מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מוסר במלחמה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע משה רבנו ביקש מפרעה לצאת ממצרים רק לשלושה ימים ● מדוע לא לומר את האמת בפירוש: הגיע זמן הגאולה, אנחנו עולים לארץ הקודש! ● פרשת בשלח
"ויוגד למלך מצרים, כי ברח העם" (יד, ה).
מבאר רש"י על "ויוגד" - מה נאמר למלך מצרים? "איקטורין (=מלשנים) שלח עימהם. וכיוון שהגיעו לשלושת ימים, שקבעו לילך ולשוב וראו, שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי, ובחמישי ובשישי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים".
למעשה, כל המהלך צריך ביאור. עם ישראל השתעבד למצרים רק בגלל גזרת הקב"ה בברית בין הבתרים - "ועבדום ועינו אותם". מוסרית, המצרים היו אמורים לכבד ולהוקיר את העם היהודי. במיוחד את בני יוסף. יוסף הצדיק הרי פתר לפרעה חלומות. ויותר מכך, ארגן מזון בשנות השובע, לפני אלפי שנים ללא מקררים, ללא כל אמצעים טכנולוגיים. לשמור כמויות עצומות של מזון למשך שנים, כמות עצומה, שהספיקה לכלכל מדינות שלמות במשך שנים הוא מבצע לוגיסטי רחב היקף. בזכות הארגון והסיעתא דשמיא של יוסף הצדיק, קופת מצרים העשירה, והעם המצרי, ובמיוחד פרעה, נהפכו להיות מעצמה כלכלית. כשאזלו הכסף והזהב של העמים, הם מכרו את טובי בניהם ובנותיהם למצרים לעבדים ולשפחות. בזכות אותם עבדים ושפחות כל האומות פחדו לריב עם מצרים, כי חיי הבנים והבנות שלהם היו בסכנה.
מול השפע האדיר, שבא למצרים בזכות המשנה למלך, הם לוקחים את היהודים והופכים אותם לעבדים, כולל צאצאיו של יוסף, ולא סתם עבדים אלא חושבים איך להציק, איך לפגוע, עד שמגיעים לגזרת שמד ממש: "כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו" (א, כב). מול הרשע הזה, אומר הקב"ה למשה רבנו: לך למלך מצרים ואמור לו: "ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו" (ג, יט).
מוסיף הקב"ה ואומר למשה בפסוק הבא: "ואני ידעתי, כי לא ייתן אתכם מלך מצריך להלוך". השאלה הגדולה היא - למה ללכת בדרך הזו של בקשה ללכת רק לשלושה ימים? למה לא לבוא ולומר את האמת?
כל השעבוד של האומה היהודית במצרים היה רק בגלל גזרת ה'. כמו שהנביא ירמיהו מכנה את גלות מצרים: "כור ההיתוך של האומה", כי מוסרית לא הגיעה למצרים לשעבד יהודים.
ואם לשעבד - לא להתאכזר, לא להרוג ילדים בני יומם. ועכשיו, כשהגיע זמן הגאולה, לכאורה למה לא לבוא ולומר לפרעה: רשע שכמותך, עם ישראל ייצא ממצרים. הרי באותה גזרה, שבה קיבלת מתנה- עם שיעבוד אותך, נאמר גם, שהעם ייצא לחירות, ודור רביעי ישוב לארץ הקודש. הרי בכל מקרה אמר ה', שפרעה לא ייתן, ורק מכות ה' ישכנעו אותו לגרש את העם.
אפשר לענות, שעל ידי הבקשה ללכת רק לשלושה ימים, ישראל יכלו לבקש בהשאלה כלי כסף וכלי זהב. הרי אם יוצאים לצמיתות, המצרי לא יסכים להשאיל.
אבל עדיין צריך ביאור - היד ה' תקצר?! וכי אין דרך נוספת לדאוג ל"אחרי כן ייצאו ברכוש גדול", שגם הובטח כבר בברית בין הבתרים לאברהם אבינו??
חשבתי אולי לומר, שהקב"ה בחר דווקא בדרך הזו, כדי ללמד אותנו איך להתנהג מול אויבים.
הכלל הראשון מול שונאים: "הבא להורגך - השכם להורגו!" ואם מותר להרוג, ברור, שמותר גם לשקר. נכון ופשוט, שלקב"ה יש הרבה דרכים, אבל אנחנו לומדים מכאן יסוד חשוב:
במצב של מלחמה, בזמן שהורגים ילדים יהודים, אין מוסר, אין יפי נפש. מובן, שאסור להרשות הלקאה עצמית, אך "עם גבר תמים תיתמם, עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל" (תהלים יח) - מול רשעים, מול רוצחים, צריך לנהוג בכל העוצמה, בכל הכוח, ומותר וצריך להשתמש בכל התחבולות. מצווה לעשות הכל כדי לנצח, למגר את האויב בצורה מוחלטת.
הניצחון המוחלט היה כאשר אותם אדונים, שרדו בעם ישראל במצרים, נמצאו מתים, כמו שכתוב: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" (יד, ל). מבאר רש"י : "שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל- כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו". רק כשהעבד משוכנע, שהאדון שלו מת ביחד עם הסוס, רק אז אפשר היה להשתחרר מפחד השעבוד, רק בעת שרואים את הפרש המצרי מת, והעבד לוקח ממנו את כספו, את זהבו ואת האבנים הטובות. לכן כתוב: "וייסע משה את ישראל מים סוף", היה צריך להסיע אותם משם, כי גדולה הייתה ביזת הים מביזת מצרים.
כל זמן, שהיה צבא מצרי חזק באזור, ישראל היו בסכנה, בפחד, בחשש.
הלקח לזמנים שלנו, מול הרשע של אויבי ישראל מדרום ומצפון - מותר לעשות הכל כדי לנצחם!
אם היום היינו נוהגים כמו התורה הקדושה, ולא מרחמים על אכזרים, הרבה דם יהודי היה נחסך.
הקב"ה בכוונה שולח את משה רבנו לומר רק שלושה ימים, כדי שהמצרים יסכימו להשאיל, והחשוב ביותר - שהם ישתכנעו לרדוף אחרי ישראל ולטבוע בים, וישראל ייקחו את השלל מהמצרים המתים.
אם כן, הדרך לבקש רק שלושה ימים - מותרת, כי "מגיע להם", מפני שהם לא היו מוסריים מהרגע הראשון. הם נלחמו בישראל והתעללו בעם, שהיו אמורים להכיר לו טובה.