"נתיבות משגשגת בזכות בבא סאלי"

הוא חובש כיפה, שומר שבת, מתפלל את כל התפילות, וגם בונה בית כנסת מפואר בשכונה שלו ● ויש לו רק דברים טובים לומר על נתיבות: "העיר הזו זוכה לברכה ושגשוג כלכלי הרבה בזכות הבבא סאלי. יש רוחניות, שגשוג מטורף. אני יכול לגור בכל מקום בארץ אבל נתיבות זה בנשמה" ● הכירו את עודד שריקי

נתיבות, אמצע טבת. עננים כבדים מכסים את השמיים, גשם יורד ללא הרף וניתך על הקסדות הלבנות של מאות פועלי בנייה סינים, אשר עובדים במרץ באחד מאתרי הבנייה בעיר. הסביבה האפורה הזאת היא המקום האחרון בו מישהו יצפה לראות מכונית יוקרה, אך זה בדיוק מה שקורה כאשר לתוך האתר מגיחה מכונית 'אסטון מרטין' מפוארת, כאילו יצאה היישר מתוך סרט של ג'יימס בונד. אך מתוך המכונית המפוארת, שנושאת תג מחיר של כשני מיליון שקל (כולל אביזרים נלווים), לא יורד הכוכב דניאל קרייג. מי שפוסע לתוך אתר הבנייה ושם קסדה על הראש הוא הרבה פחות מוכר בהוליווד ונטול מעריצות – הוא הקבלן האחראי על העבודה במקום ובעל המכונית, ואין לו בעיה להחנות את האסטון מרטין שלו בשולי האתר ולצעוד רגלית לתוך השטח הבוצי המקיף את הבניינים. תכירו: שריקי. עודד שריקי.

את הסינים, אגב, המראה של המכונית הנוצצת כבר לא מרגש, או לפחות לא ממש. "הם כבר התרגלו לראות אותי מגיע עם חלק מהמכוניות שלי לאתרים", מסביר שריקי בראיון לשמעון איפרגן מ'מאקו'. "יותר חשוב להם שאכפת לי מהם. אני אוהב אותם מאוד ומשלם להם שכר הוגן. הם כמו הילדים שלי, אני דואג לכל מחסורם, מכיר כל אחד ואחד מהם בשמו וכמה ילדים יש לו ומה מצבה הכלכלי של משפחתו. אותם דברים גם לגבי העובדים שלי, תושבי נתיבות. כולנו משפחה אחת חמה וגדולה".

את האהבה הזאת אפשר לראות גם בשטח: אחד ממנהלי העבודה הסיניים, שמבחין בשריקי צועד לעבר אתר הבנייה, מחבק אותו ונותן לו טפיחה על השכם. "עודד בן אדם טוב. לב גדול. אני והפועלים אוהבים אותו מאוד".

תופעה יוצאת דופן

עודד שריקי הוא תופעה יוצא דופן בנתיבות בפרט ובישראל בכלל. הוא גר בווילה מפוארת ששוויה מוערך בכ-20 מיליון שקל, ומחזיק בידו את צי המכוניות היקרות ביותר בארץ. מלבד לאסטון מרטין הוא גם מחזיק בבעלותו פרארי 458 ורולס רויס, כך שבכל פעם שהוא יוצא מביתו בשכונת 'החורש' היוקרתית שבנתיבות למשרדי החברה שבבעלותו ('ארזי הנגב'), ניצבת בפניו דילמה לא פשוטה - על איזה סמל סטטוס הוא ינהג הפעם.

אם הייתם פוגשים את שריקי ללא המכוניות או הווילה ברקע, לא בטוח שהייתם מנחשים שמדובר במיליונר. הוא מסתובב באזור התעשייה בעיר נטול חליפה נוצצת, חולצה מכופתרת או נעליים יוקרתיות. הוא מתנהג בעממיות, מתלבש הכי פשוט שבעולם, מסתפק במכנסי ג'ינס, חולצת טריקו ונעלי ספורט שחורות. למרות עושרו, הוא לא מרגיש על גג העולם ועם פועלי הבניין הסינים שלו הוא מדבר בגובה העיניים. לא תמצאו אצלו סטראוטיפים של עושר. הוא מקרין טונות של סימפטיה וחביבות. המילה עושר היא מחוץ ללקסיקון שלו. "אני אוהב את כל המכוניות שלי אבל יש לי חיבה מיוחדת לאסטון מרטין", הוא אומר. "יש בה משהו מיוחד. בסגנון. בנסיעה. אבל לא משנה באיזו מכונית אני נוהג אני תמיד אשאר אותו עודד שריקי. אני לא שוכח מאיפה באתי".

מאז שהיה ילד, שריקי שם לעצמו מטרות לנגד עיניו – ועבד כדי להשיג אותן. כשהיה בן 13 הוא החליט לנטוש את מערכת החינוך, לקח דלי צבע והתחיל לסייד ולצבוע בתים ברחבי העיר. הוא חסך שקל לשקל עד שבגיל 17 הצליח להגשים את הפנטזיה שלו וקנה מכונית ב.מ.וו 318 בסכום של 48 אלף שקל. מאז יש לו תחביב יקר מאוד: לרכוש את המכוניות הכי יקרות בעולם.

"כל אלה שלמדו באוניברסיטאות עובדים היום בחברה שלי. אפילו המורים ומנהלי בתי הספר שלימדו אותי קנו דירות בפרויקטים שלי", אומר שריקי. "בגיל 13 עבדתי בשלוש עבודות: צביעת בתים, במאפיה וצילום אירועים בלילות. עבדתי כמו חמור מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. אני לא נולדתי עם כפית של כסף. לא היה לי את הלוקסוס שיש לאחרים לשבת בבית ולקבל כסף מההורים. אני טיפוס שמאמין בעבודה קשה, בלי קיצורי דרך, לא רציתי לחיות על חשבון ההורים. מאז שהייתי קטן הייתה לי אהבה ממבט ראשון למכוניות ושלוש שנים לקח לי לעבוד קשה כדי לקנות את הב.מ.וו 318, שבמושגים של אז נחשבה למכונית מפוארת. מאז אני קונה כל מכונית שאני אוהב. זה הובי יקר אבל ברוך השם אני לא חייב לאף אחד כלום חוץ מאשר לבורא עולם, שהוא זה ששומר ומגן עליי ובזכותו אני מצליח".

איציק ג'רבי, תושב נתיבות וחבר ילדות שהכיר היטב את שריקי מפרגן לו בגדול: "אנשים מהסוג שלו צריך להעריך אותם ולפרגן להם שהצליחו בזכות עצמם ולא בזכות תמיכת הורים או משפחה. הוא השיג הכול בעשר אצבעות ובכסף שלו מותר לו לעשות הכול. הוא לא חייב לאף אחד דין וחשבון. חוץ מזה הוא סטנדאפיסט ומצחיקן ברמות על שיכול להפיל כל אחד לרצפה".

איש של עבודה

שריקי (40), אב לארבעה ילדים, נולד במושב תדהר. אביו יוסי היה פעיל שנים רבות בהסתדרות העובדים, איש מפלגת העבודה, ששימש גם כמנהל משרד ראש הממשלה במחוז הדרום בתקופת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה. אמו היא עקרת בית, ויחד הם החליטו לעבור מהמושב לעיר הגדולה נתיבות. בניגוד לאביו, הוא מתרחק מפוליטיקה כמו מאש: "אני ופוליטיקה זה לא סיפור אהבה. זה לא מעניין אותי, לא מדבר אליי. אני איש של עבודה ובנייה", הוא מסביר.

במקביל לשירותו הצבאי הוא שדרג את עצמו לקבלן שיפוצים וצבע – ביום שירת בבסיס צבאי קרוב לבית ובשעות הערב והלילה שיפץ וצבא בתים. "מה שאנשים אהבו אצלי שהייתי עושה עבודה איכותית בזמן מהיר והשם שלי עבר מפה לאוזן בנתיבות ובמושבים", הוא משחזר כשהוא יושב שקוע בתוך הכורסא במשרדו. "הייתי עובד עד שעה שתיים בלילה, בחמש כבר על מדים והולך לבסיס. הבנתי שיש לי מטרה בחיים להקים חברת בנייה אז קרעתי את התחת, ירקתי דם. גם אז כמו היום אני סומך רק עצמי. אוהבים אותי כי אני בלי פוזות, מדבר בגובה העיניים לאנשים. לא מתנשא עליהם. אני מעסיק הרבה חברי ילדות אצלי בחברה, לא שוכח מאיפה באתי. עשיר, עושר? לא מדבר על זה בכלל. לא מעניין אותי. אני כל הזמן עובד, לפעמים גם 20 שעות ביממה, היום שלי מתחיל באתרי בנייה ומסתיים באתרי בנייה".

את הבית הראשון שלו קנה אחרי שסיים את השירות הצבאי. בית שלושה חדרים בבניין ישן, ששיפץ ושדרג אותו ליוקרתי. בגיל 30 התחתן עם חברתו זוהרית שמשמשת כיום כמנכ"לית בחברה, אותה הוא מגדיר כאור שבחייו. "אני לא עושה שום צעד בלי זוהרית. סומך עליה בעיניים עצומות. אין נשים כאלה בעולם. לא תמצא. היא אחת בדור. היא תומכת בי, עזר כנגדי".

לאחר מכן עבד כקבלן משנה עבור קבלנים גדולים בדרום הארץ, ולאחר שצבר ניסיון וידע רב החליט להקים בשנת 2002 חברת יזמות. המזל האיר לו כאשר חברת התרופות 'דקסון' שבבעלותו של דן אורן פנתה אליו להקים עבורה מבנים בעיר יוקנעם, אור עקיבא וירושלים.

"אני אדם ממוקד מטרה. הפרויקטים שעשיתי בדקסון היו מקפצה גדולה בשבילי, תקתקנו אותם בעבודה קשה של 24 ביממה, עבדנו שם במשמרות כדי לסיים את העבודה הרבה לפני הזמן. הם אלה שעזרו לי להתקדם ולבצע מהלך נועז של רכישת קרקעות פרטיות ברחבי העיר באר שבע ונתיבות במחיר זול מאוד. המוטו שלי זה לבנות מהר ובאיכות טובה לשביעות הדיירים. פשוט ניצלתי הזדמנות טובה. המטרה שלי הייתה לקנות בזול וגם למכור דירות במחירים שפויים כך שכולם ירוויחו, גם הדיירים וגם החברה שלי", נזכר שריקי. "אני אוהב לכוון גבוה, רק מי שמעז מנצח. אני לא מאמין בעין הרע. אומרים שמי שלא מאמין בעין הרע היא לא נדבקת בו".

החברה שלו הלכה וצמחה בקצב מדהים וכיום היא נחשבת לאחת החברות הגדולות בדרום הארץ. באחרונה, החליט לבנות 450 יחידות דיור בערד ובמקביל פרויקט וילות כולל בריכה בישוב 'אשכולות'. "אף אחד לא בונה בערד. החלטתי להרים את הכפפה והביקושים ברוך השם גדולים מאוד. זו עיר שלא בנו שם בניינים במשך שנים רבות. אני שמח לפתח את העיר", הוא אומר בגאווה.

מכונית לכל מצב רוח

במהלך השנים צי המכוניות המפוארות של שריקי צבר תאוצה והפך לאחד האוספים היקרים בישראל. אם הוא מוכר לכם, זה כנראה כי ראיתם אותו בעיתונים לאחר שרכש את ה'פרארי 458' האדומה, שעליה חרוט שמו באותיות זהב. תג מחיר: 2.5 מיליון שקל.

"את האמת זה הביא לי בום אחד גדול. פתאום כולם ידענו מי אני, החברה ואני הפכנו למפורסמים במדינה. לא רציתי את זה אבל זה עשה לנו פרסום אדיר. לא חשבתי שיהיה כזה טירוף. כולם רדפו אחריי להתראיין ועד היום הזה זה ככה, לא נותנים לי מנוחה. שונא ראיונות, זו מדינה אוכלת יושביה, תמיד יש אנשים שיחפשו להגיד עליך דברים רעים או לטקבק טוקבקים מרושעים, אבל למדתי להתמודד גם עם זה. אני תמיד עם יד על הדופק ועם הרגליים חזק חזק בקרקע".

באחרונה צירף גם רולס רויס חדשה בתג מחיר של כשני מיליון שקל, הראשונה מסוגה בישראל. "בפרארי אני נוהג לפעמים בערבים ובסופי שבוע ולא בכבישים משובשים ולא בשטח. היא לא מתאימה לתנאים כאלה. אוהב אותה מאוד, נוחה, מפנקת. עם הרולס רויס אני לפעמים נוסע מחוץ לעיר. נכון שכולם מסתכלים עליה, אבל בנתיבות כבר התרגלו זה לא חדש להם. במרכז אנשים סקרנים לראות מי הנהג. פה התרגלו. אני נוהג בכל מכונית בהתאם למזג האוויר והמצב רוח שלי", הוא אומר בחיוך.

בווילה רחבת הידיים שלו הוא בנה מרתף מיוחד המשתרע על פני כ-600 מטר שבתוכו הוא מאחסן את המכוניות שלו כדי לשמור עליהן מכל משמר ובטח מפגעי מזג האוויר. תוכלו למצוא שם קאדליק קבריולט, רולס רויס ישנה וחדשה, פרארי, דגם ישן של פרארי, פורשה פאנמרה, אסטון מרטין, לינקולן, ג'יפ רנגלר חדש, גי'פ ב.מ.וו X6, מרצדס, ומשהו בקטנה – ג'יפ סוזוקי. אפילו לכוכבי קולנוע מובילים בהוליווד אין צי כזה של מכוניות מפוארות.

-איך מתחזקים את כל המכוניות היקרות הללו? אני עם מכונית אחת פושטית לא מסתדר.
שריקי מחייך: "כמו שאני מתחזק את הבניינים שלי. דואג לכל הטיפולים התקופתיים, לטסטים, לכל דבר. יש אנשים שעוזרים לי בזה. מכיר כל חלק וחלק במכוניות. אני נוהג בהן לפי הצורך שלי ותלוי במרחק הנסיעה".

בקרוב: בית כנסת מפואר

הוא חובש כיפה, שומר שבת, מתפלל את כל התפילות (וגם בונה בית כנסת מפואר בשכונה שלו), מת על נתיבות ולא חושב בעולם לעזוב אותה. "יש ברכה על העיר הזו. יש בעיר הזו אנשים טובים. יש פה ראש עיר הכי טוב בארץ. העיר הזו זוכה לברכה ושגשוג כלכלי הרבה בזכות הבבא סאלי. יש רוחניות, שגשוג מטורף. אני יכול לגור בכל מקום בארץ אבל נתיבות זה בנשמה. העיר פה התפתחה בטירוף אפילו ביחס לישובים במרכז הארץ. יש לי פה הכול, לא חסר לי כלום", אומר שריקי כשהוא מביט במקביל בתוכניות הבנייה של הפרוייקט החדש.

הוא איש עסוק מאוד, קשה לתפוס אותו לשיחה. כל הזמן נכנסים ויוצאים מחדרו קבלנים, מהנדסים, מנהלי עבודה ואדריכלים. "אין לי זמן לנשום", הוא אומר. "כל הזמן בעבודה, חושב כמה צעדים קדימה, על פרויקט חדש. מזל שאלוהים הביא לנו את השבת, אני צובר המון אנרגיות כל השבת לקראת השבוע".

שריקי יודע גם לחלוק – לא פעם כשפונים אליו חברים או זוגות שרוצים להתחתן ומבקשים ממנו מכונית מפוארת לחתונה, הוא לא מהסס ומעמיד אותה לרשותם. "אלוהים נתן לי ברכה ואני חולק בה. אני אוהב לעזור לאנשים ולתרום. לא אספר לעולם למי אני תורם, זה ביני לבין אלוהים. אני לא מפרסם למי אני עוזר ונותן. כשזוג צעיר מבקש מכונית לחתונה אני דואג להם שיהיה להם שמח וכיף על הנשמה. אפילו נותן סיבוב לאנשים על המכוניות שלי".

ומה המכונית הבאה של שריקי? באחרונה פורסם שלמבורגיני תימכר לראשונה בישראל. כשאני שואל את שריקי האם הוא שם עין על הלמבורגיני החדשה שתג המחיר שלה כשני מיליון שקל, שריקי שומר על זכות השתיקה, מגניב רבע חיוך בקושי. "תעבור לשאלה הבאה", הוא אומר בארשת פנים רצינית שלא מסגירה את השאיפה העתידית שלו לצרף גם אותה לאוסף הפרטי שלו.