מלחמת המכבים ביוונים, הינה ללא ספק אחת המלחמות היותר נועזות שהיו בהיסטוריה היהודית, כתרי גבורה רבים נקשרו בשמו של יהודה המכבי וחייליו האמיצים, בספרות היהודית והעולמית, תיאורים הירואיים ומעוררי הערצה נכתבו על גבורותיהם ומעלליהם של החשמונאים, בניו של מתתיהו הכהן הגדול.
עם ישראל לדורותיו – במצוות חכמיו – מציין את נס נצחון המעטים על הרבים, באמצעות הדלקת נרות החנוכה, אשר בהם בעצם מקופל הרעיון הבסיסי שעומד בבסיס נס זה, שכן – שלא כבשאר נסי הצלה, כמו; יציאת מצרים, גזירת אחשוורוש ועוד, שאותם מציינים בימים טובים וסעודות – את נס המכבים מציינים דווקא באקט שהוא ערכי לחלוטין – פרסום הנס על ידי הדלקת נרות חנוכה.
מלחמת המכבים ביוונים, לא היתה עוד מלחמה פיזית גרידא, להצלת ישראל מיד צורריו, שעומדים עליו לכלותו, כאלה היו וישנם תמיד לרוב – למרבית הצער, מלחמות ורדיפות עברו על עמנו – כמו על עמים אחרים – לרוב, אך בזה שונה היתה המלחמה שניהלו יהודה המכבי ואחיו הגיבורים באומה היוונית, שהם לא באו לכבוש את הארץ ולסלק את יהודיה או להשמידם, כל מטרתם היתה להשליט את תרבותם – תרבות הגוף והסגידה לאלילים, הרעיון שבשמו לחמו היוונים היה; "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל", ידוע ידעו כי כל עוד עם ישראל דבוק באלוקיו ובתורתו – לא תהיה הענות מצידו לקבל את הרעיון היווני על המשתמע ממנו, כפי שעשו עמים אחרים באיזור, על כן השלב הראשון במלחמתם היה נגד קדשי ישראל, "וטמאו כל השמנים שבהיכל".
אחד הסמלים היותר בולטים והיותר מקודשים לעם ישראל הינו המנורה בעלת שבעת הקנים שעמדה בבית המקדש – סמל הקדושה והטוהר, הלוחמים היוונים – ביודעם את סוד הקדושה והטהרה בעם ישראל, רצו לפגוע בראש וראשונה באותם סמלים, בחושבם כי בדרך זו יניעו את לב העם אחרי רעיון היוונות, לאחר שתחוסל עבודת המקדש על המנורה אשר בו.
בשורות המכבים לחמו אותם מעטים, אשר שם ה' היה יקר וקדוש להם, בשאיפה להדוף את המיתקפה היוונית הטמאה ולהחזיר את עבודת המקדש והמנורה למקומה, זהו מקור תעוזתם הרבה, וזה סוד הצלחתם ונצחונם; "וטמאים ביד טהורים".
אותו מאבק אינו חד פעמי ואינו מתמצה אך ורק במערכה ההיא, "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" (מתוך "הגדה של פסח"), וכשם שבדורות השונים עמדו ועדיין עומרים לכלותנו במובן הפיזי, כך גם הענין הערכי – קדושת וטהרת עם ישראל, עומד בכל עת תחת מיתקפה חסרת רסן, מצד גורמים גלויים וסמויים, אויבים ואוהבים כאחד, שמגמתם ומשאת נפשם היא; "ככל הגוים בית ישראל".
נרות החנוכה עומדים ומכריזים; מי לה' אלינו!
בשעה שמדליקים אנחנו את נרות החנוכה, אנו מצטרפים בזאת ללגיונו של יהודה המכבי ואחיו החשמונאים, ומביעים את אמונתנו העזה בקדושת עם ישראל ובטהרתו, בדיוק כפי שעשו החשמונאים בשעה שהדליקו את המנורה בעת שחידשו את עבודת המקדש, לאחר הנצחון המזהיר, ונעשה להם נס – שגדול היה מנס הנצחון במלחמה – ודלקה המנורה שמונה ימים רצופים, ללמדך שקדושת ישראל עומדת למעלה מדרך הטבע, בכל מקום ובכל זמן.
עומדים נרות החנוכיה – שנדלקים בימי החנוכה בכל פינה בתבל – על מקומה של מנורת המאור בבית המקדש, שומרים את מקומה המקודש והטהור, עד שיבוא היום ובו תתנוסס בקודש המנורה, ויבוא כהן לעבודתו, לוי לשירתו וישראל למעמדו, כמו שהיה בימים ההם בזמן הזה.
ובלב נישאת התפילה, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
