ד' שבט - הילולת בבא סאלי

לכבוד ההילולה של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל - ה'בבא סאלי', מגיש 'כדורי.נט' מקבץ סיפורי נפלאות מחייו של המקובל הגדול המעטר את 'שושלת אבוחצירא' המפוארת ● וגם: מה היתה דעתו על חבישת פאה, וכיצד נהגו בנותיו בענין זה?

רבים נושעו מברכותיו של בבא סאלי. רבים באו אליו, רבים התייעצו אתו, ואין ספור ברכות שבירך חוללו ניסים בקרב הארץ. אבל רק בודדים ומעטים זכו להכיר את אישיותו באמת. מעבר לסיפורי המופתים ומעשי הניסים, מסתתרת דמותו של אדוננו, חסידא קדישא ופרישא, שרוב פועלו ומעלותיו, הלוא הם טמונים וספונים מבלי להיוודע לרבים.

מעטים יודעים לתאר את גודל שקידתו בלימוד התורה, ועוד מעטים מאלו שיודעים להעריך באמת את גדולתו וידיעותיו בפרד"ס התורה. ננסה לחשוף קצת מזעיר אנפין של אדוננו הבבא סאלי זצוק"ל, מסיפורים אותם סיפר הרב א. בליקשטיין, ואולי נצליח לגלות פן נוסף באישיותו הכבירה של אדמו"ר, זכר צדיק וקדוש לברכה.

כידוע, מעל כתפיו של הבבא סאלי, ניצבת שושלת מעטירה של תלמידי חכמים וצדיקים, אשר במשך דורות שימשו כרבנים וכדיינים במרוקו. הסבא הגדול שלו, היהרבי יעקב, אמנם הוא לא זכה להכיר את רבי יעקב, שנפטר בשנת תר"מ (והבבא סאלי נולד בראש השנה של שנת תר"ן, עשר שנים אחר כך). אביו - רבי מסעוד - שהיה ממשיך דרכו של רבי יעקב, היה זה שחינך וגידל את הבבא סאלי. המשפחה לדורותיה התגוררה באיזור תפיללאת במרוקו, שהיה רחוק מאוד - גם ריחוק פיזי ממרכזי היישוב (כשמונה שעות בנסיעה ברכב מקזבלנקה, עיר הבירה), וגם ריחוק מהותי מההואי התרבותי המתחדש במרוקו. נופי ילדותו של הבבא סאלי הם החולות הנודדים של מדבר סהרה, ושם, בלב המדבר, זכתה המשפחה כולה לגדול בתורה וביראת שמים באופן שקשה לאנשים בדורנו להבין ולשער.

הבבא סאלי זכה לקבל מאת אביו, רבי מסעוד, את המסורות המשפחתיות בנגלה ובנסתר, עד שהפך להיות "דולה ומשקה" מתורת אבותיו. אחיו הגדול היה רבי דוד, ובקרב המשפחה לא היו קוראים לו בשמו, אלא מרוב פחד ויראה היו מכנים אותו "עטרת ראשנו". דוגמא למעלתו ולקדושתו של "עטרת ראשנו", מסופר שהסתגר עם חברותא במשך חמש שנים בבית אחד, שם זכה לקיים את עקרונות התשובה כפי שנכתב בספר "הקנה".

"עטרת ראשנו" היה מבוגר מהבבא סאלי בעשרים שנה, ולמרות זאת, הבבא סאלי היה אחד האנשים הבודדים עליהם היה סומך. מכיוון ש"עטרת ראשנו" היה נוהג להסתגר, לכן התפקיד מול בני הקהילה נעשה על ידי בבא סאלי ולמרות גילו הצעיר. מתוך כך, בגיל 18 כבר התמנה לשבת בבית דין ופסק בדיני תורה על פי ה'חושן משפט' ו'אבן העזר'.

