ראשון השליחים בממפיס
עורך הדין שהופתע מהיחס שקיבל שליח חב"ד מעמיתו הזועף בדרך כלל, פתח בשיחה מרתקת עם השליח שהובילה לביקור אצל הרבי מליובאוויטש זצ"ל בשמחת תורה ● הרבי הביט בו במבט חודר, כפי שתיאר לאחר מכן: "הרגשתי קדושה. עיניו של הרבי ננעצו בי במבט מיוחד כאילו רק שנינו נמצאים בבית המדרש הגדול" ● אז מה היתה הבקשה ששינתה את חייו?
העיר ממפיס שבטנסי הומה במתרימים, ביניהם כאלו שחצו אוקיינוסים. מטרתם לאסוף כסף עבור ישיבות קדושות או משפחות נזקקות ולשם כך הרחיקו נדוד עד לעיר הדרומית יחסית, הסמוכה לאטלנטה.
לכן באותו יום בהיר כלל לא תמה גורדון, שותף בכיר במשרד עורכי דין, לגלות יהודי בחזות חרדית ועטור זקן משוטט במסדרון בואכה המשרדים. גורדון היה בטוח שפניו של האיש אל משרדו ובפרץ אופייני של רצון טוב חייך לעבר הזר והושיט את ידו. "נעים מאוד, אלווין גורדון. אני עורך דין כאן במשרד". גורדון היה בטוח שפניו של המתרים שטרם הזדהה מועדות אל משרדו.
אך מסתבר שכוונותיו של הלה היו שונות לחלוטין. "שמי משה קוטלרסקי ואני מחפש את ווגיג".
"ווגיג?". גורדון היה יותר ממופתע. לשותפו קראו אומנם ווגיג אך הלה היה בעל מודעות יהודית נמוכה ביותר ולא יעד מומלץ למתרימים למיניהם. גורדון פנה לרב קוטלרסקי בחיוך: "יש לך אישה וילדים?".
הרב קוטלרסקי הנהן, לא מבין כל כך את הקשר. "משרדו של עמיתי הוא בקומה ה-12 ולפי היכרותי אתו הוא עלול לא להסתפק בלסרב לתרום אלא גם להשליך אותך משם אל הרחוב ההומה"...
הרב קוטלרסקי חייך, נהנה מהבדיחה, אולם כאילו הדבר אינו נוגע אליו מיהר להתקדם הלאה בלא להתחשב באזהרת עורך הדין הנחמד.
כחצי שעה חלפה וגורדון תמה לראות את הרב קוטלרסקי יוצא מחדרו של ווגיג רגוע ואפילו מחויך. הוא נעצר ליד גורדון ושיחה מרתקת החלה להתפתח ביניהם. עורך-הדין למד כי קוטלרסקי הוא שליח של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. במענה לסקרנותו, כיצד הגיב ווגיג לבקשת התרומה השיב האיש כי כלל לא הגיע על מנת להתרים. "קרובי משפחתו של ווגיג שהינם שומרי מצוות בקשו ממני להיכנס אליו ולדבר אתו על התחזקות בשמירת המצוות".
גורדון היה יותר ממופתע. השיחה הקצרה במסדרון הייתה אבן-פינה לידידות אמיצה בין המשפחות קוטלרסקי וגורדון. שתי המשפחות שמרו על קשר שהוביל להזמנת משפחת גורדון לביקור בקראון הייטס. הביקור נפתח בהושענא רבה ונמשך עד למוצאי שמחת-תורה.
כשגורדון התבקש לתאר את רשמיו ממעמד ההקפות במחיצת הרבי, הוא לא ממש הצליח לתחום את החוויה למילים מצומצמות. הוא, אמן הביטוי שמלהטט במילים באולמות בתי המשפט, התקשה לתאר את שראו עיניו. "זה היה משהו אדיר, מרומם. מעולם לא חוויתי דבר כזה. הציבור כולו כמו התמזג לגוש עוצמתי של אמונה סביב הרבי".
גורדון הוא איש לא רק של מילים אלא גם של מעשים. הוא רצה שההוויה המדהימה הזו תהיה חלק מחייו ותהה בלבו האם בכלל אפשרי הדבר שעורך דין רציונאלי כמותו יתמזג עם מחזה סוער כמו זה שהיה עד לו?
בהגיע מוצאי החג נעמדו החסידים כולם בשורה ארוכה כדי לקבל מהרבי 'כוס של ברכה', תוך כדי שירה וניגונים. גורדון הבחין כי העומדים בתור שותפים לשירה ולשמחה עד שהם מתקרבים לרבי. אז הופכת השמחה למן יראת מלכות. "אל תדבר ארוכות עם הרבי", הזהירו אותו. "זמנו של הרבי קצר".
התור הלך והתקדם ובמהרה מצא עצמו עורך הדין האמריקאי הרציונאלי נמס מול הרבי. הרבי הביט בו במבט חודר כפי שתיאר לאחר מכן: "הרגשתי קדושה, פשוט קדושה. עיניו של הרבי ננעצו בי במבט מיוחד כאילו רק שנינו נמצאים בבית המדרש הגדול". לאחר שהרבי מזג לו מהיין שאל לפתע: "מה אתה עושה למען היהדות בממפיס, טנסי?"
גורדון היה המום. הרי הרבי לא מכיר אותו בכלל ומניין לו מהיכן הגיע? הוא עדיין לא ידע כי על הרבי לא שואלים שאלות. ודאי שלא שאלות של 'איך'. בתדהמתו כי רבה נאלם דום והרבי המשיך: "אתה צריך לשוב לממפיס ולפעול שם למען היהדות". חד וחלק.
עורך הדין שב לביתו חדור ברצון עז לקיים את דברי הרבי. מבלי להתחשב בידיעותיו הקלושות פתח שיעור במשרד עורכי הדין שלו, במהלכו הקריא לנוכחים פסוקים מהתורה והשתדל להסבירם. יותר מכך לא ידע. עם הזמן הלך והתקדם בשמירת המצוות. מאז מפגשו עם הרבי השתנו חייו וחיי משפחתו. דבר לא נותר כשהיה.
לפני קצת יותר מעשור עלתה גם ממפיס על מפת השליחות החב"דית, כשהרב לוי קליין הגיע לשם בשליחות הרבי. גורדון עושה הכול כדי לסייע לו. הרי ככלות הכול, הוא השליח הראשון של הרבי לפעול בממפיס בענייני יהדות.
