מפיק המסיבות שמאס בריקנות

הוא היה מפיק מסיבות מפורסם בעיר הכי דרומית בארץ, עד שמאס בחיי הלילה ● כתוצאה מכך, התקרב חיים גריןליהדות וכיום הוא לומד תורה, מפיץ ספרי קודש וכותב את ספרו הראשון 'ובחרת בחיים' ● "מי שחיי את הלילה יודע שהריקנות תופסת אותך חזק"

כשאשתו של מפיק המסיבות לשעבר חיים גרין החלה להניח פלטה בשבת, הוא היה עדיין שקוע עמוק בעסקי השואו ביזנס של אילת. אבל דומה שהיה זה אחד הצעדים המשמעותיים, שדחפו אותו להשאיר מאחור את חיי הלילה לטובת חיי הקדושה. כיום, גרין המוכר לבלייני העיר הדרומית בשם 'לורנס', הוא שומר תורה ומצוות שבקרוב גם מוציא ספר -'ובחרת בחיים'- בו הוא מגולל את סיפור חייו. "חייתי בשקר מאד גדול", הוא מודה בראיון לשירה כהן מאתר 'הידברות', "אבל אז לא הבנתי את זה. חשבתי שאני 'עושה חיים'".
 
גרין חלש בעבר על הפקות ענק בעיר – זה היה בילוי ופרנסה שהשתלבו יחדיו. בימי שבת הוא נהג, באדיקות, לצפות במשחקי מנצ'סטר יונייטד, ובאופן כללי הוא חי את חיי הלילה של אילת. אם כך, מה הוביל אותו להקפיא את הכול ולנסות קצת אחרת?
 
"הכול בזכות אימא של אשתי ובעלה שבעצמם התקרבו ליהדות", משחזר גרין בהתרגשות, "עד היום אני אסיר תודה על כך שמרגע שהם התקרבו ליהדות, הם לא הפסיקו 'לנדנד' לנו שנשמור שבת. מצדנו, אשתי ואני ניסינו כל הזמן להתחמק, עד שביום חמישי אחד שמענו דפיקה בדלת. כשפתחנו הופתענו לגלות שמישהו השאיר לנו בפתח הבית מתנה משונה: ארגז ובו צרכי שבת שונים כולל פלטה. מאוחר יותר התחוור לנו שזו הייתה יוזמה ברוכה של חמותי".
 
איך הגבת כשראית את 'המתנה'?
 
"אמרתי לאשתי 'בואי נשמור שבת אחת, רק כדי לכבד את אימא שלך'. לעולם לא אשכח את אותה שבת. לפני כן, לא עניין אותי שום דבר שקשור לדת. נולדתי בלונדון, חייתי על קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, כך שכל  מה שעניין אותי באותה תקופה, נסב סביב בילויים, מסיבות וחיי לילה".
 
אשתו הניחה את הפלטה, אך חיי המועדונים המשיכו כסדרם. יום רדף יום ולילה לילה, עד לשלב בו התגבשה ההחלטה באופן סופי: מתחילים לשמור שבת ברצינות. בלי טלוויזיה, בלי טלפונים, בלי מסיבות, בלי כלום – רק עם המון שקט.
 
ומה גרם לשינוי התפיסה?
 
"כל מי שמכיר את חיי הלילה יודע שמתישהו, תרצה או לא תרצה, הריקנות תופסת אותך כל כך חזק וכל כך לא מוכן – עד שהיא דוחקת בך לשאול שאלות. אין מנוס. חייתי בשקר מאד גדול – אבל אז לא הבנתי את זה. חשבתי שאני 'עושה חיים'.  כשהפקתי מסיבות ענק של 3,000 איש, חשבתי שכולם באים בגללי ובשבילי, והתמלאתי גאווה. היום אני מבין איזה שקר זה. אף אחד הרי לא הגיע בשבילי. הם הגיעו אליי כדי לראות אילו טובות הנאה הם יוכלו למשוך ממני – 'תן לי דרינק, תכניס אותי חינם'. כשאתה מבין את זה, אתה בעצם מבין שאתה לבד במערכה. כשזה מכה לך בפנים, זה כמו אור מסנוור. אתה לא יכול לראות כלום מלבד השקר".
 
