שנתיים לפטירת הרבי מסדיגורה

מאז הלך לעולמו האדמו"ר בעל 'עקבי אבירים' מסדיגורה זצ"ל, שכיהן גם כראש הישיבה של החסידות, חלפו כבר שנתיים ● ראיון עם תלמידיו המספרים על העמקות בלימוד, שיעוריו הייחודיים והשיחות בחסידות שמסר ● ויש גם 'מופתים' לרוב: רפואת רגליים ועיניים, תינוק שהחל לזחול וזוג שנפקד בפרי בטן

 

שנתיים חלפו מאז ירד האבל על עדת חסידות רוז'ין סאדיגורה המפוארת, עם הסתלקותו הכואבת של האדמו"ר בעל ה'עקבי אבירים' מסאדיגורה זצ"ל, שהיה עובד ה' מנעוריו בקדושה ובטהרה, והשפיע מהודו, צדקתו, קדושתו ותפילותיו. בשבת הקרובה יציינו בחסידות את יום הסתלקותו ב'שבת התאחדות' במחיצת בנו יחידו ממשיך דרכו - האדמו"ר מסאדיגורה.

לרגל יום השנה השני יצא כתב 'בחדרי חרדים' ושוחח עם החסידים-תלמידים שהיו קשורים לאדמו"ר כמו בן לאביו, והוא כמים פנים אל הפנים החזיר להם בכפליים.

"לבוא ולספר אודות גדלותו של הרבי זי"ע, היא מן המלאכות הקשות ביותר שבמקדש", אומר לנו אחד החסידים, "כמעט מן הנמנע הדבר, משום שהיה מושלם ומיוחד מנעוריו ועד אחרית ימיו בכל ג' עמודי העולם, בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים. כידוע היה עמל בתורה כל ימיו באופן שאין לו אח ורע, לצד זאת היה ידוע בעבודת התפילה והיה מעתיר עבור ישועתן של ישראל שעות ארוכות בכל יום.

"בנוסף התייחד הרבי בעמוד השלישי והוא גמילות חסדים, באהבת ישראל העזה שהייתה בו, כל שנותיו היה כאב רחום וכרועה נאמן, הנושא את משא הציבור על כתפיו במסירות נפש, כולם ידעו שבמחיצתו ניתן למצוא עזרה ונוחם לצרתם בבחינת עמו אנכי בצרה, בכל אחד מג' העמודים ניתן להרחיב ולספר ימים ולילות אין קץ ועדיין לא ניגע בקצה גדלותו, א"כ ברור הוא שבשיחה אחת לא נמצה את תוקף גדלותו ועבודתו בקודש", מסכם החסיד.

בראשות הישיבה

"בזמנים בהם עמד בראשות הישיבה, ואחר כך בכל שנות הנהגתו הרמה. הרושם העז שהותיר הרבי בקרבינו ונחרת בזכרוננו לא ימוש ממנו לעולם, וכל אימת שהננו נזכרים מדמותו הרי שלבנו נרגש בקרבנו על הזכות שהיתה לנו להיות קרוב לאותו צדיק וקדוש".

"תקופה זוהרת ומיוחדת הזכורה לטוב לתלמידי הישיבה מתקופה זו בה כיהן הרבי זי"ע כראש הישיבה, כשאדמו"רי בית רוזין ביקשו מהרבי זי"ע שהתגורר אז בארה"ב שיעלה לארץ וינהיג את הישיבה. הרבי ראה בזה שליחות מיוחדת בכדי להקים מחדש את חסידות רוז'ין סאדיגורה לאחר החורבן הנורא שעברה בשואה הנוראה. בשנת תשל"ב, לאחר שבתו הבכירה באה בברית הנישואין עם חתנו הרה"ח ר' שמואל זנוויל שארף - עלה להתגורר בארץ הקודש, כאן כיהן כראש הישיבה והיה מנהיגה הרוחני והגשמי של הישיבה הק'.

"כאן הזריח על תלמידי הישיבה בטיפוח וגידל כל בחור ובחור בנפרד, תוך זמן קצר מצאו עצמם התלמידים בעומקה של הלכה, שקלא וטריא בעומק סוגיות הש"ס, בשיעורים הכללים שהיה מוסר".

התלמידים מספרים בערגה ובהתרפקות על זיכרון הימים הטובים בהם היו שומעים מהראש ישיבה הרבי זי"ע את השיעור הכללי בסוגיא הנלמדת בכל יום שלישי, כשהרבי מונח ראשו ורובו בעומק הסוגיא, מרצה ומוכיח, מצדד לכאן ולכאן, ושמח בתורה כנתינתה מסיני, והיה שוזר בשיעוריו את כל מראי המקומות בש"ס בהן נידון נושא סוגיא זאת ומבאר את השיטות אחת לאחת.

"תמיד היה מעורר שלימוד תורה צריך להיות בהתלהבות, בשמחה ובקול. בימי רביעי היה מוסר שיחות בחסידות, כשהיה שוזר מדברי רבותיו תלמידי הבעש"ט ואדמו"רי בית רוז'ין, בכל שבוע בנושא אחר, אמונה, בטחון, ענוה, ביטול היש, חסידות, מידות ועוד.

"שנות שובע אלו נשארו לתלמידיו ולמשפחותיהם חרוטים על לוח ליבם כל הימים. השיעורים של הרבי, השיחות של הרבי, הבחינות אצל הרבי, התפילות עם הרבי, ולא ימוש מזכרם טעמם הטוב כל הימים".

גם לאחר שהתמנה לאדמו"ר, הייתה הישיבה הקדושה משאת נפשו, והיה עוקב אחר כל פרט ופרט בישיבה הק', ומתעניין בכל תלמיד ותלמיד. וכפי שהתבטא בלשונו על הקשר האמיץ שלו עם הישיבה 'והיה עיני וליבי שם כל הימים'. "תמיד כשהייתי נכנס לרבי", מספר בוגר הישיבה משנים עברו, "הוא היה שואל ומתעניין על הנלמד בעיון ובבקיאות, בהלכה ובחסידות, והיה עוקב אחר ההתקדמות של כל תלמיד".

מופתים על כל צעד ושעל

פעם אחת הגיע יהודי לרבי לקבל ברכה עבור בנו שכבר הגיע לגיל אחד עשר חודשים אך עדיין לא החל לזחול. הורה לו הרבי זיע"א לקחת טלית קטן ולהניחה מתחת כר התינוק, אך הוסיף שיזהר לקשור את חוטי הציצית כדי שח"ו לא יגרם נזק לתינוק. והנה למחרת, רעייתו - שלא ידעה מהוראתו של הרבי - קוראת לו ומספרת לו - הנה התחיל התינוק לזחול...

יהודי שהיה לו משפט מול מוסד גדול מסוים על סכום כסף נכבד, בא לרבנו זיע"א ובקשתו בפיו שיברכו רבנו בהצלחה במשפט. בירכו הרבי זיע"א בהפטירו שלא ישלם להם אפילו אגורה אחת!

כשהגיע המשפט, התקיים הדיון ויצא הלה חייב בפסיקה. עברה תקופה בה עדיין לא שילם להם כלום. בהיותו סמוך ובטוח בברכתו של הרבי. כמובן שבינתיים צבר הסכום ריבית והצמדה.. והנה באחד הימים הוא מקבל מכתב מאותו מוסד, שהם מבטלים את כל החוב כולל הרביות שהצטברו, רק מבקשים שיחתום שלא יתבע אותם יותר. ויהי לפלא.

כששהה בארה"ב נכנסו אליו זוג שלא זכו להתברך בפרי בטן, רבנו התחיל כדרכו להציע להם ללכת לרופא פלוני וכו', אך הם לא הבינו מה רבנו זיע"א אומר, ראה רבנו שהם לא מבינים, אמר להם הרבי: "טוב, שיהיו לכם ילדים". וכך הווה...

כשאחד נכנס לרבנו זיע"א והזכיר בפניו ששלשה דודים שלו נפטרו בגיל צעיר, ביקש ממנו רבנו לבדוק המזוזות בבית הסבתא. לתדהמתו לאחר הבדיקה נמצאו בעיות בשלושה מזוזות.

מספר אחד, כי נכנס פעם לרבנו זיע"א בכוונתו לבקש ברכה לקראת ניתוח לבנו. הוא הגיש את הקוויטל כנהוג, אך עוד לפני שהתחיל לומר דבריו, לקח הרבי זיע"א בידיו עט וסימן על שם בנו בעבורו הגיע לבקש את ברכתו, ושאל לשלומו...

"תסתכל על נרות חנוכה שלי"

אחד עמד לסגור שידוך לבנו, ונכנס לרבי עם קויטעל בו רשומים השמות, רבינו עיין בקויטעל דקות ארוכות ומיאן לברך, היה זה לפלא, שכן תמיד נהג לברך מלא חופניים, מה עוד שכבר ביקש מספר פעמים שנזמין אותו לשמחת האירוסין כשתהיה בשעטומ"צ, כי ברצונו ליטול חלק בשמחה.

כשיצא סיפר לבני ביתו, בהוסיפו שאינו רגוע כיוון שהרבי לא האציל את ברכתו לשידוך, תוך כדי דיבור נזכר שטעה בכתיבת השמות, מיד התקשר לגבאי ומסר את השמות המדויקים כדי שיכניסם לרבינו. כשראה הרבי את הקויטעל חייך ובירך את הזוג מכל הלב, ואף השתתף בנישואיהם זמן קצר לפני הסתלקותו.

פעם אמר לאחד מאנ"ש שבא לבקש את ברכתו לכאב עיניים, "תבוא בחנוכה תסתכל על הנרות שלי, וכך תבריא".

אחד החסידים מספר שהיו לו פעם בעיות ברגליו, והיה צריך לעבור ניתוח שפחד מאוד מתוצאותיו. החסיד התקשר לרבנו, תינה בפניו את כאבו וביקש ברכתו. אמר לו הרבי: "אתה אף פעם לא הלכת למקום שלא צריך ללכת, א"כ השי"ת יעזור שתצליח, ועוד תהיה אצלי בימים הנוראים".

וכך היה. הניתוח עבר בשלום, ואחר כמה שנים בא לארץ ישראל לרבי בתל אביב ליום הכיפורים, ובתפילת שחרית ביקש הרבי זיע"א שיתפלל לפני העמוד בפסוקי דזמרה...

אברהם בן דוד | כדורינט18/01/2015 10:35
חזרה
עבור לתוכן העמוד