שיעור באמונה מפי גיבורי הכח

בעיצומה של שנת השמיטה יצאנו לשדות הצהובים של מושב עוצם בדרום, והבאנו מונולוגים מחזקי אמונה של גיבורי הכוח החקלאים, שבלי כסף, אך עם הון של אמונה תמימה, שומרים שביעית ● החקלאי בן ה-73 שנחוש להשבית את חממות הפלפלים בפעם החמישית בחייו, החקלאי הצעיר שלמד שיעור באמונה, ועובד האדמה שפורח

חממות הפלפלים של ר' ישראל בן חמו מ'משק 30', שבמושב 'עוצם' הדרומי, נראות לא טוב. הפלפלים לא ראו הרבה זמן מים והם נראים עייפים, נובלים. אך בעליהם אוחז אותם בידיו בגאווה בלתי-מוסתרת, גאווה של גיבור. על פניו, בשונה ממזג האוויר הזועף היום, נסוכה ארשת של שלווה ונינוחות.
 
"אנחנו מאמינים בני מאמינים", הוא אומר בקול שלו ובוטח, כשהוא אוחז בידיו בעץ פלפל נובל. "אני בן להורים בעלי האמונה, ר' אברהם ומרת אסתר ז"ל. זו תחושה טובה לשמור על השביעית. הקב"ה נתן לנו את האדמות, ואנו משתדלים שהאדמה תנוח שנה אחת, וגם אנחנו נוכל לנוח".
 
"בשמיטה הקודמת קיבלתי תמיכה. אך בזו עדיין לא קיבלתי שום תמיכה", הוא מספר-קובל בראיון לאברהם ישראל פרידמן מ'הידברות'. "אני מקווה שאקבל".

ואיך באמת אתה שורד? אני שואל אותו, כשאנו משקיפים על החממות בנות חמשת הדונמים.
 
"מההכנסות שנותרו משנה שעברה. ה' יעזור".
 
ברוכים הבאים למושב עוצם הסמוך לשדרות. השעה שעת צהריים מנומנמת. השילוט הקלאסי שבכניסה, כך מספרים לנו, הומר לאחרונה בשלט ציורי משהו (ראו תמונה). בתים קטנים ונאים לו למושב הקטן הזה. חזותו די מטופחת.
 
רוח חורפית קרה נושפת בעורפנו. נחליאלי, המהדס לו בקלילות בפתח המושב, מעבה את התחושה החורפית הכבדה.
 
הפסטורליה שאתה נושם כאן מהולה בתחושת המנוחה של שבת השביעית. דממת אלחוט במקום. ואם בימים כתיקונם יש במושב שלווה והשקט, יחסית לכרך הסואן, הרי שבימים הללו השקט ניתן אף למישוש. שאון כה טהור של שבת שביעית אופף את האוויר. נדמו להם קולות כלי המחרישה והגיזום. רק קול אחד יישמע: קול של תורה ותפילה. היבול של המושב כולו בשביתה טוטאלית. מושב עוצם מכריז ומצהיר אמונה בקונה שמיים וארץ.
 
וטרם-כל, מספר מילים לתולדות המושב שלפנינו: מושב עוצם ממוקם בחבל לכיש, קרוב לעיר שדרות. הוא שייך לתנועת המושבים ומסופח למועצה האזורית לכיש. היישוב הוקם בשנת תשט"ו ומייסדיו היו עולים ממרוקו. שמו של היישוב נקבע כסמל לעוצמת הקרבות במלחמת העצמאות בין צה"ל לצבא מצרים באזור הזה.
 
במושב עוצם מתגוררות 164 משפחות וכ-519 נפשות. טווח הגילאים נע בין 40 ל- 60. היישוב הינו מושב חקלאי. האוכלוסייה מעורבת – דתיים וחילונים. היישוב מפעיל: גן משחקים, צרכנייה, בית כנסת, מקווה ותחבורה ציבורית, המאפשרת גישה נוחה ליישוב.
 
אמרנו אוכלוסייה מעורבת, אולם למעשה גידוליו של המושב הם גידולים תורניים למדי. מתברר אפוא, שלא רק פירות עסיסיים-גשמיים מפיק המושב, כי אם גם פירות רוחניים. בימי שבת ומועד ניתן לראות עשרות רבות של בני-תשחורת מבני המושב אשר לומדים בישיבות ובאים לביתם. ניתן אף להרהיב עוז ולומר, כך אומרים לנו כאן, כי המושב הזה הניב יבול תורני יותר מכל מושב אחר בארץ בעל אופי אוכלוסייה שכזו.
 
