עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
"לעשות רצון קונו" |
||||||
אברהם בן דוד | כדורינט | ||||||
10/08/2014 15:20 | ||||||
השבוע הלך לעולמו איש אמת, שכל מעשיו לשם שמים מתוך דבקות בבוראו, ללא שום פרסום ● איש ששרד את אימי השואה, הקים את מערך הגניזה מכספו הפרטי והעמיד אלפי תלמידים ● אלפי תלמידי ובוגרי 'קול תורה' קוננו השבוע אחר מיטתו של הגר"י בונדהיים זצ"ל, ומספרים על הקפדתו על כבוד התפילה וקדושתה, דרכו הייחודית בהנחלת 'דרך הלימוד' לתלמידיו ומאבקו על כל דבר שבקדושה
עולם הישיבות התעטף במוצאי השבת האחרונה לאחר חצות ליל באבל כבד, עם היוודע הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון רבי ישראל בונדהיים זצ"ל, מראשי ישיבת קול תורה לצעירים, שהרביץ תורה לאלפים במשך למעלה משישים שנה והעמיד תלמידים הרבה. כתב 'בחדרי חרדים', משה ויסברג, יצא לשמוע בשבעה ולגלות טפח לרבים שלא הכירו את האדם הענק, איש אמת, שריד לדור דעה מחסידי אשכנז, שכל מעשיו לשם שמים מתוך דבקות בבוראו ללא שום פרסום. גמל חסדים בגופו ועסק במצוות הצדקה, זיכה את הרבים בשמירה על דקדוק ההלכה בהקמת "גניזה כללית", בהידור במצוות ובזהירות מכל נדנוד של חטא. הגאון רבי ישראל בונדהיים זצ"ל נולד בגרמניה. בשנות בחרותו הצעירות - בפרוץ מלחמת העולם - שתה את כוס התרעלה עד תומה, סבל צרות במחנות העבודה וחלה במחלות קשות, אך מעולם לא סיפר ולא דיבר על כך. רק היה מזכיר בכאב רב ובוכה בדמעות שליש על השנים היפות של ימי הנערות בהן נאלץ להתבטל מלימודו ולא זכה ללמוד בשנות המלחמה. תמיד כשהיה מזכיר עובדה זו בפני התלמידים היה נשנק בבכי כואב, וכשהיה מדבר על המלחמה היה מבקש להתחזק בתורה ויראת שמים ועל התוכחות הגדולות שהוכיח הקב"ה את בניו באותם השנים. לאחר שניצל מהמלחמה בנסי נסים עבר לבלגיה ומשם לצרפת. לאחר מכן זכה לעלות לארה"ק, שם נכנס ללמוד בהיכלה של ישיבת קול תורה המעטירה, אותה איווה למושב לו במשך שבעים השנים הבאות. בשנים אלו למד ושנה בשקידה עצומה ביגיעה ועמל אינסופיים בתורה הקדושה, ופקע שמו בכל עולם התורה כאחד מגדולי המתמידים של עולם הישיבות, מופלג ביותר בתורה ועמלה. בישיבת "קול תורה" ראו בו ראשי ורבני הישיבה כלי מחזיק ברכה וחיבבוהו עד למאד, תוך שהם נוהגים להשתעשע עמו שעות רבות במו"מ בעומקן של סוגיות. בני אותה התקופה מספרים עובדות מדהימות על היותו מוכתר בכל קנייני תורה ועל שקידתו הנוראה ובקיאותו המופלאה, כאשר כישרונותיו הייחודיים לא הפחיתו מאומה משקידתו העצומה בתורה. במשך שש שנים למד בחברותא עם הגאון רבי יהושע ישעי' נויבירט זצ"ל בעל ה'שמירת שבת כהלכתה' בשקידה ויגיעה, כאשר חברותא זו הייתה לסמל ומושג לעמל התורה ושקידתה. המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל התבטא שהם "החברותא" של הישיבה, ואלו הם המתמידים הכי גדולים המפארים את ספסליה, כשהם יוצרים מושגים חדשים של התמדה בישיבה. סמל להרבצת תורה עוד בבחרותו התמנה על ידי ראשי ישיבת "קול תורה" לשמש כר"מ בישיבה לצעירים שעל ידי ישיבת קול תורה, ובמשך שנתיים