מהקומוניזם באוקראינה לעולם החרדי

הוא תמיד ידע שהוא יהודי, אבל החיים באוקראינה של אחרי המשטר הקומוניסטי, לא הקלו עליו ● השאלות ששאל על העולם שממנו בא, שלחו אותו למסע ארוך, בסופו מצא את התשובה ● "מהאמת אי אפשר לברוח", אומר דניאל קפלן

עד גיל 14 התנכר דניאל קפלן כליל לעובדת היותו יהודי. זה לא שהיו לו הרבה ברירות, בכל זאת – החיים באוקראינה של אותם ימים, שטרם התאוששה מהמשטר הקומוניסטי ההרסני, לא היו משימה של מה בכך, או כפי שקפלן מיטיב לתאר זאת: "כיהודי יחידי בבית הספר, הרגשתי לא פעם את העלבון הצורב מצד הגויים. כשרצו להשתמש בקללה הכי עסיסית שלהם נגדי - סיננו חבריי מבין שיניהם את המילה 'יהודי', שלוותה במבט יוקד ומלא שנאה. כילד, וגם כנער, אף פעם לא הבנתי למה החברים שלי כל כך שונאים יהודים. אבל מה שהכי זעזע אותי הוא שאף פעם לא ממש ידעתי במה אני שונה מהם", הוא אומר בראיון לשירה כהן מ'הידברות'.

לדברי קפלן (36), תוכניתן מחשבים, נשוי ואב לשניים מרחובות - הוא מעולם לא שאל שאלות על יהדותו כיוון שליהדות לא הייתה שום משמעות, בטח שלא חיובית: הלך הרוח של אותם ימים ושל האנשים שכיהנו במשטר, היה כזה שמי שנחשב מאמין - ואין זה משנה באיזו דת, היו מכריזים עליו אוטומטית כעל לא נורמאלי, והוא היה מסתכן באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. מכאן נבע כנראה הפחד של יהודים רבים, להצהיר בגלוי על יהדותם או להתעניין במשמעות הדתית-רוחנית של הדבר.

"למרות הסיכון שבזה, הסבא רבא שלי ז"ל, שמר בקנאות על ערכי הדת. בבית של הוריי לעומת זאת, למרות שהם כן זכרו סממנים יהודיים מילדותם - כמו ביקורים בבית הכנסת ושחיטת תרנגולות ביום כיפור - לא דיברו איתנו על אמונה, שבת, או כל ערך אחר המקודש ליהודים. מלבד הידיעה שאנחנו יהודים, גדלנו בלי שום ידע, הלכתי או פרקטי בנושא, ולכן רוב השנים נותרתי די אדיש ליהדות שלי".

כך נמשכו החיים, עד שבאזור מגוריו של קפלן נפתח בית ספר יהודי. מאותה נקודה, הכל השתנה. "קיבלתי החלטה להירשם לבית הספר היהודי – כדי לבדוק, פעם אחת ולתמיד, מה ההבדל ביני לבין חבריי הגויים. למזלי זה היה בית ספר דתי שבו, בנוסף על מקצועות החול ולימוד השפה העברית, לימדו אותנו גם יהדות. שם התחלתי לקיים מצוות בפועל, ושם גם הבנתי סוף סוף שיש הבדל ביני לבין מי שאינו יהודי", הוא מסכם.

שנה לאחר מכן, זכה קפלן לבקר בארץ – במשלחת של נציגי הקהילה היהודית, ובגיל 16 החליט לעשות עלייה בגפו. הוריו הצטרפו אליו רק כעבור שנתיים. "לארץ עליתי במסגרת תכנית מטעם הסוכנות היהודית בשם 'סל"ה', 'סטודנטים לפני ההורים'. המטרה של התכנית הייתה לשלב אותנו, העולים - במסלולי לימודים שונים, באקדמיה". קפלן בחר בפקולטה למחשבים ומתמטיקה באוניברסיטת בר אילן, שכר דירה בתל אביב, והחל את חוק לימודיו בשנת 1996. אחרי ארבעה חודשים קיבל אזרחות ישראלית, ושנתיים לאחר מכן, עזר להוריו לעלות ארצה.

בזכות אירוח בשבת

התהליכים האינטנסיביים שנאלץ קפלן לעבור - העלייה ארצה, הבדידות, קשיי השפה וההסתגלות למנטליות חדשה, החלישו את הקשר שלו לעולם הדתי, ואט-אט הוא מצא עצמו נטול כל זיקה לדרך – הכיפה ירדה מן הראש, התפילין נשכחו בקרן זווית, ואת מקומן של תפילות השבת תפסו ספרי לימוד עבי כרס, ומפגשים חברתיים עם ידידיו לספסל הלימודים.