לעולם לא תלך לבד
 
גרין נולד וגדל באנגליה. הוא עלה ארצה ונישא לנטלי (היום אסתר) מאילת. כיום השניים הורים לחמישה ילדים בטווח הגילאים שבין 10 לשבעה חודשים. בגיל העשרה חווה טרגדיה כאשר איבד את אמו, שנפטרה ממחלת הסרטן. אביו, שנשאר בגפו, ולא נישא בשנית חי ומתגורר עדיין בלונדון. הקשר עם אביו נסב שנים רבות סביב אהדתו לקבוצת הכדורגל האנגלית 'מנצ'סטר יונייטד'. "כשאבא היה מתקשר, הייתי שואל אותו לשלומו בקצרה, ומיד עובר לדבר על כדורגל במשך 40 דקות. זה כל מה שעניין אותי", הוא נזכר, "אחרי ששמרתי שבת אחת, הרגשתי שאני רוצה עוד. זה עשה לי כל כך טוב על הלב, עד שהחלטתי להניח תפילין מדי יום.

כמובן שעם הזמן זה רק הלך והתגבר. יום אחד זה פשוט קרה - מחקתי את כל ההערצה שלי לכדורגל. בשנייה אחת פתאום תפשתי את עצמי והבנתי שזה לא נותן לי כלום ולא שווה כלום. למי זה משנה משהו אם הכדור נכנס לשער או לא? אנשים שהכירו אותי מקרוב וידעו כמה הייתי 'בעניין' טופחים על השכם ואומרים 'כל הכבוד'. אבל אני לא רואה בזה כבוד. האם כשאדם ישר ולא גונב אומרים לו 'כל הכבוד'? לא. למה לא? כי ככה זה צריך להיות. זו המחויבות שלך כאזרח טוב, זאת המוסריות שלך. זאת המחויבות שלי לשמור את הנפש שלי מדברים שאינם טובים לה. היום, כשאני משוחח עם אבא, את אותן 40 דקות שהשקעתי בדיבורים על כדורגל, אני משקיע בדיבורים על דברי תורה וחיזוק".
 
גרין נזכר באחת הסיטואציות היותר מרגשות שהיו לו עם אביו: "בתחילת דרכי בתשובה, אפילו אבי שאינו שומר תורה ומצוות אמר לי: 'רק דבר טוב יכול לצאת מזה'. אחרי תקופה מסוימת של התחזקות הוא הגיע לביקור וישבנו בסלון, כל המשפחה בהרכב מלא. ואז פניתי לאבא ואמרתי לו: 'אבא, אתה יודע מה למדתי היום? שהתשובה שלי מזכה את אמא ז"ל ומעלה אותה לעולמות טובים יותר. אני שמח שאני מצליח לעשות משהו בשבילה'.
 
אבי השיב במפתיע: 'השאלה מה היא עושה בשבילך. כשביקרתי אותך בפעם הקודמת, ראיתי שאתה שרוי בצער. אז לא היית בתשובה, ולא ידעתי איך לעזור לך. כשחזרתי ללונדון הלכתי לקבר של אימא שלך, וכמו ילד קטן בכיתי וביקשתי ממנה לעזור לך'. כששמעתי את דברי אבי התרגשתי מאוד, אבל לא רציתי לבכות לידו כדי לא לצער אותו, אז אחרי כמה רגעים חמקתי לחדר קטן והתחלתי לבכות".

יחצ"ן של ספרי קודש
 
לא ברור מה קדם למה, האם תפילות האב על קברה האם או תהליך ברור פנימי, אך חודש אחרי תפילות האב לורנס החל להתקרב ליהדות כשהוא בן 39.  זה לא היה קל. בתחילה הוא המשיך עם חיי הלילה, המסיבות והמועדונים. "הייתי מגיע למסיבה עם כיפה על הראש וכובע מעליה, כדי שחלילה לא אמשוך תשומת לב מיותרת", הוא נזכר, "שלא יגלו את הסוד שלי. לא הייתה לי סבלנות לשאלות של האנשים". עם הזמן, לא רק שהחליט להוריד את הכובע ולגלות את הסוד שנמצא מתחתיו, אלא אף זנח כליל את כל העיסוק כיחצ"ן מסיבות, להפתעתם הגמורה של הקולגות, אשר צפו לו עתיד מזהיר בתחום.
 
