העיר העתיקה מתעוררת לתחיה

קול התורה השתתק בעיר העתיקה בירושלים, וכמעט נדם לגמרי, אך לפתע הוא חזר לחיים ● בעשרות השנים האחרונות, ממלאים בחורי ישיבות ואברכים את היכלי בתי הכנסת ובתי המדרש בעיר העתיקה בירושלים ● איפה נשמרו כד שמן ושופר מן המקדש? מה סיפרו על הסלעים של ישיבת פורת יוסף? ולמה נקרא בית הכנסת על שם אליהו הנביא? סיור של אז ועכשיו בסמטאות הרובע היהודי
 
ירושלים העתיקה, מקום שממנו לא זזה שכינה מעולם, התברכה בעבר בישיבות ובבתי כנסיות ובתי מדרשות של גדולי ומאורי הדור ושל גדולי המקובלים והמכוונים. אך אם היה נראה לצערנו כי בשנים האחרונות אט אט הפכו העיר העתיקה והרובע היהודי לאתר תיירותי, ואף חלק מאותם ישיבות ובתי כנסיות בעלי ההוד וההדר נסגרו במשך השבוע, וקול התורה, התפילה והרינה דמם, הרי שלאחרונה מתחוללת במקום הקודש מהפכה רוחנית של ממש. כאלף אברכים שוקדים על תלמודם וממלאים את היכלי הישיבות, בתי הכנסיות ובתי המדרשות של ירושלים עיה"ק שבין החומות.
 
הרב אפרים בן פורת מעיתון 'יום ליום' סייר ברחובות ובסמטאות הרובע היהודי, וראה במו עיניו כיצד המקום שוב שוקק חיים, קול התורה נשמע מכותלי הישיבות, ובתי המדרש מחזירים עטרה ליושנה.
 
ימי בית ראשון ושני: עיר האלוהים
 
בימי המקדש, ירושלים העתיקה התברכה בדמויות פאר אשר עיטרוה באצילותם וקדושתם ושיוו לרחובות ירושלים העתיקה מראה הוד והדר, חן של קדושה שנמשך מהעולמות העליונים, אשר שפע הישר על דיוקנם הטהור של אותם גדולים וצדיקים שחיו בעיר.
 
בימי הבית הראשון והשני היו אלה הכהנים, והכהנים הגדולים והלוויים ששכנו כבוד במקום זה.
 
וגם בהמשך, לפני כמה מאות שנים, היו אלה דמויותיהם של גדולי המקובלים והמכוונים בירושלים, האור החיים הקדוש, רבי גדליה חיון, הרש"ש ועוד, שיסדו ישיבות והגו בתורת הנסתר יומם וליל. היו אלה דמויות שכאילו אינן שייכות לעלמא הדין, אלא לאיזה עולם רוחני עליון אפוף מסתורין, לבושים בגלימותיהם הצחורות ועטורים במצנפותיהם המבהיקות בלובנן, הרעידו את הרחוב בעוברם. כל הבריות קפאו במקומותיהם ורעשו וחרדו מפני המלאכים המהלכים לפניהם, משיירי כנסת הגדולה. הם היו משרידי המקובלים של ק"ק חסידי "בית אל". די היה במפגש ארעי עם אחד מהמקובלים והקדושים הללו, ומראהו היה נחרת עמוק בלב האנשים.
 
ישיבת פורת יוסף: מעיין התורה הספרדי

בשנת תרפ"ב, לפני 93 שנה, עם היווסדו של בית היוצר הנפלא, ישיבת "פורת יוסף" בין חומות ירושלים העתיקה, אשר נועדה לשמר את גחלתה של היהדות הספרדית, זכתה ירושלים בצדיקים עצומים, שהגו בתורה בין כותלי הישיבה הקדושה יומם וליל. בימים ההם למדו ולימדו בישיבת פורת יוסף גדולי עולם רבים, הלא הם: עטרה וראש לכל העמדת התורה בקרב יהדות ספרד המעטירה, רב רבנן, הגאון רבינו עזרא עטייה זלה"ה, ששימש כראש הישיבה. רבני הישיבה היו הרבנים הגאונים: רבי אליהו לופס, רבי יוסף שלוש, רבי משה עדס, רבי יעקב עדס, רבי יהודה צדקה זצוק"ל, וזו רק רשימה חלקית.
 