הרבנית רחמה עליה השלום, היא הבת שלו הגדולה, סיפרה כמה פעמים על כמה מעשים הזכורים לה מימי ילדותה. לדבריה, פעם אחת בתור ילדה קטנה, פחות מגיל 10, נאמר לה שאביה נסע. מדי פעם נצרך היה הבבא סאלי לצאת לנסיעות ארוכות, ומפני שהיה אוסף כסף עבור הישיבה אותה ייסד סבו, רבי יעקב. לאחר שבועיים שלושה שלא היה בבית, סבתי מספרת שלא הרגישה טוב, ולכן קמה באמצע הלילה וחיפשה את אמא שלה. באותו הלילה היא מספרת שראתה את אמא שלה מחזיקה צלחת של אוכל ומעלה אותה למעלה לעליית הגג.

מעבר לדלת נתגלתה לה דמותו של אביה, אשר נשען כפוף באותה עליית גג צפופה ונמוכה. סבתי נבהלה ממראה אביה, אמנם הבבא סאלי פנה אליה וביקש שלא תגלה לאיש על דבר הימצאו. בטעות ובמקרה נתברר לה, כיצד אביה היה מסתגר בעליית הגג ימים ושבועות בצום ובתענית, ורק בשעות לילה מאוחרות, הייתה אשתו מעלה לו אוכל. כך היה סגור ימים ולילות בחדר קטן במקום בו אי אפשר לעמוד מלוא קומתו, כל היום יושב ועוסק בתורה בהתמדה בלתי נתפסת.

הבבא סאלי השתדל שלא למסור שיעורים ברבים. היה נזהר לא להגיד דברי תורה ולא להגיד בפני הרבים חידושים. גדולתו בתורה הייתה נסתרת. סיפר גיסו, רבי ניסים אמסלם שליט"א (יהודי קדוש מאוד בן תשעים ומשהו), שאפילו בראש השנה ויום כיפור, כשהיה צריך להגיד דרשה לפני תקיעת שופר, היה רק פותח ספר וקורא מתוכו. לא היה מבליט את ידיעותיו ולא היה מבליט את בקיאותו. אבל הידיעות שלו היו באמת גדולות ועצומות.

היה בקי בכל הש"ס ישר והפוך, ש"ס ופוסקים, רמב"ם, זוהר, הכל! ומי שזכה באמת לדעת מתורתו, היה החתן שלו חכם דוד יהודיוף עליו השלום, שהיה צמוד אליו ימים ולילות. וכך הוא מספר, שמידי פעם כשהיו נכנסים אנשים אל הבבא סאלי, היה מצידו שומע כל חידושי התורה שהיו פורסים לפניו. פעם אחת נכנס אליו יהודי עם חידוש שמצא בתורת הנסתר. סידנא הבבא סאלי זיע"א הקשיב לדבריו, והנהן בראשו ואמר: "חזק וברוך", אחר כך קרא לחתן שלו בבקשה: "תוציא את 'ספר הכוונות' שלך", "תקרא", "תסתכל בשורה הזאת, זה לא סותר את כל מה שההוא אמר?"

"אז למה לא אמרת לו?" התפלא חתנו בתדהמה.

הבבא סאלי ענה: "למה שאפגע ביהודי? למה שאני אפגע ביהודי שרוצה להראות שהוא יודע?"

עוד בדבר הרגישות הגדולה שהפגין כלפי הסובבים אותו וכלפי שומעי לקחו: מספרים שבסביבות שנת תש"ך, היה איזה יהודי חשוב שבא מארצות הברית ועבר לארץ, והלך להתחבר עם חכמי פורת יוסף. אותו יהודי שאל מי הוא מגדולי הספרדים שיודע לעשות מופתים? אותו יהודי סיפר שיש לו בן ראש ישיבה בארצות הברית, שנשוי הרבה שנים ואין לו ילדים, ולכן הוא רוצה לקבל ברכה. שלחו אותו חכמי פורת יוסף אל הבבא סאלי בנתיבות.

הבבא סאלי טרח להיפגש עם אותו יהודי, והלה קרא בפני הבבא סאלי ארבעה דפים של חידושי תורה אותם חיבר בנו המשמש כראש ישיבה בחו"ל, וכל זאת כדי שהבבא סאלי יבין שמדובר בתלמיד חכם הזקוק לישועה ולפרי בטן.

