מהפכה יהודית בתל אביב

העיר ללא הפסקה החלה להתעניין ביהדות ● בתי הכנסת הוותיקים מתעוררים לחיים: "עד לפני ארבע שנים היו בבית הכנסת הזה בקושי עשרה אנשים בערב ועשרה זקנים בשבת בבוקר. לאחרונה מגיעה לשם קבוצה של צעירים, שהביאו איתם עוד חבר'ה, הרימו אירועים, סעודות וקידושים, והיום יש שם כבר 250 מתפללים בשבת בבוקר"

יום שישי, 13 ביוני, לפני כשלושה חודשים וחצי, היה יום משמעותי. בשעות הבוקר של אותו היום החל לטפטף גל השמועות על אודות שלושת הנערים החטופים מגוש עציון. באותו הזמן תל אביב התחלקה לשניים: באזור גן צ'ארלס קלור התאספו עשרות אלפי בני אדם לחגיגה מלאת צבעים וליברליות מינית במצעד הגאווה, וכמה מאות מטרים משם, בהאנגר 11 בנמל תל אביב, נערכו הכנות אחרונות לקראת שבירת שיא גינס עולמי בארוחת השבת הגדולה בעולם.

כבר תקופה ארוכה שה"עיר ללא הפסקה", בירת חיי הלילה המזוהה בין היתר עם סצנת חיי הלילה והמסיבות, עושה קולות של מתעניינת ביהדות. לא מדובר בתנועה המונית של חזרה בתשובה, גם לא בהפיכתם של החילונים בעיר לאנשים מאמינים יותר או דתיים. האנשים שחיים את המציאות הזאת מגדירים אותה "התעניינות מחודשת" במסורת היהודית - לא מתוך כפייה דתית או מתוך צורך לצלול לדפי הגמרא, אלא מתוך כבוד והבנת המסורת. כמו כן, גם בזכות הווי חברתי פורח עם התכנסויות משותפות לתפילות, שיעורים במגוון נושאים וסעודות חברתיות על צלחת צ'ולנט או ג'חנון משותפת.

"אנשים באים ישר מהים"

אחד התחומים המרכזיים שמרכיבים את הסצנה המעניינת הזאת הוא בתי הכנסת בעיר שחוזרים ומתמלאים בחילונים. לדוגמה, ברדיוס של 300 מטרים זה מזה נמצאים שלושה בתי כנסת גדולים באזור רחוב בן־יהודה, שהיו על סף סגירה וחזרו לחיים בעיקר בזכות התגייסות של צעירים.

אחד מהם הוא "בית הכנסת המרכזי לצפון" ברחוב בן־יהודה. "עד לפני ארבע שנים היו בבית הכנסת הזה בקושי עשרה אנשים בערב ועשרה זקנים בשבת בבוקר. לאחרונה מגיעה לשם קבוצה של צעירים, שהביאו איתם עוד חבר'ה, הרימו אירועים, סעודות וקידושים, והיום יש שם כבר 250 מתפללים בשבת בבוקר", מספר הרב יצחק בר זאב.

בר זאב, נשוי ואב לשניים, בסך הכל בן 26, עושה את צעדיו הראשונים בעולם הרבנות. הוא למד בישיבה תיכונית־חרדית ולאחר מכן בישיבת חברון היוקרתית. כיום הוא משמש רב של בית הכנסת הגדול בעיר, אך מבלה גם זמן רב ב"בית הכנסת המרכזי לצפון".

בר זאב מספר כי לאחרונה, עקב ריבוי הצעירים במקום והרצון לשמש דוגמה, החליט לעשות שירות צבאי. "כל הצעירים שמסביבי עשו שירות צבאי ולא מכובד שהרב שלהם לא עשה. במקביל לעיסוק הרבני בתל אביב אני משרת ברבנות חיל האוויר כל יום מתשע בבוקר עד ארבע".