לצד הישיבה הקדושה, באחד החדרים היו לומדים גדולי המקובלים בישיבת המקובלים "עוז והדר", בראשותו של המקובל הגאון רבי אפרים כהן זלה"ה. בחבורה קדושה זו היו גדולי המקובלים: זקן המקובלים רבי יצחק כדורי, המקובל חכם סלמאן אליהו, רבי בן ציון חזן, רבי יהושע שרבני, רבי אברהם הררי רפול זצוק"ל ועוד.
 
כאמור, גדולי ישראל של יהדות ספרד למדו תורה בישיבת "פורת יוסף" שבין החומות. המפורסמים שבהם: מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף, הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הג"ר רבי מרדכי אליהו, הגאון רבי שבתאי אטון, הג"ר ברוך בן חיים, הג"ר יוסף עדס, הג"ר ציון לוי, הג"ר יהודה מועלם זצוק"ל ועוד.

בנין הישיבה
 
וכן שיבדל לחיים טובים וארוכים מורנו הגאון חכם שלום כהן שליט"א, נשיא מועצת חכמי התורה וראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, ועוד רשימה ארוכה של תלמידים מצוינים אשר חלק מהם התפרסמו ברבות השנים כגדולי תורה, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים.
 
בימי הקמת הישיבה, כך כתב סופר אמן, מבני התקופה: "סמוך להר הבית בירושלים, משתרע מגרש רחב ידיים. על פני הסלעים האלה, מספרים שהיה עובר דוד מלך ישראל, בהעירו כנור פלאים בחצות הליל בדרכו לבית השם...
 
"בהגיעך אל המקום יוצאת כנגדך מהחלונות הפתוחים המיה כבושה. ניגון זה נוצר, אולי, הרחק הרחק במעבי התולדה – בנהרדעא, בפומבדיתא, בקורדובא. לפי מסורת עתיקה, בקרבת מקום זה נגנזו לוחות הברית. והנך חש כי עם הקמת בית תורה גדול זה, כאילו הוצאו הלוחות מן המעמקים וחזרו לישראל..."
 
בית אל: ישיבת המקובלים והשופר העתיק

בתי הכנסת של הספרדים הנם מהוותיקים שברובע היהודי. במתחם אחד קיימים ארבעת בתי הכנסת הספרדים ע"ש רבי יוחנן בן זכאי.
 
מפורסם שבהם הנו בית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי". המסורת מספרת שבמקום זה עמד בעבר בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. כידוע, בבית כנסת זה הכתירו את כל הרבנים שנשאו בתואר "הראשון לציון", למעט בתשע עשרה השנים שמשנת תש"ח – תשכ"ז, שבהן הייתה ירושלים העתיקה בשליטת הלגיון הירדני.
 
אם נתבונן בחלון המרכזי העליון, הנמצא בקיר הימני (הדרומי), נבחין במדף זכוכית שעליו מונחים שופר וכד שמן. קיימת מסורת העוברת מדור לדור מפי זקני הספרדים, שהשופר וכד השמן נשארו פה עוד מזמן בית המקדש השני קרוב ל-2000 שנה, ומי שח"ו יגע בהם או יזיז אותם לא ישלים את שנתו... ועל פי אותה מסורת, היו אמורים למשוח בשמן זה את המשיח, ובשופר יבשרו את בואו...

בית כנסת רבן יוחנן בן זכאי
 
אך לצערנו השופר וכד השמן המקוריים נבזזו על ידי הערבים לאחר מלחמת תש"ח, כך שהיום עומדים במקומם שופר וכד שמן אחרים.
 
בבית כנסת זה היו בעבר מתפללים רבים, וקול התורה היה נשמע שם ברמה.
 
