ברוך דיין האמת: הגאון רבי אליהו עצור

אבל כבד בעולם הרבנות והדיינות, עם היוודע דבר פטירתו של ראב"ד ירושלים, הדיין המפורסם הגאון רבי אליהו עצור זצ"ל ● הרב שהיה בשנתו השמונים, שימש במקביל לתפקידו בעולם הדיינות כנשיא מוסדות רבים, ובפרט עודד את הוצאת וההדרת כתבי רבותינו חכמי יהדות מרוקו זצ"ל

הלם ותדהמה בעולם התורה: ראב"ד ירושלים, הגאון רבי אליהו עצור, הלך לבית עולמו בחטף והוא בשנתו ה-80.  הרב המנוח היה  גאון אדיר, עמקן, חריף ובקי בכל חלקי הפרד"ס - מן הדמויות רבות ההוד שעולם הדיינות נתברך בהם. מפארי גידולי ישיבת 'פורת יוסף' שם נתאבק בעפר רגליהם של מוריו ורבותיו בראשות מרן ראש הישיבה רבי עזרא עטייה זצ"ל.

במשך עשרות בשנים שימש בדיינות בבית הדין הרבני בירושלים שם היה לאוזן קשבת לדך ולנדכא ובפרט במקרים קשים וסבוכים של עגונות עליהם שקד ימים ולילות כדי להתיר נשים מכבלי עגינותם. השכין שלום בין איש לאישתו ועשה דין צדק בלא לסטות מדרך ההוראה המסורה. לאחר פטירת רבה של ירושלים, הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, מונה לכהן פאר כראב"ד עיה"ק ירושלים, תפקיד בו שימש עד לשנים האחרונות.

היה תלמיד חבר למרן הראשל"צ הגר"ע יוסף  זצ"ל עמו נתכתב בהלכה במאות שאלות הלכתיות סבוכות, ונותר בקשר קרוב עם בנו, הראש"ל הגר"י יוסף.  במהלך השנים, הוציא תחת ידיו ספרים בעומקה של הלכה ממורשת יהדות מרוקו, כמו כן כתב מאות תשובות הלכתיות, ואלפי פסקים. רובם ככולם נותרו עדיין בכתב יד. הותיר אחריו דור ישרים מבורך. 

תולדות חייו

נולד בחודש טבת שנת התרצ"ו (1936) בעיר גדולה של חכמים וסופרים, ק"ק דמנאת שבמרוקו ( עירו של מרן רבי מרדכי עטייא זצוק"ל בעל 'מור  דרור') לאביו רבי נסים ולאמו מרת סעדה לבית משפחת עשור. במחוז הולדתו ספג תורה מרבותיו, רבי משה בוזגלו ורבי מסעוד נחמיאס ובישיבת 'אוצר התורה' בדמנאת. לאחר מכן עלה במעלות התורה אל הישיבה הגדולה 'אוצר התורה' בקזבלנקה בראשות הגאון המפורסם רבי שלמה דהאן זצ"ל.

בגיל צעיר, שם פעמיו אל ארץ הקודש, שם, בחוף ימה של חיפה קיבלו הגאון רבי נסים טולדנו זצ"ל, ששמע העילוי הצעיר המתעתד להגיע לארץ הקודש הגיע לאוזניו. הגר"נ שימש כאב לעלם הצעיר והכניסו לישיבת פורת יוסף שגלתה אז מן העיר העתיקה אל שכונת קטמון. בישיבת פורת יוסף, נתאבק בעפרם של גדולי ומאור הדור, ראשי הישיבה.

לאחר נישואיו לאשתו, אשת חבר, הרבנית אביבה תבדל"א, למד בכולל שעל יד הישיבה ומיד לאחר מכן מונה לכהן כר"מ לבחורים הצעירים בישיבת פורת יוסף.

רבותיו תלו בו תקוות רבות שיהפוך במהרה לכוכב עולה בשמי עולם התורה הספרדי - שחסר היה באותו הזמן רבנים בעלי שיעור קומה כמותו - ולא נתבדו, עד מהרה מונה לכהן כרב שכונת הקטמונים שם הקהיל קהילות ברבים לתורה ולעבודה, ועודד את העולים החדשים שאכלסו את השכונה לשלוח את בניהם לתלמודי תורה וישיבות ורבים השיב מעוון.

במקביל לכהונתו כרב, למד עם הרב שמואל אוירבך (בנו של הגרש"ז אויערבאך) את לימודי הדיינות בכולל 'שם' (על שמו של הנדיב שלמה מוסייוף), שייועד לאברכים מצוינים מבחירי עולם הישיבות דאז. עם סיום לימודיו, היה ממקימי ישיבת 'אוהל מועד' שהפכה במשך שנים לאחת מספינות הדגל של עולם הישיבות הספרדי, ורצה להמשיך ולהרביץ תורה בעולם הישיבות.

אך משמים הועידו לו דרך אחרת. לאחר זמן קצר בעולם הישיבות, קיבל מינוי לבית הדין הרבני בירושלים, ובהתייעצות שעשה עם גדולי הדור הורו לו לעזוב את עולם הישיבות ולקחת על עצמו את עול הדיינות. הסיבה, כך סיפר למקורביו לאחר שנים רבות, הייתה משום שחסרים היו, באותו הזמן, רבנים בוגרי ישיבות ובעלי השקפה ישירה, הייתה זו שליחות של ממש. אך למרות מעמדו בעולם הדיינות, חש כאב, עד לשנים האחרונות ממש, על שנאלץ לעזוב את עולם הישיבות.

לאחר עשרות שנים בהם שימש בדיינות בירושלים, מהם אף במינוי זמני בבית הדין הגדול, מונה לאחר פטירת הגר"ש משאש זצ"ל רבה של ירושלים לכהן פאר כראש אבות בתי הדין בעיר.

שימש במקביל לתפקידו בעולם הדיינות כנשיא מוסדות רבים, ובפרט עודד את הוצאת וההדרת כתבי רבותינו חכמי יהדות מרוקו זצ"ל  כשביתו שימש אבן שואבת לצעירים שהפיחו חיים חדשים ודובבו שפתי ישנים בהאדרת מורשת יהדות ספרד. היה מעורכי הפד"רים (=פסקי דין רבניים), בתפקידו זה ערך במהלך השנים מאות רבות של פסקי דין, וכתב מאות תשובות מעמיקות בהלכה כשחלקם הוא תכתובת בינו לבין גדולי הפוסקים בעשרות השנים האחרונות.רובם המוחלט של כתביו נותרו בכתב יד.