלות מראש, להתייחס נכון לסימפטום הקטן.
וזה מה שיש בחוכמת הקבלה. אם יש לאדם בלבול, אדרבא, הוא לא זורק אותו. אלא מברר לָמה הוא מבולבל, ומה הוא יכול מתוך זה לעשות. מהי הצורה הזאת, הבלבול? זו צורה ההפוכה מהבנה, ולכן עלינו להוציא מהבלבול הזה אותה צורה, ולעשות ממנה הבנה. אין חוץ מדמות הבורא, ישר או הפוך.
מאיפה אדם לומד בכלל את הצורות הנכונות? אם הוא לא עובר את "לא לשמה", איך יגיע ל"לשמה"? אחר כך רק שגגות וזדונות מתהפכות לזכויות. אותה הצורה, רק מקבלת צורה אחרת, זאת אומרת, ממינוס לפלוס, אבל הצורה נשארת. הם לא נמחקים, הזדונות והשגגות, אלא מתהפכים לזכויות, זאת אומרת, לשימוש הפוך. רק הפכיות יש כאן, לא יותר. מי שאכזרי בקבלה, הוא יהיה אכזרי בהשפעה. אז אדרבא, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", באותה צורה, אין צורות אחרות, אלא מקבלים אותן מהקליפות. ולמה לא מהקדוּשה? כי דווקא בקליפה מתגלה הטבע האמיתי של ההפכיות מהבורא, הוא לא היה יכול למסור לנו זאת בצורה אחרת.
בהפכיות מהבורא, אדם לומד עליו יותר. כפי שכתוב "יתרון אור מתוך חושך". בקיצור, אנחנו מכירים הכול מהצורה ההפוכה, ולכן הבלבולים. וא
הוספת תגובה