אלא שגם אם היה נדמה שהמצב הזה הולך להימשך לנצח, מסתבר שלקב"ה יש תכניות משלו – והן תמיד יותר חכמות משלנו. "בבית הספר היהודי בחרקוב, פגשתי לראשונה את הרב שמעון קידר, שהיה המשגיח שלנו. שמרנו על קשר רציף כל השנים, וכשגרתי בתל אביב הוא התגורר בירושלים ונהג להזמין אותי אליו לשבתות אירוח".

והסכמת?

"לא רק שהסכמתי, אפשר לומר שהשבתות האלו הביאו לנקודת התפנית שלי בכל מה שקשור לאמונה וקיום מצוות. בהתחלה, התווכחנו המון. כמובן, הייתי חייב להוכיח שאני יודע הכל - לפחות בכל מה שקשור למדעים מדויקים. בדיעבד, אני לא מבין איך לרב הייתה סבלנות אליי, ואיך הוא לא זרק אותי מהבית שלו. היום אני מבין שדווקא הדרך ארץ, הסובלנות והארת הפנים שלו – הם אלו ששכנעו אותי להישאר. הם אלו שנתנו לי דחיפה לחקור את הנושא לאשורו".

באותה תקופה פגש קפלן את מי שלימים תהפוך לרעייתו, נטלי שמה. "נטלי ואני התחתנו כשהייתי בן 24, בעיצומם של הלימודים. בעידודו של הרב קידר, הלכנו לסמינר ליהדות – ואחריו החלטתי שאני לוקח על עצמי כיפה וציצית. לאשתי היה מאוד קשה עם זה בהתחלה, היא הרי הכירה אותי כבחור חילוני. אבל ייאמר לזכותה שהלכה אחריי ותמכה בי לאורך כל הדרך, למרות שכמעט ולא הייתה בעניין. במהלך השנים גם היא התחזקה, וכיום יש לה אפילו חברותא קבועה בטלפון. ברוך השם, הכל רק במגמת עלייה. אחד הדברים שהכי עזרו לנו וחיזקו אותנו בתהליך התשובה המשותף, היה ערוץ הידברות וספריו של הרב זמיר כהן, ובפרט הספר 'המהפך'".

זו בדיוק הסיבה שהובילה את קפלן להיענות למודעה באתר 'הידברות', שחיפשה מתנדבים לתרגום ספר 'המהפך' לרוסית. "אני חושב שתרגום הספר הזה הוא דבר הכרחי וחסד גדול לא רק עבור הצעירים, אלא גם לטובת אנשי הדור הקודם, שהמילים 'קידמה' ו'אינטרנט' זרות להן, והם עדיין נאמנים למילה הכתובה". כך שבנוסף לכל הכובעים שלו כתכניתן, איש משפחה ותלמיד כולל 'לב לאחים' ברחובות – נוסף לו כעת גם התואר החשוב של 'מזכה הרבים'".

החינוך שקיבלו יוצאי ברית המועצות לשעבר היה רציונלי מאוד ונעדר כל זיקה דתית. האם הדבר הקשה עליך להתחבר לרעיונות רוחניים-אמוניים, מופשטים יותר? שהרי ידוע שרק במקום בו נגמר השכל, מתחילה האמונה.

"כמי שחווה על בשרו את החינוך הזה וגדל על תאוריית האבולוציה ודומותיה, אני יכול לומר לך על עצמי שהתנגדתי נחרצות לכל מה שאי אפשר להוכיח בכלים מדעיים. תהליך התשובה לא היה פשוט, אבל המזל שלנו הוא שזכינו לשאול. לאלה שמתנגדים ליהדות, אני לא דואג. אני יודע שיש להם סיכוי להתקרב. גם אני הייתי מאלה שהתנגדו, אבל כשחקרתי דתות שונות והבנתי שיש חיים רוחניים מעבר למציאות החומר, התחלתי לחפש אמת. בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שהאמת נמצאת דווקא אצל החרדים. אשתי ואני השתתפנו בהמון סמינרים של ארגון 'נפש יהודי', ובאחד מהם אני זוכר שהכרזתי קבל עם ועדה: 'הרסתם לי את העולם הישן שלי, אבל בניתם אותו מחדש'. מהאמת אי אפשר לברוח, ומי שזכה לשאול – גם יזכה לקבל תשובות".