בית הכנסת שליד הריב"ז הוא בית הכנסת "אליהו הנביא", לפי הידוע היו מגורשי ספרד שהגיעו לירושלים שבין החומות, וראו שאין בית כנסת לקהילה המקומית, ויהודי ירושלים היו מתפללים בבתים פרטיים. ואל תתמה על המצב הירוד שהיה אז, שהרי הרמב"ן שהגיע לירושלים לפני כאלף שנה מעיד על עזבונה של ירושלים שבין החומות, ומספר כי מצא שם רק שני צבעים יהודים שהיו מתגוררים בה, ושאר היהודים התגוררו ליד הר ציון.
 
כאמור, מגורשי ספרד הם אשר הקימו וייסדו את בית כנסת זה הנקרא "אליהו הנביא". המסורת מספרת כי שמו של בית הכנסת "אליהו הנביא" משום מעשה מופת שהיה, והוא שבאחת השנים ביום הכיפורים לא היה מנין, ובצר להם חיפשו אנשי הקהילה את העשירי, והנה לפתע הגיע אדם נשוא פנים שלא הכירוהו והתפלל עמם את כל תפילות יום כיפור. בסוף היום, רצו להזמינו לביתם שיסעד את לבו, ולפתע הוא נעלם, וידעו הכול שזה היה אליהו הנביא, ולכן נקרא בית כנסת זה "אליהו הנביא".
 
לצד בתי הכנסת האלה קיים בית הכנסת "האיסטנבולי" שהוקם בשנת 1793 על ידי העולים מאיסטנבול, ובמרחב ביניהם נבנה "בית הכנסת האמצעי" שהיום סגור.
 
בסיורנו בירושלים שבין החומות פגשנו את בית הכנסת המפורסם, ישיבת "בית אל" שיסדו המקובל רבי גדליה חיון, ואחריו שימש כראש הישיבה הרש"ש הקדוש. בית כנסת זה נוסד בשנת תצ"ז, ושימש את המקובלים והמכוונים שהתפללו עם הכוונות והייחודים ולמדו בבית מקדש מעט זה את תורת האמת – תורת הנסתר. בחצות ליל החלו בתיקון חצות בבכיה על צער השכינה, ואחר כך הגו בתורת הנסתר יומם וליל.
 
עד עצם היום הזה בישיבת "בית אל" לומדים תורה ומתפללים בכוונה. ממש מרגישים את הקדושה שיש במקום.
 
"האור החיים" הקדוש: אחד עשר חודשים של תפילה
 
ישיבה נוספת שהייתה בירושלים שבין החומות, היא ישיבת "כנסת ישראל" שיסד "האור החיים" הקדוש – רבי חיים בן עטר, בשנת תק"ב. רבינו לא זכה הרבה להיות בישיבה זו, ולאחר אחד עשר חודשים, בט"ו תמוז תק"ג, החזיר נשמתו לבורא עולם, ונטמן בהר הזיתים. אך בישיבה זו הגו בתורת הפרד"ס תלמידיו, כפי שיסד האור החיים הקדוש, שסבר שעל ידי לימוד התורה אל מול מקום המקדש, יחיש את הגאולה.
 
וכאמור היו עוד בתי כנסיות ובתי מדרשות, גם של אחינו בני אשכנז. המפורסם שבהם בית הכנסת "החורבה", על ידי רבי יהודה החסיד, שנבנה בשנת תס"א, ושוקם מחדש (לאחר שנחרב) לפני חמש שנים בשנת תש"ע. כמו כן בית הכנסת "תפארת ישראל", בית הכנסת "אוהל יצחק", "הרמב"ן", וישיבת "חיי עולם" ועוד.
 
כאמור, עם כניסת הלגיון הירדני לעיר העתיקה בשנת תש"ח, חרבו רבים מחמישים בתי הכנסת שהיו כאן. אבל לאחר 19 שנה, עם נצחונה בחסדי השם של ישראל במלחמת ששת הימים, שוב שוחזרו המבנים ששמשו את גדולי ישראל. אך למרבה הצער בשנים האחרונות אט אט הפכו העיר העתיקה והרובע היהודי לאתר תיירות, וחלק ממראות ההוד של אותם בתי כנסיות, הפכו למוזיאונים במשך השבוע.
 
