ג' חשוון: יהודית יוסף מתגעגעת

היא מתגעגעת לחיים בצילו של הרב עובדיה, כאדם פרטי ● "יש את החיים שהיו בימיו של הרב עובדיה ויש את החיים החדשים עם "הזיכרון והחיסרון" אחרי פטירתו", היא אומרת בראיון ● היא מספרת על היחס החם שלו לרבנית מרגלית, ועל הגישה שלו לנשים בכלל. "אם יהודית מבקשת ממך 200 ש"ח, תן לה 400" אמר לבנו משה

ערב חג הסוכות תשע"ה. הרבנית יהודית יוסף מתכוננת לחג כמו כל נשות לישראל, אלם השנה היא עושה זאת כשבליבה תחושות שונות לחלוטין מאלה שפיעמו בה ב-20 השנים הקודמות להן. "פרק ב' בחיי", היא מגדירה זאת בראיון מיוחד ל-Mame, במלאות שנה להסתלקות הגר"ע יוסף זצ"ל.

החיים החדשים עמוסים יותר, היא מציינת. השליחות והצוואה להמשיך את מורשתו מחייבים יותר ודורשים זמן וכוחות נפש שנשאבים מדמותו הנערצת.

"להשקיע בדור הבא" זו הצוואה שהותיר אחריו. כתבי התורה ומערכת הכשרות. אין לה זמן פנוי, אבל הגעגועים משתלטים עליה. את החלל העצום שהותיר אחריו הגר"ע יוסף זצ"ל, היא מנסה למלא כיאה לאישה שניהלה בנאמנות ובחכמת נשית יוצאת דופן במשך 20 שנה את ביתו של הרב עובדיה.

את היחס המיוחד ל"עזר כנגדו", היה לראות דרך הערצה הבלתי מעורערת של הרבנית מרגלית ע"ה. "הוא היה בשבילה כל עולמה", היא מספרת. "כל דבר בחיים אפילו הקטן ביותר, היה מתייעץ עם הרבנית. 'תשאלו את הרבנית מה היא אומרת', 'הכול בזכותה' , 'כל מה שיש לי זה שלה', אלו הם המשפטים שיצאו מפיו כלפי הרבנית. היא בחכמתה גרמה לו להגיע לאן שהגיע והוא תלה בה את הצלחותיו באופן מוחלט.

"הכבוד ביניהם היה הדדי, היא הרבתה בכבודו והוא היה מביע זאת בהכרת הטוב, מודה לה על כל ארוחה. בערב שבת היה משבח ומפאר ליד כולם, ומאז הסתלקותה של הרבנית ע"ה, במשך 20 שנה היה משבח ומוקיר טובה על כל דבר קטן".

• זכית ליחס מיוחד ככלתו של הרב עובדיה. מן הסתם היו מצבים וזמנים שלא יכולת לתפקיד כרגיל. איך זה בא לידי ביטוי זמנים הללו?

"היחס כלפיי היה יחס מיוחד כל הזמן. אחרי הלידה למשל, הוא היה דואג יותר מתמיד ועוקב אם אני נחה. אם הייתי עובדת  היה פונה אליי ואומר 'לכי לנוח. איך את רוצה לגדל את ילדייך? תנוחי, תתחזקי ואחר-כך תעשי מה שצריך'. הוא נהג לומר לאנשי הבית: 'הכלה שלי אחרי לידה, אני צריך שהיא תאכל דברים בריאים'. הוא ביקש מאחד מהם שיקנו עבורי מאכלים שיחזקו אותי.

"שימת הלב לפרטים הקטנים, ההתמדה, העקביות - אלו הן תכונות האופי והגדלות שלו. בהריון של התאומים הרופא החליט שאני זקוקה לשמירת הריון. העמידו מיטה באמצע הבית, במקום שבו הרב היה עובר כמה פעמים ביום. בכל פעם שהיה עובר, היה מברך ושואל בשלומי. באחת הפעמים הוא עצר לידי ואמר: 'אל תדאגי, בעזרת ה' כשייוולדו התאומים, כשהם יבכו בלילה אני אקום. את תטפלי באחד ואני באחר'. פתאום שמתי לב: עוד מעט יהיו לי שניים. כך היה הרב עובדיה, הוא תמיד חשב על הפרטים הקטנים".

• אנחנו בסיומה של השנה לפטירת הרב. איפה הרגשת את שיא הקושי, את המחנק בעקבות חסרונו?

"ממש לפני מספר ימים, לפני כניסת יום הכיפורים הרגשתי מחנק ודמעות ללא הרף. תמיד הוא היה הראשון שמקדים ומגיע לבקש ממני סליחה, אף פעם לא הצלחתי להקדימו, וכל שנה הייתי אומרת בליבי שנה הבאה אני אבקש ראשונה, אבל פשוט לא הצלחתי - הוא הקדים אותי מדי שנה וביקש סליחה אם הטריח או פגע. וביום הכיפורים הזה -  אין, הוא איננו.

"הקושי הוביל אותי מתחילת הצום ועד לסופו. את הצום אנחנו נוהגים לסיים לפי זמן 'רבנו תם',  היו אנשים שנהג להזמין לסעוד אתנו בפתיחת הצום. באופן קבוע היה נוהג לומר לי כמה דקות לפני סיום הצום 'יהודית, תאכלי את ראשונה כדי שתוכלי לארח את כולם'. אני בכלל לא חשבתי על זה; הוא היה חושב בשבילי על הפרטים הקטנים, דברים שלא היו מובנים מאליהם".

• האם פעם ביקשת מהרב משהו ונתקלת בסירוב?

"תמיד כשהייתי מבקשת היה נענה בחיוב. בבית הייתה במשך 9 שנים ממוקם בית כנסת, ולאחר מכן בית הכנסת הועבר לקומה התחתונה. הייתה לי הקלה עצומה, שכן בית-הכנסת היה בתוך הבית ואנשים הגיעו מסביב לשעון, כולל בשבתות וחגים. ופתאום הייתה מן תחושה כזו של הקלה, הנה, יש לי חיים משלי.

"אמרתי לבעלי שכדאי להרחיב את חדר האוכל על חשבון המקום שהתפנה. הוא פנה לאביו וחזר עם תשובה שלילית. ואז אמר לי: 'יהודית, עדיף שתבקשי ממנו את, לך הוא אף פעם לא סירב'. לאחר התלבטויות פניתי אליו. בעודי מתחבטת ביני לבין עצמי, איך לומר לו את הדברים, הוא מחייך ואומר לי: 'תחשבי כמה זמן הליכה יהיה לך מהמטבח לכאן? איזו טרחה עצומה זו תהיה עבורך?'. הייתי בהלם, איך הוא חשב על זה. אותי בכלל עניין רק להרחיב לא חשבתי כלל על המרחק בין המטבח לחדר האוכל המתוכנן. ואז אמרתי לו, 'אקנה עגלה מיוחדת עליה אניח את הדברים, וכך לא אצטרך לחזור כמה פעמים'. הוא חייך ואמר לי: 'רק אם את מבטיחה לי שאת קונה את העגלה אני מסכים'. יצאתי מהחדר עם דמעות של התרגשות, איך הוא חשב רק למען הזולת".

• הייתה התערבות כלשהי מצדו של הרב בזוגיות שלכם? בכל אופן, חייתם שנים יחד תחת קורת גג אחת.

"היו כמה פעמים ורק בענייני הכרת הטוב, יותר "הארות", לא התערבות של ממש. באחת הפעמים הוא התיישב לאכול ארוחת צהריים, בזמן שבעלי ואני שוחחנו וביקשתי כסף לקניות לשבת. בעלי אמר שיש לו כרגע רק מחצית מהסכום. אמרתי לו 'מה אעשה? זה לא יספיק'. לפתע הרב קורא לבעלי ואמר לו: 'תדע לך שכשאשתך מבקשת ממך סכום, תמיד תן לה כפליים ממה שביקשה. אישה היא השפע של הבית הברכה, הפרנסה. כשאימא שלך בקשה 200 הייתי נותן 400 והיא הייתה מחזירה עודף'. בעלי חייך ואמר: אמא הייתה מחזירה עודף, אבל יהודית לא יודעת להחזיר עודף... ענה לו הרב: 'היא הברכה שלך'."

• היו לרב הערות בקשר להתנהלות הכלכלית בבית?

"שום מושג, לא הבין ולא רצה להבין. הוא היה מדבר איתי בשפת הלירות. אני זוכרת שכשאחד מהילדים פיזר במטבח שטרות של משחק מונופול, הרב נכנס לחדר ראה את השטרות ואסף אותם. יום למחרת הגיעו נכדים לביקור, הוא הוציא את השטרות וחילק להם, ואז אחד הנכדים שאל 'סבא מה זה?'. הרב השיב: 'מצאתי את זה זרוק, אין ערך לכסף ולכן אני נותן לך'. הנכד הסביר לו שמדובר בשטרות של משחק והוא צחק ואמר 'באמת לא שמתי לב'. לא הייתה לו תחושה לכסף. אחרי פטירתו מצאנו סכומים בכסף ישן  צ'קים שעבר זמנם והוא מעולם לא פדה".

• מה הרב חשב על נשים חרדיות שיוצאות לעבוד?

"אישה שיוצאת לפרנס את בעלה האברך היא מבורכת בעיניו. הוא מעולם לא הביע התנגדות, רק הדגיש שאישה יכולה לעשות הכול מאחורי הקלעים. תמיד אמר לי: 'יהודית תעשי הכול מאחורי הקלעים'. הוא העריץ חכמת נשים, תבונה. בעיניו, אישה היא המניעה, המושכת בחוטים. הוא היה נוהג לומר: 'הגבר הוא ראש הבית, אישה היא הצוואר - מזיזה הכל בחכמתה".

• איזו משמעות הייתה לחג שמחת תורה, בבית שהוקדש כולו לתורה?

"זה היה החג של הרב. הוא היה חתן תורה, היינו ממש חוגגים את כבוד התורה, היינו מרגישים שמחה אמתית, כאילו משה רבינו הניח לנו את התורה הקדושה בבית.

"לפני 4 שנים בשמחת תורה ארחנו עסקנים, אישי ציבור, רבנים ואת מי שאהב להזמין לשמחת תורה. במהלך הסעודה, בעודם שרים, נכנסתי להגיש את המאכלים. הרב אמר: 'אני רוצה לשאול אתכם משהו - אתם יודעים כמה האישה של כל אחד מכם טרחה ודאגה למאכלים ולאווירה של החג הזה? אני מבקש מכל אחד כאן לקנות מיד לאחר החג תכשיט לאישה ולכבד אותה עבור כל מה שעמלה וטרחה'.

"אחרי שבוע פנה אליי ושאל:  'בני שמע בקולי? הלך וקנה לך תכשיט?'. בעלי נכח בחדר ומיהר להוציא צ'ק באומרו 'קני לעצמך תכשיט שאת אוהבת'. תארי לך איזה תכשיט קניתי, הצ'ק היה פתוח...

"זה לא הסתיים כאן. בערב הוא קרא לי ושאל 'קנית תכשיט?'. כשהוא ראה את התכשיט שקניתי הוא שמח בשמחתי. כזה היה הרב. היחס לזולת, שימת הלב לפרטים הקטנים, השמחה בשמחתו של האחר. אלו הן רק מקצת תכונותיו ומידותיו העצומות. אין מושגים כאלו בדורנו בכלל".

• מה הכי חסר לך? למה את הכי מתגעגעת?

"אני מתגעגעת לאיש שהיה, לא לכל מה שהיה סביבו. לאדם עצמו, לגדלות שהייתה בו. חסרון שלא ניתן למלא תמורת שום דבר בעולם, מי יתן לנו תמורתו".