הרב כדורי וישיבת "נחלת יצחק"

ארי עלה מבבל ● על חייו ופעלו של רבי יצחק כדורי זצ"ל, זקן המקובלים, וישיבתו המיוחדת - "נחלת יצחק" ● ישיבה זו היתה בבת עינו של הרב, והוא השקיע בה לא מעט מזמנו כדי להבטיח את דור המכוונים הבא

הרב יצחק כדורי נולד לפני למעלה מ-100 שנים בעיראק. הוא נולד ביום שבת של חודש תישרי בשנת 1898.  בהיותו בן שבע עשרה דרש בפני גדולי התורה בבגדאד ועם תום דבריו ביקשוהו לא להרבות בדרשות בעתיד מפאת החשש של עין הרע. כך היה כוחו של הרב עוד מימי צעירותו.

"ארי עלה מבבל" - אמרו, כאשר עלה הרב לארץ בשנת תרפ"ג. הוא פנה לישיבת "פורת יוסף" בירושלים שאז פעלה שם מחלקה מיוחדת למקובלים. הוא למד בעיר העתיקה תחת הדרכתו של ראש הישיבה המקובל אפרים כהן, אביו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו רבי סלמאן אליהו, היה אז רב בישיבה רוויית הסודות.

התלמידים מילאו את כריסם בש"ס ובפוסקים וגם למדו את הקבלה על פי שיטתו של האר"י ז"ל בעזרת "עץ חיים" ו"שער כוונות".

בנו של הרב כדורי נזכר בדברי אביו שבעת בואו לארץ הקודש היו כאן שישים מקובלים בלבד. לדידו, רק מי שהתפלל חמש עשרה שנה על פי כוונות הרש"ש נחשב למקובל.
 
עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צבאות הישמעאלים, פונתה הישיבה לשכונת הבוכרים, שם שהה הרב עד לשנת תש"ל, כאשר חדלו ללמוד קבלה ב"פורת יוסף".

הרב התגלה כצדיק לרבים רק לאחר פטירתו של רבי אפרים כהן, לפני כשלושים שנה. מלבד לימודיו הוא עסק בכריכת ספרים. מכריו מימים עברו זוכרים שלצד ההנאה שהפיק הרב ממתן כריכה חזקה לספרי חכמה, הוא עיין בכולם וכך הגיע לכתבי יד עתיקים שצילמם בזיכרונו.

הקב"ה חננו בזיכרון אדיר. הרב זוכר בעל פה את כל הש"ס. פעם התווכח עמו אחד מגדולי הפוסקים של היום. המקובל חייך כדרכו ושלח יד למדף הספרים ופתח מיד את העמוד הנכון. הוא הוכיח לבן שיחו את צדקת דבריו והדהימו בבקיאותו בנגלה. יש הסבורים שאין למקובלים ידע עמוק בש"ס ובפוסקים.

שנים מספר עברו על הרב בישיבת המקובלים "בית אל" ברחוב רש"י, משם עקר לבניין אחר עם תלמידיו וקרא לישיבתו "נחלת יצחק". בשנים האחרונות התקשה להגיע יום יום לשם והתמקם גם בביתו שבשכונת הבוכרים.

הרב ממעט לדבר על נושאים פוליטיים. פעם אמר שעליית המחירים זה דבר חמור שאין כמותו. חילולי שבת בפרהסיה בירושלים גרמו לו צער רב ואילצוהו לשבור את שתיקתו הרגילה. אז הוא אמר לתלמידיו שפתיחת בתי קולנוע בשבת עלולה להמיט אסונות רבים על עם ישראל.

פעם אמר ששכם ועזה הן בבחינת מידת הדין וקשה יהיה לשמור עליהן אם לא יתקיים "אם בחוקתי תלכו". רק הליכה מדוקדקת על פי חוקי התורה יכולה לשבור את הדינים שבמהות שכם ועזה.

