סיפורו של מקפיץ הכדורים

קטע הוידאו בו נראה חסיד ברסלב צעיר מקפיץ כדורים אצל דן שילון, הפך כעת ללהיט ויראלי הסטרי ברשתות החברתיות ● 14 שנים אחרי, מגלה הלהטוטן ניצן הס, האיש שעומד מאחרי הקטע: "אלתרתי את הקטע כמה דקות לפני השידור" ● ראיון מטלטל

ניצן הס כל הזמן שואל את עצמו שאלות. גם היום, 18 שנים אחרי שהתקרב ליהדות, הוא ממשיך את המסע שלו לפנימיות, שחלקיק ממנו הכרנו, הצופים, במופע שאלתר בדקות ספורות לפני שעלה על במת הפריים טיים הכי חמה של ערוץ 2, לפני 14 שנים. לפני כחודש וחצי, בזאת חנוכה, הופץ הקטע מתוך התוכנית של דן שילון ולמעלה מ- 400 אלף בני אדם ברחבי העולם צפו בו. מה היפנט אותם לחסיד הברסלבי הצעיר שהקפיץ כדורים, וסיפר על כל התורה על רגל אחת? ובכלל, מי עומד מאחורי ההפצה ההיסטרית שלו?
 
"את המסע בעולם הזה אי אפשר להתחיל עד שאתה לא באמת מנסה לוותר על הרצון לתפוס את כל העולם...", אומר הס לעיני הצופים ההמומים, "עד שאתה לא מבין באמת שהכול פה זה עליות וירידות", הוא ממשיך ותוך כדי מקפיץ את הכדורים, "עד שאתהה לא מבין שבעצם אנחנו לא יודעים כלום. המסע לתוך הפנימיות של הדברים לא מתחיל עד שאתה לא מוכן להיות כמו ילד קטן שאומר: 'אבא, ברח לי. ואז, להסכים להתכופף ולהתחיל שוב, מחדש. המסע הזה לא מתחיל עד שלא מוכנים לעבוד מאהבה, וזאת בעצם כל התורה כולה על רגל אחת".
 
הסרטון הקצר הזה, סך הכול בן שתי דקות ו-13 שניות, חיזק צעיר בני ברקי שחווה חלישות הדעת. הוא קיבל אותו מחבר, התחזק והחליט להפיץ אותו הלאה. בן לילה הוא הפך ללהיט ויראלי. הס, להטוטן עם קילומטרז' מכובד בתחום, יודע שמי שבאמת משך בחוטים זה ה' יתברך.
 
הס (44) תושב חדרה ואב לשמונה ילדים, הוא כיום אברך בבוקר ולהטוטן בערב, שרץ עם המופע 'מעשה מאבדת בת מלך' המבוסס על סיפור מעשייה של רבי נחמן. את המסע ליהדות הוא החל בעצם מאז שהוא ילד. "החיים הובילו אותי ליהדות", הוא אומר בראיון לאתי דור-נחום מ'הידברות', "מאז שהייתי ילד שאלתי מה עושים פה? רציתי לדעת מה העיקר ומה הטפל. כבר בגיל צעיר שאלתי את עצמי שאלות כמו: בשביל מה אני עושה את מה שאני? גם היום, כאמן אני שואל את עצמי: מה יש לי לומר לצופים? מי התיר לי לקחת מהם שעה? זה בירור שכל אמן צריך לעבור, ולענות לעצמו – מה אני אומר לקהל שלי וכמה אני עומד מאחוריו".
 
איך הייתה הילדות שלך?
 
"נולדתי ברעננה, בבית אוהב ושמח, שלא היה לו קשר לתורה ומצוות, על אף שסבי ז"ל למד בישיבה עד גיל 26. אבי היה טייס בכיר בחיל האוויר, ולימים נהיה חוקר תאונות טייס במשרד התחבורה. אימא שלי הייתה מורה ואחר כך מנהלת בית תלמיד ומנהלת מרכז להשכלת מבוגרים. שניהם הורים תומכים מאוד. הם תמכו בי לאורך כל הדרך, בכל הבחירות שעשיתי. אח שלי ד"ר לפיזיקה, אחותי מטפלת במוזיקה, ואני הבן השלישי במשפחה 'צפונית'".
 
איזה ילד היית?
 
"הייתי ילד די שגרתי, לא היה בי משהו חריג או אחר, אבל בלט אצלי הרעב למשהו שהוא מעבר. כבר מגיל צעיר רכשתי מיומנויות שונות. תמיד אהבתי ללמוד טכניקות. גלשתי, התעסקתי עם טיסנים, רכבתי על סוסים, למדתי קליעה למטרה ברובה אוויר, בדיעבד אני מבין שכל הזמן ניסיתי להיות יותר מדויק, כל הזמן חיפשתי את הדרך, אבל התאכזבתי".
 
למה בעצם?
 