לפני חתונתו שימש כבר בתפקיד זה, עד לזמן החורף האחרון, במשך למעלה משישים שנים. עשרות בשנים הרביץ תורה לאלפים והעמיד תלמידים הרבה. שיעוריו שנאמרו בהסברה ובנעימות, הצטיינו בירידה לעומק הפשט בשימת דגש על כל הנקודות הטעונות ביאור. היה 'מנעים' את התורה על תלמידיו, שנכרכו בו ודבקו בתורתו ובאישיותו. תלמידים רבים נבנו ממנו בלימוד וחבים לו את כל חייהם התורניים. היה סמל ומושג בישיבת קול תורה בהרבצת תורה ללא גבול וללא שיעור ובהנחלת אהבת תורה לתלמידיו, כך במשך שנים על גבי שנים ללא הפסק, כשדורות שלמים מתחנכים אצלו וקונים תורה מפיו. תלמידיו הרבים היו נושאים ונותנים עמו בהתמדה נוראית ויגיעה רבה שעות רבות בעומקן של סוגיות בימים ובלילות. קבע את מקום תפילתו עשרות שנים בהיכלה של ישיבת קול תורה, והיה מגדלור לכל סביבותיו בשמשו דוגמא לצורת התפילה הראויה במתינות וביראה גדולה, עם כל דקדוקי ההלכה כעומד לפני המלך. מדי בוקר בשעה 6:40 בדיוק היה יוצא מביתו שברחוב בית וגן לעבר היכל הישיבה ברחוב הפסגה, כשדמותו הנכבדת מהווה סמל ודוגמא ליראי ד' מדורות קדומים, ולאחר תפילתו היה נכנס למסור שיעור לתלמידיו. היה מזן ישן שלא בנמצא בימינו ואולי אחד מהשרידים האחרונים בקרב ה'יקים'. אומר חסיד מ"חסידי אשכנז". במלוא מובן המילה. התייצב תמיד כארי לעשות את המוטל עליו ללא שום דחיות ובזריזות נעורים, אף בזמני חולשה ולחץ, ללא שום תירוץ או הסבר לדחות את רצון שמים. תלמידיו מספרים על הקפדתו על כבוד התפילה, כאשר היה מזדעזע כל פעם כאילו מחדש על הזלזול המסוים שפשה בפיוט 'אנעים זמירות' לאחר מוסף של שבת. "אינני מבין", היה זועק מרה, "היאך מעז יהודי חרד לעזוב את אולם בית המדרש בעת שהמתפללים פותחים בשיר של כבוד למלכו של עולם. אינני מסוגל להבין זאת". פרק נכבד תפבה הרבצת התורה שהייתה חלק בלתי נפרד בחייו. דומה, כי לא קם לו משנה בהעמדת תלמידים בדור שאחרי המלחמה, הן בכמות והן באיכות. חקוקה היא היטב התמונה בלבבותיהם של אלפי תלמידיו, כיצד היה מעביר במתק את יסודות דרכי הלימוד בחן אופייני ובבהירות מלאה. הוא ייחד לעצמו צורה מיוחדת בהעברת השיעור, באופן שאחד התלמידים היה קורא את הגפ"ת לפי סדר, והגאון זצ"ל עומד על גביו, מעיר בעדינות במקומות הצריכים תיקון, וכך בהצטבר ימים רבים ידעו הבחורים היטב את מלאכת לימוד הגפ"ת, וחותם ידו טבוע היה בהם כל חייהם. לא חס על כבודו צדקותו העצומה הרקיעה שחקים. עשרות שנים נהג לכתת רגליים ולאסוף כסף לצדקה בתעניות בכל בתי הכנסיות שבשכונת בית וגן, כשהוא לא חס על כבודו כלל. עם כל יהודי באשר הוא היה גומל חסד בנסתר בלי להחזיק טובה לעצמו. איש שכל כולו ביטא אמת, ראו עליו את האמת בחוש, כולו אמת, בלי שום משחקים. לצד ענוותנותו האופיינית והטהורה לחם את מלחמת ד' ברמה, כשבכל פרצה וכל דבר חיזוק הוא היה הראשון לעמוד על המשמר בעוז ובתעצומות נדירים. בשכונת בית וגן היה הדבר ידוע שהוא הכתובת לשמור על כל ענייני היידישקייט. פעם היה אדם בשכונה שפתח דוכן למכירת עיתונים פסולים, כשאותו אדם היה בריון וגברתן שהכל פחדו ממנו. כאשר רבי ישראל זצ"ל שמע על הפרצה הנוראה, הגיע למקום המכירה והעיף את השולחן על הרצפה, כשהוא אמנם נתבע בבית משפט לאחר מכן, אך בדעתו האיתנה לא חת מפני איש והביע את שמחתו העצומה מכך שזכה לעמוד על המשמר. פעם לאחר שנודע לו על פרצה בצניעות מתמשכת בשכונה, הגיע אל גורם הפרצה והזהיר אותו לבל יהין יותר להיכנס לשכונה בצורה זו, ויהי לפלא הדבר איך שדבריו היוצאים מלב טהור חלחלו ללב אותו אדם והשפיעו את פעולתם. חילול הגניזה כאב לו מאוד, לאחר שראה כתבי קודש מתגוללים בביזיון בבתי הכנסיות בכלל ובבתים רבים בפרט. בעקבות כך הוא יזם ופעל בכל כוחו לפתיחת "הגניזה הכללית", שתפעל לשמירה בזהירות מופלגת על כתבי קודש בכל ערי ארץ הקודש, כשהוא לוקח על עצמו חובות גדולים להעמיד את המערך כולו על תלו. וכיום בנו מנהל את המערך העצום הזה לשם שמים ללא שום רווחים. פעמים רבות הביע את מורת רוחו מכך שאנשים מתפללים ברחוב תחת כיפת השמים, לשם כך היה מסתובב ומעיר תדיר במאמץ רב לציבור שיקפיד יותר על חשיבות וצורת התפילה, על כבוד בית הכנסת וכבוד התפילה. במשך כל השנים היה מ"מזהירי שבת" באופן פרטי, כל ערב שבת מיד אחרי הצפצוף היה מסתובב ברחובות השכונה ומעיר למכוניות על השעה המאוחרת, כשהוא מוכיח ומתריע את הציבור לשמור בזהירות רבה על קדושת השבת. מרנן ורבנן גדולי ישראל זצ"ל ויבלחט"א הפליגו בשבחים עצומים על הרב בונדהיים זצ"ל. בספר "קובץ תשובות" נדפסה תשובה מהגרי"ש אלישיב זצ"ל המיועדת לגר"י בונדהיים זצ"ל, כשהגרי"ש מפליג עליו בשבחים ותארים מופלגים. בכל מעשיו וכל שיחותיו נהג בכובד ראש ובצורה רצינית. תדיר ראו עליו שכל מעשיו לשם שמים. משום כך הערותיו היו נכנסות בלב השומעים, מחמת שכולם ראו איש שכל כולו לשם שמים בלי שום עניין אחר בכלל. ברח לחלוטין מכל ענייני הכבוד בצורה קיצונית. לא הרשה לכתוב עליו תארים כלל מלבד תואר 'הרב' בכל פרסומי הישיבה. אף בצוואתו ביקש שלא יישמע שום דבר שבח עליו בכל שעת הלוויה, וכן במודעות וברמקולים שלאחר פטירתו לא יכתבו עליו תארים מלבד תואר 'הרב'. מחותנו, ראב"ד העדה החרדית הגאון רבי משה שטרנבוך העיד עליו, כי בכל זמן ובכל עת היו רואים אותו כשתלמודו בידו, ולא פסיק פומיה מגירסיה כפשוטו. לפני שנתיים נפטרה רעייתו המנוחה ע"ה לבית עולמה ביום תשעה באב, ועוד באותו היום היא הובאה לבית עולמה כשבעלה מספידה בדמע ואומר לה: אשרייך שזכית להיפטר מן העולם בלי לעשות "ביטול תורה", כי ביום תשעה באב לא לומדים. וכל מי שהכירו ידע שזה תמצית האדם שלו, זה מה שהוא, כל הזמן רק חשבון אחד מול עיניו, איך לעשות רצון אביו שבשמים באופן המהודר ביותר שיכול להיות. "איש שלא נמצא כמותו בימים אלו, כבר זה עידן ועידנים שאין למצוא איש כזה. איש שכל כולו אמת, איש שרק רואים אותו מרחוק מיד רואים אמת מוחלטת בלבד! יכולני להעיד על מורי ורבי זצ"ל, שאין כמותו איש שלא היה לו שום חשבון שבעולם מבלתי חשבון אחד בלבד, רצון ד' יתברך", מסיים תלמידו שפתח לנו צוהר לעולמו של רבי ישראל זצ"ל. |
||||||
|
||||||
|
||||||
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך |