תכירו: גוי של שבת

הוא מעביר יד בזקנו הלבן ובכיפתו המוסלמית הגדולה, מתניע את הסובארו המהבהבת, מתפלל להגיע ליעד בשלום ומציל עוד משפחה יהודית שומרת מצוות מגורל ישיבה בחושך או בקור ● "גוט שאבעס", הוא אומר באידיש במבטא ערבי ● אחסין אבו עלי, גוי של שבת ברוממה הירושלמית, משרת בני דודים ביום השביעי שלהם כבר עשור

בכל מקום אחר היו מתפטרים ממנו מזמן בקריאת זעם קולנית. הוא לא צריך להתאמץ כדי לעורר חשד. יש לו את כל נתוני הפתיחה והסגירה: המבטא הכבד שלו, העיניים היוקדות, צבע העור. אבל כל זה ממש לא קורה לו. להפך, הוא מסתובב בנחת בלב השכונות החרדיות שבצפון ירושלים ואפילו, אם להתבטא בזהירות, מרגיש בעל הבית.
 
הוא יודע לזרוק מילים באידיש ויש לו כיפת צמר שחורה וזקן מאפיר של חנווני ממחנה יהודה, אבל כולם כאן יודעים שלמעשה הוא נוכרי. נין ונכד לבן המצרית המצחק. ערבי. אבל המוצא לא מפריע לו להתהלך מחויך. אדרבה, הוא עוזר לו. ולא, הוא לא מותח אף אחד. הוא רציני, וכמו תמיד כשהוא רציני הוא שוכח ליד מי הוא נמצא ומתחת לשפמו המטופח מחליקה הכרזת א-ללה הוא אכבר בהטעמה דתית.
 
קוראים לו אבו עלי, וכבר קרוב לעשור הוא מכהן בתפקיד נכבד: הגוי של שבת מרוממה. לא מכירים? תקשיבו לו כשהוא מרים את הטלפון הנייד המצלצל שלו ואומר: "שלום, זה גוי של שבת".
 
"תגיד, אבו עלי, ככה אתה עונה גם לבני המשפחה שלך?"
 
"אתה שואל כמו גוי של יום חול. זה הכי פשוט: אני מזהה אתכם לפי המספר הכשר. הדוברים שמעבר לקווים - הירוק והטלפוני - מתקשרים רק לעתים רחוקות. וחוץ מזה, לא יקרה כלום אם הם יקבלו קצת אידישקייט, הישמעאלים האלה", הוא מתלוצץ בהומור יהודי מהשטעטל, בראיון לישראל גרוס מ'בקהילה'.
 
כשאתם מבדילים בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה תשתדלו לזכור גם אותו. כמו בן נח כשר, הלו"ז שלו הפוך. כל השבוע הוא נינוח יחסית, והעבודה הקשה נפתחת ברגע שקולה של המקהלה הוויז'ניצאית בוקע מעל גגות שכונות מטרסדורף וגלילותיה ומשמיע את נעימת "גוט שאבעס, גוט שאבעס". כשילדים רחוצים בפאות מעוצבות ובפעקאלך של הפתעות פורצים אל הרחוב, כשאחרוני המאחרים אדומי הפנים יוצאים מהמקווה ושואפים עשן סיגריה זריזה - הסובארו של אבו עלי מזדחלת לרחובות.
 
הוא לא מקנא במנוחת השבת של היהודים? ציפיתי לתשובה של מלאך רע שעונה אמן בעל כורחו, אבל אבו עלי לא ממש מבין על מה אני מדבר. "בעיקרון, מנוחה היא תמיד דבר טוב ונחמד", הוא מנסה לא לאכזב אותי. "אני נח כל השבוע. ואם כבר, אני נתקל בצדדים הפחות נוחים של השבת".
 
הוא צודק. כמה שהוא של שבת הוא מעולם לא קיבל שישי, לא שר 'קל אדון' כשריח הקוגל מכה בו ואפילו לא הוזמן לשלום זכר שעושה סדר בכל מה שקורה בעולם ובעיקר בקהילה פנימה. הוא מוזמן רק כששעון השבת של המזגן כשל או כשילד נעל את עצמו באמבטיה. נו, ועכשיו לך תסביר לגוי הזה את העונג שבדיון סוער בסעודת השבת סביב השאלה האם מותר לסגור את המקרר שהקטנה האחראית שכחה לכבות בו את המנורה. הוא לא מסוגל להכיל את ההנאה הזו. אות היא לעולמי עד בין ישראל לעמים.
 
תירגעו, אני גוי כשר
 
ולמרות זאת, התפקיד שלו חשוב וחיוני. קשה להסתדר בלעדיו. כל אחד מאתנו אוצר סיטואציה לא פשוטה שבמהלכה התאמץ בהליכה מרוחקת כדי למצוא גוי ראוי לשמו. ועוד מסתבר: לא פשוט להיות גוי של שבת למהדרין. ראשית, יש להוכיח ייחוס רם ונישא. במקרה של אבו עלי, זה קל. "נולדתי למשפחה ירושלמית", הוא אומר. "אנחנו כאן כבר שבעה דורות רצופים".
 
סיפור החקירות והדרישות נדמה כמו החמרה מיותרת עד ששומעים את מה שאבו עלי יודע לספר: "רק לפני כמה שנים גילו תושבים בשכונה חרדית בצפת שהגוי של שבת שלהם ממש לא גוי". בירור קצר מאשר את הדברים. עולה חדש מצרפת נתפס בעיני שכניו כחסיד אומות העולם והועסק במשרה הנכספת. הוא הצליח להתחבב על בני הקהילה, שגם בששת ימי המעשה לא זנחו אותו, וסיפקו לו פרנסה כאיש תחזוקה בעסקים ובמוסדות חרדים. הגילוי המרעיש התרחש מאוחר יותר בדרך מקרה.
 
בתו של האיש הגיעה לבית הדין הרבני בעיר וביקשה לפתוח תיק גירושין. שלב הבדיקה הראשון הביא את הדיינים לפשפש בתיק הנישואים שלה, שטופל עשור קודם. על פי הנהלים עובר כל עולה חדש שבא להינשא בישראל הליך בירור יהדות, ובתיק נרשם בפירוש שהיא יהודייה ושגם הוריה יהודים. לאחר מספר ימים חזרה האישה לבית הדין במטרה להשלים את התהליך, והפעם, כדי לאשש את דבריה, צירפה עד: לא אחר מאביה. שמש בית הדין זיהה אותו, וחמור מכך - את משלח ידו. המבוכה שפקדה את בני השכונה הייתה גדולה, ומי שמצא נחמה פורתא בסיפור העגום ההוא היה רבה הראשי של צפת, הרב שמואל אליהו, שאת תגובתו לעיתונות חתם בבדיחה עם נגיעות ציוניות: "לפחות אני שמח שגיליתי עכשיו עוד יהודי במדינת ישראל".

אבל מטרסדורף היא לא צפת, והבריסקערס המקומיים לא מחפשים יהודים אבודים בציון. דא עקא, אחרי שבדקו בהיעדר ציציותיו של אבו עלי ומצאו את ייחוסו המוסלמי מדור דור התעוררה בעיה חמורה לא פחות: זכות אבותיו ואימהותיו יצרה חשש ביטחוני, וסכנתא חמירא מאיסורא. ובכן, תסמכו על המטרסדורפים שסמכו על כוחות הביטחון, שבדקו את אבו עלי והפכו כל פסיק בביוגרפיה האישית, המשפחתית והשבטית ולא מצאו מקום לחרדה.
 
בארכיון השכונתי אפשר עדיין למצוא את המודעה המשמחת שפרסם ועד השכונה בשיתוף ארגוני החסד וההצלה 'ארגון השומרים', 'לב מלכה' ו'מוקד החסד'. לצד התאריך "לסדר 'וימצאו איש... ביום השבת'" נכתב: "לאור קריאת הרבנים הננו להודיע כי עלה בידנו בחסדי ה' לארגן גוי של שבת שישרת את תושבי השכונות על פי ההלכה". השורות הבאות מתייחסות לייחוס העצמי של אבו עלי: "שם הגוי: אחסין אבו עלי, וברשותו רכב (מונית עם אור מהבהב)". ויש גם אזכור מיוחד של "עברו: עבד כ-25 שנה בקווים 39 ו-16. כיום נהג מונית שעבר בדיקות ביטחוניות. שירת תקופה ארוכה כגוי של שבת ב'טרם'. ב'טרם' עברו ל'יהב' ושם לא נמצא עבורו חדר".
 
אף אחד כאן לא לוקח סיכונים, ולכן מכריזה ההודעה: "למרות שהוא גוי מוכר - ההורים מתבקשים בכל לשון של בקשה שלא להתגודד סביב הביתן ולא לשוחח עם הגוי שלא לצורך". אבו עלי צוחק. "אתה חושב שזה עוזר? בעיניכם תמיד אשאר ערבי שצריך לחשוש ממנו, בפרט כשיש אירוע ביטחוני בסביבה. פתאום שוכחים את כל מה שאני עושה למען התושבים. אין מה לעשות, ככה זה אנשים".
 
זה מרגיש סגירת מעגל
 
מצדו של אבו עלי הכול פשוט הרבה יותר. בשלב הזה של השיחה הוא כבר מפשיר וניאות לחשוף פרט שאולי עשוי להבהיל את הלקוחות הקבועים שלו. "במקור, השם האמיתי שלי הוא אחסין מוחמד", הוא מגלה. הממונים עליו משתמשים בשם הבמה אבו עלי, שעושה רושם מרטיט פחות. "לתושבי השכונה זה באמת לא משנה. הם מכירים אותי ללא שם. רק 'הגוי'. וזה, אגב, ממש נכון: אני גוי".
 
