רבי שמשון וורטהיימר ● פרופיל מקיף
.jpg)
הוא היה מגדולי הפרנסים שעמדו לישראל בכל דור ודור, ושימש כפרנס יהדות אשכנז לפני כשלוש מאות שנים ● ממקום מושבו בעיר הבירה ווינה, גמל חסד עם אחיו בני ישראל מכל רחבי הממלכה, וזכה ששמו מתנוסס בפי כל עד עצם היום הזה ● כתבה לרגל יום היארצייט י"ז אב
יהדות אוסטריה היא קהילה יהודית עתיקה שראשיתה ביהודים שהגיעו לאוסטריה כשבויים יחד עם לגיונות רומיים שלחמו באזור. המסמך העתיק ביותר שקיים כיום ומעיד על קיומם של יהודים באוסטריה הוא מסמך מהמאה העשירית לספירת הנוצרים בו הוכרז על שוויון זכויות בין הסוחרים היהודים לסוחרים הנוצרים שבאזור נהר הדנובה שחוצה את וינה.
לפני כשמונה מאות שנים החלה יהדות אוסטריה מתרחבת במהירות, יהודים רבים מרחבי אירופה עברו לדור בווינה בעקבות כתב זכויות אותו פרסם הקיסר פרידריך השני ובו הוא מעניק ליהודים זכויות מיוחדות, ביניהם הזכות לקיים מערכת משפט עצמאית על פי חוקי התורה וכן הגנה מטעם השלטונות.
כתב זכויות זה גרם ליהודים רבים להעדיף את המגורים בווינה על פני שאר ארצות אירופה בהן נרדפו היהודים על ידי השלטונות. היהודים הרבים שעברו לווינה עסקו במסחר ובהלוואות בריבית ועשירים רבים צמחו בתוך הקהילה, מקצוע נוסף בו עסקו היהודים היה גביית מס בעבור השלטונות בעיר, באותה התקופה גם התיישבו בווינה חבורה מגדולי ישראל שנקראה 'חכמי וינה' או 'חכמי אסטרייך' בין חכמים אלו נמנו רבי טוביה מווינה, רבי יונתן מווינה ורבי יצחק בן משה – ה'אור זרוע' שהיה רבו של המהר"ם מרוטנבורג.
העובדה שהיהודים עסקו במקצועות של גביית מס והלוואה בריבית עוררה עליהם את אותה שנאה עתיקת יומין שרוחש עשו ליעקב, ושגשוגה של הקהילה היהודית הפך לצנינים בעיני שכניהם הנוצרים. לפני כשבוע מאות שנים עבר השלטון באוסטריה לידי בית המלוכה ההבסבורגי שבניו היו נוצרים קתולים אדוקים, שלטון זה הביא את הקץ על פריחתה של יהדות אוסטריה והיהודים החלו נרדפים במדינה זו.
כך בשנים הבאות החלו נערכים פוגרומים ביהודים ורכושם של יהודים רבים הוחרם לטובת קופת המדינה, יהודים רבים שהיו נושים חובות כבדים משכיניהם הנוצרים איבדו את כל רכושם כאשר הלווים הנוצרים זכו למחיקת חובות כללית על ידי השלטונות, מצב זה של רדיפת היהודים יותר ממאה שנים.
רדיפות מיסים וגירושים
בשנת ה' אלפים ק"פ באותה תקופה בעיר 'אנס' שבאוסטריה העילית נתפס יהודי שכביכול חילל לחם קדוש לנוצרים, כמובן שהאשמה זו לא נתמכה בהוכחות משמעותיות אך עצם האשמה הספיקה לקיסר אלברכט החמישי להורות על מאסרם של כל יהודי אוסטריה, בעקבות עלילה זו הועלו על המוקד ונהרגו על קידוש ה' 210 יהודים ושאר יהודי אוסטריה גורשו מהארץ בעירום ובחוסר כל.
כעבור חמישים שנה לערך מעת גזירת הגירוש בוטל הצו המורה על הגירוש על ידי הקיסר פרידריך השלישי שנודע ביחסו הטוב ליהודים וזכה לכינוי 'מלך היהודים', קיסר זה התיר ליהודים לגור בערי קרינתיה ושטיריה שם זכו היהודים לזמן קצר של שלווה יחסית.
תקופת שלוותם של היהודים לא האריכה ימים. עברו עוד כמאה שנים עד שהתחיל באוסטריה שלטונו של הקיסר פרדיננד הראשון, פרדיננד התנגד רשמית לתופעת רדיפת היהודים אך ראה לנכון להטיל עליהם מיסים כבדים שרוששו את הקהילה היהודית, פרדיננד גם הטיל על היהודים חובה לשאת על בגדם אות קלון המעיד על מוצאם היהודי, מצב זה מלווה בעליות ומורדות נמשך למעלה ממאה שנה גם בתקופתם של הקיסרים מקסימיליאן השני, רודולף השני, מתיאס ופרדיננד השני.
לפני כשלוש מאות שנים שלט באוסטריה הקיסר ליאופולד הראשון, תחת שלטונו של קיסר זה הורע מצב היהודים משמעותית והם סבלו מרדיפות והתנכלויות בכל רחבי אוסטריה, בערים רבות גורשו היהודים ואף הייתה תקופה בה נאסרו מגורי יהודים בעיר הבירה וינה, גזירה נוספת שפגעה קשות ביהודים הייתה גזירת איסור החיתון, גזירה זו הורתה כי בכל משפחה יהודית יותר רק לבן הבכור לשאת אישה ולהוליד צאצאים ואילו על שאר בני המשפחה נגזרה רווקות, מטרת גזירה זו הייתה למנוע את התפשטות הקהילה היהודית ובעקבותיה עזבו את אוסטריה יהודים רבים.
דווקא בתקופה קשה זו זרחה קרן אור של תקווה ליהודי אוסטריה בדמותו של רבי שמשון ורטהיימר שכיהן כשר האוצר בחצרו של הקיסר ליאופולד, רבי שמשון עמד כמגן ליהודים בפני גזירותיו הקשות של ליאופולד והצליח לדחות מספר גזירות ביניהן גזירת הגירוש שריחפה על ראשיהם של יהודי רוטנבורג אותה ביטל על ידי תשלום כופר גבוה לקופת האוצר.
במרכז העיר וינה עמד ארמונה של משפחת וורטהיימר שמשם שפע מעין של צדקה לכל נברא בצלם. בתוך מעון ישע זה היה לרבי שמשון חדר מיוחד שבתוכו קבע לו עתים לתורה וגם קיבל בסבר פנים יפות רבנים ומחברי ספרים שהיה תומך בהם בעין יפה וביד נדיבה והיה גם נענה לבקשתם לתת הסכמה לספריהם.
אף הוא השאיר בכתב יד חדושי תורה בנגלה ובנסתר בהם ספר כתב יד של חידושים ודרשות על סדר פרשיות התורה, וכן כתב יד של 'חדושי תנ"ך'.
ומכיון שר' שמשון שוכח את "רבי" שכח גם רבי את שמשון...
לא נותרו בידינו פרטים רבים מקורות חייו של רבי שמשון וורטהיימר, אך האגדה בישראל מלאה בתיאורים אודות מפגשיו עם נער אחד שלימים נודע כגאונן הגאונים בדורו - הוא הרבי ר' יהונתן אייבשיץ.
וכך מסופר כי בהגיע בתו לפרקה שמע רבי שמשון כי לרעו ועמיתו משכבר הימים הלא הוא רבי נתן נטע אייבשיץ, ישנו בן צעיר לימים אך כבר נודעה בשער בת רבים פיקחותו וגדולתו בתורה וחשקה נפשו לקחת אותו לחתן לבתו היחידה שהיתה גם היא צעירה לימים עדיין.
ידע רבי שמשון, כי רבי נתן נטע הוא מגדולי היחס, נכד למקובל הגדול רבי נתן שפירא בעל 'מגלה עמוקות' וגם נצר ממשפחת הגאון השר רבי שאול וואהל ומשום כך נכספה וגם כלתה נפשו להתקשר עמו בקשרי חיתון, אבל כמובן רצה להכיר גם את הנער פנים אל פנים. הדרך מווינה לאייבשיץ בימים ההם היתה קשה וגם רחוקה, כי מסילת הברזל עדיין לא היתה בארץ ונסיעה כזאת דרשה זמן של שבועות אחדים לפחות ורבי שמשון וורטהיימר שהיה טרוד בעסקיו בחצר המלכות, לא היתה לו כל אפשרות לעזוב את עירו ואת מסחריו לזמן רב.
משום כך פנה במכתב להרב ר' נתן נטע ובקשהו בתור ידיד נעורים כי יואיל לקחת את בנו ילד השעשועיו ולנסוע איתו יחד על חשבונו עד לגבול אוסטריה, ולשם יבוא גם הוא לראות את הנער הנפלא ולתהות על קנקנו.
לא איחר הרב ר' נתן נטע למלא את בקשת הרב וורטהיימר שנחשב אז לנשיא ישראל, הוא לקח את בנו ויחד נסעו ובאו לפנות ערב לאחד מן הכפרים שעל יד הגבול. שם בבית היהודי חוכר היי"ש מטעם אדון הכפר, מצאו כבר את הרב וורטהיימר מחכה להם. כמובן ששו ושמחו שני הרבנים הידידים מנוער להפגש יחד והשיחה הראשונה ביניהם נסבה על זכרונות ימי הילדות בלמדם יחד בשבת תחכמוני בעיר פרנקפורט.
מתוך ידידות וקרבה קרא רבי שמשון וורטהיימר לרבי נתן נטע בשמו העברי לבד מבלי תואר "רבי", תחת אשר האחרון בידעו כי הרב וורטהיימר מלבד גדולתו בתורה הוא עשיר ובעל בעמיו ונודע בצדקת פזרונו בישראל קרא לו "רבי שמשון". והנער יהונתן עומד מן הצד מאזין ומקשיב לשיחת שני החברים וכששמע כי הרב וורטהיימר קורא את אביו רק בשמו לבד בלי תואר רבי, הרגיש מעין זחיחות הדעת ויחס של קלות ראש מצד הרב וורטהיימר כלפי אביו.
הנער התרעם והצטער על היחס הזה ולא יכול להבליג על צערו ולהתאפק. הוא נכנס לתוך השיחה ופנה להרב וורטהיימר ואמר "יסלח לי מר אם אפסיק את שיחתו באמצע. יודע אני דברי חכמינו (אבות ה, ז) כי מי שמדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה וגם נכנס לתוך דברי אחרים אינו נחשב לחכם, ואולם זוכר אני גם כן מה שאמרו חכמינו במקום אחר (סוכה כא, א) "אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד". ואני מתוך שיחת חולין של מר למדתי להשיב על שאלה אחת שהייתי מתקשה בה".
"איזו שאלה?" - שאל הרב וורטהיימר בהתענינות. "כשלמדתי מסכת שבת ענה הנער הייתי מתקשה במשנה שבת (יב, ג) האומרת "מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל". ויש להבין מדוע הביאה המשנה לדוגמה "שם משמעון ושמואל" ולמה לא הביא גם דוגמה 'שם משמשון'?"
- "שאלה גדולה שאלת בני" - אמר הרב וורטהיימר בחיוך, "ומהו התירוץ?" - "התירוץ הוא פשוט" - ענה הנער, "הלא מסדר המשנה היה רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא הנקרא בפי כל בשם "רבי" סתם ומכיון שר' שמשון שוכח את "רבי" שכח גם רבי את שמשון...".
שידוך שלא יצא אל הפועל
לאחר הבחינה הראשונה, כאשר מצא יהונתן הצעיר חן בעיניו החליט רבי שמשון בדעתו לחזור לביתו ולקבל גם את הסכמת אשתו ובתו לשידוך זה.
למחרת כשהגיע שעת הפרידה פנה הרב וורטהיימר לנער ואמר לו, "קודם שאנו נפרדים זה מזה רוצה אני לבחון אותך עוד הפעם". - "הריני מוכן ומזומן" - מיהר הנער יהונתן לענות "אבל מכיון שצריך אני להבחן שוב, רוצה אני לבחון את מר".