קומי אורי: העיר העתיקה היום
 
לאחרונה מרנין הלב לראות את המהפכה הגדולה שמתחוללת במקום זה, בתי הכנסת והישיבות מלאים במאות אברכים מבני ציון המסולאים בפז, הלומדים בשקידה בהוויות אביי ורבא, ואט אט רוב בתי הכנסת שבין החומות הופכים לבתי מדרש.
 
את המהפכה הרוחנית שהרימה על נס את קול התורה והקדושה בין חומות ירושלים, אל מול מקום המקדש, יזם והקים הרה"ג רבי חזקיהו נבנצאל שליט"א, בנו של הג"ר אביגדור נבנצאל שליט"א, רבו של הרובע היהודי.
 
הוא האיש שאמר, עד מתי לעיר להיות שפלה ובזויה ח"ו ללא קול התורה, והוא אשר החל להקים את ממלכת התורה הגדולה בירושלים שבין החומות ממסד ועד טפחות, את הכולל הגדול ממלכת התורה ושמו "צילו של היכל".
 
הכול החל לפני כמה שנים, עם כמה עשרות אברכים בודדים, שלמדו בבית הכנסת "הרמב"ן". אך לפני שנה החל המהפך הגדול ובברכתם של מרנן ורבנן ובראשם הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א, הרחיב את המקום וכיום לומדים כאלף אברכים יקרים.
 
הם לומדים בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בקומה התחתונה ששכרו מהנהלת הישיבה, שם שוקדים על תלמודם כ-700 אברכים, ובנוסף עוד כמה מאות הפזורים בבתי הכנסת שברובע. חלק מהם בבית הכנסת "הרמב"ן" ובבית הכנסת "החורבה".
 
בבואנו בשערי ישיבת "פורת יוסף" נכנסנו אל בית המדרש "צילו של היכל", והשתוממנו מן האווירה הקדושה, כאשר כ-700 אברכים יקרים בני ציון המסולאים בפז, המגיעים מכל רחבי העיר ירושלים, לומדים תורה בשקידה עצומה.
 
לרגע נזכרנו כי לפני כ-80 שנה למד מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל במקום קדוש זה, ולבו היה נחמץ מדוע בבנין גדול וקדוש זה לומדים רק כ-70 תלמידים, וכיום משאלות לבו וברכתו של מרן זיע"א התקיימו במלואן, כאשר בנין קדוש זה שוקק חיים, חיי תורה וקדושה ויראת שמים. וזאת בנוסף ל-200 בחורי חמד הלומדים בישיבת פורת יוסף בראשותו של מרן הגאון חכם שלום הכהן שליט"א, נשיא מועצת חכמי התורה, ובקומה העליונה עוד ישיבה לבחורים תושבי חוץ לארץ, הלומדים באוירה דירושלים הקדושה.
 
המיוחד בכולל החשוב "צילו של היכל" הוא שהלומדים בו מחולקים קבוצות קבוצות. חלק מהם במסכתות ישיבתיות חלק בחבורה של סדר "קדשים", חלק לומדים הלכות, ויש גם חבורה של אברכים בנושא של "איסור והיתר", "ברכות", "שבת", "נידה ומקוואות", וכן חבורה בדף היומי, ובנוסף חבורה שלומדים כל אחד מה שלבו חפץ, כך שכל אחד יכול לבחור את המסלול הרצוי לו.
 
לסיכום, על פי ברכתו ועידודו של הג"ר חיים קנייבסקי, שביקר במקום ואמר שככל שתגבר הקדושה במקום קדוש זה מול הטומאה שנמצאת בעיר העתיקה, יחיש הקב"ה את הגאולה, אכן אברכי המקום סיפרו לנו שהצפי של הנהלת הישיבה להגביר חיילים לתורה ולהגיע לכאלפיים אברכים שימלאו את כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות אל מול מקום המקדש, ולהחזיר עטרה ליושנה.
 
אנו עוזבים את מתחם בתי הכנסת ובתי המדרש של ירושלים שבין החומות כשבפינו נישאת התפילה: שנזכה על ידי קולו של יעקב הנשמע ברמה, לשמוע את קול הלוויים העומדים על דוכנם ואת הכהנים בעבודתם וישראל במעמדם, ובנה את ירושלים עירך בקרוב, אמן.