הגאון רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל

זה עתה מלאו שבעה ימים לפטירתו לפטירתו של הגרש"ש לוין זצ"ל, בנו של הרב אריה לוין המפורסם, גיסו של הגרי"ש אלישיב וממייסדי ישיבת סלבודקה ומדמויות ההוד של ירושלים ● כדורי.נט משרטט קוים לדמותו: היחס המיוחד לכל פונה ונזקק, הסרת עין הרע, ההקפדה הנדירה על תפילות במניין והחברותא בלילה האחרון לפני פטירתו

ירושלים נפרדה בשבוע שעבר מהגאון הצדיק רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, שאלפים רבים נושעו מתפילותיו ומברכותיו. המנוח, בנו של הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל וגיסו חביבו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, היה מגדולי צדיקי וחסידי ירושלים של מעלה, פרוש וחסיד וירא אלוקים באמת, גאון ועניו אשר כל ימיו היו מקשה אחת של תורה ויראה בשקידה וביגיעה, אשר ישב ודן את ישראל במסירות ובאמונה במשך קרוב ליובל שנים.

במלאות השבעה לפטירתו, משרטט 'כדורי.נט' קווים לדמותו ומביא סיפורים שסופרו במהלך השבעה על ידי באי ביתו שנושעו מברכותיו ועצותיו.

כבר לאחר לידתו, בשמחת ברית המילה, קרא לו אביו בשם "שמחה שלמה", שמחה – על שם בעל ה'אור שמח' זצ"ל שנפטר בשבוע לידתו, ושלמה – על שם בעל הלשם זצ"ל.

אחד מבני המשפחה מספר: "כמו שאצל הסבא הגדול היו טרדות בהיותו רב האסירים, והלך לשאול את בעל ה'לשם' שאמר לו אם אתה רואה הצלחה סימן שזה מה שאתה צריך לעשות, כך קרה לימים עם רבי שמחה שלמה, בעת שנוכח לראות שזרם הפונים אליו גובר והולך ועשרות אנשים פוקדים את ביתו לבקש ברכות ולמצוא מזור ומרפא לבעיותיהם - דבר שגורם לו ביטול תורה, הלך ושאל את גיסו הגרי"ש. לשאלתו אמר לו הגרי"ש, כי אם יש מצב שאנשים נכנסים שבורים וכואבים ויוצאים מעודדים ברוחם, איך אפשר לסגור את הדלת?"...

בבחרותו שלח אותו אביו ללמוד בישיבת לומז'א בפתח תקווה, בהגיעו לישיבה תפס במהרה את מקומו בכותל המזרח, כשהוא נודע בגודל שקידתו הנוראה בתורה ועבודה ביגיעה רבה.

באותה התקופה אף זכה להתקרב ביותר ולקבל תורה מהגראמ"מ שך זצ"ל, שכיהן באותה עת כאחד מראשי הישיבה. הרב שך זצ"ל היה נוהג מדי יום לסור לחדרו של הבחור הצעיר שמחה שלמה לוין ולבקש ממנו את התפילין המהודרות שברשותו, בטענה שמסתבר כי התפילין שרבי אריה לוין עשה הן מהודרות ביותר. קשר מיוחד היה לו באותן השנים עם הגר"ח קנייבסקי - עמו אף למד בחברותא בהיכלה של ישיבת לומז'א. הגר"ח העריכו מאוד והתבטא לא אחת על גדלותו של רבי שמחה שלמה.

כאשר נפתחה ישיבת 'סלבודקא' בבני ברק, התמנה בהוראת החזון איש גיסו הגאון רבי אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל לכהן כאחד מראשי הישיבה, ובעקבות כך הלך רבי שמחה שלמה למשך מספר חודשים ללמוד בסלבודקא אצל גיסו, כשהוא נמנה על ששת הבחורים הראשונים שפתחו את הישיבה.

לאחר מכן המשיך לקנות את משנת לימודיו בישיבת פוניבז', אצל רבותיו הגדולים ראשי הישיבה, ובפרט אצל בן דודו הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל – חתן דודו הגרצ"פ פראנק זצ"ל.

כבר בהיותו אברך צעיר השקיע מאד בלימוד ההלכה וקיבל 'סמיכה' מהגאון רבי אליהו ראם זצ"ל, רבה של שכונת כרם בירושלים, שהיה ידוע כמופלג ביותר בהלכה ואורחותיה.