"דבריך בלתי מובנים לי", אמר הרב וורטהיימר כמו מתוך קפידה. "מדוע יקפיד ומדוע לא יבין?" - ענה הנער במתינות, "הרי לפני הבחינה הראשונה הזכיר מר את דעת חכמינו שאסור לאדם מישראל להשיא בתו לעם הארץ ומשום כך נוהגים לבחון את החתן לפני קשר התנאים כדי לדעת אם אינו עם הארץ. והלא שם באותו מקום במסכת פסחים (מט, א) אסרו חכמינו גם לקחת בת עם הארץ ואמרו "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח בת תלמיד חכם" ומדוע לא יבחנו גם את אבי הכלה כדי לדעת אם אינו בכלל עם הארץ?
"ברם התשובה היא בודאי כבר נבחן אבי הכלה בהיותו צעיר לימים בשעה שחותנו רצה להשיא לו את בתו וסומכים על חזקת הבחינה הראשונה שהוא בודאי גם עכשיו תלמיד חכם. אבל מכיון שאני רואה כי מר רוצה לבחון אותי שנית ואינו רוצה לסמוך על חזקת הבחינה של אתמול - שמא עמדתי על פי מקרה תמול בנסיון, אם כן גם אנכי איני יכול ואיני רשאי לסמוך על חזקת הבחינה שנבחן מר לפני חתונתו הוא כי אולי גם אז הצליח רק במקרה לעמוד בבחינתו וחייב אני לבחון אותו עכשיו שנית, כדי לדעת אם בתו היא בת תלמיד חכם". חייך הרב וורטהיימר נהנה מחריפות שכלו של נער פיקח זה ונפרד ממנו בלחיצת יד.
לבסוף לא יצאה אל הפועל מחשבת רבי שמשון וורטהיימר להשתדך עם ידידו וחברו הרב מאייבשיץ מפני סיבות שונות. אגדה אחת מספרת כי הרב וורטהיימר לקח אתו את הצעיר יהונתן לוינה כדי לראות ולהראות בפני אשתו ובתו. בווינה הביאו גם לארמון המלכות ושם נפגש עם יורשת העצר מריה תרזה שהיתה אז צעירה לימים.
הנער העברי מצא חן בעיניה והיא עצמה הלכה אתו מחדר לחדר להראות לו את תפארת הארמון, עד שהגיעו אל הכנסיה שעל יד הארמון ושם עמד פסל גדול כולו מקשה זהב טהור. יורשת העצר הצעירה הראתה באצבע על הפסל ואמרה ליהונתן כדאי שפיקח כמוך יגיד כמה מלים לכבוד הצלם.
- "חכמי ישראל אמרו" - החזיר לה הנער כי "חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו" הפסל הוא גדול ממני ידבר הוא מקודם ואחרי כן אענה גם אני חלקי". תשובה זו הביאה את יורשת העצר לידי כעס ועל פי דרישתה לא יצא השידוך לפועל.
(האגדה מוסיפה לספר כי כשהתמנה לאחר כמה שנים בתור רב ודרשן בפראג ומריה תרזה כבר ישבה על כסא המלוכה זכרה את תשובתו של רב זה מה שהשיב לה בנעוריו והיא שדחקה את הגליו עד שלא היה יכול לשבת זמן רב על כסא הרבנות שם אבל בכל זאת נשאר שמו בהיסטוריה בתור הרב מפראג).
בצוק העיתים לא נחקקו כהלכה כל מעשי תקפו וגבורתו של רבי שמשון וורטהיימר, שתדלנותו לטובת אחיו, צדקת פזרונו כי רבה ופעליו לטובת יהודי ארץ ישראל, אבל שמו נותר מהדהד ברחבי העולם היהודי זה קרוב לשלוש מאות שנה, כמי שהתורה וגדולה התאחדו על שולחנו ואשר העמיד את שתי השולחנות הללו לטובת ולתועלת אחיו.