לאחר שסיים לקרוא את כל החידושים של בנו, פנה הלה אל הבבא סאלי ושאל מה דעתו על הנאמר. הבבא סאלי הפגין התפעלות רבה, וכמובן בירך שיזכה בנו לפרי בטן ולזרע של קיימא. אחרי שנפרד אותו יהודי מהבבא סאלי, קרא לחתן שלו, לחכם דוד יהודיוף, אמר לו תביא לי את הרמב"ם הזה, פתח לו, אמר לו תסתכל בפנים, הראה לו שתי מילים, אמר לו אתה רואה את השתי מילים האלה? זה פירכא על כל מה שהוא כתב. אמת? אמר לו נכון, זה כתוב בצורה מפורשת! אז למה הרב לא אמר לו? אמר לו הבבא סאלי: מה אני אגיד לו? הוא כל כך גאה שיש לו בן תלמיד חכם, מה זה יועיל? (וכמובן שאותו הבן תלמיד חכם, ראש הישיבה בחו"ל, זכה ממש בסמיכות לאותו הפרק להיפקד בזרע של קיימא).

סיפור חייו של הבבא סאלי אינו סיפור של גדלות "יש מאין" חלילה. הבבא סאלי לא נולד כך עם ידיעותיו הרבות בשבילי פרד"ס התורה.

הבבא סאלי הוא סיפור של עבודה בלתי פוסקת של התעלות מעלה מעלה אל תוך מחוזות הקדושה והפרישות. רק כך, צעד אחר צעד, זכה הבבא סאלי לקנות לעצמו ידיעות נרחבות בכל חדרי התורה ולהתקדש בקדושת התורה ע"י עמל ויגיעה עצומים. היה נסגר ימים ולילות, לא היה בעבורו מושג של שינה.

אף מסופר במשפחה, שהבבא סאלי לא הייתה לו פיג'מה! לעלות על מיטה?! הוא מימיו לא עלה על מיטה! גם כשהיה בזקנותו (לפני שהיה ממש חולה בשנים האחרונות), היה יושב על כיסא, ומוריד את הראש לחצי שעה, ואחר כך היה ממשיך ללמוד, וככה זה היה בכל לילה ולילה. וגם כשהוא לא היה יכול לקרוא כשהיה לו בעיות בראייה, מישהו שהיה קורא לו, לא היה לו מושג של שינה.

ועוד מנהג מיוחד שהיה לבבא סאלי, בחורף הוא היה יושן בלי שמיכה, ובקיץ היה יושן עם שמיכה, אמרו לו, שראוי לנהוג הפוך - בחורף צריך שמיכה ובקיץ לא. הסביר הבבא סאלי: בקיץ אני צריך שמיכה כדי שיהיה לי חם וכך לא אוכל לישון הרבה, ובחורף אני צריך לישון בלי שמיכה כדי שיהיה לי קר ואני לא אוכל לישון הרבה!

הבבא סאלי הקפיד על חשאיות בכל הקשור לעבודות הכבירות שהיה מקבל על עצמו. הצומות, והפרישות שהיה עושה, זה הכל היה בענווה. בלי לדבר על זה, ובלי פרסומות. הבבא סאלי היה מייחל להשלים צומות לאורך ימים שלמים, אמנם, היה בוחר לשבור שרשרת של צומות על מנת לכבד חתן בהשתתפותו בסעודת שבע ברכות. שווה היה מבחינתו לשבור את הצום רק בשביל שלא ירגישו בעבודות המיוחדות שהיה עושה, ובפרט אם היה מדובר בכבוד הזולת. את הכל היה עושה בענווה.

הייתה ישיבה של חב"ד בצרפת, שם היה בבא סאלי מוצא את שלוות הנפש בנסיעותיו לחו"ל, ובפרט בשל היותה מרוחקת. וסיפרו, שפעם אחת כשהגיע לאותה ישיבה, בבא סאלי היה כבר בן שבעים וארבע, והגיע מנסיעה ארוכה ממרוקו לצרפת. עם הגעתו, מיד התמקם בחדרו הקבוע שהיו מכינים לו מראש. מתוך סקרנות גדולה למעשיו ולפועלו של הצדיק, החליטו הבחורים להעמיד שומר לפי תור מול הדלת. אותם ה"שומרים" היו מסתכלים דרך חור המנעול במהלך הלילות בהם שהה הבבא סאלי בחדרו בישיבה.

המחזה שנגלה אליהם לא נמחק מזיכרונם, כיצד יהודי זקן בא בימים, נוטש את המיטה המוצעת ומניח מחצלת על רצפת החדר. על הרצפה היה מתיישב ללמוד מתורת הנסתר אחרי עשר שעות של נסיעה רצופה. הבבא סאלי היה אז בן שבעים וארבע, ולמרות טורח הדרך והנסיעה הארוכה למד תורה ביגיעה תוך מיעוט הנאות ובקדושה נוראה. במשך שבע שעות רצוף, משמונה בערב עד שלוש בבוקר.

בשלוש בבוקר עוד היה מדפדף ולומד, עד שלפנות בוקר הגיע לעמודים האחרונים, וראו כיצד מנשק הוא את הספר עם סיומו, ומכין עצמו לקראת טבילה במקווה. ה"שומר" התורן שעמד ליד החור של המנעול כבר התעייף ומדי פעם נרדם וביקש שיחליפו אותו. אותם ה"שומרים" סיפרו שלא ראו אותו מרים את העיניים מהספר, במשך שעות רצופות.

זה היה בבא סאלי, בגיל שבעים וארבע, אחרי עשר שעות נסיעה, יושב ולומד שבע שעות רצוף עד שגומר את הספר, ואז קם ו... "וייטער" הולכים למקוה להתכונן לתפילת שחרית.

פעם שאלו אותו מדוע כל כך מקפיד על תפילה בנץ? והשיב, כי אחרי מאה ועשרים שנה, בבית דין של מעלה, יתחילו את הדין מן הסעיפים הראשונים בשולחן ערוך, ובסעיפים הראשונים של השולחן ערוך מה כתוב? שיהיה הוא מעורר את השחר! אם על הסעיף הראשון ימצא שלא דייק ח"ו, אבוי איזה משפט כבר יהיה לו! וכן היה דורש את הפסוק: "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" [תהילים עב' ה'] - ירא שמים אמיתי מתעורר עם השמש. אמנם, מי שרוצה שיראת שמים שלו תחזיק לנצח נצחים, אזי צריך הוא לעורר עצמו "לפני ירח דור דורים", כלומר, אם הוא רוצה שיראת שמים שלו תחזיק "דור דורים" אז הוא צריך לקום כשהירח עוד נראה בשעות הלילה, ולא להמתין לזריחת השמש.

מתוקף צדקותו וקדושתו המיוחדת, אנחנו רואים, שכמות האנשים שמגיעים אל הציון ביום ההילולא, ובמשך כל השנה כולה, היא רבה מאוד. ועובדה זו מרשימה שהרי מדובר באחד מצדיקי הדור האחרון. וכבר יש מי שאמר שהציון של הבבא סאלי בנתיבות זה ה"מירון" של הדרום. במהלך השנה באים בין 200,000 ל-300,000 איש לציון בנתיבות כדי להשתטח ולבקש, כל אחד ואחד אם נשאל אותו מדוע מגיע, בודאי יספר על קשר מיוחד שהיה לו לצדיק בחיי חיותו או אחרי שנפטר.

אפילו אנשים שרחוקים מחיי תורה, או כאלו שאינם מדקדקים קלה כבחמורה, רואים לנכון להקשר עם הצדיק, ובזכות זיכרון אחד אותם הם נושאים משנים עברו. הבבא סאלי ידע מה לומר לכל יהודי, ובדיבורו היה מעורר את אותו ניצוץ פנימי המבקש להתגלות. כמה פעמים כשבאו אליו אנשים עם בעיות כאלו ואחרות, הבבא סאלי היה משיב: "אני בשמחה רבה רוצה לברך אותך, אבל השבת הקדושה אינה נותנת לי, אתה מוכן לשמור אותה? מה עם השבת?" כל אחד כשהיה בא לבקש ממנו ברכה, היה נדרש מצידו גם לחיזוק בעבודתו הרוחנית האישית ובזה היה תולה הבבא סאלי את הישועה.

