מבט לפרשת השבוע "ואתחנן"
לקרוע דין חתום ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר שהתחנונים הרבים של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל היו עבור כלל ישראל, ולכן הבין משה שיש לו יכולת לקרוע גזר דין שכבר נחתם ● גזירה של הציבור אפילו אם היא נחתמה אפשר לקרוע את רוע הגזירה בתפילה ובתחנונים
"ואתחנן אל ה'... אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (ג', כג-כה).
מבאר רש"י הקדוש וז"ל: "אתה החלות להראות את עבדך - פתח להיות עומד ומתפלל אף אל פי שנגזרה גזירה. אמר לו: ממך למדתי שאמרת אלי (שמות לב – י') ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך ? אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו" (ספרי).
רש"י מבאר שמשה רבנו למד מהלימוד שה' לימד אותו אחרי חטא העגל. הקב"ה אמר למשה "ועתה הניחה לי" האם משה יכול לא להניח לבורא עולם? האם ילוד אישה יכול בכלל לראות את הבורא יתברך? אלא הקב"ה רמז למשה להתפלל, כי תפילה משנה את הדין. ואע"פ שאחרי חטא העגל נגזר דין קשה של כליה על עם ישראל ר"ל. תפילתו של הצדיק שינתה והמתיקה את הגזירה הנוראה.למד הצדיק שיש דרך לשנות את הגזירות. ביקש משה לשנות גם את הגזירה שהוא לא יזכה להיכנס לארץ ישראל.
קשה: הלא אין הנידון דומה לראיה. שם בחטא העגל החטא היה של כלל ישראל ולכן נגזר הדין על עם ישראל, הרי משה רבנו בכלל לא היה איתם בעוון העגל. הוא למד תורה עם ריבונו של עולם. "ארבעים יום לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי". לעומת זאת כאן מדובר בחטא פרטי של משה רבנו, לכן גם העונש הוא רק עליו. ולמדנו במסכת ראש השנה יח, א. "אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? (מבארת הגמרא בשאלה) אינו נחתם? והכתיב (הרי כתוב) נחתם עונך לפני (ירמיהו ד, יד) אלא (מבארת הגמ') אף על גב שנחתם (כלומר גזר דין של הצבור גם כשהוא נחתם בשמים) נקרע? שנאמר "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". (דברים ד, ז') מהפסוק הגמ' לומדת שגזר דין של ציבור גם כשהוא נחתם אפשר להתפלל לבקש ולשנות את הגזירה. לעומת גזר דין של יחיד שאם חלילה נחתם שוב אי אפשר לקרוע אותו.
לפי הדברים קשה, איך משה מדמה את הגזירה על כלל ישראל כולו ששם מדובר בציבור, לעומת הגזירה הפרטית שלו.
רבותינו האריכו לבאר מפני מה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל, ועוד הקשו למה משה נקט בדרך של תחנונים שנאמר "ואתחנן אל ה' בעת ההוא" הרי בכוחו של צדיק לגזור שכתוב "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" ולמה כל התפילות של משה היו רק בדרך של תחנונים. מבאר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל: עפ"י המדרש כל מטרת משה הייתה להיכנס לארץ ישראל. שאם היה משה נכנס לארץ, מיד היו זוכים לגאולה ולמשיח. הרבי מבאר שבעניין הגאולה אסור להכריח ולדחוק את הקץ, מותר לבקש לעשות השתדלות בדרך של תפילה ותחנונים בלבד. לכן משה לא גזר. אפילו שברור שאם היה גוזר, הקב"ה היה מקיים את גזירתו של משה רבנו, שהיה צדיק יסוד עולם.
לפי היסוד הזה של המדרש חשבתי לבאר את הספרי שמובא ברש"י, משה רבנו ידע שאם הוא יזכה להיכנס לארץ ישראל, מיד עם ישראל יגאל גאולה שלימה ובית המקדש יקום בירושלים לעולמים. לכן משה רבנו מבין שהגזירה שהוא לא יכנס לארץ ישראל, זאת גזירה על כלל ישראל כולו, ולכן הדמיון בין הגזירה אחרי חטא העגל לבין הגזירה אחרי חטא מי מריבה. שניהם היו גזירות שנגעו לכלל, לציבור. ובשניהם ניסה משה רבנו להתחנן לבקש ולשנות את רוע הגזירה.
כי כדברי הגמרא, גזירה של הציבור אפילו אם היא נחתמה אפשר לקרוע את רוע הגזירה בתפילה ובתחנונים.
ואולי אפשר להוסיף ולומר שהנהגת משה רבנו הייתה חשובה לכלל כולו. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". משה רבנו היה הכלי הראשון הכי קרוב למקור לבורא יתברך.
הרב שך הסביר למה בכל תחומי הלימוד הזמן משביח את רמת הידע. למשל במתמטיקה, בפיזיקה ובמחשבים, הזמן מוסיף ידע ואיכות, ובתורה יש ירידת הדורות, לכן אמוראים לא חולקים על תנאים,כלומר הם דורות יותר מאוחרים מקבלת התורה כי משה קיבל תורה מסיני.
משה קיבל מהקב"ה בשיא השלמות ומשם אפשר רק לרדת. לעומת שאר המקצועות שהתחילו אם גילוי ומחשבה של בשר ודם בלבד, בהם יש רק מקום להוסיף ולשפר במהלך הדורות.
לפי היסוד הזה מובן שלטובת עם ישראל היה עדיף שמשה ימשיך וינהיג את עם ישראל עוד ועוד במיוחד בתקופה כל כך חשובה של כיבוש וחלוקת הארץ, לכן גם משה ידע שמדובר אמנם בגזירה פרטית אבל היא למעשה פוגעת בציבור כולו, לכן משה דימה את גזירתו לגזירה של ציבור, כי פגיעה במנהיג פוגעת בכלל כולו במיוחד כשמדובר במנהיג כמו משה רבנו, רבם של ישראל שהיה הכי קרוב לקב"ה, אדון הנביאים כדברי הרמב"ם.