גם ללא כניסה לחקירת הראשונים המבררת האם עניין ההשגחה הפרטית שייך גם בעכו"ם, כזה בדיוק היה הסיפור שהוביל אותו לשרת את יהדות ירושלים. הוא זוכר בדיוק את היום. "בעוד חודשיים יהיה עשר שנים מאז", הוא מסכם. "זה התחיל ביום שישי בערב. הייתי בסביבות 'טרם'. פגשתי רב חרדי שאשתו הופנתה לאשפוז בבית החולים. הם עמדו בחוץ - הוא בשטריימל והיא בבגדי שבת, ולשניהם לא היה כסף. הם התחננו לנהגים שיאמינו להם ויבואו לגבות את הכסף אחרי שבת. אני הסכמתי. ריחמתי עליהם וגם האמנתי להם שישלמו. בסופו של דבר, הם שילמו לי בכפל כפליים.

"אחרי שבת, כשבאתי לכתובת שהם מסרו לי כדי לקחת את הכסף, הרב שמח לקראתי והודה לי מכל הלב. התברר שהוא מנהל בית ספר עם הרבה תלמידים. הוא זכר אותי והוקיר לי טובה. במובן מסוים הפכתי לנהג החצי רשמי של המשפחה ושל המוסד שלו. בהמשך, המליץ עליי גם לאחיו. אחרי כמה נסיעות פנה אליי האח ושאל אותי: מה דעתך להיות הגוי של שבת ברוממה? לא בדיוק הבנתי, אבל הסכמתי. הוא כבר סלל את דרכי לתפקיד החדש".
 
אל מסכת הבדיקות שעבר הוא נוטה להתייחס בסלחנות. גם כך כל ישראלי שרוצה להעסיק ערבי ממזרח העיר חייב לקבל אישורים מתאימים. "עברתי תחקירים במשטרה וברשויות. התפקיד שלי רב השנים כנהג באגד הקל עליי. בתחילה, כשהגעתי לעבוד בחברה, הייתי מכונאי. התעסקתי עם מנועים. רק בהמשך התחלתי לעשות קווים, וזה מה שהגן עליי. אחרי שהמשטרה נתנה לי הכשר הביאו אותי אל הרב של השכונה. ישבתי איתו, והוא לימד אותי את עיקרי ההלכות ואת ההסדרים. כך הפכתי לפותר הבעיות של החרדים בשבתות ובחגים".
 
היו דברים שהפליאו אותך בפגישותיך הראשונות עם הדת היהודית?
 
"איזו שאלה", הוא פורץ בצחוק חביב. "אני לא יכול לשכוח את השבת הראשונה. מישהו הזמין אותי אליו הביתה. הוא הוביל אותי אל חדר האמבטיה והראה לי את הברז של המים הרותחים דולף. לא הבנתי מה הבעיה שלו. למה הוא לא סוגר אותו בעצמו? הוא הרצה לי ארוכות על מעגל חשמלי שנסגר ועל איסורים במלאכת בונה. היום אני כבר יודע שאני לא יודע כלום. אני עושה מה שאומרים לי".
 
תתפלאו, אבל אחרי עשור של עבודה עם חרדים יכול אבו עלי גם לרדת לרזולוציות. הוא מכיר את הפרומערס, המחמירים שכל שבת ימצאו תואנה להקפיץ אותו ולו כדי לפתוח את המכסה של הצ'ולנט. הוא גם נתקל באלה עם הנערווען שלא משחררים אותו בקלות. בערבית ההסבר הלמדני הבא נשמע הרבה יותר טוב: "כשאני נקרא למשפחה כדי להרים את החשמל אני צריך להיכנס רגע וליהנות מהאור. כך המעשה נחשב גם להנאת עצמי ולא רק עבור היהודי. אני כבר מכיר את הנוהל. מיד אחרי שאני מדליק אני מתיישב מעט. אבל היהודים תמיד רוצים שאוכל משהו או אשתה. לא תמיד מתחשק לי, ויש כאלה שלא יתנו לי לצאת מהבית עד שלא אגמור. זה לא על פי ההלכה", הוא מסיים את השיעור.
 
אני, מתוך הרגל, כבר קורא אחריו: רבי חנניה בן עקשיא.
 
