הגנה עצמית - זה מה שחשוב כעת

לאחר כל הפיגועים המחרידים בארץ ובחו"ל, הגענו למסקנה חד משמעית: אין מנוס מלימוד הגנה עצמאית לכל יהודי בגלובוס ● משה קוניקוב, מדריך קרב מגע מבת עין, מגיש שורת המלצות מעשיות – איך להתנהג במקרה של תקיפה ● "לכו ללמוד הגנה עצמית"

מגבירים עירנות: בימים שבהם שומעים חדשות לבקרים על מקרי תקיפה בסכין, השלכת בקבוקי תבערה לעבר רכבים, וניסיונות אחרים לפיגועים, כדאי שננקוט במשנה זהירות. נכון שאנחנו מאמינים ומתפללים, אך לדברי משה קוניקוב (25), מדריך קרב מגע - כמו בכל שטח אחר בחיינו, גם כאן עלינו לעשות השתדלות. שפירושה במקרה דנן: לימוד טכניקות להגנה עצמית.

"גבורה יהודית לאורך ההיסטוריה תמיד עניינה אותי", אומר קוניקוב, נשוי ותושב בת עין, בראיון לשירה כהן מ'הידברות'.

"החל מפעילות המחתרות בגטאות וכלה בימינו. תמיד שאפתי לעסוק בתחום זה ולפני תשע שנים, זכיתי לממש את החלום. הצטרפתי ללימודי קרב מגע במסגרת חברה בינלאומית השייכת לבן הדוד שלי, שמלמד קרב מגע בכל העולם". כיום הוא ממליץ לגברים לנהוג כמותו וללמוד קרב מגע, כדי להיות מוכנים לכל תרחיש שלא יהיה.

למה דווקא קרב מגע? למה לא טכניקות הלקוחות מעולם הג'ודו לדוגמא?

"הטכניקות אותן לומדים בקרב מגע הן הכי מתקרבות לתרחישים שעשויים לקרות במציאות. בג'ודו לדוגמא, יש מה שנקרא 'הטלות' - שזה להרים את היריב ולזרוק אותו בכוח ארצה. אלא שאם מדובר ביריב מאוד חזק או כבד, בור שלא נצליח. לעומת זאת, בקרב מגע - שלא כמו באמנויות אחרות שדי 'מתמרחות' עם פתרון, העיקרון הראשון ואולי הכי חשוב הוא שברגע שאתה נתקל  בתקיפה, השאיפה שלך היא לסיים את זה כמה שיותר מהר".

לדבריו, יש מספר עקרונות שעלינו לנהוג לפיהם – אך בראש ובראשונה נדרשת עירנות.

למה אתה מתכוון במילה 'עירנות'? הרי ללכת ברחוב עם פחדים על כל צעד ושעל, זה לא מציאותי.

"נכון שלא צריך להיות פרנואיד ולדאוג במקום שאין צורך ממשי, אבל כן צריך להיות מודעים לעובדה שיש דרך לזהות 'מפגע בודד' ואפשר לשים לב לכל מיני סימנים מקדימים בהתנהגות שלו. מפגע בודד הוא אדם שלא מתייעץ עם אף אחד לגבי התוכנית שלו. הוא קם בבוקר, מחליט לבצע את זממו, לוקח כלי כמו סכין או מברג ויוצא לדרכו כשבמוחו מחשבה אחת: לפגוע בכמה שיותר אנשים. התקיפה מתבצעת בשבריר שנייה. מכיוון שקשה מאוד למנוע סוג כזה של תקיפה, עלינו להגביר עירנות. בעזרתה נוכל לזהות כמה סימנים מחשידים בהתנהגות ובהופעתו".

מה למשל?

לבוש ארוך וחם ביום קייצי, כיוון לא צפוי שממנו הוא מגיע (למשל אם כולם מחכים בתור והוא יוצא מפינה כלשהי) מלמול בצורה מוזרה וראייה צינורית – רואה רק את המטרה ולא שם לב לשום דבר אחר סביבו. ישנם עוד סימנים כמו אדם שנראה בוהה באוויר, לחוץ, ידיים בכיסים ומזיע. חשוב לשים לב למיקום הידיים שלו. אם אני רואה שהידיים שלו נמצאות מאחורי הגב, אני מבין שהוא מחזיק משהו והשאלה הראשונה שצריכה להבהב במוחי הוא מה הוא מחזיק והאם מה שהוא מחזיק עלול לסכן אותי?".

אז מה עושים במצב שבאמת חושדים במישהו? לדברי קוניקוב הדבר הכי חשוב הוא לשמור על עליונות הידיים. "מצב הידיים שלנו צריך תמיד להיות מעל הידיים שלו", הוא מסביר, "אם הידיים שלו בכיסים, שלנו יהיו למעלה מהן. ומדוע? אם הוא תוקף חלילה לכיוון הראש, יהיה עליו לעבור קודם את הידיים שלנו שמסוככות עליו. שנית, ידיים למעלה יכולות בקלות להגיע לכיוון הראש שלו ושם, יש נקודת תורפה מאוד חזקה שהיא העיניים שלו - תחיבת האצבעות שלנו אל תוכן או זריקת חפץ כלשהו אל העיניים שלו, במטרה להסיח אותו מהמטרה ולהרוויח זמן תגובה".

חמשת העקרונות להתנהגות לזמן תקיפה

אגריסיביות - אני צריך להגיב באגרסיביות ככל שניתן, להשתמש בכל הכוחות כדי להגן על עצמי.

לא להתאבק – הרעיון הוא כמה שפחות להיאבק איתו, ולנסות להגיע לסכין ולחלץ אותה ממנו.

התפרצות - שכשמישהו בא לכיוון שלי במטרה לתקוף אותי חלילה, אין לי זמן להתמהמה. אני חייב להיות בטוח בעצמי ובתנועות שלי. הדגש פה הוא להגיב – גם אם התגובה תתברר מאוחר יותר כלא הכי טובה, היא עדיפה על פני קיפאון.

מזעור נזק – לא להילחץ אם רואים טיפת דם במהלך הסיטואציה. העיקר הוא שנצליח למזער כמה שיותר את הנזק.

השתלטות על הסכין – חייבים לעשות כל מה שניתן כדי לחלץ את הסכין מידו של התוקף. חשוב לחזור על הפעולה כמה וכמה פעמים, כי אדם שנמצא תחת השפעה של אדרנלין, לרוב לא ירגיש שום כאב.