"כיוון שככול שרכשתי יותר מיומנויות, כך נשארתי מוגבל בעולם הזה. אומנם הייתי טוב בדברים אבל זה לא הוביל לשום דבר, וזה פער בי רעב לדבר הבא, לדבר שהוא מעבר למה שיש. בגיל תיכון הלכתי לבית הספר למשחק ברמת השרון, ונרשמתי למגמת תיאטרון. אחרי זמן קצר נסענו לפסטיבל התיאטרון בעכו ושם נחשפתי לראשונה לקרקס. ראיתי שם מישהו עושה קרקס וזה משך אותי, על אף שזה לא סיקרן אותי מעולם. כשראיתי אותו רציתי להבין את הטכניקה הזאת. ניסיתי להעיף כדורים, כמו שהוא עשה  אבל לא הצלחתי. ניסיתי שוב, וכצפוי לא הצלחתי. הרמתי ידיים, אבל משהו בתוכי משך אותי להמשיך להתאמן. בסופו של דבר התחלתי לעסוק בתחום ובהמשך התחלתי להופיע ולהרוויח מזה קצת כסף, וככה המשכתי".
 
מה אמרו ההורים?
 
"ההורים שלי תמכו בי. כשהם ראו שאני מסתדר עם הקטע ושמח זה הספיק להם. חוץ מזה הרווחתי קצת כסף בתור נער, אז מה רע בזה? הופעתי בארץ אחרי הלימודים ובמקביל התחלתי ללמוד טכניקות של מחול מודרני, פנטומימה, אומנויות לחימה ועוד. בגיל צעיר בניתי קריירה רחבה ועם זאת ככול שהצלחתי יותר, כמה שההופעה הייתה יותר טובה - כך הייתה בי ריקנות. כל הזמן שמעתי את הקול שאומר: נו, לאן זה הולך?  מה יקרה הלאה?".
 
הס הקים עם צלם העיתונות זיו קורן את הצמד "להטוט שדה", והשניים חרשו את הארץ עם הופעות. ככול ההצלחה האירה לו פנים, כך הקול הפנימי ניקר לו מבפנים: לאן כל זה הולך? בגיל 18 הוא התגייס לתיאטרון צה"ל, ואחרי שירותו הצבאי, טס לאירופה. "הבנתי שמשהו בחיים האלה חסר, אבל זה לא עצר אותי כי ההצעות לעבודה זרמו. הופעתי באירוע שזכה לסיקור תקשורתי רחב ואחר כך קיבלתי טלפונים ממפיקים, והקריירה נסקה עוד יותר".
 
הס הרוויח הרבה כסף, קיבל חשיפה תקשורתית, אבל נשאר עם הריקנות והתהיות. "סגרנו עליי חוזים, הרווחתי כסף, אבל לא התאים לי מה שאני עושה על הבמה. ישבתי בבית ואמרתי לעצמי שאני הולך למקום לא טוב. הרגשתי שזה לא אני. התקשרתי למפיק והודעתי לו שאני טס לחו"ל. משהו בתוכי ידע שאני לא יודע מה הדרך הנכונה, אבל הרגשתי שאני לא רוצה בזבז את חיי. ידעתי מה אני לא רוצה לעשות אבל לא מה אני כן רוצה".
 
יהדות הייתה אופציה עבורך?
 
לא היה לי קשר מיוחד ליהדות, עד שבגיל 24 עברתי פציעה רצינית בגב. בשלב הזה כבר התחלתי לראות שאני חי תחת השגחה, שאין שום דבר שקורה סתם, מאליו. הפסקתי להופיע והתחלתי לטפל בעצמי. לאט לאט התחלתי להתחבר ליהדות ובגיל 26 נכנסתי לישיבה בירושלים, וירדתי מהבמה".
 
איך פתאום היהדות הפכה לאופציה?
 
זה לא קרה 'פתאום', זה היה תהליך. גדלתי לתוך עולם שקרא להשתחרר מהקיבעונות ומכל מה שנחשב למוסכמה. בתהליך שעברתי הבנתי עם עצמי שהנה אוקי, אז השתחררתי מהכול, ומה נשאר? הבנתי שיש איזושהי תכלית שהיא מעבר".    
 
כיום הס מקים כיתת אומן לכל מי שמעוניין לפגוש תיאטרון ואמנות, הוא מופיע עם המופע 'מעשה מאבדת בת מלך', לומד תורה בבוקר, ומתפקד כאבא לשמונה ילדים.
 
יש סתירה בין אמנות ליהדות, לדעתך?
 
"ממש לא. ביהדות עצמה יש הרבה מן האומנות. למשל הייתה תקופה שהייתי מלמד, ואתה רואה שבתור רב'ה אתה צריך להעביר לילדים את הסיפורים ולעניין אותם ולרתק אותם. כלומר אתה צריך להשתמש בכישורים תיאטרליים כדי להצליח ללמד אותם תורה. היצירה היא חלק מהיהדות, אני לא רואה סתירה בין שניהם".
 
אתה אדם מאושר כיום?
 
 מה זה להיות מאושר? לקבל אישור. כולם רוצים שיתנו להם מילה טובה ופידבק חיובי. המילה מאושר אומרת שיש מישהו שמאשר אותי. האדם המאושר באמת הוא זה שמקבל את האישור מבוראו שהוא זה שמאשר אותו. אז במובן הזה כן, אני מאושר. עם זאת אני חושב שהשמחה הפנימית היא עבודת חיים שנמשכת כל יום, ויש בה עלויות וירידות".