עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
יש כזה דבר: חוג קפוארה בבני ברק |
||||||
עמיחי אבידן | כדורינט | ||||||
28/07/2014 13:05 | ||||||
הילד הרזה והחלש, ניצל באמצעות אמנות הלחימה - קפוארה ● מיקי חייט החל לעסוק בה בגיל 10, ומאז לא הפסיק ● כיום הוא מטפל בבני נוער עם בעיות התנהגות או נשירה מהמסגרת, ומצהיר: "לא הרשיתי לעצמי מעולם לקחת את זמן האימון על חשבון לימוד התורה" ● ראיון מרתק
למרות חזותו הנוכחית שמשדרת ביטחון מלא, מסתבר שמיקי חייט, מאמן קפוארה בעל תואר בינלאומי, לא הפסיק לחטוף מכות מחבריו לשכונה. "הייתי ילד קטן, רזה וחלשלוש - כזה שממש קורץ להרביץ לו", הוא מתאר בראיון לשיפי חריטן מ'הידברות'. חייט, 24, מרחובות, נשוי ואב לשתי בנות, בחור נמרץ שדואג למלא את היממה מלבד בתחום אמנות הלחימה, ליזמות מכל סוג. מתוך הסיפורים הרבים ששמעתי, ושיכולתי למלא מהם לפחות סדרת כתבות, תפסה את תשומת לבי הפעילות של חייט עם בני נוער שנפלטו מהמסגרות, ואשר אנו נוהגים לכנות כנוער נושר. דרך הקפוארה הוא הצליח לחולל בהם שינויים שלא חלמו עליהם. מפתח תקווה לתל אביבה על רולר אבל בל נקדים את המאוחר. הוא נולד לאב שעסק בקרב מגע מגיל חמש, ולאם שעסקה בהתעמלות קרקע, רכיבה על סוסים ועוד. בתור בן בכור להוריו, ספג לתוכו את העולם של הוריו ומסתבר שהצליח לסחוף גם את האחים שנולדו אחריו. בצעד די מתבקש הוא אהב את אמנויות הלחימה כבר בילדותו, ולמד קרב מגע, אגרוף תאילנדי, ג'ודו ועוד, אבל רק בקפוארה התמיד. "כל לימוד קרב המגע התחיל מתוך צורך להגן על עצמי", משחזר חייט. "הייתי ילד קטן, רזה וחלשלוש, כזה שממש קורץ להרביץ לו". כשהיה בן עשר, יצא לו להיפגש עם דודו שהיה אחד מהראשונים שהביאו את הקפוארה לארץ. "ראיתי אותו עושה תנועות מיוחדות כאלו. אמרתי לו שאת זה אני רוצה ללמוד". הדוד, שגר בצפון הארץ, הפנה את האחיין לחברי הקבוצה שלו ברחובות, אצלם למד במשך שנים את אמנות הקפוארה, והרגיש שמצא את מקומו. "זה פיתח את האישיות שלי. הרגשתי שאני פורח". כשהגיע לישיבה גדולה בפתח תקווה, חיפש את המורה הקרוב ביותר, וגילה את המאמן פרופסור איזאק. "קניתי רולר ונסעתי פעמיים בשבוע מפתח תקווה לתל אביב. עשיתי אימון מתחילים במשך שעה וחצי, אחריו אימון מתקדמים שעה וחצי, וחזרתי מפורק לישיבה". לא נתקלת בבעיות בישיבה? "עשיתי שטייגען, והרבה". הוא אומר בפשטות. "הייתי חברותא של ראש הישיבה. את בית המדרש פקדתי כבר בשעה שש בבוקר. לא הרשיתי לעצמי מעולם לקחת את זמן האימון על חשבון לימוד התורה. ידעתי שאם אני רוצה להשקיע בקפוארה, אני חייב לתת יותר ממאה אחוזים בלימוד התורה, כי זו המטרה הראשונה שלי כיהודי". באוגוסט לפני שנתיים טס חייט לברזיל ללמוד אצל Master Camisa, וקיבל תואר בינלאומי. כשחזר לארץ, החליט חייט שהוא פותח את הסטודיו. "כבר כשלמדתי, גיליתי שאני תמיד רץ ללמד את החבר'ה, ושהם מצליחים, ואז באים אחרים שרוצים. אז רציתי לעשות את זה מקצועי. ודווקא בבני ברק כי היה צורך דחוף בכזה מקום". "הם מגיעים חסרי ביטחון" כשפנה לעיריית בני ברק, בראש פרויקט הנוער הנושר עמד יחיקם גמליאל, שמיד הבין את הפוטנציאל בהצעה של חייט. הוא החל לשלוח אליו קבוצות של בנים ובנות ממסגרות לא קונבנציונאלית. "הם מגיעים חסרי ביטחון, ללא אמונה ביכולות שלהם, מרוקנים, ללא משמעת, והם עוברים כאן חוויה של למידה שלא זכו לה במשך חייהם. כאן הם מבינים שאם לא יקשיבו, הם לא יידעו מה לעשות. הם שואלים שאלות ומגלים שהן הגיוניות ואפילו מקבלים תשובות, והם בעיקר מגלים, שהתמדה מביאה תוצאה". גם ילדים עם בעיות קשב ובעיות לימודיות, מוצאים את עצמם מתפתחים מעל למצופה בתחום הספורט, שם יש להם אפשרות רחבה יותר להוציא אנרגיות, לפתח מיומנויות שלא ידעו עליהן קודם, ואפילו ריכוז. מהר מאוד מצא חייט את עצמו מבלה הרבה שעות עם ילדי רווחה ובני נוער "נושרים", והרגיש שמעבר לשליחות, הוא פשוט מתחבר. "אין בקבוצה את המאמן והתלמיד. אני פשוט מקשיב להם, מדבר איתם בגובה העיניים, משתף אותם, ונמצא איתם. הם מבינים שאין להם סיבה לעשות כאן את תרגילי המרד שלהם, ולומדים להאמין בעצמם. "התחלתי בקרית מלאכי פרויקט של 60 ילדי רווחה, שאחרי השיעור הראשון יצאתי מותש ולא ידעתי אם אצליח להגיע בשבוע הבא. בסוף גיליתי שאני כל שבוע ממציא את עצמי מחדש. סיימתי את השנה הזאת עם 60 ילדים שמחבקים אותי, וזה בהחלט מדהים". |
||||||
|
||||||
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך |