הדוגמן שויתר על החלום האמריקאי
.jpg)
הוא צעד על מסלולי תצוגות אופנה יוקרתיות בחו"ל, רכש מעמד כלכלי, יוקרה וגם מרצדס ● ביום אחד הכול התהפך, והוא זנח את חיי החומר לטובת היהדות ● כיום הוא נשוי באושר, לומד בכולל ומזכה את הרבים ● בראיון איתו אומר ישראל לוי: "אמריקה כשמה כן היא: אם - ריקה"
כמו צעירים רבים, גם ישראל לוי חלם לכבוש את אמריקה, ולהפוך למושא ההערצה של בני גילו. הוא שקד חודשים ארוכים על פיתוח הגוף ודאג להצטייד בהמלצה מסוכנות הדוגמנות לוק. כשהגיע הוא התקבל לעבודה בסוכנות דוגמנות מפורסמת במיאמי, והצליח מאוד מבחינה חומרית.
אלא שדווקא אז, בלי שום הכנה מוקדמת, נעצר החלום באיבו. "באותה תקופה דגמנתי בתצוגות אופנה יוקרתיות, והרבה מאוד יוקרה וכסף עברו לי בידיים", משחזר לוי בראיון לשירה כהן מ'הידברות'. "נגסתי בתפוח הגדול וטעמתי מכל המנעמים שהחיים הציעו, מבלי לחוש נקיפות מצפון. למרות שגדלתי בבית מסורתי, הדת מעולם לא הייתה חלק מהתוכניות העתידיות שלי".
כל זה נמשך עד לתקופת החגים. "כל מי ששהה תקופה ארוכה בחו"ל ללא משפחה, מכיר את תחושת הריקנות המוחצת הזו, שבה אתה מוצא את עצמך בחגים פשוט לבד. זו הרגשה נוראית - בפרט כשאתה לא משתייך לציבור שומרי תורה ומצוות. כשאתה מרגיש חלק ממשהו אתה פשוט 'מתברג' לקהילה מסוימת ומרגיש פחות זר, אבל אני לא השתייכתי לשום קהילה. כך גם הסביבה אליה התחברתי, והחבר איתו הגעתי לארה"ב.
"לקראת ראש השנה סיפרו לי על משפחה שאיננה שומרת תורה ומצוות, שאוספת צעירים לסעודות החג, ומארחת אותם חינם אין כסף. החלטנו ללכת. האווירה הייתה חגיגית ונעלה, והשפיעה עליי באופן כזה שהסכמתי ללכת לבית הכנסת לתפילות החג. כמובן שזה היה בשביל לכבד, אבל אין ספק שזה עורר אצלי משהו שעדיין לא ידעתי לעמוד על טיבו".
בצאת כיפור הציע אחד הנוכחים לצפות בהרצאתו של הרב יוסי מזרחי 'אינפורמציה אלוקית'. "כולם התנגדו, ואני החלטתי לראות במה מדובר. הדיסק היה שבור מכל צדדיו, אך בסבלנות אין קץ ישבתי והדבקתי את החלקים זה לזה, כדי שאוכל לראות את ההרצאה.
"מה שגיליתי באותה עת היה דבר שעד היום אני מתקשה להסביר. יש אנשים שצריכים שכנועים לוגיים ומדעיים, שנים של מחקר ושאלות מסובכות בשביל לשנות את אורחות חייהם מן הקצה אל הקצה. כל מה שאני הייתי צריך זה כמה משפטים שהרב מזרחי דיבר עליהם בנושא עולם הבא, שכר ועונש, וכדומה.
"עד אז, בפירוש אני אומר לך, לא ידעתי מה זה יהודי, כך שבשבילי הגילוי היה די מסעיר. פתאום הבנתי שכל העניין פה זה העולם הבא שלך, ואם אתה לא מקיים תורה ומצוות וחי את חייך כאדם דתי – אתה גורם נזק בלתי הפיך לעצמך ולכל הבאים אחריך".
ומה עשית עם הגילוי הזה?
"ראשית, בכל אותו שבוע מצאתי עצמי יושב ורואה את הסרט שוב ושוב. הדברים ששמעתי כל כך חדרו לליבי, עד שלאט לאט הוספתי עוד קבלה לעבודה הרוחנית שלי. כך קרה, שיום אחד חזרתי מאודישנים בארבע וחצי לפנות בוקר, נוסע על מרצדס יוקרתית עם מוזיקה רגועה.