תקופה לאחר נישואיו התבקש לכהן כראש הכולל לדיינים ב'מכון הרי פישל', שם הסמיך להלכה רבנים רבים ומפורסמים. הגרי"ש התבטא פעם, כי 'כל הרבנים שהוסמכו על ידו יצאו רבנים חשובים'. בהערכתו העצומה של הגרי"ש לרבי שמחה שלמה, נהג להגיע למכון כדי למסור שיעורים שלא כהרגלו.

לאחר תקופה נודע לו, כי דעתם של בעל ה'קהילות יעקב' ובעל ה'אבי עזרי' אינה נוחה מפעולות מוסד הקשור לכולל, ובנאמנותו וציותו המוחלט לדעתם החליט מיידית לעזוב את הכולל, מבלי לפקפק בדעתם.

לאחר מספר שנים פתח את כולל "נאות אריה" במבשרת ציון, שם למדו אברכים מופלגים שהיו מגיעים מירושלים. כתוצאה מהכולל נוצר סחף גדול ומשפחות רבות התחזקו בשמירת תורה ומצוות ודקדוק על קלה כבחמורה בזכותו. רבים נקשרו אליו בלב ונפש במשך עשרות שנים.

ראשי הישיבות, רבנים ומרביצי התורה, מכל קצוות הקשת, העדות והחוגים פקדו את מעונו בתדירות גבוהה והעריכוהו ביותר. ראש ישיבות מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל היה קורא לו "מורי ורבי".

עם פתיחת ביהמ"ד להלכה בהתיישבות בהר נוף על ידי הגר"י אפרתי, העביר את הכולל למקום.

קרבתו לגרי"ש זצ"ל הייתה באופן שאין לו אח ורע. היה ידוע לכל באי ביתו של הגרי"ש, שהיחס לרבי שמחה שלמה הוא נדיר ביותר.

אמר תמיד כי שמע מאביו רבי אריה לוין שאמר לו: 'כל שאלה שיש לך תשאל את גיסך רבי יוסף שלום', ואכן במשך עשרות שנים שאל אותו בכל נושא ונושא, בהלכה ובהנהגה, והיה מדבר אתו על כל הנושאים הפרטיים של הנהגת הבית וכדומה.

הרב אלישיב זצ"ל אף היה מגיע רגלית לרחוב אלקנה 12 לסוכתו מדי חג ומועד. בשנים המאוחרות היה רבי שמחה שלמה נוהג להגיע לבית בחנן 10 במוצאי יו"ט ראשון של חול המועד עם כל בני משפחתו, לביקור חג.

במשך עשרות שנים שימש כבעל תוקע ב"תפארת בחורים" בימים הנוראים, כשהוא מקבל מהגרי"ש הוראות מפורטות בדיני ודקדוקי התקיעות. במשך שנים רבות אף ניגש לפני העמוד בתפילות הימים הנוראים.

בדירתו הקטנה והפשוטה היה מקבל לעצה וברכה את המוני עמך בית ישראל. לחש מיוחד ומוסמך ביותר על עין הרע קיבל מאביו זצ"ל, שקיבלו במסורת ממקור מוסמך ביותר מבית וואלוז'ין - דור אחרי דור. את תוצאות הלחש הידוע הוא ראה בחוש. פעם הגיעה ילדה בת שש כבדת דיבור, ולאחר שעשה לה את הלחש, יצאה מהבית והחלה לדבר כרגיל. גדולי ישראל היו שולחים אליו להסרת עין הרע ולברכה ותושייה, וכאשר פנו אליו בענינים אלה היו לו כללים לדעת האם יש צורך בהסרת העין הרע. את הלחש היה עושה גם לגיסו הגרי"ש.

כידוע, אביו הוריש לו את התנ"ך של גורל הגר"א ודרכי עשיית הגורל על פי מסורת מקדמונים, והיו לו הוראות וכללים ברורים מגיסו הגרי"ש מתי לעשות את גורל הגר"א.

אלפים שיחרו לפתחו לקבלת עצה וישועה. היה שומע כל אחד שבא אליו במתינות ובסבלנות עצומה ומכיל את צרותיהן של ישראל. סיפורים של בעיות בשלום בית באו אליו, עשרות אנשים היו נכנסים בכל ערב, כשהם יוצאים ונהרה על פניהם. היה מקרב כל אחד בחביבות עצומה.

אחד מבאי ביתו מסבר את אוזננו ומספר: "רבי שמחה שלמה רומם את רוחם של אלפים ונתן להם עצות לחיים, הוא היה מתפלל על כל שם ושם שהביאו לו, עד כדי שהיה מבקש שיודיעו לו על כל התפתחות כדי שיפסיק להתפלל. פעם התבטא שהוא ויתר בחייו ויתורים נוראיים, ואולי זו הסיבה להצלחת ברכותיו, ובזכות זה זכה שהמוני אנשים נושעו מברכותיו בכל התחומים".

"הוא שפע שמחה", מסביר בן הבית. "את כל הפונים אליו היה מברך בחום ואהבה. תמיד בחיוך מיוחד היה מסיים 'אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום'. זה מה שמשך אליו אנשים בצורה לא רגילה. כשבוע לפני פטירתו הוא אמר וורט על הפרשה, בשאלה מדוע סבבו הברכות של יעקב בכזו צורה, וביאר כי אם יצחק היה יודע את המצב האמיתי של עשיו הוא היה בעצבות וממילא אומר את הברכות בעצבות ליעקב והיה חסר בברכות, כי ברכה שנעשית מתוך שמחה זה עולם אחר לגמרי. וכך הוא עצמו נהג עם כל הפונים אליו".

עד לפני שנה ישב ולמד בחברותא, כאדם צעיר. היה מגיע במסירות נפש לכולל. היו ימים שהיה בקושי צועד על רגליו, אך על הסדרים בכולל לא ויתר בשום אופן.

גם תפילותיו היו לשם דבר. העיד על עצמו לפני תקופה, כי 'מעולם לא הפסיד תפילה בציבור', וזאת על אף חוליים קשים שתקפו אותו במהלך השנים. לפני כעשרים שנה עבר כמה ניתוחים ברגליים והוצרך ללכת עם ברזלים בכאבים גדולים, ואף על פי כן לא ויתר בכל כוחותיו על תפילה במניין. היו לו בעיות ברגליים במשך השנים, ופעמים היה אורך לו חצי שעה לרדת שלוש קומות בשביל תפילה במניין. בתקופות אלו היה מתארגן לתפילה בציבור כשעה וחצי לפני התפילה. גם בתקופות שהיה מרותק לכיסא גלגלים, היה מתעקש להתפלל במניין וללכת לכולל.

בעשר השנים האחרונות נפתח בסמיכות לביתו בית המדרש של הרבי משעדליץ, והוא ראה מזה אות משמים להתמסרותו לתפילה בציבור כל השנים, ולכן הקב"ה זיכה אותו שייפתח ביהמ"ד ממול לביתו בזמנים שבהם קשה עליו ההליכה. בבית המדרש החדש מינו את רבי שמחה לרב ביהמ"ד, כאשר מדי שבת בשבתו היה מוסר שם שיעורים ושיחות.

בחיי חיותו שיכל את חתנו הגאון רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצ"ל, מראשי ישיבת "היכל התורה" פרשבורג בירושלים, שנפטר בטרם עת לאחר מחלה ממושכת, כשהוא מקבל את הדין באהבה ובאמונה ומחזק את כל סובביו, על אף שהתבטא כי ההרגשה האישית שלו היא כאילו חלק ממנו נעקר.

זהירותו בממונות בדקויות מופלגות שחס ושלום לא יצא לו מכשול בפרוטה שאינו שלו הייתה לשם דבר. פנקסים ורשימות מפורטות היו בידו עם תאריכים מדויקים על נסיעות וחובות זעירים שהיו לו. פעם התבטא, כי "אמת וישרות אלו שתי מידות שאין בהן אמצע, או שיש אותן או שאין אותן". וזה מה שאפיין כל כך אותו. הוא לא היה מסוגל לעשות משהו שהוא לא אמת ולא ישר.

בשנה האחרונה העידו נכדיו, כי הם רואים בחוש איך משתנה מצבו הגופני בעקבות הלימוד המשותף עמו וחידושי התורה שהם מרצים לפניו בביתו בהיותו חלש.

לילה לפני פטירתו עוד החל ללמוד עם החברותא שלו בשעה שמונה בערב ואמר לו כי הוא מרגיש שהנשמה יוצאת ממנו, וחזר על כך כעשר פעמים במהלך לימודם. בבוקרו של יום אמר לבני משפחתו שהוא מרגיש שאין צורך בבית החולים כי הגיע עתו. ולאחר זמן קצר איבד את הכרתו בביתו והשיב את נשמתו ליוצרה.