מי היה מוהרא"ש

הרב יצחק מאיר מורגנשטרן, רב בית המדרש 'תורת חכם' בירושלים ומי שהיה מקורב למוהרא"ש מברסלב עוד בבחרותו, סופד לצדיק הקדוש שהסתלק מהעולם ומספר עובדות מעניינות שראה בעיניו ● "היה לי לפלא שאפילו שהרב משקיע זמן רב לכתיבת ספריו וכדומה, עדיין ממשיך בהתמדתו הנפלאה בלימוד ושינון בכל חלקי התורה"
 
בערב שבת קודש נתבקש לישיבה של מעלה האי גאון וצדיק משיירי כנסת הגדולה, מגדולי וראשי מעתיקי השמועה בתורת רבנו הקדוש, שזכה לקרב אלפים מישראל, ולהכניסם תחת כנפי השכינה. זיכה רבים וזכה, הוא הגאון הצדיק מוהרא"ש שיק מברסלב זצוקלה"ה. וקשה היום הזה לישראל.
 
זכיתי להיות, לקבל ממנו הרבה שנים, עד שהיה קורא אותי 'תלמידו'. ואשיחה מעט מדבריו. וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי שקלים יא ע"א): 'אין עושים נפשות לצדיקים ודבריהם הן הן זכרונם'.

ביטול הבחירה
 
הגאון הצדיק מוהרא"ש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר לי, שמקובל אצלו, שמה שאמר מוהרנ"ת זי"ע שיש לו שיחות המביאות לביטול הבחירה, כוונתו הייתה על מה שכתב ב'לקוטי הלכות' (הלכות שלוחין הלכה ד' וה'), והלכה זו היא הנקודה של כל ה'לקוטי הלכות'. ואף שאין נראה כן בתחילה, מכל מקום אחר ששמעתי זאת ממוהרא"ש - ראיתי שכן היא האמת הגמורה, שכל 'לקוטי הלכות' מבאר עניין זה - להכלל באלוקות מתוך הצמצומים, שזה העניין המבואר שם בהלכה הנ"ל, להפך משליח למשלח, ש'מצוה בו יותר מבשלוחו', היינו להכלל במאציל בכל מצווה - שיקרא שהשם יתברך מניח תפילין, ושהשם יתברך מתפלל וכו'. עיין שם הדק היטב.
 
מוהרא"ש אמר על ספריו "אשר בנחל", שרק מי שיש לו לב נשבר מוצא בהם טעם וכו'.

ענינים גבוהים

פעם שאלתי את מוהרא"ש טעמו על עניין מסוים, וענה לי מוהרא"ש ברמז, שיש לו בזה עניינים גבוהים ואין לי להתערב בזה. וסיפר לי שהרב הקדוש השר שלום מבעלזא זי"ע היה לו כוח רוחני לרפאות חולים ממחלתם על ידי מישוש בידיו הקדושים. ואצל הרב הקדוש מקאמרנא זי"ע נחלה בנו ה'דמשק אליעזר' זי"ע, ונהיה משותק בכל גופו, ולקח אותו אביו הקדוש אל השר שלום שירפא אותו, וכשהתחיל השר שלום להעביר ידיו הקדושות על החולה, התחיל הרב הקדוש מקאמרנא לעקוב (בעולמות עליונים) אחרי מחשבותיו הקדושות של השר שלום, בכדי ללמוד מדרכיו בקודש, והרגיש השר שלום שהרב הקדוש מקאמרנא עוקב אחריו, והפסיק באמצע לפני שגמר את הריפוי, ונשארה קצת מהרגל של בעל ה'דמשק אליעזר' משותקת. ובזה רמז לי מוהרא"ש שיש דברים שאין לעקוב אחריהם ואין להתערב בהם.
 
צדיק הדור

פעם אחת שאלתי את מוהרא"ש, מה היא דעתו ושיטתו בעניין מה שיש אומרים שבזמננו אין 'ראש בית'. ומצד שני יש אומרים (כמו ר' אברהם בן ר' נחמן, ועוד), שאכן יש ראש בית בכל דור ודור. וענה לי, שמדיוק מדברי מוהרנ"ת ז"ל בלקוטי הלכות מתבאר, שבכל דור ודור יש 'ראש בית'. ושוב שאלתי ממנו, מאן מפיס בזה, לדעת מי הוא הראש בית שבכל דור, שממשיך את דרך רבנו ז"ל בעולם, ואמר לי שמשמע ב'לקוטי הלכות' (הלכות הרשאה) שזה הוא מי שיודע את כל התורות של רבנו ז"ל. וסיים, שאינו יודע על מה סומכים קצת חסידי ברסלב שאומרים שאין צריך להיות מקושר לאדם חי, ומספיק לימוד הספרים של רבנו ז"ל, וזה נגד הקבלה מר' אברהם בן ר' נחמן, שאף ש"הצדיק" שבלקוטי מוהר"ן הוא צדיק מיחידי הדורות, בכל זאת צריך שיהיו תלמידים חיים שיתעבר בהם ניצוץ מנשמת רבנו ז"ל.
 
וכן משמע בלקוטי הלכות (הלכות שלוחין הלכה ה'), שהתלמידים החיים הם בבחינת ממוצע המחבר בין החסידים לצדיק העליון. וכמו שאומר רבנו ז"ל בלקוטי מוהר"ן, שהדרך שצדיק האמת נשאר בעולם הזה, הוא על ידי שעושה תלמידים, והתלמידים עושים עוד תלמידים, וזה מה שרבנו ז"ל אמר שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח.
 
ומה שר' נתן זי"ע לא רצה שיעשו ממלא מקום לרבנו ז"ל, הכוונה שבדרך כלל אם ממנים אדמו"ר חדש - מטבע הדברים נשכח מהדור החדש האור של האדמו"ר הקודם, מה שאין כן בברסלב, כל התכלית של התלמידים היא לא לחדש אור ודרך חדש לגמרי, חס ושלום, אלא לעשות כלים ודרכים להעביר את אור רבנו ז"ל, וכמו שאמר רבנו ז"ל שממנו לא תהיינה חדשות עד ביאת המשיח - היינו שגילויי רבנו ז"ל יש בכוחם להדריך ולהאיר לכל הדורות הבאים עד ביאת המשיח, ואין צריך יותר אורות וגילויים חדשים, אך בכל זאת צריך להיות קשור לתלמידי רבנו ולקבל מהם את אור רבנו ז"ל.
 
ליקוטי הלכות

שמעתי ממוהרא"ש שאמר, שהייתה לו תקופה במשך שלושים חודשים רצופים (שנתיים וחצי), שלמד בה בהתמדה נוראה את כל ספרי 'לקוטי הלכות', ועשה בכל חודש סיום על כל ספרי ה'לקוטי הלכות' (שלושים פעמים), ואז נבלע אור מוהרנ"ת בדמו.
 
סיפור נורא

היה סיפור נורא עם אחד מקרוביי ז"ל, שנחלה במחלה הידועה רחמנא ליצלן, על לשונו, והתחיל לעבור טיפולים קשים, עד שאמרו הרופאים, שעל פי דרך הטבע - רוב האנשים הסובלים ממחלה זו נאבד מהם כוח מצווה ראשונה שבתורה וכו'. ולקחתי אותו, ונסענו ביחד אל מוהרא"ש במוצאי שבת קודש פרשת נח, והגענו לבית מוהרא"ש בשעה מאוחרת בלילה, והיה מוהרא"ש באמצע אכילת מלווה מלכה ולמד 'תנא דבי אליהו', והזכרתי אותו לפני מוהרא"ש שיברכו ברפואה שלימה.
 
ונענה מוהרא"ש, שביכולתו לא רק ליתן לו ברכה אלא אף ליתן לו הבטחה שיהא בריא, ועוד שיהיו לו עוד בנים, וזאת בתנאי שיבטיח לו שיקיים את מה שיבקש ממנו. ואותו אדם הבטיח לו זאת.
 
ואז אמר לו מוהרא"ש, שבפרשת השבוע למדנו שהתיבה הייתה שלוש מאות אמה אורך התיבה, וחמישים אמה רוחבה, ושלושים אמה קומתה. ועוד אמה שהיא ו' טפחים צוהר לתיבה. והגימטריא של כל אלו השיעורים, היא תיבת לשו"ן (ל = 30, ש = 300 , ו = 6 טפחים - אמה, ן = 50 אמה רוחב), וזה מרמז, שיקבל על עצמו לשמור על לשונו מדיבורים אסורים, ובפרט מדיבורי זלזול, חס ושלום, על צדיקים, שהמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו (שבת קיט ע"ב); ומאידך, המכבד צדיקים, אין מחלה שלא יזכה על ידי זה לרפואה, וזו קבלה אחת.
 
ועוד קבלה, שיקבל על עצמו שלא יפנה יותר בעניין המחלה לשום רופא שבעולם לעשות ניתוח. וסיים, שאם יקיים שתי בקשות אלו שהבטיח שיקיים אותן, מבטיח לו מוהרא"ש רפואה שלימה ועוד בנים וכו'. וביקש ממנו שייתן לו פדיון שתהיה לו רפואה שלמה. ועוד פדיון שיהיה לו בן. ואותו אדם נתן לו את כל הסכום שביקש ממנו. והנה כמה שנים שמר אותו אדם על הבטחתו, ובזמן זה זכה להוליד עוד ילד (שהיה זה כנגד הטבע וכנ"ל).
 
ואחרי כמה שנים נפגש אותו אדם עם איזה אדם גדול (איני רוצה לגלות מיהו, אלא שהיה ראש ישיבה והיה אדם גדול בתורה באמת), וראה אותו ראש ישיבה סימן על לשונו של קרוב משפחתי (שנשאר סימן זה על לשונו מהמחלה ומהטיפולים שעבר), ושאל אותו ראש הישיבה: "מדוע אין אתה חותך חתיכה זו בניתוח"? ואמר לו, שהתחייב למוהרא"ש שלא יילך לרופאים לעשות ניתוח. וכאשר שמע הראש הישיבה את דברי מוהרא"ש, ביזה ראש הישיבה את דברי מוהרא"ש, והורה לאותו אדם בהוראת חכם לחתוך ולהסיר את הסימן שהיה לו על לשונו. ואותו אדם ציית לראש הישיבה ההוא. [ובזה עבר על הבטחתו שלא ללכת יותר לרופאים, ואולי גם בזה ששמע ביזוי על מוהרא"ש ושתק, ושמע וציית לדברים שנאמרו בביזוי, זה אולי נחשב גם כן שעבר על ההבטחה האחת, דשומע כעונה].
 
ולגודל הפלא, לא עבר זמן מעט וחזרה לו המחלה בייתר שאת, עד שכבר לא הייתה בידיי הרופאים היכולת להשתלט עליה, ונסתלק אותו אדם, רחמנא ליצלן. ועוד יותר פלא הוא, שגם אותו ראש הישיבה שייעץ עצה רעה זו, וביזה את מוהרא"ש - נענש גם כן, ולא עברה שנה אחת וגם הוא קיבל את אותה מחלה בדיוק, ובדיוק באותו מקום ממש שקיבלה קרוב משפחתי, ונפטרו שניהם, רחמנא ליצלן, באותה שנה, ה' יזכנו לאמונת חכמים צדיקי אמת. אמן.
 
עובר על כל ספר וספר

פעם כשהייתי בביקור אצל מוהרא"ש ראיתי שמונח על השולחן ספר תשב"ץ בהוצאה חדשה, ושאלתי את מוהרא"ש מדוע ספר זה מונח על שולחנו? ואמר לי מוהרא"ש שדרכו ומנהגו הוא שכל ספר שיש לו, עוד לפני שמכניס אותו לארון ספרים, הוא עובר עליו במהירות מתחילתו עד סופו, וכל הספרים שיש לו בארון הספרים (ויש לו אלפי ספרים) - זכה לעבור על כולם, ואמנם יש לו כבר בארון ספרים ספר תשב"ץ שכבר עבר עליו, אלא שהיות שיצא שוב ספר הנ"ל בהוצאה חדשה שיש בה הוספות וכו', קנה ספר זה שוב, ועל כן מונח הוא עתה על השולחן, עד שתכף יעבור עליו שוב, על כל הספר, מתחילתו ועד סופו, ואז יניחנו בארון.
 
והיה לי לפלא שאפילו שמוהרא"ש משקיע זמן רב לכתיבת ספריו וכדומה, עדיין ממשיך בהתמדתו הנפלאה בלימוד ושינון בכל חלקי התורה וכו'.
 
וכמו כן סיפר לי הרב בעל שו"ת ישיב יצחק, שבכל פעם שהוציא עוד כרך אחד מספרי השו"ת שלו, שלח מוהרא"ש שליח לקנות ממנו את הספר החדש (שהוא כיום מחזיק יותר מעשרים כרכים).
 
להמשיך ישועה

פעם אחת אמר מוהרא"ש, שכל אחד שייתן לו עשרת אלפים דולר בכדי לסייעו לבנות מקוה טהרה ביבנאל - יכול הוא לפעול להמשיך לו ישועה בעזרת השם יתברך. ואני בעצמי מכיר אישית כמה וכמה אנשים שנתנו למוהרא"ש את הסכום הנ"ל, וראו מופתים נפלאים למעלה מדרך הטבע בעניינים שנצרכו להם.
 
וגם הייתה עובדה אצל אחד ממכרנו, שהיתה לו בת שהייתה גרושה יותר מעשר שנים, ולא הייתה יכולה למצוא שידוך, ומייד כאשר נתן את הסכום הנ"ל למוהרא"ש, לא עברה תקופה קצרה, עד שבתו התחתנה בשידוך מכובד מאוד, לאחר שכולם כבר נתיאשו ממציאת שידוך עבורה.
 
להפיל את החומות

זכיתי להתפלל אצלו בראש השנה, ואחד מן הדברים שנשאר חקוק בזכרוני, הוא דברי ההתעוררות והדרשה שנשא לפני התקיעות, ועד היום עדיין נשארה בי רשימו דקדושה מדבריו הקדושים.
 
ואזכיר כאן רק מיעוטא דמיעוטא ממה שאמר בתוך דבריו, שעל ידי אמירת שבע פעמים 'למנצח לבני קורח מזמור' (שאומרים לפני התקיעות), על ידי זה אנו מפילים את השבע חומות שמפרידים ביננו לבין השם יתברך, ועל ידי זה אין שום מסך המבדיל בין ישראל לבין אבינו שבשמים, וכל מה שמתפללים בעת הזאת הוא נענה מיד, ומתקבלות כל התפילות בעת ההיא, באשר אין שום דבר שיעכב תפלה זאת מלעלות. ולאחר הדרשה הייתה התעוררות גדולה ועצומה בבית הכנסת בעת אמירת ה'למנצח'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.