רעיון לחג החֲנֻכָּה

"כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם מִתּוֹרָתָךְ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ" ● מה הייתה הסכנה הגדולה בתרבות יון, שהוציאה את המכבים למלחמה? ● למה בחר הקב"ה לשבור את חוקי הטבע, ולעשות את נס פַךְ הַשֶּׁמֶן? ● הרב אהרן זאב שצמן מגיש: רעיון לחג החֲנֻכָּה

"לְהשַׁכִּיחָם מִתּוֹרָתָךְ". היוונים לא רצו להשמיד את עם ישראל, אלא רצו לתת להם תרבות חדשה, לתת להם להמשיך ולהישאר יהודים, רק לא יהודים קדושים ומובדלים, אלא יהודים טמאים, שעובדים גם את אלוקי ישראל, וגם את אלילי יון.

בכל עת שכבשו היוונים טריטוריה חדשה, הקפידו שלא לבטל את הפולחן המקומי, ולא להרוס את המקדשות, כדי שלא ליצור התמרמרות ומרידה, אלא אימצו את האלילות המקומית, ובתמורה הכניסו גם את אליליהם ותרבותם לפולחן המקומי. רוב העמים הנכבשים קיבלו גישה זו בהסכמה, ושמחו לקבל לחייהם את תרבות יון "הנאורה", אולם בעם ישראל עניין זה נחשב היה לעבודה זרה, ועל כן לא היה אפשרי בשורשו.

"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר פרק כג). היוונים לא רצו לראות בממלכתם עם קדוש, שיהיה נבדל ומיוחד. הם רצו גלובליזציה, שכל העמים יאמצו לעצמם את תרבות יון, ויקיימו את אורך חייהם על פיה. פחדם הגדול ביותר של היוונים, היה, שיתכן ויש ממשות בחוכמת ישראל, יתכן ובפסגת החוכמה והמדע, כשיטפסו במעלה הר הידע האנושי, ויגיעו אל הפסגה – ימצאו שם יהודי עם דף גמרה, שהקדים אותם בחוכמתו וידיעותיו.

הקדושה היהודית, מנהגיהם הרוחניים, וההיבדלות שלהם משאר העמים, הטרידה את היוונים מאוד, ואת התחרות הזו לא יכלו לקבל. היוונים לא הכירו בעולם הרוחני הקדוש של עם ישראל, הם היו חסידי תרבות הגוף, החומר והטבע – ורצו להכריח גם את היהודים להיכנע, ולקבל עליהם את חיי החומר והתאווה.

לרבים מישראל, ובמיוחד לאליטה המבוססת, היה קשה לעמוד בפיתוי שהציעו היוונים – תאטראות, מדע, ספורט, פילוסופיה, חיי הוללות ללא גבולות, חיים לכאורה "נאורים", ללא חוקים וללא מצוות התורה. יהודים רבים שראו את היוונים כה מוצלחים בכיבושיהם, ובתרבותם, נכנעו, ועזבו את דרך הקדושה של התורה והמצוות.

מחשבתם של המתייוונים הייתה, שעדיף להיכנע לתאוות "חיי הזהר" היווניים, מאשר למות על קידוש השם. את הגזירות על עם ישראל יזמו דווקא היהודים המתייוונים (הרפורמים של אותה התקופה), אלו ששאפו לשלוט בירושלים. מטרתם הייתה להכניס ביהדות שינויים, להתאים את היהדות לרוח הזמן, לחיי יון "המתקדמים", ולכן חיפשו דרכים לפגוע בשאר היהודים שומרי המצוות, שהתנגדו לרפורמות שהנהיגו.

היהודים המתייוונים הצליחו לשכנע את אנטיוכוס הרביעי לבוא לעזרתם, ובשנת 167 לפנה"ס הטיל על היהודים גזירות דת קשות, נאסר על היהודים לקיים את מצוות הדת היהודית, והיה עליהם לקבל בכפיה את אורח החיים ההלניסטי:

"וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה, ללכת אחרי חוקים נכרים לארץ. למנוע עולות וזבח ונסך מן המקדש, ולחלל שבתות וחגים, ולטמא מקדש וקדושים, לבנות במות והיכלות ופסילים, ולהקריב חזירים ובהמות טמאות, ולהניח את בניהם בלתי נימולים, ולשקץ את נפשותיהם בכל טמא ופגול, לשכוח את התורה והחליף כל החוקים - ואשר לא יעשה דבר המלך ימות". (ספר מכבים א' א', מ"ד)

קיום המצוות נאסר, ובמיוחד נאסרו ברית המילה ושמירת השבת, קידוש החודש, ואף נכפתה על היהודים אכילת בשר חזיר. מכאן שנפגעה זכותם של התושבים היהודים לחיות לפי דיני אבותיהם. הפולחן הדתי בבית המקדש בוטל, ותחתיו הונהג פולחן אלילי פגאני.

כדי לשבור את רוחם של היהודים, הכריחו אותם היוונים לכתוב על הקרן השור "אין לנו חלק באלוקי ישראל". היה זה למעשה הפרסום הראשון בשיטת "הסטיקר". בכך רצו היוונים שתהיה האמרה הזו לנגד עניו של כל יהודי בעת שיחרוש את שדהו, ילך אחר השור, ויראה את קרניו, וכן שיראו אותה תינוקות ישראל, בעת שיינקו חלב מקרן השור (ששמשה כבקבוק ההנקה באותם הימים).

כמו כן, קבעו היוונים שבכל ערי היהודים יוצבו צלמים של עבודה זרה, לידם הועמד חייל יווני, והיה מכריח יהודים להקריב לצלם חזיר. יהודים רבים העדיפו למות על קידוש השם, ושלא לעבור על איסור עבודה זרה. בגמרא מסופר על מתייוונת אחת בשם "מרים בת בילגה": "מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים.

כשנכנסו יוונים להיכל (לבית המקדש), הייתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה: לוקוס לוקוס (זאב, זאב), עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת צרתם" (סוכה, נו, ב). מרים זו נכנסה עם סנדליה לשטח הקדוש של בית המקדש, הורידה סנדל וחבטה במזבח כשכינתה אותו זאב, זאב – התריסה כלפי הקב"ה, שכביכול מזבחו טורף כבשים כמו זאב, והוא רק לוקח את ממונם של ישראל, ואינו מושיע אותם מידי היוונים.

"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה, אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים פרק לא). התורה מלמדת, כי כאשר עם ישראל מקלקל, ומרחיק עצמו מדרך האמת והמצוות, אז מסתיר הקב"ה פניו, וכביכול מסיר את השגחתו מהם - נותן לבניו להתמודד לבדם אל מול שונאיהם.

לצערנו, כך קרה פעמים רבות מדי בהיסטוריה היהודית - תמיד בתחילה חשו היהודים טוב, לכאורה, בחיי הזוהר והקלקול של שכניהם הגויים, תוך שהתרחקו מדת ישראל ומחיי הקדושה. אולם עד מהרה הפכו הגויים פניהם, והחלו לבוא צרות על ישראל:

כך היה במצרים, שתחילה חיו בני ישראל בשפע, ולאחר שהלכו בדרכי המצרים - הגיע השעבוד.

כך היה בארץ ישראל, כשעבדו עבודה זרה כנענית, והגיעו עמים שונים והרעו לישראל (פלישתים, ארם, מצרים, אשור...), ולבסוף הגיע גם נבוכדנצר, מלך בבל, והחריב את בית המקדש.

כך היה בפרס, כשנהנו מהמשתה של המלך אחשוורוש, ולאחר מכן גזר עליהם המן הרשע השמד.

כך היה לאורך ההיסטוריה כולה, ועד לזמננו, כשהגיעה תקופת ההשכלה, ורבים בישראל קראו להיות רפורמים, לתקן את היהדות שכביכול מיושנת, להיות "נאורים" להיטמע בגויים, ראו בברלין תחליף לירושלים – ולבסוף הגיע הצורר הנאצי במטרה להשמיד סופית את עם ישראל (חילונים ודתיים כאחד).

"אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם" (דברים פרק לב). כאשר גובר היצר הרע על ישראל, והם נכנעים לחיי ההוללות של הגויים סביבם, אז מסתיר הקב"ה פניו מהם, ומאפשר לשונאיהם לעשות בישראל כרצונם, וזאת רק כדי שיתעוררו בניו לתשובה, יזעקו אליו בשנית – והוא יושיעם.

"וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ" (תפילת "עַל הַנִּסִּים"). הקב"ה הוא אב רחמן בעל אורך רוח, אשר נותן לבניו הזדמנויות רבות לתקן את מעלליהם. תפקידו של עם ישראל בעולם הזה אינו להתהולל בתאוות ללא גבול, אלא לתקן על ידי מעשי חסד, נתינה, לימוד וקיום מצוות התורה, שהן הנוסחאות לחיים טובים ומאוזנים (כדי לשוב מתוקנים אל העולם האמיתי, העולם הרוחני).

מרים בת בילגה וחבריה המתייוונים, הרפורמים, לא למדו לקח מההיסטוריה של עם ישראל, לא למדו את תורת ישראל לעומקה, ועל כן לא הבינו את מהלכיו של הקב"ה בעולם. מרים בת בילגה הייתה חסרת סבלנות, ובמקום לתקן וללכת בדרך הקדושה, מרדה, וכפרה בעיקר – וכמו שאר המתייוונים בתקופתה, רצתה רק ליהנות מהחומריות בעולם, לקבל לעצמה שפע ללא גבול, למרוד בתורת ישראל, מבלי יכולת לתת את התיקון הנחוץ לנשמתה הזועקת.

"וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (תפילת "עַל הַנִּסִּים"). מרד החשמונאים, היה מרד של היהודים בתרבות יוון, ובתומכיה המתייוונים - מאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל, הרצון להשיב את עם ישראל אל דרך התורה, אל חיי הקדושה הרוחניים.

"וְחֹשֶׁךְ, עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א') - גלות יון נקראת "חֹשֶׁךְ". משום שהיוונים "רצו להחשיך עיניהם של ישראל", היה זה קרב של הרצון להשפיע (דרך האור), אל מול תאוות החומר של הנפש הבהמית, נגד הרצון לקבל לעצמו ללא גבול, המביא לבסוף על האדם לידי "חֹשֶׁךְ" רוחני.

"וְאַחַר כֵּן, בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (תפילת "עַל הַנִּסִּים"). על אף שניצחון המעטים על הרבים היה נס בפני עצמו, אנו חוגגים בחנוכה דווקא את נס פַךְ הַשֶּׁמֶן הקטן, שהספיק לשמונה ימים, ושבר את חוקי האנרגיה שבטבע.

"הַשֶּׁמֶן" – אותיות "נְשָׁמָה", רמז לכך שרצו היוונים לטמא את נשמתם של ישראל, ואילו הניצחון הגדול היה של הרוחניות ודרך הקדושה, על פני תרבות יון, והסגידה לחומר. נס פַךְ הַשֶּׁמֶן סתר את אמונתם של היוונים, כי הטבע הוא מעל הכול, והוכיח כי הקב"ה מעל כל טבע. בזכות הנס שבו להאיר עיניהם של ישראל באור התורה, וחזרה אליהם האמונה בכוחו של הקב"ה. כולם נוכחו לדעת, כי התורה היא אמת, וכל הניסים המתוארים בה גם הם אמת, ושלא ניתן לייחס אותם לתופעות טבע מדעיות הגיוניות.

"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". אור נרות החנוכה מסלק את החושך שרצו היונים להחדיר בישראל, נותן לכל אחד ואחת מישראל כוח, בכל דור ודור מחדש, לעמוד כנגד יצרם הרע, נגד הרצון להידמות לגויים, וללכת בדרכם.

כל ישראל חוגגים את מצוות הדלקת נרות החנוכה, מתכנסים מדי ערב בבתיהם, ומדליקים יחד את החנוכייה, מפרסמים את גודל הנס ברבים, ומצפים להיגאל בשנית.

חובה עלינו להפיץ הרבה אור בחנוכה, ולעזור לכל יהודי להאיר את נשמתו, ולסלק את החושך מחייו, ובזכות זו יסורו מעלינו כל ייסורי הגלות, ונזכה בקרוב לבואו של משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.