חיים במתנה

הכירו את אחד האנשים המופלאים בישראל, אדם בריא שתרם כליה ליהודי שאינו מכיר ● מה מביא אדם בריא, בן 35, נשוי ואב לששה, לשכב על מיטת הניתוחים כדי לתרום איבר מגופו לאדם שהוא אפילו לא מכיר? ● מבחינתו של גבי רביבו, את השאלה צריך להפנות בחזרה אלינו

הוא היה אדם בריא מן השורה. הוא התחתן, הביא שלושה ילדים, עבד לפרנסתו וחי את חייו השלווים בקריית שמואל. אלא שלפני שלוש שנים השעון בבית משפחתו של ליאור נעצר. כליותיו הפסיקו לתפקד.
 
הכליות תפקידן לסנן את הרעלים בדם, ולא, יש צורך בטיפול שנקרא דיאליזה. טיפול לא נעים, אם לומר בעדינות, שבו מכונות שואבות את הדם מתוך הגוף, מנקות אותו, ומחזירות אותו לגוף. הטיפול נצרך כמה פעמים בשבוע, והוא נמשך כמה שעות מתישות. מיותר לציין שטיפול הדיאליזה אינו מאפשר אורח חיים תקין, מה שמשפיע על העבודה, הפרנסה ומה לא. בצר לו פנה ליאור לעמותת "מתנת חיים", ונאלץ להמתין בסבלנות לתורם כליה, בין 700(!) הממתינים בתור בשנה.
 
מתנה ליום ההולדת
 
"הגעתי בשעות הערב. עשו לי הפתעה. הגעתי בדיוק בה' בחשוון ליום ההולדת ה-34 שלי. לא יכולתי לקבל מתנה טובה מזו ליום ההולדת. מתנה של חיים", מספר ליאור בראיון לישי יוסף באתר 'הידברות', שהשתחרר אתמול מבית החולים רמב"ם עם כליה חדשה. "קיבלת משהו טוב", הרופא עדכן את לליאור. "אין דבר כזה כל יום". אם בדרך כלל לוקח לכליה החדשה כמה ימים להיכנס לתפקוד מלא, אצל ליאור זה היה מיידי. "גבי גידל בשבילי כליה 35 שנה בגוף", אומר ליאור בהתרגשות, "ועכשיו היא אצלי. אשמור עליה מכל משמר".
 
"אנשים חושבים שכשיש שתי כליות, אז אם אחת תיפגע ממחלה – השנייה תציל. הדבר הזה לא עומד במבחן המציאות", מנסה גבי רביבו, 35, נשוי ואב לשישה מפדואל, להפיג את החששות של אנשים מפני תרומת כליה. "יעידו על כך כל אלו שזקוקים להשתלה – שהמחלה פגעה להם בשתי הכליות יחד, ודווקא כליה בריאה אחת שנתרמה עבורם הצילה את חייהם".
 
תחום הרפואה אינו זר לגבי, וגם לא הנושא של הצלת חיים. בצעירותו התנדב במד"א, בצבא היה חובש בלבנון, שנים עבד כפרמדיק, והיום הוא עוסק בשיווק מכשירים רפואיים מתקדמים. ועדיין, היה לו חלום ישן שהרגיש שעליו להגשים...
 
• מה הוביל אותך לצעד הזה?
 
"הרבה שנים רציתי לעשות את זה. אשתי אומרת שזה היה עוד מלפני החתונה. אולי 15 שנה. בשנתיים האחרונות שמעתי על עמותת 'מתנת חיים', שמעתי על מקרים שונים והתרגשתי. בשנה האחרונה קיבלתי אור ירוק מאשתי והלכתי על זה. רציתי להוציא את זה מהמחשבה אל הפועל. לפני שמונה חודשים היה מקרה אצל מישהו שקרוב אלי, וזה האיץ אצלי את הרעיון. אבל אין ספק שזה קשור גם לעבודה שלי במד"א עם חולים, כשאתה רואה אנשים סובלים כל הזמן, נמצא איתם במגע יומיומי ורוצה להקל את סבלם. יש דברים שאתה יכול לעשות, אבל יש מחלות שלהן אין לך פתרון רפואי. כאן, במקרה של השתלת כליה, אתה נותן כליה והעניין נפתר בצורה הכי פשוטה. שבועיים-שלושה אתה מושבת, אבל אחר כך בע"ה הכל כשגרה".
 
