בס"ד
שמירת הלשון הכרחית לצורך קבלת התפילה
כותב "החפץ חיים" ( שער השכירה פ"י ) :
תחילת כל המעלות חמי ששומר פיו ולשונו
מלדבר דיבורים אסורים - הוא מתקן ומקדש
ע"י זה את כלי האמנות המיוחד לאיש
הישראלי שהוא הדיבור.
וכל הדיבורים שידבר אח"כ בתורה ובתפילה,
יעלה למקור שרשו למעלה. כי לא לחינם
המשילוהו חכמינו ז"ל בכמה מקומות לענין
אמנות ( כמו שםירש רש"י במדבר לא,ח ),
להורות לנו - כמו שכלי אמנות הוא דבר
הכרחי לענין עשית כלים חדשים ויפים, כי
אפילו אם יהיה אמן המלך, שהוא היותר גדול
שבכל האמנים, ושכלו יהיה דק עדג מאוד,
ומצייר ברעיוניו אופן עשית הכלים בגדר
היותר נאות - אף על פי כן אין יכול לעשות
בלתי כלי אמנות.
ויותר מזה, שאפילו אם יהיו לו כלי אמנות,
אך שהם פגומים ןמקולקלים, ויעשה בהן
האמן איזה כלי על ידי הדחק, יהיה ניכר בהם
אחר כך הפגם והשבר של כלי האמנות
מבפנים ומבחוץ, כי לא יכול להחליקן כראוי,
והם כמו גלמי כליי עץ, ואין נאה להשתמש
בהם אפילו להדיוט, וכל שכן להגישן לפני
המלך. והאמן שכלי האמנות שלו שלמים
וטובים, מלוטשים ומצוחצחים כראוי, הכלי
שעושה בהן האמן הזה ייצא
מתוקן ומהודר כהוגן.
כן ממש בענין זה, הוא כח הדיבור שניתן
לאיש הישראלי לעבוד בו לפני המלך הנורא
יתברך שמו בתורה ובתפילה, ולברך ולהודות
ולשבח ולהלל לפניו,
כי הוא כלי האמנות הגדול שיוכל האדם
השלם לבנות בו שמים וארץ, כמו שכתוב ( ישעיה נא,טז ) :
" ואשים דברי בפיך וגומר לנטוע שמים וליסוד
ארץ".
והוא ממש כפשוטו, כי בבדברי הקדושה
שהאדם מדבר פה בזה העולם לפני ה'' יתברך,
נבראים למעלה עולמות ומלאכים קדושים,
ויהיו אחר כך מליצים ופרקליטים עבור נשמתו ".
באלו יש כח להמשיך קדושה עליונה ואור
גדול על העניין ההוא.
אבל..
חס וחלילה, את כח הדיבור שלו, ע"י לשון
הרע וכילות וליצנות ושקר וכדומה, ולא יעשה
תשובה, ואחר כך ידבר בפיו דברי תורה
ותפילה - איזה כח יש בהן להמשיך על התורה
והתפילה ההיא קדושה עליונה, אחרי שכלי
המבטא שלו הם פגומים וטמאים בעצמם
מכבר.
* לשון האלשי"ך מוסיף על הפסוק " והיה על אהרן
לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש " ( שמות,לה ).
:
.. ועתה, שא נא קל וחומר - ומה אם מלך
הכושי חרש את חרשי אדמה להבל דמה, תחיב
ראשך בשרת אותו בכלי בלתי טהור, ומה גם
אתה - יתוש נטוש, כי תערב את ליבך
להתהדר לפני מי שאמר והיה העולם, אשר
לגדולתו מי מהקדושים, עליונים ותחתונים.
ואמרו חכמינו ז"ל : אינו דומה הבל פיו שיש
בוא חטא, להבל פיו שאין בו חטא.
פרוש : אפילו מי שקילקל, רק לפעמים דרך "
מקרה ", ועל אחת כמה וכמה אם הבל פיו
מורגל בחטא בכל יום ובכל שעה. אפילו אם
מקלקל פיו בשאר דיבורים אסורים, וכל שכן
באיסור לשון הרע ורכילות, בודאי מגרע בזה
ביותר את התפילה שמתפלל אחר כך, ולא
תעלה למעלה כל זמן שלא יקבל תשובה על
זה..
-היוצא מכל דברינו - שעל ידי שמירת הלשון
כדין,
זוכה האדם לקדש את כח הדיבור שלו, ואז
תורתו ותפילתו יתקבלו למעלה.
(~;
הוספת תגובה
