"קודם מזמור לתודה, אחר-כך שיר למעלות"

בשיחה שמסר ראב"ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, הוא עורר את התלמידים בישיבתו אודות המצב הקשה בארץ ● הוא תקף את תופעת "כוחי ועוצם ידי": "הרשעים תולים את הניסים בגודל גבורתם" ● וגם דיבר על הצורך להודות: "יש לנו להודות לקב"ה ולהללו ולשבחו על כל הניסים שעושה עמנו, ומי שחושב אחרת, הוא במצב קשה מאוד"

בשיחה שמסר ראב"ד 'העדה החרדית' הגר"מ שטרנבוך בישיבתו בירושלים, הוא עורר את בני הישיבה לחיזוק בעקבות המצב הקשה השורר בארץ.

"כלפי מה דברינו אמורים", פתח הראב"ד, "הנה בימים האחרונים נפלו טילים בארץ ישראל, וב"ה לא נהרג אף אחד, והרשעים תולים את הניסים בדרך הטבע או בגודל עוצם גבורתם, אבל אנחנו ממלאים פינו בשבח והודאה ותפילה לקב"ה, ויש לדעת ששכר המאמין בקב"ה בעת הזאת הוא רב מאוד, כי אע"פ שהדבר ברור ומוכרח שזהו הנהגת הקב"ה, מ"מ היות שעדיין ישנם רשעים התולים בטבע, לכן המאמין שבוחר לתלות בהנהגת הקב"ה, שכרו רב מאוד".

הוא המשיך ואמר, "אמנם אין מספיק במה שנכריז שאנחנו ניצולים "בדרך נס", שזה אינו כלום שהרי גם הרשעים מודים שאנחנו ניצולים "בדרך נס", אלא שאינם מזכירים שבח והודאה לקב"ה, ותולים את הנס בטבע ואומרים שחלק מהטבע הוא שלפעמים יש "מקרים חריגים", אלא העיקר מה שמוטל עלינו בעת הזאת הוא להכריז שאי"ז רק "נס ומקרה חריג" בעלמא, אלא הכל הוא יד ה' שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ולהחדיר בקרבינו שלולא ה' שהיה לנו, לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט ה"י, שעפ"י טבע אין לנו יכולת לשרוד כנגד אויבינו המקיפים אותנו מכל צד, וע"כ יש לנו להודות לקב"ה ולהללו ולשבחו על כל הניסים שעושה עמנו, ומי שחושב אחרת, הוא במצב קשה מאוד, וצריך הרבה רחמי שמיים עליו".

הראב"ד הוסיף: "גדול ניסיון ההרווחה מניסיון הדחק, שנגד ניסיון הדחק הגשמי - והיינו הקושי של הטילים שאויבינו זורקים עלינו, אנחנו עוד נוכל ברחמי ה' להינצל מזה, שבעהשי"ת לא ייטוש ה' את עמו והקב"ה יצילנו מכל צרה וצוקה, אבל נגד ניסיון ההרווחה והיינו תחושת הרווחה והצלחה אין אנו יודעים אם נעמוד בניסיון זה, ועיקר הצרה שלנו בעת הזאת אינו מהטילים אלא הצרה היא שמא יתלו את הישועה בדרך הטבע, ואז המצב שלנו יהיה ח"ו מר מאוד – שאז ניפול ח"ו בניסיון ולא נקיים את עבודתנו המוטלת עלינו בעת הזאת, ומזה יש לנו לחשוש בעיקר".

"אותם שבאים להתחנן לקב"ה רק בעת צרה ואינם מהללים את הקב"ה בעת רווחה, קשה לתפילתם להתקבל ומה מאוד נואלו אותם בני אדם שבעת צרה ששומעים אזעקה ונפחדים לנפשם, אז הם פותחים ספר תהלים ומתפללים לקב"ה, אבל מאידך כאשר שומעים אז גודל הנס שלא אירע שום נזק, אז תחת להודות ולהלל את הקב"ה, הם תולים את הנס בדרך הטבע או בכוחות הצבא, ואינם תולים הנס בקב"ה אשר כוחו וגבורתו מלא עולם".

"לאנשים אלו", אמר הראב"ד, "אין כח בתפילתם להתקבל, שהרי כאשר הקב"ה עוזר אינם באים להודות לו, אלא רק בעת צרה אז הם באים להתחנן ולבקש מהקב"ה "הב הב", ואין להם לקוות הרבה שתפילתם תועיל להם, שעיקר מה שהקב"ה דורש ממנו בעת הזאת הוא להלל אותו על גודל חסדיו".

הראב"ד הורה לתלמידי הישיבה להקדים את 'מזמור לתודה' ל'שיר המעלות ממעמקים', שיאמרו לאחר התפילה פרק "מזמור לתודה" בציבור, ורק אח"כ יאמרו פרקי תחנונים וכמו פרק שיר המעלות ממעמקים, שבלא הודאה לקב"ה לא תתקבל התפילה להצלתנו.

הראב"ד סיים: "בני הישיבה יתחזקו בעת הזאת בלימוד התורה ובזכות התורה נוושע, וכמו כן אם נקיים את מה שנאמר "בשם אלוקינו נזכיר", אז נזכה שיקויים בנו "המה כרעו ונפלו", וה' יושיע ויעננו מהר קדשו, ואנחנו סומכים על הקב"ה שלא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב, והשי"ת יעזרנו שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות כרצונו יתברך שמו".