• האם קיים סיכון בתרומת כליה?

"זה הכל עניין של הגדרה. אם הבן של מישהו יצטרך, אז כל אב יסכים. כך גם לעניין תרומה מילד להורה, כמו שהיה אצל אברהם רביץ, שהילדים רבו ביניהם מי יתרום כליה. אנשים צריכים להבין שמבחינת סיכון, אמנם יש הרדמה מלאה ויש ניתוח, אבל רמת הסיכון נמוכה מאוד. צריך לזכור שגם כשמישהו מביא ילד לעולם הוא לכאורה מסכן את אשתו. היה לי דיון בנושא עם מישהו ביישוב שלי ואמרתי לו: 'אתה סיכנת את אשתך בלידה'. נשים עלולות ח"ו למות מניתוח קיסרי. העניין הוא שאנשים רוצים ילד משלהם, חיים משלהם, והם מרגישים שייכות לילד שלהם. ניתוח קיסרי לא מונע מנשים להביא עוד ילדים. גם בענייננו, הניתוח הוא פשוט יחסית, והפחד מתגמד לעומת המעשה. אבל גם אם יהיו סיבוכים, זה ישפיע בשבועות הראשונים, אבל לא מעבר לכך. ואם נלך למקרה הכי רחוק, שמא אי פעם תזדקק לתרומת איבר, משרד הבריאות מעמיד את התורמים ראשונים בתור אם הם אי פעם יזדקקו לתרומה, זאת כגמול על תרומתם".
 
"אבא, אנחנו כאלה אגואיסטים?"
 
משפחתו של גבי, כמובן לא נשארה אדישה. "אשתי תמכה בזה לאורך כל הדרך, מספר גבי, "היא קצת דאגה בהתחלה מהניתוח, אבל ברגע שהיא הבינה שהתהליך פשוט, וברגע שמבינים מהי ערבות הדדית ומהי המשמעות של המעשה – הכל מתגמד. הילדים היו מקסימים. הבן שלי אמר לי: 'אבא, אנחנו כאלה אגואיסטים? אם 700 אנשים יתרמו כל שנה - לא יהיו יותר נזקקים'. לבת שלי הראיתי סרטון, והיא אמרה לי: 'אבא, זה מעשה גדול. תמיד חשבתי שרק נשים יכולות להביא חיים לעולם. עכשיו אני מבינה שגם גברים יכולים'. כשהילדים הגיעו לבית החולים הם מאוד התרגשו".
 
• האם היו מי שניסו להניא אותך מהרעיון?

"היו שאמרו שאולי זה לא אחראי, כי יש לי שישה ילדים. אני מכבד את דעתם ואת דאגתם. ועדיין, מההיכרות שלי עם הנושא הייתי בטוח שאין ממה לחשוש. אשתי דאגה שיהיה לי קשה עם הכאב, אבל אמרתי לה שזה יהיה בסדר. וזה באמת בסדר".
 
• כיצד החלטת למי לתרום?

"ברגע שאתה נמצא כשיר לתרומה, הם מוצאים לך 'שידוך'. הם צריכים למצוא התאמה לפי סוג הדם שלך. בודקים שהכליות שלך תקינות, ואתה עושה בדיקות דם לראות שהכל תקין. אם יש בעיה, אפילו קטנה, לא ייקחו סיכון".
 
• תאר את רגעי המפגש הראשון עם ליאור ומשפחתו.

"קשה לתאר את זה. זו חוויה נדירה. אבא שלו ראה אותי מרחוק, ושאל אותי: 'אתה תורם הכליה?'. שאלתי אותו 'איך אתה יודע?'. הוא אמר לי 'אנחנו מחכים לך'. היו הרבה רגשי תודה שלו ושל אשתו".
 
• והמפגש שאחרי הניתוח?

"היתה תחושה נפלאה לראות שהכל בסדר. להבין שליאור לא צריך דיאליזה יותר, ושהכל החיים שלו ושל משפחתו עומדים בע"ה להשתנות מן הקצה אל הקצה. זו זכות שנפלה בחלקי".
 
• מילה לחוששים?
 
"צריך להסביר להם שאין ממה לחשוש. זה מעשה פשוט שאיתו באה אפשרות להציל חיי אדם, ולאפשר לאנשים כמוני וכמוך לחיות. זה מעשה של הכרת הטוב, להגיד לקב"ה 'נתת לי טוב, אני נותן טוב גם לאחרים'".