כך, כל אחד היה מתחזק במפגש עם הצדיק, וכל אחד היה זוכה לעצה לפי שורש נשמתו, לפי מצבו ומקומו. שומעי לקחו הבאים להתברך מפיו היו מקבלים על עצמם להתחזק בשבת, בתפילין, בהלכות טהרת המשפחה, בדברים הבסיסיים. הבבא סאלי לא היה מדבר אתם על דקדוקי דברים, אלא בחכמה, כל אחד לפי מה שהוא.

לסיום, אכן ראוי להזכיר גם חלק ממופתיו של הצדיק. ידוע, שבכל סעודה בביתו של הבבא סאלי, לא יכול להיות שתעבור הסעודה מבלי שישתו עראק. הבבא סאלי לא היה מוזג כמה טיפות, אלא היה מוזג כוסות מלאים, לא רוב, אלא היה מוזג כוסות מלאים, והיה מחייב כל אחד ואחד מהמסובים לשתות את כל הכוס. וסיבה הייתה לדבר כדי שיזכו המסובים לשמחת מצווה. כלומר, משקה העראק היה אמצעי להפיח בקרב המסובים מידה של שמחה ופתיחות הלב.

סיפרו שני אנשים שנמצאו נוכחים בסעודה, שפעם אחת, הבבא סאלי מזג ומזג ומזג ונגמר העראק, ואז הוא כיסה את הבקבוק והמשיך למזוג, עוד שתים עשרה בקבוקים מרבע בקבוק.

ועוד מסופר שהיה הבבא סאלי נוסע בדרך והיה צריך מים לנטילת ידיים. ובאותה נסיעה היו בדרך בלב המדבר. אמר לנהגו שיעצור הרכב וילך חמישים מטר לצד ימין ושם ימצא מעיין ומשם יביא לו מים ליטול ידיים כדי להתפלל מנחה. וכך אכן היה.

הפאה והגיהנום

ישנו סיפור שנפוץ בציבור, ומקורו בספר 'סידנא בבא סאלי' שהוציא חתנו, הרב יהודיוף. ע"פ הסיפור, כינס רבי ישראל אבוחצירא את בנות המשפחה, ודרש בפניהן: "כל אשה הלובשת פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה בגיהנום". הסיפור התפרסם מאוד, והרתיע נשים רבות שרצו לחבוש פאה לראשן. האם הסיפור אמיתי?

מסתבר כי אף אחד לא פיקפק בסיפור, עד שהגיע הרב עזרן, שכתב את הספר "חן וכבוד", חקר את הנושא והזים את השמועה. מהתחקיר המיוחד שהוא ערך, עולה למרבה התדהמה כי מעשיה זו לא היתה ולא נבראה! אמנם הבבא סאלי לא עודד לבישת פאה, אך מאידך גם לא התנגד בכח או כפה על בנותיו שלא ללכת עם פאה. הנהגתו היתה להעלים עין, כיון שגדולי עולם התירו זאת.

הרב עזרן מציג בספרו את מכתבו של חתן הבבא סאלי, הגאון הרב ישר אדרעי שליט"א, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, שכתב:

"לכבוד הרה"ג ליאור עזרן שליט"א,
השלום והברכה.

אחרי דרישת שלומו הטוב, ע"פ בקשת כבודו הריני בזה להעלות על הכתב מה שידוע לי אודות התייחסותו של כבוד קדושת מורי וחמי הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, בענין לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכדלהלן.

מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית.

וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית.

ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה.

וידועה חיבתו הגדולה והמיוחדת לאדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, שהסביר את העדיפות שיש לפאה על מטפחת, לנשים הצעירות בימינו, שמצוי שאין מכסות את כל הראש במטפחת.

ומובן מאליו שישנן פאות שאינן צנועות, וכמו שיש מטפחות שאינן צנועות, ולא זה הנדון דידן.

החותם בברכה שתזכה להגדיל תורה ולהרבות שלום בעולם".

הוא מציג מכתב מחתן נוסף, המעיד גם הוא כי מעשה זה לא היה ולא נברא - כי גם בנותיו של בבא סאלי וגם אשתו אינן זוכרות מעשה שכזה, אשר לפי הנטען בסיפור, היה שם "כינוס של כל בנות המשפחה". ואדרבה, בנותיו נהגו ללבוש פאה בחייו. וכך כותב חתנו השני, הגאון הרב יהודה הראל שליט"א, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (סיפור חיי בבא סאלי):

"לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א,

במענה לפנייתך ולפניית רבים, הריני לגלות את הידוע לי באשר לדעתו של מו"ר חמי הקדוש והטהור הצדיק אדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בענין פאה נכרית.

ברצוני להדגיש בראש ובראשונה, שאני כותב את מה שהבנתי מהנהגתו בענין זה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, ואינני בא לפסוק הלכה.

ולפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן.

יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך. ולפיכך הבנתי שדעתו האישית היתה שכיסוי ראש עדיף מפאה נכרית, וכמו שרבים גדולים אחרים סברו כן, ושכך היה מנהג בנות עירו ומשפחתו, ועד היום זקנות המשפחה מכסות את ראשן בשני כיסויים, כך שלא נראית אף שערה משערות ראשן, כפי דעת הזוהר הקדוש, וברור שזו היתה אצלו עדיפות ראשונה.

אך הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו".

בהסכמתו של הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב הישוב שלומי, לספר "חן וכבוד", נאמר עוד:

"וכמה רבה זכותו של הרב הנ"ל, שהסיר את הלעז שהוציאו על הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שמשתמשים בו לבזות אלפים ורבבות הנוהגות כך, ופנה לחתנו הרה"ג הרב ישר אדרעי שליט"א, שהעיד עדות נאמנה: "מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית".

וכן העיד על אשת צדיק ובתו שהעידו שמעולם לא שמעו אותו מדבר נגד לבישת פאה נכרית, וכן העיד ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית במשך למעלה מעשר שנים, ומעולם לא דיבר נגד זה. ופעמים רבות הוכחתי שדברים רבים אומרים בשמו של הצדיק הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, ולא יעלה על הדעת שאמרם.

ובמיוחד שהרב אבוחצירא זצ"ל התייחס ביראת כבוד ובחרדת קודש אל מול המנורה הטהורה, הנר המערבי, הפוסק של יהדות מרוקו, מרן הגאון הצדיק הקדוש הרב שר שלום משאש זצ"ל, שלא רק שהתיר את הפאה הנכרית, אלא אף כתב:

"מצוה רבה לפרסם ההיתר" (שמש ומגן חלק ב', אה"ע סי' ט"ו).

ועמי בכתובים מעשה שיפורסם בעז"ה בעתו ובזמנו, כשהתגלעה מחלוקת בין הבבא סאלי, הגה"צ הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, לבין הגה"צ הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל, שניהם הגיעו למרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל לדין תורה שיכריע במחלוקת, וזאת עוד בצעירותו במרוקו".

יש לציין עוד כי אחיו הקדוש של בבא סאלי, הלא הוא הגאון הספרדי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, המובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), התיר לבישת פאה. לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.

ובנו, הגאון רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א, רבה של רמלה, בהסכמתו לספר "חן וכבוד", הכחיש גם הוא את המעשיה:

"מנהג אמותינו הקדושות בחו"ל היה לכסות את הראש במטפחת, והזקנות והמבוגרות הוסיפו עליה רדיד כאשר כל שערות הראש מכוסות כדבעי, לבל תיראה שערה אחת חוצה, רק הדור הצעיר קשה להם לכסות הראש באופן זה, ונהגו להקל בפאה נכרית. וטוב עשה האברך היקר הנ"ל שמצא מקורות וסמך למנהגם מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנחנו חיים, וכמו שכתב גם אאמו"ר זצוק"ל בתשובה שהובאה בספר זה...

מה שמפיצים בשם מור דודי סידנא בבא סאלי זיע"א, שכביכול יצא בדברים קשים נגד המתירים פאה, יכולנו להעיד בוודאות שמעולם לא אמר דברים אלו ח"ו, ואין זה דרכו כלל וכלל, ויש מבנות משפחתו שנהגו להקל בזה, וכפי שמעידים גם חתניו לוקחי בנותיו שיחיו... על כן בואו ונחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שעמל וטרח למצוא מקורות למנהג ישראל קדושים, והריני לברכו שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, וזכות אבוה"ק תעמוד לו בכל אשר יפנה אכי"ר".