כוח ראייתו של הרב מדהים את הסובבים אותו. מנחם פרצוביץ נזכר בדברי "חזון איש" על כוח הצדיקים לקלוט ולממש את הייחוד שבמחשבה הראשונית שמגיעה אליהם בזמן שבעיה כלשהי נידונה.

גם באבא סאלי זצ"ל העריך את הרב כדורי עד כדי כך שקם לכבודו, כאשר ביקר בביתו שנים מספר לפני פטירתו וביקש את ברכתו. בסוף בירכו שני מאורי תורת הסוד את רעהו בו זמנית.

קשה לעמוד על כל יסודי הווייתו של הרב המקובל. כוח אדיר מוקרן מידיו המברכות, הוא נוסך שלווה ובטחון בצורת דיבורו המצטחקת, כביכול, כאשר הוא מחייך לכל יהודי המתקרב אליו.

כורך הספרים

סמוך לחצרנו גר כורך ספרים, חכם יצחק קראו לו: איש תם וישר ענו מאוד וקולו בל ישמע, ונסתרים היו דרכיו, נסתרים ומלאכתו יעשה באמונה רבה. והיה האיש חידה בעיני רבים: עובד אלקיו בתם, במיישרים דרכיו ובכל נימי נשמתו קשור לבורא. ויכבדהו זקנים גם נערים, ואף הוא רחש לכולם כבוד וחיבה. והיו מספרים ומתלחשים הבריות וכל יודעי החן - הסוד: כי מקובל הוא החכם, יצחק: מקובל! בקי בפרד"ס, בנגלה ובנסתר... אך נחבא אל הכלים כחכמי ספרד. והיו מנסים לשחר על פתחו: חכמים ומבקשי תודה ודעת. גם חשוכי מרפא, גם למודי סבל: עקרות, גלמודות שבכל אתר ואתר וגם זוג שכמעט, כמעט נכשל ונפרד.

כל אלה ואחרים - כל אדם וסבלו היו באים אל החכם ומבקשים: אנא, יא חכם! עשה למען השם, למען יתומים: עניה, למנה... כך התחננו- שפכו ליבם לפניו. והוא החכם , המקובל, העניו, שומע התחינות והבקשות... ופותח ספר וכותב וחושב ולבו הרחום הומה מרב התחינה וכמו חוזה הכל - כרואה בעיניו.

ומעשה היה: שחלתה עלמה חולי מסוכן מאוד וקבעו הרופאים: "כי רק ניתוח יצילנה ממות ורק בנס - אולי תעלה לה ארוכה". וקבעו יום, וקבעו שעה לניתוח. ובאו אל החכם, התחננו לו: יעשה נא, חכם, יעשה שתתרפא גם בלא ניתוח - כי מסוכן הוא מאוד! אנא, יא חכם! ימצא נא רפואה בדוקה ימצא נא, מפלט בדבר שהוא בטוח.

והחכם נתן פתקים ובם שמות ואמר תשים בכל יום פתק במים חמים - מחוץ לשבת - שבעה פתקים: אז יפתח תאבונה, יפקחו עיניה. גם ייסוריה יחדלו מעט, מעט. וכך היה: רק שתתה מן המים... הפכה לבריה אחרת, ובטחונה חזר לקדמותו וגם כוחותיה. ואדם קל כיסה חוורון פניה - כאילו נס החולי וילך בלאט. וכך היה, אחי: כי ביום הניתוח נאבדו בדרך פלא הצילומים - הכל נלקח ביד נסתרת... ונדחה הכל עד ימצאו הצילומים.

וכך קרה, אחי, כך קרה הנס: לעת ערב, בא הפרופסור הגדול ושל על הא ועל דא וגם עליה - ויתמה הרופא ויבדקנה הוא. אז הרים קולו וזעק באיומים מי אמר לנתח - הרי זה סם רועץ! אז נתן הפרופסור תרופה והמחלה הלכה ונמוגה, ויתמהו הרופאים - איך זה קרה?! עד אשר נודע גם ענין הפתקים ויראו כולם יד השגחה עליונה... ותצא העלמה בריאה ושלמה וידעו כל בני השכונה - כולם: כי החכם צנוע - חכם יצחק בקי בקבלה ואף בשחקים יעתרו לתפילתו בכל קרן ופינה.