במושב עצמו, חשוב לציין, ניצבים לתפארה ישיבה (באחרונה עברה ישיבתו של הגר"י מאיר זצ"ל ממושב זרועה לעוצם), שני כוללי אברכים, ומדרשייה לנוער. עוד רגע קט 3:00 בצהריים, ואז, כמו בשעון שוויצרי, ינהרו בני המושב לשיעור באגדות 'עין יעקב' למסכת מגילה שיימסר בבית הכנסת המרכזי של המושב הסמוך לגינת המשחקים הנאה. 'כוללי שמיטה', קוראים לזה בעגה המקומית.
 
אנחנו נכנסים לבית הכנסת לדקות אחדות, כדי להציץ ולטעום קמעא מן האווירה. ניחוח נעים של פשטות נודף מבית הכנסת וגם מפניהם של החקלאים שמאזינים בשקיקה לדברי מוסר השיעור, הרה"ג רבי חיים בן חמו שליט"א – אחיו של רב המושב. הרב בן חמו מספר על הוויתור של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל שהביאו לגדולות, וכרומז היה: גדולים אתם החקלאים, שמוותרים הנכם ויתור מוחלט על היבול ופריחתו, כדי לקיים מצוות ה' יתברך.
 
לאחר תפילת המנחה, אנו סבים מכאן אחורנית – לעבר משקי המושב, מבקשים להריח את ניחוחה המשכר של שמיטה.
 
אנו מגיעים לשדות המושב השליו, ומבקשים לשמוע את אשר על ליבם של גיבורי הכוח, נוטרי השביעית. המונולוגים המרגשים – לפניכם. לא נגענו.
 
שומר שביעית – בפעם החמישית

"אתה רואה", משקיף איתי ר' ישראל בן חמו על החממה הגדולה שלו, "כאן היו שיחי שעועית". ישראל פוסע איתי במרחב החממה שלו שמבותרת לשניים: בחלק אחד - שיחי שעועית ובמשנהו - שיחי פלפלים אדומים. השיחים צבועים צהוב הודות למפקחים המיוזעים שריססו עליהם מפני נוכלים וולגריים שעטים על הירקות ומוכרים אותם בשוק (ראה מסגרת).
 
"זה לא חדש בשבילי", הוא משיב במענה לשאלתי על שמיטה מיוחדת שעבר. "אני שומר שביעית זו הפעם החמישית. אם אזכה לפעם נוספת, אשמח מאוד".
 
שיחי השעועית כבר כסוחים למדי. לא נותר מהם מאומה. רק מהפלפלים אנו מוצאים זכר ושארית. אבל גם אלו כבר נובלים עד לעייפה. בימים אחרים הם היו משווקים לחנויות פרטיות באשדוד. "הם מאמינים בסחורה ובתוצרת שלי".
 
ישראל גדל כאן כילד. "כבר 60 שנה אני מתגורר במושב", הוא מספר, ונזכר: "הגאון רבי מנחם מנדל מנדלזון זצ"ל, רבה של קוממיות, העניק לנו תמיכה בשתי השמיטות הקודמות".
 
בטח לא קל לראות את פרי-יבולך נובל. שנה שלמה אתה יושב באפס מעשה.

"תשמע, כל השמיטות קשות – למי שאכן לוקח זאת בקושי. אך מי שלוקח זאת בקלות, יש לו על מה לסמוך. יש לנו מנוחה וגם פנאי ללמוד בבית הכנסת".
 
ישראל עוצר למספר רגעים, מישיר מבט נוגה-מה לעבר הפלפלים הנובלים, ומבקש להוסיף: "תראה, החקלאות זה לא דבר מתוכנן. לעתים יש לך הכנסות גדולות, לעתים פחות. מה שהקב"ה נותן לנו זה טוב. אין לנו תלונות".
 
תרצה, לסיום,  להעביר מסר לעם ישראל? 

"מה אני יכול לומר להם? הרי אין להם קרקעות. אני יכול רק לבקש מהם שיסייעו ויתמכו בשומרי השביעית, כמו למשל בתרומה לכולל השמיטה 'קומי אורי' שתומך בנו כלכלית במלגות. כך הם ייחשבו לשותפים במצווה".