"זה היה בשבת בבוקר. נפש חיה לא נראתה ברחוב ופתאום, מאמצע שומקום, אני רואה אדם חרדי עטוף בטלית ואפוף בשרעפי קודש – הולך ברחוב, בדרכו לבית הכנסת. עד היום אני לא שוכח את זה. אני זוכר שהתרכזתי בקדושה שהשתקפה על פניו, ואז הסטתי מבטי אל המכונית היוקרתית שלי ולמזוודה עמוסת הדולרים ושם התעשתתי. פתאום היכתה בי ההכרה שאני מעביר את זמני לריק. עצרתי את האוטו בצד ונשבעתי שמהיום והלאה, אני לא מחלל שבת. זו הייתה ההתחלה. שבועיים אחר כך, כבר מצאתי עצמי מגיש את התפטרותי מסוכנות הדוגמנות".
איך הגיב הבוס שלך?
"הוא חשב שהשתגעתי. הוא אמר לי: 'יש לך מושג בכלל על מה אתה מוותר כאן? מגיעים לפה אלפים בכל יום, שמשתוקקים בכל מאודם לקבל את העבודה הזו – ואתה זורק מה שיש לך בידיים בשביל אלוקים?"
לוי לא שעה להפצרותיו. למרות שידע שהוא הולך לעבור ימים לא פשוטים בפרנסה, הוא לא התייאש. אז הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו. "כבר מתחילת ההיכרות עם אשתי, היינו מודעים לכך שאנחנו מתחתנים במטרה להתחזק ברוחניות ביחד". השניים התחתנו בארה"ב, ונשארו שם חמש שנים נוספות, עד שחזרו ארצה. "לדאבוני הרב, אימא שלי עברה בשעתו תאונת דרכים קשה, שבעקבותיה אחי התקשר אליי בערב יום שישי, כשהוא אחוז בהלה, והודיע שאימא בטיפול נמרץ ושעותיה קריטיות. קריש דם נמצא במוחה, והרופאים נאבקו על חייה".
זה בטח היה הקטליזטור שלך לעלות ארצה.
"בהחלט. מיותר לציין באיזו סערת רגשות הייתי שרוי. הרגשתי שאני חייב לחזור ארצה, לפני שחלילה יהיה מאוחר מדי. כששיתפתי בזה את אשתי, הייתי בטוח שהיא לא תסכים - בכל זאת, זה לא פשוט לעזוב מקום אחרי שגרת בו במשך 14 שנה רצוף. מה גם שידעתי שלהגיע לארץ זה אומר להתחיל את הכול מההתחלה, כך שהיה ברור לי שאני צריך איזו הכנה נפשית, לפני ויתור כל כך גדול. אך לשמחתי היא הבהירה לי שהיא אתי בכל מצב, וזה נתן לי המון כוח להאמין שזה הצעד הנכון לעשות".
אלא שמסובב כל הסיבות ידע בדיוק מדוע לא הייתה כל הכנה נפשית במקרה הזה. לוי מספר: "אחרי הבשורה הקשה, על שולחן השבת ובנוכחות משפחה וחברים, נדרתי שאם ה' עושה לי נס, וכבר במוצ"ש אני מקבל בשורה טובה על השתפרות במצבה של אימא, אנחנו חוזרים לארץ".
הבשורה הטובה לא איחרה. "אחי התקשר במוצאי שבת ובשמחה רבה הודיע לי שהרופאים ביצעו צילומים חוזרים וראו שקריש הדם נעלם. אחרי הטלפון הזה, התבוננתי באשתי ואמרתי לה: 'תתחילי לארוז'". חודשיים לאחר מכן מצאו את עצמם בני הזוג בארץ ישראל.
כיום זו השנה הרביעית שהם בארץ. לוי מחלק זמנו בין עיסוקו כיבואן, לימוד בכולל 'חלב חיטים' וכמזכה הרבים באמצעות סיפור התשובה שלו. את הצעירים, המשחרים לפתחו כדי לשמוע מה דעתו על ירידה מהארץ לטובת פרנסה, הוא משכנע במשפט אחד שאומר הכול: "ניסיון חיים של אחד – חייב להיות מוסר ההשכל של האחר. אם תלמדו ממה שאני עברתי, תבינו שבאמת אין שם כלום. אמריקה כשמה כן היא: אם-ריקה. אל תטוסו רחוק מדי כדי להבין את זה".