ישיבת נחלת יצחק

את ביתו של הרב כדורי פוקדים רבים, מבני כל העדות. סיפורים אודות ישועות שנושעו יהודים ומשפחות כתוצאה מברכותיו של הרב כדורי והקמיעות שהוא נותן, הילכו בציבור.

יהודים שנזקקים לברכה - ומי אינו נזקק - באים לדירה הדלה הזאת ונדחסים אצלו, בשעות הקבלה המעטות. שעות הקבלה האמיתיות באות אחרי שעות הקבלה, השעות שבהן הרב כדורי יושב עם תלמידיו בישיבת המקובלים שבהן הרב נמצא כ-7שעות ביום, עד שעת ערב מאוחרת למדי. ישיבה זו היא בבת עינו של הרב, שמשקיע בה לא מעט מזמנו כדי להבטיח את דור המכוונים הבא, לאחר שדור המקובלים הקודם של ירושלים שהרב כדורי היה חלק ממנו וגם השפעתו הרבה על חיי היהודים ובעיקר הספרדים בירושלים היו רבים מאוד, דור דעה זה כבר לא נמצא כאן.

ובכדי להבטיח שהמכוונים לא יספו מקרב הארץ יוצא הרב כדורי מידי יום לשעות ארוכות.

את חלקי היום האחרים מעביר הרב כדורי בתפילה. הכנה לתפילה ולימוד, לימוד הש"ס ולימודים אחרים.

לביתו הוא עושה כנראה בשעות הלילה הארוך שלו שמסתיים ב-4 לפנות בוקר, לא לפני תיקון חצות, בחדרו המיוחד לו ולימודים שגם בני הבית אינם יודעים על טיבם.

בהספד שנערך על אשתו השתתפו מרבית גדולי חכמי יהדות המזרח, בהם הרב עובדיה יוסף והראשל"צ הרב הראשי הרב מרדכי אליהו. מכל החוגים והעדות בירושלים באו להביע את הוקרתם למי שמברכותיו הם נושעים.

כמה וכמה ישיבות לתורת הסוד והנסתר שוכנות בירושלים, אך כשאומרים הישיבה למקובלים, בסתם ובה"א הידיעה, אין לאיש ספק כי הכוונה היא לישיבתו של זקן מרביצי תורת הסוד, הגאון רבי יצחק כדורי.

שלושה גלגולים (על דרך הפשט) עברה הישיבה מאז שנוסדה לפני כעשר שנים. ראשיתה בבית מדרשם הוותיק של מקובלי ירושלים "בית אל", שם החלו להתקבץ סביב הגר"י כדורי עשרות שוחרי קבלה שראו בו מיד את רבם המובהק. בצר להם המקום עברו בני החבורה למבנה זמני בסמוך עד לאכסנייתם הנוכחית.
 
הרושם הראשון של הזר, לפניו יפתחו השערים הנעולים דרך קבע, הוא הקונטראסט החד עד להתמיה: בחוץ, זעקות מוכרי העגבניות והרעש המנסר ללא הרף של עשרות האוטובוסים החולפים בפתח, ורק צעד אחד פנימה והשקט, המופר רק בקולות נמוכים שולט בכיפה. זה לא רק עניין של אקוסטיקה. איזשהו סוויץ במוח נדמה כי קופץ לפתע ומעביר את הנכנס למטראפוזה המתאימה.

