מבט לפרשת השבוע "לך לך"

שלא על מנת לקבל פרס ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את הניסיון של אברהם אבינו ללכת לארץ, שהקב"ה יראה לו ● הרי היו הבטחות גדולות – לבנים, לכבוד, לעושר. למען הבטחות כאלו, ואף לאחת מהן, הרבה הלכו למרחקים ● מה מיוחד איפוא בהליכה זו של אברהם אבינו ושרה אמנו?

"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" יב,א.

אומר התנא בפרקי אבות: "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע חיבתו של אברהם אבינו" ה, ד.

אחד מהניסיונות של אברהם אבינו היה "לך לך". השבח הגדול של אברהם הוא, שאברהם עמד בכל הניסיונות. והניסיון הנוכחי הוא: ללכת לעזוב ארץ מולדת, משפחה, וללכת אל הלא נודע. רק בדרך יראה בורא העולם לאברהם לאן עליו ללכת.

בנוסף לציווי מבטיח הקב"ה ברכות לאברהם, וכך מבאר רש"י: לך לך- "להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד - שאודיע טבעך בעולם". בנוסף, ואברכך- מבאר רש"י ב"ממון". והיה ברכה- מבאר רש"י: "הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו בידי. ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ".

לכאורה, כל ברכה בפני עצמה כדאית היא ללכת לאן שיורה הקב"ה, אף בלי לדעת.

א. "אעשך לגוי גדול" - אדם שאין לו ילדים, הן על אברהם אבינו כתוב בחז"ל שהיה עקר, ועל שרה אמנו נאמר בסוף פרשת נח: "ותהי שרי עקרה, אין לה ולד". כלל לא היה לה רחם. חז"ל אומרים, ששרה הייתה איילונית. באים ליהודי בן שבעים וחמש, שהוא עקר, ואשתו עקרה בלי רחם רחמנא ליצלן, ומבטיחים לו: תלך למקום חדש, ושם יהיו לך ילדים. הרבה יהודים היו מוכנים בגיל כזה ובמצב כזה ללכת בשמחה כדי לזכות בפרי בטן. לצערנו, אנשים מסכינים לטיפולים קשים ביותר כשאין להם ילד, עד כדי סכנת נפשות ממש, אף ללא הבטחה להצלחה. כאן יש הבטחה מבורא העולם, הרופא כל בשר.

ב. "שאודיע טבעך בעולם" - ההבטחה השנייה של הקב"ה היא כבוד, "ואגדלה שמך". בשביל כבוד אנשים מוכנים לעשות הרבה מאוד. אף שהרבה פעמים מדובר בכבוד מדומה. ברם כאן מדובר בהבטחה לשם, שייוודע בעולם כולו. אנחנו עכשיו ערב בחירות. אנשים, בשביל להיבחר כחבר לרשות מקומית, מוכנים לכתת רגליהם מבית לבית ולהתבזות ממש בשביל האפשרות, שאולי ייבחרו, ולקצת כבוד.

ג. "ואברכך" - בממון. אנשים מוכנים לעשות הרבה מאוד בשביל כסף. אנשים נסעו לחפש זהב באמריקה בתנאים קשים, עזבו משפחות באירופה, הרבה מתו וחלו בדרך, ובכל זאת הייתה ממש בהלה לזהב. וכאן יש הבטחה מבורא העולם לממון.

בנוסף, יש הבטחה למפתח הברכות. "והייה ברכה" - להיות 'בבא' אמיתי, רב מקובל המסוגל לברך, והברכה בוודאי תתקיים. הרי מדובר במתנה עצומה. את המפתח הזה נתן אברהם אבינו לבנו, ליצחק. לכן נוצר ונתגלע כל העניין בין יעקב לעשיו עם השנאה העצומה. עד היום הברכות של יצחק הן מכוח ה"לך לך" של אברהם אבינו.

מתעצמת איפוא השאלה: מפני מה "לך לך" נחשב לאחד מעשרה ניסיונות? מול כל ההבטחות הללו - מדוע נחשב "לך לך" לניסיון לצדיק כל כך גדול, כמו אברהם אבינו? הרי כל אחד היה שמח ללכת ולקבל ברכות כאלה מבורא העולם!

אם נתבונן, נראה, שבשנים הראשונות הברכות לא התקיימו. להיפך!

בעניין ההבטחה הראשונה- עד שאברהם אבינו ושרה אמנו זכו לבן, עברו עוד עשרים וחמש שנה. גם ללידתו של ישמעאל עברו שנים.

לגבי הברכה לכבוד, למעמד- אברהם אבינו בא למצרים, והוא מחביא את שרה אמנו בארון, ומבקש ממנה, שאם ימצאו אותה: "אמרי נא אחותי את", שאם לא כן הם חלילה יידעו, שאת אשתי, "והיה כי יראו אותך המצרים, ואמרו: אשתו זאת, והרגו אותי, ואותך יחיו" יב, יב.

לאיזה מצב ירד אברהם אבינו, שאפילו על אשתו אינו מסוגל לשמור?? צריך להחביא אותה בארון ולומר 'אחותי את'! ממש ההיפך מכבוד, ביזיון גדול!

וההבטחה לממון- אברהם אינו מבקש עושר שהובטח, אבל לפחות (מה שאחרי שנים מבקש הנכד יעקב:)  "לחם לאכול" אין.

כשאברהם אבינו חוזר ממצרים, כתוב: "וילך למסעיו". מבאר רש"י: "דבר אחר, בחזרתו פרע הקפותיו". אברהם לווה כסף בדרך למצרים, כי לא היה לו מה לאכול. כזה עוני ומחסור!

ואברהם אבינו אינו מתלונן. אינו טוען: בורא עולם, הבטחת לי ממון, ואני לווה על מנת לאכול. הבטחת לי כבוד, וקשה לי לשמור על אשתי.

יש אנשים, שמיוזמתם מנסים ללכת למקום חדש ולהצליח. אם הם נכשלים, אין להם אלא להאשים את עצמם. יש אנשים, שבעלי המקום הזמינו אותם לבוא ולהצליח במקום החדש. כשהם נכשלים, הם מאשימים את המזמינים, ובצדק.

אברהם אבינו שייך לסוג שלישי. אמרו ללכת, הבטיחו הבטחות, והוא אינו מאשים.

הגדלות של אברהם אבינו, שהוא הלך בגלל סיבה אחת ויחידה - לקיים רצון השם! לכן אברהם אינו מתלונן. ייתכן, שההבטחות באו כדי להגדיל את הניסיון. אדם רגיל היה הולך בגלל ההבטחות. היהודי הראשון הלך רק כדי למלא את רצונו יתברך, והראייה היא, שלא התלונן ולא ביקש את הברכות. כאן גדולתו של אברהם אבינו ע"ה.