לשאלה כיצד הוא מסביר את ההתעניינות המחודשת ביהדות, הוא משיב: "מסורתיים מחפשים לטעום אווירה של שבת - גם אנשים חילונים עם לב חם שרוצים אווירה רוחנית וגם אנשים דתיים. סיבה נוספת היא העובדה שהחבר'ה בבית הכנסת התאימו אותו לצעירים, והם משלבים בו קידושים שכמות המשתתפים בהם הולכת וגדלה. יש הווי מיוחד מאוד; בחורים ובחורות שנפגשים זה עם זה - כל זה עושה את החוויה. זה דומה מאוד למתכונת של מה שקורה בחו"ל. בסופו של דבר, כל אחד שייך לקהילה".

עשרות צעירים בלילות שבת

בית כנסת נוסף שנסגר בשל מחסור במתפללים - ונפתח מחדש - הוא בית הכנסת הגדול של תל אביב. מדובר בבית כנסת מפואר וותיק שכולל 1,500 מקומות ישיבה. "במשך השנים, בתהליך איטי, המתפללים עזבו אותו", מספר בר זאב, "זה קרה גם לשאר בתי הכנסת ברחוב אלנבי, שהפך לאזור מסחרי ברובו. זה הגיע למצב שכמעט אין בו מתפללים; 25 מתפללים בלבד במקום גדול כל כך".

לפני ארבעה חודשים הוחלף יו"ר ההנהלה, יהודי בן 80 פלוס, ומונה חזן משטרת ישראל. החזן מינה את בר זאב לרב המקום מתוך תקווה שרב צעיר ימשוך את הצעירים, וכך היה. "גם כאן, כמו בבתי הכנסת האחרים, יש מהפכה. ביום חול בית הכנסת מלא בגלל האנשים שעובדים באזור, ובשבתות מגיעים צעירים וצעירות. עשינו כמה אירועים יפים, תפילת שבת המונית וסעודת שבת ל־350 צעירים. אחרי שנים שלא סופרים את בית הכנסת הגדול, פתאום יש רעש מקומי", אומר בר זאב וממשיך לספר על סעודת השבת, "שרנו 'שלום עליכם' ואחרי זה עשינו קונצרט חזנות. ההישג הכי גדול הוא שמאז, בלילות שבת יש כמה עשרות צעירים אחרי 15 שנים שבהן בית הכנסת היה סגור בגלל מחסור במתפללים. צריך לזכור שמדובר בבית הכנסת הגדול של העיר, שקיים כבר 85 שנה, שהתפללו בו בן־גוריון וביאליק ושהרב ישראל מאיר לאו הוכתר בו לרב העיר".

בקירבת מקום אפשר למצוא גם את בית הכנסת "איחוד שיבת ציון", השוכן ברחוב בן־יהודה. גם הוא נחשב לאחד מבתי הכנסת הגדולים בעיר, בייחוד לאחר שלמקום הגיעו עולים חדשים וצעירים מאוסטרליה, מאנגליה ומארה"ב. בית כנסת נוסף שמאגד סביבו צעירים רבים הוא "בית אל" ברחוב פרישמן של הרב אריאל קונסטנטין מארגון רבני צהר. "יש מספיק צעירים לכולם, והגרף נמצא בעלייה מתמדת", אומר בר זאב.

אחד הצעירים שחווים את היהדות בחדווה מחודשת הוא נתן בשבקין, שהשתתף בתוכנית הריאליטי "הישרדות". בשבקין מתפלל ב"בית הכנסת המרכזי לצפון". "בהתחלה התפללתי בבית כנסת ליד, עד שפנה אלי אדם מבוגר ואמר לי שהם צריכים עזרה בגיוס אנשים למניין שלהם. הוא אמר שבגלל שמכירים אותי אולי יבואו אנשים. בהתחלה היינו שבעה אנשים וכל פעם היו שולחים אותי החוצה ל'צוד' אנשים כדי להשלים מניין".

בשבקין אינו מגדיר את עצמו דתי או חילוני. "אני משמר מסורת, הגדרה שהמצאתי לעצמי. אני משמר את המסורת של העם היהודי ומנסה להעביר את ערכי היהדות הלאה. אני לא שומר שבת אבל מניח תפילין, מקדש ומפריד בין בשר לחלב". לדבריו, "בית הכנסת פתוח לכל מי שרוצה, לא מציקים, לא מקצרים ולא מאריכים בתפילות - הכל באהבה ומרצון".

בשבקין משייך את ההתעוררות היהודית בעיר גם למבצע צוק איתן. "יש יותר מודעות לעניין היהודי", הוא מצהיר. "אחרי המבצע אנשים מבינים שבלי טיפה אמונה ודרך אי אפשר. מי שאין לו דרך ואין לו יעד - הולך לאיבוד. לאחרונה נראה לי שאנשים מתחילים להתחזק. לא מדובר בלשמור שבת ולהפוך לדתיים ממש, אבל להכיר תודה למשהו או למישהו. אנשים מבינים שהקיץ האחרון היה סוג של נס: עשרות טילים וכמעט ללא הרוגים, אי אפשר להתכחש לזה".

גם בר זאב לא ממהר להפוך את תל אביב לעיר של דתיים. "בגלל הפתיחות שקיימת בתל אביב ובגלל שכולם רצויים ויש אנשים מכל המינים והסוגים, קל יותר לצעירים חילונים ללכת בעקבות מה שהם מרגישים כי הם לא חשים חריגים. הרי זה לא מגיע מכפייה, אלא כי הם חופשיים; הם באים בגלל אווירת החופש. רבים רוצים לטעום מהמסורת שהיתה בבית של ההורים".

כמו כל דבר בתקופה הנוכחית, גם בסיפור בתי הכנסת הרשתות החברתיות נותנות את הטון. "לכל בית כנסת יש עמוד פייסבוק", אומר בר זאב, "ל'בית הכנסת המרכזי לצפון' יש יותר מ־2,000 חברים, לבית הכנסת הגדול כ־700 חברים בארבעה חודשי פעילות בלבד, ובפרישמן יש כ־2,000 חברים".
בקבוצות הפייסבוק אפשר לראות היטב מהי "יהדות תל־אביבית". כך לדוגמה, "בית הכנסת המרכזי לצפון" הזמין את מתפלליו להכנסת ספר תורה ולמסיבת רחוב. כמו כן, אפשר למצוא על הקיר שיתוף של מודעות על שותפים שמסבלטים דירות בעיר לצד זמני כניסת השבת והזמנות לקידושים.

להכיר את הדת

ליאת גורסטמן (36), תל־אביבית "חילונית עם זיקה למסורת", כהגדרתה, מעידה שגם היא חווה את הפריחה הדתית בעיר. "אני מכירה את תל אביב הרבה שנים והיא לא היתה כפי שהיא היום מבחינת היחס ליהדות. מישהו בממסד הדתי הבין שכדי לא להיכחד חייבים לפתוח את הדלת לחילונים שנמצאים על הגבול - לא דתיים ולא חילונים. יש כמה ארגונים בתל אביב שעושים את זה נכון".

אחד מהם, לדבריה, הוא "אש תל אביב". "זה ארגון שמבקש שחילונים יבואו ויכירו את הדת בצורה לא כופה, לא כמו ארגוני החזרה בתשובה. יש להם מרכזים ונפגשים שם לחגוג חגים, לקיים ארוחות ערב שישי ולשמוע תוכן שקל להתחבר אליו, לדוגמה על דברים של בן אדם לחברו, דברים פרקטיים שכל אדם יכול להתחבר אליהם. כמוני יש הרבה; אם לא זה, לא היה לרבים מאיתנו שום קשר למסורת היהודית". לדבריה, בתקשורת קיימת הסתה נגד הדת, ומשום כך צעירים חילונים נרתעים מיהדות. "קשה להגיד מה בדיוק קרה, אבל רוחניות ויהדות הפכו להיות 'קול'. יש הרבה אנשים שיש להם עניין ברוח וברוחניות. אנחנו חיים במדינה יהודית, אי אפשר לעבור ליד הדת ולהתעלם. היא חלק מאיתנו".

הרב שלמה חן מארגון "אש תל אביב" אומר ש"אנחנו לא קוראים לזה 'קירוב' בכלל. לקרב זה לומר שלי יש את כל התשובות, אז בוא תהיה כמוני. אני לא רוצה שיהיו כמוני, התורה ובורא עולם לא שייכים לבן אדם אחד, אין עליהם בעלות. נכון שיש רבנים ופוסקי הלכה, אין כפירה בזה, אבל אנחנו דנים ביהדות בצורה של חוכמה יהודית, חוכמה שמלווה אותנו 4,000-3,000 שנה, וכל אחד מתחבר אליה ולוקח את זה למקום שלו. זו חוכמה לחיים, כל אחד יכול למצוא שם דברים אותנטיים שמתאימים לו".

הרב חן טוען שיש חשיבות גדולה לדיון ביהדות. "יש לנו ויכוחים כיפיים, יש דו־שיח שלא בא ממקום של מי יותר טוב. אני לא אוהב את ההגדרות של דתיים־חילונים־מסורתיים־חרדים, צריך להוציא אותן מהלקסיקון. גם כשיש נושאים מעוררי מחלוקת כגון תחבורה ציבורית ומרכולים, הם צריכים לעלות לדיון. אם נגיד אין סטטוס־קוו ולפיכך אין רבנות, הכל פתוח בשבת ויש נישואים אזרחיים - מה יגדיר אותנו כיהודים? אני לא קובע מה כן, הרבה פעמים נשארים גם בלי תשובה - וזה בסדר - העניין הוא פשוט לגרום לנו לחשוב על זה".

הגרעינים התורניים אחראיים למהפך

הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי של תל אביב, מכיר את התופעה של התחזקות היהדות והמסורת בעירו ויש לו הסברים לכך: "העלייה מצרפת יכולה להסביר זאת. חמש קהילות של יוצאי צרפת נפתחו כאן בזכות העלייה הזו, יהודים שאולי אינם מוגדרים כאנשים דתיים או חרדים אבל הם כל כך מסורתיים שאינם יכולים להרשות לעצמם שיעבור שבוע בלי לבקר בבית כנסת. קיים אפילו מניין של יוצאי איטליה ובית הכנסת 'איחוד שיבת ציון' שכשמו כן הוא: יותר מ־200 צעירים מרחבי העולם נפגשים מדי שבת למניין גדול ולפעילות חברתית, זה דבר שלא היה".

לדבריו, מדובר בתופעה מתחדשת, שכן בהתחלה המסורת והיהדות שלטו בעיר אך לאחר מכן נמצא "גרף היהדות" במגמת ירידה. "העיר בני ברק נבנתה מחורבנה של תל אביב, המוני חסידים שהתגוררו בפלורנטין שבדרום תל אביב עזבו לבני ברק. לאחר מכן החלה הנדידה של הציבור הדתי־לאומי לרעננה, לפתח תקווה, לכפר סבא ולגבעת שמואל". מי שעוד אחראים לחזרתה של היהדות לתל אביב, לדברי הרב, הם הגרעינים התורניים. "יש כמה גרעינים תורניים, קבוצות של דתיים שבאו לגור בעיר, מרמת אביב ג' ועד יפו. הם הקימו ישיבות ובתי ספר של הציבור התורני הזה".

הרב לאו מודה כי חוץ מאלה הוא לא מזהה תנועה המונית של צעירים חילונים למקורות. "בכל בית כנסת בעיר יש כמה חילונים שמצטרפים לתפילות ומגיעים, אך מדובר בבודדים. אבל גם זו תופעה חיובית ומרנינה".

עם זאת, בתי הכנסת בעיר רבים משאפשר לתאר. "אני שואל אנשים כמה בתי כנסת הם חושבים שיש בתל אביב, והם משיבים - חמישה או עשרה, הכי הרבה שאמרו לי היה 30. אנשים לא מאמינים שאני אומר להם שיש 547 בתי כנסת פעילים בעיר".