לא כל אחד מורשה לעבור בשער הישיבה, שם ניצב כל שעות הלימוד אחד ממקורבי הרב הבוחן היטב את הנכנסים. באופן עקרוני, הכניסה לרב ולתלמידיו בלבד, כשלעיתים רחוקות מוכנסים גם יחידים "בעלי קשרים". הם יושבים בשקט בפינת האולם ויוצאים כעבור דקות ספורות, כאשר רק מספר אנשי סגל נמצאים דרך קבע כדי לספק את צורכי הלומדים.

והלימוד כמו בימים ההם. שולחן מרובע גדול, הרב במרכזו וסדר הישיבה מורה בעליל על חשיבות הלומדים. הותיקים מימינו ומשמאלו, והם גם הקוראים ומפרשים את הנאמר. הרב עצמו מתערב רק במילים ספורות כאשר מתגלים חילוקי דעות. הפחות ותיקים היושבים בצידי השולחן כמעט ואינם מתערבים. האצבע רצה בין שורות "עץ החיים" והאוזניים קשובות, הפסד הסבר אחד, לוחש לנו אחד הלומדים, עלול לעלות באובדן שיעור שלם, שכן הסברים נוספים כמעט ואינם ניתנים.

זו ישיבה שלא מהטיפוס המקובל. אין כאן מבחני כניסה וכל המרגיש עצמו ראוי להיכנס בתורת הסוד מוזמן לשיעור אחד או שניים, שלאחריו קובע ראש הישיבה, ללא שהחליף ולוא גם מילה אחת עם המועמד, אם ראוי הנ"ל להימנות עם תלמידיו. לאלה שעברו את "המבחן" אין כל ספק כי מבטו הסגולי של הרב של הגר"י כדורי חודר לפני ולפנים, וכל מבחן נוסף מיותר לחלוטין.

ארבע שעות תמימות נמשך הלימוד הרצוף, כאשר ניכר בעליל על מצחי הלומדים המאמץ הכרוך בריכוז המירבי הנדרש במשך כל שעות הלימוד. כדי למנוע את הפסקת הרצף, אף לרגעים ספורים, נמצא במקום שמש מיוחד המגיש את הספרים הדרושים ודואג גם לשתיה המוגשת לכל לומד.

לנוכח מבחן הכניסה ותנאי הלימוד האינטנסיביים אין כל פלא, אפוא, מציינים המקורבים עימם שוחחנו, שמרבית ממשיכי מסורת הקבלה בדורנו הם מיוצאי בית המדרש תורת הסוד אומנם אינה מכרזת בגלוי על גידוליה, אך יש ששמם כבר הולך לפניהם.

שעות הלימוד חולפות כאן לאיטם, לפחות מבחינתו של האורח שהדברים הנאמרים הם עבורו כספר החתום, ומסתיימות רק לקראת שעת תפילת המנחה, בה מיישמים הלומדים את אחד הפרקים החשובים בתורת הנסתר העוסק בכוונות התפילה והברכות.

את מקומם של ספרי הלימוד תופסים עתה הסידורים עבי הכרס שרק מעט דמיון בינם והסידורים ה"רגילים". פרוט הכוונות הנדרשות למילה בודדת "תופס" כמעט עמוד מלא, ולמרות שהדפים מתעלעלים במהירות רבה, ארבעים רגע לתפילת לחש הנגמעת בבתי הכנסת מן המניין בדקות ספורות, הם כאן רק המינימום. לתפילות הימים "המסוגלים" לישועות ונחמות אין איש רשאי להיכנס והשמועות מספרות על שעות ארוכות, כמעט מבוקר עד ערב, של צלילה בספרי הכוונות המיוחדים. ספרים אלו, אגב, מוחזקים במקומות שמורים ואינם ניתנים, ולא גם לעיון חטוף, לאלה שאינם נמנים על בני החבורה.

לאחר תפילת המנחה המקוצרת, יחסית, בשל ימי הספירה, מתחילות ללא כל שהיה ההכנות לתפילת ערבית ולברכת ספירת העומר שלאחריה. אם חשבנו לרגע שלאחר תפילת הלחש וחדרת הש"ץ כבר עברנו את מבחן ההמתנה הסבלנית, נכונה לנו מיד חוויה ממושכת עוד יותר.

מביטים על השעון ומתקשים להאמין, שלושים ושניים רגעים לברכת ספירת העומר שאינה נאמרת אלא נשאגת. העין מתקשה לעקוב אחר שטף הדפים העמוסים בצירופים המתפדפים במהירות מסחררת. הותיקים, אלה היושבים בסמיכות לראש הישיבה כמעט ואינם מעיפים מבט בדפי הספר. המקובלים הצעירים, לעומת זאת, משקיעים מאמץ ניכר כדי לעמוד ב"קצב".

שעה קודם לכן, בעיצומה של קריאת שמע (חוויה בפני עצמה) הורגשה תכונה בלתי שגרתית באולם הישיבה, כאשר אחד המקובלים הרהיב לגשת אל הגר"י כדורי בעיצומה של הקריאה האדירה. לא ניתן היה לשמוע את אשר נלחש באוזניו אך עיני הכל היו נעוצות ברב המוציא לאיטו פיסת נייר מכיס מעילו, רושם מספר מילים ומסמן בידו כמו: המשיכו. רק לאחר סיום הקדיש האחרון כעבור שעה בקירוב, סיפר המקורב הנרגש את אשר אירע: קיבלתי טלפון דחוף מבנו של הרב, דוד כדורי, המודיע על דקות חייה האחרונות של הרבנית השוכבת על ערש דווי בבית החולים הדסה. לאור חומרת המצב הרשתי לעצמי להפריע את הרב מתפילתו בבקשה לקצר ולהעתיר תחנונים עבורה".

אך כבר נגזרה הגזירה, ובפתק שהוצג עתה לעיון כל, נכתב "נפטרה". ויהי לפלא.

הרבנית שרה ז"ל

ל"ג בעומר תשמ"ט הלכה לעולמה הרבנית הצדקת שרה כדורי ז"ל, רעייתו המסורה של הרב - שצעדה עמו לאורך כל הדרך בחיים. הסתלקותה היה אבל כבד למשפחתה ולציבור מוקיריה.

הלוויתה נערכה בל"ג בעומר - בהשתתפות אלפים שהגיעו מכל קצוות הארץ. בראש מסע ההלוויה צעד בעלה הצדיק, רבי יצחק כדורי שליט"א, וכן השתתפו בהלוויה גדולי תורה וחסידות, אברכים ובני תורה, חברי כנסת מכל גווני הקשת וציבור רחב מכל רובדי האוכלוסייה - דתיים וחילוניים - שפקדו את ביתה במשך עשרות שנים.

מסע ההלויה נע רגלי הר המנוחות בגבעת שאול ובאותה שעה נחסמו דרכי התנועה, כאשר משטרת ירושלים מפלסת את הדרך ומשגיחה על הסדר.

קוים לדמותה של הרבנית הצדקת מסרו עיתונים שונים:

מעריב מיום 24.5.89 כותב: "קהל אלפים ליווה אתמול בירושלים למנוחות את הרבנית שרה כדורי ז"ל. הרבנית היתה אשתו של הרב כדורי שליט"א, זקן המקובלים בא"י. התרגשות גדולה אחזה בקהל האלפים משראו את הרב כדורי הישיש פוסע אחר ארונה של אשתו.

הרבנית כדורי נולדה בבגדאד והגיעה לפני 70 שנה לא"י. היא ובעלה השתקעו ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים. לאחר נפילת הרובע במלחמת השחרור, עברו לגור בשכונת הבוכרים.

הרבנית שנודעה כאישה צדקנית שעסקה כל חייה במצוות, ניהלה את ביתו הדל והצנוע של הרב עד יומה האחרון. היא קיבלה במאור פנים את מאות המתדפקים על ביתו של מי שנחשב כגדול המקובלים בדורנו, כדי לקבל את ברכתו. השאירה בעל, בן (רבי דוד כדורי) ובת.