איך אשתך הגיבה לצעד הזה?
 
"למזלי היא החליטה לתמוך בי, ואפילו לקחה על עצמה לשים כיסוי ראש בשבת, למרות שהכינה אותי מראש שאין סיכוי שהיא מתקרבת ליהדות. אחרי כמה חודשים היא פתאום החליטה שהיא לא רוצה כיסוי ראש, גם לא בשבת. אני רתחתי מזעם, והתחלתי להתווכח אייתה. אז לא הבנתי שדברים כאלה, שהם כל כך מהותיים לאדם, חייבים לבוא מתוכו, בשמחת לב ומרצונו האישי. רק כשלמדתי להרפות, וזה לא היה קל, היא קמה יום אחד בבוקר עם כיסוי ראש. הייתי בטוח שהיא התבלבלה, כי הרי היום לא שבת, אבל היא לא התבלבלה. את ההחלטה היא קיבלה באומץ רב, אחרי שחלמה על סבתא שלה. מסתבר שלסבתא היה צער מאד גדול בעולם העליון על כך שהיא לא מכסה את ראשה, והחלום הותיר בו זעזוע לא קטן. מאותו יום, ברוך ה', לא ירד כיסוי הראש הזה מעולם מראשה".
 
כיום מקיים גרין אורח חיים חרדי למהדרין. הוא עזב את אילת, עבר עם משפחתו לירושלים, ואת זמנו מחלק בין לימוד תורה ועבודה כמפיץ ספרי קודש לבין כתיבת ספר הביכורים שלו 'ובחרת בחיים' - בו יגולל את מסכת חייו המרתקת.
 
לשאלה האם אין לו אי – אלו 'בריחות' קטנות אל העבר, געגועים לאנשים או לדברים מהעולם שעזב, הוא עונה בצורה נחרצת: "מרוב שאני חי היום את האמת לאמיתה, זה אפילו לא ניסיון בשבילי. בתחילת התשובה, אולי כן. הייתה תקופה שפנו אליי מהעיתונות ומהרדיו וביקשו שאתראיין, וזה מאוד קסם לי. אולם בהתייעצות עם הרב שלי, הנושא ירד לגמרי מהפרק. רק לאחר זמן ראיתי שעצותיו של הרב שלי היו לטובתי, אבל לקבל את ההחלטה בפועל זה היה דבר מאוד קשה בשבילי, כיוון שחייתי על הפרסום הזה".
 
ספרו 'ובחרת בחיים' עתיד ב"ה לראות אור בחנוכה. "היו ועדיין יש הרבה מניעות לכתוב את הספר הזה", הוא משתף, "בין כל הטוב שזכיתי לו יש גם ניסיונות לא קלים, שכל יהודי נבחן בהם בצורה כזו או אחרת. אם זה בפרנסה, אם זה בזוגיות ואם זה בבריאות. לא מזמן חוויתי, לדאבוני, אירוע מוחי שפגע לי בראיה עד כדי כך שאיבדתי מיומנויות שהייתי רגיל בהן כמו נהיגה. מאז, אני סובל מחוסר שיווי משקל, מסחרחורות ומתופעות לוואי נוספות.
 
"אני חושב שהספר שלי מיועד לכל אחד. אני כותב אותו כבר כמעט שנתיים, ומרגיש שזה יכול לחזק הרבה מאד אנשים שנמצאים במקומות שאני הייתי בהם, או חווים את מה שאני הרגשתי. מדובר לא רק בביוגרפיה נטו אלא ברמזים שקשורים לכל אחד, ונוגעים לכל אחד במקומות הכי עמוקים וכמוסים שלו. הספר נכתב לא כדי להוות בעבורי כלי לפורקן החוויות שחוויתי – אלא ככלי שיעצים אנשים אחרים דרך החוויות האלו. ואפילו אם רק אדם אחד יתחזק בזכות הסיפור שלי, ויפיק מהספר אפילו לימוד אחד קטן שיעזור לו בחייו – והיה זה שכרי. אני כבר לא צריך יותר".