מי כעמך ישראל: "כולם מקנאים בנו"

בגליל התחתון נפתח לפני כארבע שנים "כפר נהר הירדן" המאפשר לילדים חולים לחוות חופשה חלומית ללא כל תשלום ● זהו מקום ענק שמשתרע על פני 245 דונם, ומרבית מאנשי הצוות במקום פועלים בהתנדבות ● השחקן המפורסם חיים טופול, האיש שעומד מאחורי המיזם, אומר: "הפכנו למחנה הדגל בעולם, כולם מקנאים בנו" ● וגם: "אני מניח תפילין פעמיים בשבוע"

בימים שלפני ט"ו בשבט הגליל התחתון נראה במלוא הדרו. ההרים מתכסים בירוק והנחלים זורמים לכנרת. בתוך כל הפסטורליה, אי שם בסוף גבעת אבני, יישוב המרוחק כרבע שעה מטבריה, ממוקם כפר נהר הירדן. מרחוק זה נראה כמו עוד לונה פארק. אבל כאן? כמעט באמצע שום מקום מי מקים פארק שעשועים? זהו, שזה לא פארק, אבל יש בו הרבה שעשועים לילדים החולים במחלות ממושכות.

תאמינו או לא: הכול נעשה בחינם, אין כסף, וגם מרבית העובדים מגיעים למקום ללא כל תמורה, למעט הסיפוק שבנתינה. האיש שעומד מאחורי הקמת הכפר, השחקן חיים טופול אומר בראיון לאתי דור נחום מ'הידברות': "אני אסיר תודה לכל האנשים שתורמים ומתנדבים, באמת שאין כמותם".   
 
טופול, יליד 1935, הוא לא רק שחקן שעומד מאחורי הדמויות המיתולוגיות בקולנוע הישראלי, אלא גם אב לשלושה ילדיו וסבא לתשעה נכדים. הוא נוהג להגיע לכפר לפחות פעם אחת בשבוע, לדבר עם הילדים, ולראות שהכול עובד כמו שצריך במיזם הענק שהקים לפני כארבע שנים. הכפר משתרע על גבי 245 דונם של נוף מדהים ועוצר נשימה ויש בו חדרי לינה, מתקני שעשועים, חדרי יצירה וגם בית חולים בזעיר אנפין.

איך נולד הרעיון?

"מתוך שלא לשמה בא לשמה. בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים, הייתי בלונדון ושיחקתי על הבמה. בעוד שפה היה ייאוש מוחלט, הנספח הצבאי בלונדון, האלוף צביקה זמיר צלצל אליי ואמר 'טופול, אני צריך אותך דחוף. נסעתי לשגרירות והוא הראה לי מברק בו הוא התבקש לשלוח כמה שיותר אמבולנסים. אמרתי לו בתמיהה: 'אוקי, מה אתה רוצה ממני?' הוא אמר לי שהם עשו תחקיר קטן ומצאו בחצר האחורית של פורד 48 אמבולנסים, המשיך הנספח: 'הבעיה הייתה שהם נמכרו לארגון צדקה לילדים 'וראייטי', זה ארגון של אמנים ולכן רותמים אותך, כדי שתבדוק אם אנו יכולים לרכוש אותם. התחלתי לשות טלפונים והסתבר לי שיש יהודים טובים בארגון הזה. נפגשתי איתם והראיתי להם את המברק, והם השיבו שמדובר בארגון שמטפל בילדים, שתורמים לו כל מיני גויים, וזה לא לעניין לשלוח אמבולנסים לישראל מכספם". בשלב זה עלה הרעיון המבריק. השניים הציעו לטופול להקים בארץ שלוחה של וראייטי. "אנחנו נדאג לשלוח את האמבולנסים ותעשו עם זה מה אתם רוצים", הם אמרו, "תקענו כף ולפני שאמרנו ג'ק רובינזון פרצה המלחמה. נסעתי ארצה ולמזלי הרב, כשחזרתי ללונדון אחרי 6 ימים, קיבלו אותי שוב להצגה. שם בחדר האיפור חיכו לי שני היהודים. הם הזכירו לי את ההבטחה להקים שלוחה בארץ. פתחנו יומנים, קבענו מועד וככה הוקם וראיטי". לא לפני שאותם יהודים יקרים התחייבו לגייס תרומות מיהודי בריטניה. "כיום הארגון הזה הוא לתפארה והצטרפו אליו הרבה. עד אז לא עסקתי עם פעילויות הקשורות לילדים, אבל מאותו היום אני כבול לילדים".
 
טופול כיהן כשגריר בינלאומי של וראיטי העולמי, ובמסגרת זאת הופיע בערבים מיוחדים שנערכו לטובת הארגון. "יום אחד פגשתי את השחקן פול ניומן, באחד מהמפגשים של ארגונים של ילדים. הוא לקח אותי לראות מחנה שהוא בנה לילדים בקונטיקט, וזה מאוד מצא חן בעיני. אמרתי לו שאני אתייעץ עם הדירקטורים של בתי חולים לילדים בארץ (דנה, שניידר והדסה), ואכן הם אמרו שמדובר ברעיון טוב". מאותו רגע המיזם החל לרקום עור וגידים. הרופאים כתבו פרוגרמה וטופול גייס את הכספים.
 
בשנת 2011 נפתח הכפר הפועל כל ימות השנה. מדובר בכפר הפועל על פי מודל קיים ב- 18 כפרים שונים הפזורים בעולם. "בשונה מהכפרים בארה"ב, הפועלים רק בימות הקיץ, אנו פועלים כל השנה. התחלנו בזהירות, עם חיל ורעדה וכיום יש לנו 42 מחזורים של נופש". לכפר מגיעים ילדים שעברו ועדה רפואית שמצאה שהם כשירים להגיע לנופש. למותר לציין שהם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה בלי שום הבדל. "הוועדה היא למעשה עמוד השדרה של הכפר שבלעדיו לא מקבלים החלטות. זה הלב של הכפר, בו פועל מרכז רפואי רציני מאוד. למזלנו העם היהודי הוא עם טוב, וכל הרופאים ורוב האחיות עושים את פעילותם בהתנדבות. מתוך 110 עובדים בכפר אנו משלמים 16 משכורות, ומדובר בבעלי תפקידים. הפכנו למחנה הדגל, כך שכל המחנות בכל העולם מתקנאים בנו. תבינו, מגיעים לכאן רופאים מומחים שעושים את הכול בהתנדבות מוחלטת, בלי לקבל פרוטה. תודה לאל יש לנו צוות מצוין וגם מנכ"ל לתפארת".
 
איך זה עובד? ומי יכול להגיע? אנשי הוועדה הרפואית דנים בתיקים של המשתתפים ארבעה חודשים לפני המחזור, הנע בין שלושה לשבעה ימים. הצוות בוחן האם למשל האם הילד יכול להיפרד מהוריו. "כל מחזור מוקדש למלחה מסוימת, מה שמאפשר להביא רופאים מומחים לאותה מחלה", אומר טופול, "למשל אם מגיעים ילדים החולים בסוכרת נעורים, אנחנו מביאים רופאים ואחיות מומחים לתחום".
 
השהות בכפר לא עולה כסף לילדים עצמם, כמו גם סופי השבוע של המשפחות שלעיתים מגיעות ללוות אותם. "יש ילדים שמגיעים עם המשפחה שלהם", אומר טופול, "יש לנו 96 מיטות ואנו מקצים להם חדרים, כך שהם יכולים לבוא גם עם הילדים הבריאים".       
 
לטופול לב רגיש על באמת. כשהוא מדבר על הכפר עיניו נוצצות. כשהוא רואה את הילדים ליבו נחמץ. כואב לו אבל להם הוא לא מראה את זה בפנים. "אני מגיע פעם או פעמיים בשבוע לכפר, פוגש את הילדים ומדבר איתם. אחר כך אני בוכה, מבלי שהם יראו כמובן". כשעוברים לדבר על אומנות ויצירה, אחת השאלות המתבקשות היא על דמותו בסאלח שבתי, דמות מופת שייצגה את המזרחים בארץ, בשנות ה- 50. "זאת קלסיקה", אומר טופול, "עכשיו היה 50 שנה לסאלח שבתי ולכנר על הגג. בארה"ב ציינו את זה. את דמותו של סאלח התחלתי עוד בשנת 1955 בלהקת הנחל, כשדמותו הייתה במערכונים. אחר כך המשכתי עם הדמות ל"בצל ירוק" ולסרט. בעקבות סאלח שבתי קבלתי את התפקיד בכנר על הגג. בלונדון היו בטוחים שאני מבוגר, וכשבאתי לאודישן הם ראו ילד כבן 30".   
 
טופול חובב ציור וגם לומד גמרא אחת לשבוע. "אכן זה התחביב שלי לצייר, ואילו גמרא אני לומד אחת לשבוע מזה 45 שנים, ביום חמישי. למדתי בבית הספר תחכמוני בתל אביב והיה לי מורה יוצא מן הכלל לתלמוד. הוא היה מורה מצוין לתלמוד. אחרי הצבא חזרתי ללמוד תלמוד".
 
אפשר לומר שסיימת את הש"ס?

"יש מסכתות שסיימתי יותר מפעמיים, אבל יש חלקים שלא עברתי עליהם. אני לומד בחברותא, שהם פי מאה יותר טוב ממני".
 
יש עוד מצוות שאתה עושה?

"אני מניח תפילין פעם או פעמיים בשבוע". 
 
טופול שואב סיפוק רב מהמיזם ההתנדבותי עם הילדים. כשהוא מדבר על המקום עיניו בורקות.
 
מה הלאה בתחום האמנות?

"אני עונה לכל מיני הצעות בתחום האומנות, ובודק אותן. על אף שבתחום שאני עוסק בו, עד שהמסך לא עולה זה לא נקרא שהעסקה היא עסקה. סיימתי לכתוב תסריט. אני מתרגם מחזה, מצייר וכותב מחזה".