עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
הגורו שהפך לשליח |
||||||
אברהם בן דוד | כדורינט | ||||||
17/03/2015 | ||||||
לפני כעשרים שנה הוא היה גורו בהודו, שעמד בראש קהילה שלימה שהלכה שבי אחריו ● היום אפשר לפגוש אותו בקיבוצי הגליל העליון, מחזק את הקיבוצניקים ומסייע בפתיחת בתי כנסת, כמענה לביקוש שעולה מהשטח ● הכירו את הרב נעם וולפין הזמן: תחילת שנות ה-90. המקום: גואה, הודו. המעשה: קיבוצניק יהודי, שגילה שקיימת אמת ברוחניות, מקבץ סביבו עדת מעריצים שנוהרת אחריו גם לאירופה. ההווה: תשע"ה, 2015 למניינם. המקום: הגליל העליון. המעשה: הרב נעם וולפין, בגלגול חייו הקודם גורו לשעבר, מפריח את שממת היהדות בקיבוצים, ומקרב את נשמות ישראל לאביהם שבשמיים. מדהים כמה תהפוכות נפש יהודי צריך לעבור, עד שהוא מכיר את בוראו. זהו סיפורו של הרב נעם וולפין, אבל במידה מסוימת סיפורם של יהודים רבים, שבדרכם להתקרבות היו צריכים ללכת הכי רחוק, לרעות בחוכמות זרים, ורק שם ואז, להכיר שיש אמת אחת, שלא ניתנת לשינוי. "עם ישראל חי", אומר הרב וולפין כשחיוך על פניו, "המסכים יורדים בכל מיני מקומות כמו גם בקיבוצים, ששם רואים התעוררות ורצון להתקרב". אז איך מצליח לפצח את הגרעין היהודי שנחשב, לפחות לכאורה, להכי קשה? איך הוא מצליח לפענח את הקוד הגנטי של יהודים יקרים, שניהלו אורח חיים, ללא קשר לתורה ומצוות? התשובות טמונות, כנראה, בביוגרפיה המרתקת שלו, שהובילה אותו בהשגחה פרטית לעיסוקו. מזה כשנתיים משמש וולפין (42) כשליח חב"ד בגליל העליון. הוא אבא לשלושה ילדים, ומתגורר ביסוד המעלה. אבל עוד הרבה לפני שהוא הפך לרב, הוא היה קיבוצניק ממעיין ברוך, שחלם ללמוד עריכת דין, לעשות כסף ולמצות את החיים הטובים. "משפחתי היא דור שלישי בקיבוץ", הוא משתף, "גדלתי בקהילה מאוד קרובה ומגוננת, ובסך הכול הייתה הרגשה די טובה לגדול שם. החיים היו חיים צנועים, כי לא היה צריך כסף והייתה הרגשה של שוויוניות, כיוון שלכולם היה אותו דבר. לא היו דאגות כלכליות. זה מקום של דשא פתוח עם טבע מסביב, מעין בועה ירוקה. בתור נער הייתי מאוד מוכשר. ה' חנך אותי בהרבה כישרונות, וגדלתי כאדם מצליח בכל מיני תחומים. הצלחתי בלימודים וגם מבחינה חברתית הייתי מוביל. הייתי ספורטאי מצטיין בנבחרת ישראל באתלטיקה קלה. יחד עם זאת, הרגשתי שמשהו חסר לי בחיים". -שמעת על יהדות באותם ימים? -בסיטואציה כזאת מה מעודד להתקרב? בגיל 18 התגייס וולפין לצה"ל ושירת ביחידת מודיעין. "כשהשתחררתי התכוונתי ללכת בכיוון הצפוי – נרשמתי לאוניברסיטה במטרה ללמוד עריכת דין או רפואה. לפני שנכנסתי לעניין, חבר הציע לי לעשות טיול קטן. אני לא רציתי לנסוע בחו"ל כיוון יותר עניין אותי להצליח בחיים, מאשר לטייל. כשהוא הציע לי להצטרף לטיול נזכרתי בציווי של אברהם אבינו 'לך, לך' ונכנס לי הרעיון שבכדי להצליח אברהם הוצרך לעזוב את המוכר. לימים, בחסידות למדתי שהמשמעות של 'לך לך' היא 'לך אל עצמך'. מאחר שהייתי שקוע בענייני העולם הזה, עניין אותי לעשות הרבה כסף, כך הגענו לדרום אפריקה והתחלתי לעסוק ביהלומים וזהב. איך שיצאתי מהארץ התחלתי להרגיש שזאת הייתה תנועה נכונה, שזה מה שהיה חסר לי בחיים, והנה אני נמצא במקום שלא מכירים אותי, ואני יכול להיות מי שאני". בסביבה לא מוכרת, נטולת ציפיות התחיל הרב וולפין להתחבר לרוחניות. "בקייפטאון יש קהילת ניו אייג' מאוד מפותחת", הוא נזכר, "התחברתי אליהם והבנתי שזה מה שמעניין אותי. התחלתי לחוות כל מיני חוויות רוחניות, כשהדבר המרכזי הייתה התחושה החדשה שיש מציאות של השגחה פרטית. לא קראתי לזה ככה, וגם לא ידעתי שזה מהבורא, אבל הבנתי שיש צירופים לא מיקרים". -איך אתה מסביר את זה? ההבנה שהמציאות הגשמית היא הרבה יותר רוחנית מאשר היא נראית, חיזקה את הצורך של וולפין, אז צעיר כבן 26, להתעמק ולחקור יותר. ההבנה ש"המהות שלו רוחנית" הבשילה את הקרקע לנסיעה להודו שבשעתו הייתה די טבעית. "כשהגעתי לשם פשוט ידעתי שזה המקום שחיפשתי להמשך המסע שלי", הוא משתף, "האווירה הרוחנית דיברה אליי. התחלתי להיכנס לכול התחום של ניו אייג', שזה אומר מדיטציות, רייקי, הילינג, יוגה וכל מה שקשור לזה. אגב, כדי לדעת שלמילה 'יוגה' יש זיקה לעבודה זרה, על כן כדאי ליהודים לא להשתמש בה". במשך שבע שנים הוא נדד בערים השונות, ברחבי תת היבשת ההודית. בכל מקום שאליו הוא הגיע, הוא המשיך את המסע הרוחני אחר האמת שחיפש. "למדתי שם הרבה, הדרך שלי היא להיות טוטאלי עם מה שאני לומד. אני מאמין בטוטאליות, לכן נגעתי בכל השיטות והתורות שתומכות ברוחניות על פי תורות המזרח". -איך הפכת לגורו? -מה זה אומר להיות גורו? אחת הפעילויות הרוחניות שערך, הפגישה אותו במקרה או שלא במקרה, עם העוצמות הטמונות ביהדות. "התחום שהייתי בו חזק ושהוביל את הקבוצה ותרגולים רוחניים, היה מעגלי שירה, בהן חוזרים על מנטרה שמבוססת על שירים שונים או פסוקים. זה דבר מקובל מאוד בבודהיזם, שהמטרה שלו היא לחוות התעלות רוחנית. בשנתיים הראשונות בתחום הזה של מעגלי שירה השתמשתי במנטרות בשפה הסנסקריטית שהיא שפה הודית עתיקה, וגם מאנגלית. הרבה פעמים השתמשתי בתרגומים של שירי ניו אייג'. אחרי שנהייתי מפורסם במעגלי שירה, והפכתי לאחד מהמובילים בעולם, פגשתי ישראלי שהיה בתהליך התקרבות והוא הציע לי שירים בעברית. הוא הכיר לי כמה ניגונים, אז לא ידעתי שמדובר בחלקים מהתפילה ופסוקי תהילים. לימים, כשהכרתי את החסידות גיליתי שזה דבר מאוד מקובל". -החוויה הייתה שונה? תוך שנה וחצי מאז שהחל לשיר את הניגונים בלשון הקודש, הוא החליט לעזוב את הודו ולחזור ארצה, יחד עם מי שלימים תהיה אשתו. "על אף שבתור אדם "רוחני" חשבתי שלא אתחתן, ה' שלח למעגלי השירה את אשתי שהייתה בטיול, וכך הכרנו בהשגחה פרטית. אחרי טיול שערכנו חזרנו יחד לארץ". -נשמע לא פשוט, לעזוב הכול ולחזור. -איך בכל זאת התקרבת? על אף ההארה הרוחנית, הרב וולפין לא החל לקיים אורח דתי, עד לאחד המפגשים המכוננים שלו עם תפילין. "החזרה לישראל הייתה לא פשוטה", הוא נזכר, "היו לי הרבה רגעים קשים ויום אחד דברתי עם אשתי והיא הציעה לי להתפלל ולבקש מהבורא עצה והכוונה ולגבי מה שאני צריך לעשות בחיים. התפללתי והלכתי לישון. בלילה חלמתי חלום שבו נגלה אליי רב עם חזות חרדית והוא אמר לי לצום שלושה ימים. בדיעבד אני יודע שזה הרבי. מאותו רגע לא אכלתי כלום שלושה ימים, רק שתיתי מעט מים. בזמן הזה קרו כמה דברים מיוחדים. פתאום התעורר בי הרצון לגשת לציון של רבי יונתן, עד אז הוא לא התעורר. קראתי שם תהילים ואז מישהו שאל אותי אם אני רוצה להשלים מניין. שאלתי אותו מה זה אומר? והוא הבין שאני לא יודע כלום. למחרת נסענו לחברים בקמפינג ברמת הגולן, וכשקמנו בבוקר מוקדם, הלכנו לטייל וראיתי בחור צעיר מניח תפילין. זאת הייתה הפעם ראשונה או השנייה שראיתי את זה. היה בזה אור מיוחד, איזה יופי מדהים. חשבתי לעצמי שאולי אניח תפילין, אבל האמת ששכחתי מהעניין לגמרי. שבוע לאחר מכן נסענו לבקר את סבתי במעיין ברוך, ובדרך עברנו דרך אזור התעשייה של קריית שמונה. פתאום נזכרתי בתפילין ותמהתי איפה רוכשים אותם. כשהרמתי את העיניים הופיע לפניי שלט עם חץ שהוביל למפעל תפילין. הלכנו לפי החץ והגענו למפעל שבו רכשתי את התפילין הכי מהודרות. התחלתי להניח אותם כל בוקר אחרי המדיטציה, ולאט לאט הנקודה היהודית המשיכה להתחזק. מעמוקה עברנו בהמשך לראש פינה, שם הגעתי לראשונה לבית כנסת חב"ד. כשהגעתי וראיתי את האווירה ואת שליחי חב"ד הבנתי שזה הייעוד שלי, שזה מה שאני רוצה להיות. דרך חב"ד התחזקנו והתקרבנו". -איך המשפחה הגיבה? אחרי שסיים ארבע שנות עבודה עם נוער בסיכון הוצע לו ולרעייתו להיות שליחי חב"ד. "הציעו לי להיות שליח בהודו", הוא משחזר, "בחירה שנראתה טבעית בשעתו, אבל העדפתי להיות שליח בגליל העליון, באזור הקיבוצים. העניין של הרבי הוא להביא את הגאולה לעולם, לקרב יהודים למהות האמתית שזה תורה ומצות. הדרך של חב"ד היא לקבל כל אדם במקום בו הוא נמצא. בגלל שאני בא מהקיבוץ אני יודע שלא צריך ללחוץ ולא לכפות. אני פשוט הכתובת של כל מי שרוצה להתחזק". -בפועל מה זה אומר? -יש התעוררות בקיבוצים? -מה הכוונה באופן גלוי? יש כאלה שמצניעים? |
||||||
|
||||||
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך |