"להתחזק בשמירת הדיבור"
עקב ההסלמה בלחימה ברצועת עזה, מפרסם הרב משה שניידר, החברותא של מרן הגאון רבי אריה לייב שטיינמן שליט"א, בשם הרב: "יש להתחזק בשמירת הדיבור ושמירת שבת קודש" ● וגם: האם מותר לקחת קצבה ממשלתית מהממשלה, כאשר לצורך כך נדרש להעלים פרט מסויים?
המלחמה ברצועת עזה התחדשה שוב לאחר הפסקת האש, בעוצמה שמדהימה גם את ממשלת ישראל, שלא חשבה כי החמאס יחזיק מעמד זמן כה רב, תחת הכתישה המאסיבית של צה"ל.
עד כה נורו אלפי טילים על מדינת ישראל, כמעט ללא הרוגים. על כך אמר מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן כי "רואים בחוש את הניסים הגדולים שעושה עמנו אבינו שבשמים, עד כדי כך שאפילו מלאך רע בעל כרחו יענה אמן שהקב"ה מנווט את הכל".
הגראי"ל אמר עוד כי "מקווים שעכשיו כבר יושיענו השם יתברך שניפטר מהם לגמרי". כאשר נשאל במה יש להתחזק, השיב: "להתחזק בשמירת הדיבור ושמירת שבת קודש".
החברותא של מרן הגראי"ל, הרב משה יהודה שניידר, מוסיף ומספר בעלון "פרי חיים" כי "כל מי שזכה לשהות בצלו של רבינו, בזמן שמברך ברכות הנהנין, רואה האיך שכמעט בכל פעם שרבינו אוכל או שותה משהו, מתעורר אצלו ספק חדש או חידוש דין בדיני ברכות הנהנין. ומחמיר על עצמו שלא לאכול מחמת זה".
ועוד: "מעשה שאחז הגראי"ל בידו כוס עם שתיה, וכבר שתה את רוב הכוס, אך תוך כדי השתיה נשא ונתן בדברי תורה, ולא שם לב למה שיש בכוס, והיה סבור שכבר גמר לשתות והכוס ריק, וכשאמרו לו שיש עדיין שתיה בכוס, לא רצה להמשיך לשתות מחשש 'היסח הדעת' היות וחשב שכבר גמר הכל. ואפילו שטענו האיך יכול להיות שזה היסח הדעת, הרי אחז הכוס עם השתיה בידו, לא הסכים, ואמר וכי גם אם יחזיק את הכוס שנה שלימה, לא יהי' נחשב היסח הדעת?", מספר הרב שניידר.
החברותא מספר עוד כי "עוד היה מעשה שלאחר שבירך על מאכלו ואכל מעט, הוצרך לצאת מהחדר, וכשחזר לא רצה להמשיך על סמך הברכה הקודמת, ומספק לא רצה להמשיך לאכול, ואמר אם ימשיך לאכול הרי הוא נכנס בספק נהנה מהעולם הזה בלא ברכה, עד שהסכים בדוחק שאחר יברך ויוציאנו בברכה".
לדעת הגראי"ל, שיעור העיכול בשתיה הוא מהר מאד, ולכן הרב מברך סמוך לשתייתו, כדי שלא יעבור שיעור העיכול. "כשהביאו לפניו משקה מסוים שנסתפק בו אם ברכתו העץ או שהכל, אמרו לרבינו שרוב העולם אינם מסתפקים כ"כ אלא כל נדנוד ספק מברכים שהכל, והתפלא על כך".
החברותא העיד עוד, כי סיפרו לראש הישיבה על אדם שהלך לראות את מלכת אנגליה, ולא ידע מה מברכים על ראיית מלך, ובירך "שהכל נהיה בדברו". בתגובה העיר הגראי"ל כי "אינו יודע אם יש דין מלך לברך עליה, כיון שבזמנינו אין את המלך של חז"ל". הוא הוסיף כי לא ברור לו אם מברכים על מלכה בדומה למלך. פעם אחרת העיר הגראי"ל ש"אסור להסתכל על אשה, והיאך הולכים לראותה".
וגם מופתים לא חסר. הרב שניידר מציין סיפור מופת שהיה אצל הגראי"ל, כאשר הביאו לפניו צלחת עם תפוחי אדמה כתושים. כאשר הניחו את הצלחת, היא נפלה ונשברה לשני חלקים. לפתע ראו כי במקום שנתפצל האוכל נמצאה נמלה. "ושמח רבינו מאוד", מעיד החברותא.
שאלות בעניני פרנסה
לאדם ששאל אם להוסיף שעות נוספות ללימוד מקצוע, כדי להרוויח בנוסף לעבודת ההוראה, אמר הגראי"ל את המשל הידוע של החפץ חיים, שכאשר שיש חבית מלאה יין, ויש לה רק ברז אחד, לא יועיל כלום במה שיוסיף לחבית עוד ברז, כי מה שיש בחבית זה מה שיצא. וכך גם הפרנסה שנקצבה לו מן השמים, אותה הוא יקבל בכל אופן, ולחפש עוד מקצוע זה כמו לפתוח עוד ברז.
שאלה נוספת ומעניינת נשאל הגראי"ל, לגבי אחד שיכול לקבל סכום מסוים מהממשלה עבור נזקים מסוימים שאירעו לו, אך לצורך הענין עליו להעלים איזה פרט. אין חשש שיתפסו את זה, הוא ציין. האם אפשר לעשות את זה? הגראי"ל הגיב: "לא מרוויחים כלום מכאלה דברים". בפעם אחרת, כאשר היה מדובר בקבלת קיצבה מסוימת המותנית באם יתנהג באופן מסוים, התבטא הרב "אנשים מורים לעצמם היתר להיות 'גזלנים'".
עוד נשאל ראש הישיבה על-ידי אחד שבמסגרת הדיווח על עסקיו, שאל האם יכול הוא להעלים סכום קטן שלא לדווח עליו, ויש לו מזה נפק"מ לכמה דברים. הגראי"ל ענה: "דין פרוטה כדין מאה".
19/08/2014 12:15