פניות ייענו לאחר הסיור
 
בפעם הבאה שמישהו מסקנדינביה או מצפון תל אביב יטיף לכם על סובלנות הפנו אותו אל הביתן שמול בר כל ברחוב מנחם משיב 4 פינת הרב סורוצקין. המוסלמי האדוק מתגורר בלב לבה של השכונה היהודית. איך הוא מסכם את יחס הציבור החרדי כלפיו כערבי? "אני לא יכול לענות על כך באופן כללי. אני זוכה ליחס כגוי של שבת. כולם מכבדים, ולמעט מספר צעירים חמומים שבתקופה הראשונה היו מפנים לעברי העוויות פנים מתגרות כמעט לא נתקלתי במישהו עוין". אתם תושבי האזור? כדאי שתקראו: אחרי כמה שנים לצדכם יודע אבו עלי משהו גם על אידיש. "אני לא ממש דובר את השפה, אבל אני יכול להרגיש שמישהו מדבר עליי".
 
 שנאה הגיעה דווקא מצד אינו יהודי. הסיבה העיקרית הייתה קונקורנציה של גוי שבת משכונה סמוכה. "הוא חשב שאני גונב לו לקוחות ושבגללי אין לו עבודה. זה ממש לא היה נכון", הוא מצטדק. "אני יוצא בעיקר לאנשים בשכונה, אבל מאז השתדלתי לברוח מהאזור שלו לגמרי. אני מאמין שהכול מלמעלה. אני לא רוצה להיכנס לו בתחום של הפרנסה", נאום המאמין.
 
מנגד, התרחשו לא מעט טעויות. "עד שהיה לי סימון מזהה על הרכב היו שלא ידעו להבדיל ביני לבני ישראל החילונים. לא פעם שאגו עליי 'שאבעס, שאבעס', אבל זה לא היה במתכוון. אחר כך התנצלו. גם היום, כשאני כבר נוסע עם הפנס המהבהב, קורה שאנשים - בעיקר צעירים - צועקים לעברי, אבל אז אני רואה שהם צוחקים. אפילו אותי זה מצחיק".

מקרה אחד קשה לו לשכוח. "היה קנאי גדול שגר ברחוב שטראוס, ליד רחוב גאולה. יש שם מחסום של שבת, ובכל פעם אני עוצר, מזיז אותו ועובר. הוא תמיד היה צועק עליי. פעם אחת התנפל על האוטו בחבטות חזקות וניפץ את השמשה הקדמית שלי. נדרשתי לשלם 1,400 שקלים כדי להחליף אותה. ומה אתה חושב, מישהו פיצה אותי? אני הרי ערבי. למי אכפת". איך הסיפור נגמר? כמו אצל יהודים טובים: "ביקשתי מהרב שלי שידבר עם הרב שלו, וככה זה הסתיים".
 
על הדרך יש לו עוד תפקיד מיוחד: שמירה. הנה ההסבר במודעה: "לאור הפריצות בלילי שבתות וגניבת רכבים יעבור הגוי (ללא התחייבות וללא אחריות) מדי פעם בסיורי שטח רגלי או ברכב (עם האור המהבהב). בכל מקרה או חשד - נא לקרוא לגוי והוא יזעיק את המשטרה". את המשימה הזאת הוא ממלא גם בימי חול. בעוד אנחנו משוחחים רץ עובר אורח חיוור לעברנו ומבקש להפנות את לבו לנער מוסלמי שפוסע ברחוב. "מה איתו?", הוא מבקש לברר, ואבו עלי נחלץ לעזרה. בתום דין ודברים בערבית הוא מרגיע: "בסך הכול עובד מהבניין ממול. אין ממה לחשוש".
 
ה' ישלם את שכרו
 
בשנים האחרונות חווה אירוע לב. הוא נטש את כל העבודות, ורק על אחת מתעקש לשמור. עדיין רוצה להיות גוי של שבת. "אני מבסוט מזה שאני יכול לעזור לאנשים טובים", הוא אומר. "אצלי אלה פעולות קלות, ואצלם זאת הצלת חיים. אתה יודע כמה פעמים יוצא לי לסייע לאנשים? לפעמים יש סעודה שלמה שתקועה במקרר. עשרות פעמים חילצתי ילדים שננעלו בשירותים. מאות פעמים פיניתי לבתי חולים".
 
התמחור קבוע. "לא לוקח שקל יותר ממה שהרב אמר לי". גם המחירון מופיע במודעה: "קריאה לבית (תקלות חשמל וכדומה) - שלושים שקלים; פינוי לבית חולים - מאה שקלים. התשלום: במעטפה עם שם, שתשולשל במוצאי שבת בקופה המיוחדת בחצר בית הכנסת באר שמואל, או עד יום שלישי בערב. מיום רביעי בבוקר יצלצל הגוי או יבוא לבית, כשהגבייה בצורה זו תעלה עוד עשרים שקלים".
 
-תגיד, אחרי כל השבתות הנפלאות האלה אתה לא חושב להתגייר?
 
"איך אני יכול לעשות את זה ללקוחות שלי?" הוא עונה...