המליונר החילוני שהפך לחסיד

שנים רבות התגורר דניאל אודאי בארצות-הברית, וניהל משרד יהלומים שגלגל מיליוני דולרים ● שוד אלים שאירע לו, הניע אצלו תהליך מופלא של חזרה בתשובה ועיסוק בייצור תשמישי קדושה ● המהפך החל כשקרא "ליקוטי מוהר"ן": "משהו במילים האלו דיבר אלי, ופתאום התחלתי לבכות בלי סיבה נראית לעין"

בין קרשים ובולי עץ בסטודיו שלו, יושב דניאל אודאי, חסיד ברסלב, מפסל ומגלף חתיכות עץ, אותן הופך ליצירות אומנות יהודיות - לבתי מזוזה, חנוכיות, ובתי ספרי תורה. מאחורי דמות החסיד, מסתתר עבר כיהלומן בכיר בחברות היהלומים הגדולות בעולם וסיפור על הארה שגרמה לחזרתו לתשובה.

הוא נולד ב-1968 למשפחה חילונית בראשון לציון, וגדל כילד עם משיכה לאמנות וציור, הוא מספר כי בבית הספר היו לו שתי מחברות, "מחברת מתמטיקה לציור, ומחברת עברית לציור". לאחר שירות בצנחנים, ושנתיים לימודים באוניברסיטה, החליט אודאי לממש את חלומו: "רציתי לכבוש את אמריקה", הוא מספר לוואלה. כשהוא בן 23, מצא את עצמו בלוס אנג'לס. במקביל ללימודי המחשבים אותם התחיל בארץ, למד אודאי אמנות וציור ב"יונברסטי אוף סאות' קליפוניה" בלוס אנג'לס.

כסטודנט ישראלי בארה"ב, נאלץ אודאי לעבוד בעבודות מזדמנות. יום אחד פנה אליו חבר והציע לו הצעה: "תבוא לראיון עבודה בחברה שעוסקת בקנייה ומכירה של יהלומים". למרות שלא היה לו ניסיון בתחום, אודאי הסכים. בתוך זמן קצר התברג אודאי לצמרת החברה והפך למנהל במשרד יהלומים שמגלגל עשרות מיליוני דולרים.

כחלק מעיסוקו, הוא יצא למסעות ברחבי ארה"ב לקנייה ומכירה של יהלומים. עד שאחד מסיבובי הסחר האלו הסתיים בשוד בו כמעט קיפח את חייו. "באחד הערבים בסאן פרנסיסקו, אחרי יום מוצלח של מסחר, כשאני כבר פונה חזרה לכיוון המשרד, מתנפלים עלי ארבעה קולומביאניים ענקיים", מספר אודאי בהתרגשות, "אחד מהם שולף אקדח ענק ודורך אותו מול העיניים שלי, עשיתי את כל מה שביקשו". אודאי מספר כי ירד על ברכיו, הביט לכיוון הרצפה וציפה לגרוע מכל, "אבל בתוך שנייה הם הסתלקו עם יהלומים בשווי 400 אלף דולר".

 זמן מה אחרי המקרה, החליט אודאי להתחתן. הוא התארס, וחזר לישראל עם בת זוגו. "כאן הגיע הפתח לתהליך התשובה שלי", מספר אודאי, "האמא של ארוסתי ביקשה מממני ללכת למקווה בכדי לפתוח את הנישואין בטהרה", אודאי שמעולם לא טבל במקווה – הסכים. "לפנות בוקר נסעתי יחד עם בני המשפחה למקווה האר"י בצפת שם טבלתי לראשונה בחיי, ביציאה מהמקווה נתתי עשרה שקלים לצדקה אצל חסיד ברסלב שעמד שם בפתח, בתמורה ביקש ממני החסיד לבחור ספר מהמדף, בחרתי בספר ליקוטי מוהר"ן".

כשהגיע לביתו ניסה לקרוא בספר אך לא הבין מילה, "החלטתי לנסות לקרוא את הספר מתחילתו", מספר אודאי, "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'', משהו במילים האלו דיבר אלי, ופתאום התחלתי לבכות בלי סיבה נראית לעין".

מכאן החל אודאי בתהליך של התחזקות וחזרה בתשובה, גם בישראל מצא עבודה בחברות היהלומים מהגדולות בעולם, ותוך מספר חודשים כבר סחר ביהלומים היקרים בעולם ועשה עסקאות עם עשירי העולם.

אלא שבשנת 2008 דברים החלו להשתנות. עם פרוץ משבר האשראי העולמי, נוצר תהליך של מיתון כלכלי, סוחרי היהלומים נפגעו קשות כאשר ערך האבנים הטובות צנח משמעותית, ועשרות אלפי עובדים פוטרו מעבודתם. אודאי החליט שלא להמשיך בעבודתו ולעזוב את ענף היהלומנות.

אודאי מצא את עצמו עוזר לחבר להפוך מפעל ליטוש יהלומים נטוש לנגרייה חדשה, באותו הזמן החל להבין את מצבו, מאדם שיושב במשרדים ונפגש עם שועי עולם, הפך לפועל בנגרייה שמנקה מפעל נטוש.

באחד הימים, קנה אודאי מסור שרשרת ישן ולקח בול עץ, כשסיים לתקן את המסור ישב ליצור משהו, למול עינו ראה את ספר ליקוטי מוהר"ן והחל לגלף את סמל המילים "האש שלי" המזוהה עם חסידות ברסלב. כשסיים הרגשת הסיפוק הייתה עצומה, אודאי מספר כי "היצירה באה לי בטבעיות והדמיון הרוחני נתן לי את האפשרות ליצור אומנות רוחנית מגשמיות". מאז הוא יוצר בתים לספרי תורה, בתי מזוזה ותפילין, וחפצי יודאיקה אחרים. "כאן זה חדר ניתוחים", מכנה אודאי את הנגרייה שלו, "אני נכנס עם מוצרים גשמיים ויוצא עם מוצרים של קדושה ורוחניות".

עיקר עיסוקו כיום הוא בבתי ספרי התורה שהוא מייצר, מדובר בעבודה מפרכת שאורכת חודשים ארוכים ויכולה להגיע גם לחצי שנה של עבודה רציפה על בית אחד לספר תורה.

 "את צורת הספר אני מדמיין בקבלת שבת", הוא מספר, "אז עולים לי בראש הרעיונות לגבי העיצוב של בתי ספרי התורה". אלא שאת התהליך המורכב של להפוך מוצר גשמי לרעיון רוחני, הוא נאלץ לשלב עם המגבלות הטכנולוגית שביצירת חפצי האומנות והיודאיקה, אך למרות שעות העבודה הארוכות לאודאי יש כוחות מיוחדים ליצור את בתי ספרי התורה. הוא מסיים בסיפור על בית ספר התורה הראשון שמכר.

לאחר כחצי שנה שעבד על בית יוקרתי לספר תורה מצבו הכלכלי התדרדר, "אשתי התקשרה ואמרה לי 'תשמע הצ'קים חוזרים, אי אפשר להמשיך ככה'". בדיוק אחרי השיחה התקשר אליי אדם שטיפל בחייל שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והפך לנכה במצב קשה. אותו החייל נפטר לאחרונה ובצוואתו ביקש לרכוש ספר תורה לעילוי נשמתו. התרגשתי מאוד שהבית לספר התורה יועד למטרה חשובה זו, ובעקבות הסיפור הזה קיבלתי כוחות מחודשים להמשיך וליצור את הבתים המיוחדים לספרי התורה".