האוצר נחשף: גדולי ישראל כותבים לרבי זצ"ל

מערכת 'מעיינותיך' קיבלה לאחרונה מספר מסמכים יקרי-ערך, מאוצרות ספריית האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל בניו-יורק ● מסמכים אלו מגלים מעט מהקשר המיוחד ורב השנים בין הרבי לבין גדולי הדור מכל העדות והחוגים ● במלאות 20 שנה ליום הסתלקותו של הרבי, מתכבד 'כדורי.נט' להגיש חלק מהמסמכים, לצד פענוחם

הרב שלמה זלמן אויערבאך (תמוז ה'תר"ע – אדר א' ה'תשנ"ה) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים. גר כל חייו בשכונת שערי חסד בירושלים. היה מפורסם ברגישותו המופלאה כלפי הזולת ובמאור פניו כלפי כל מי שפגש בו. למרות שהוצעו לו תפקידי רבנות כמו רבנות העיר ירושלים, הגרש"ז לא הסכים מעולם לשאת במשרה רבנית נוספת. הפך במהרה לסמכות הלכתית המקובלת על כלל שומרי המצוות בישראל ובחו"ל.

הפענוח: "הנני שולח ע"י מוכ"ז למרנא האדמו"ר שליט"א את קונטרסי, ואשמח מאוד לשמוע חוות דעתו הטהורה בעניין חבור זה. אך היות וידעתי את טרדותיו המרובות בענייני הכלל ישראל כולו, לכן למען הקל מעליו הנני מקדים:

א) ענף א' של הקונט' אינו נחוץ לרוב פשיטות הדברים, גם ענף ב' אינו נחוץ כ"כ לעיקר הנדון.
ב) עיקר הנדון הוא לענ"ד בסי' ב', ובנוגע לשיטת מרנא זקנו הרב ז"ל. גם במבט ראשון יראה הו"ק שדברתי במורא ופחד מהרב ז"ל ונחשב בעיני כחד מן קמאי.

"ואע"פ שהרב עצמו כתב דלדעת רש"י ותוס' הרמב"ם והרמב"ן וכו' הרי היא טהורה גם בשעת וסתה אף אם יציאת הדם אינה כלל מחמת השפופרת; אבל מ"מ, כיון שבדעת השו"ת שפסק כהר"ש וכהרא"ש סובר הרב ז"ל שהיא טמאה נדה, לכן אע"פ שהבאתי מהרבה אחרונים שהבינו אחרת בדעת הרא"ש והשו"ע, וגם הבאתי שלענ"ד מבואר ברבנו ירוחם ז"ל שהוא תלמיד הרא"ש כדעת האחרונים הנ"ל, וגם הצמח צדק אינו אלא כמסתפק; אולם הואיל וכבר הורה זקן האדמו"ר בשו"ת להחמיר, כתבתי שגם בשעת הדחק גדול אעפי"כ מחויבים לצאת מחשש איסור נדה וא"א להקל גם בשעת הדחק וצורך גדול, אא"כ הוא רק בדרבנן.

"כן אחלה את פני האדמו"ר לעיין בסי' ד, כי למעשה קשה מאד להורות הלכה נגד דברים מפורשים בחת"ס, ואילו ?? הרי היא נדה גמורה, ולכן אשמח מאוד לשמוע דעתו דעת תורה בעניין זה.
והנני מבקש מאוד להזכיר אותי לטובה בתפילה בענין בריאות הגוף ונחת מהמשפחה ומתלמידים ובכל ענייני רוחניות וגשמיות.

"שמי שלמה זלמן בן לאבי מורי הרב חיים יהודה ליב אויערבאך ולאמי מורתי ע"ה צביה. שערי חסד ירושלים".

רבי יצחק יעקב וייס

רבי יצחק יעקב וייס (אדר א' ה'תרס"ב – סיוון ה'תשמ"ט), היה מחשובי הפוסקים בדור האחרון, והוא מכונה על-שם השו"ת שכתב – שו"ת "מנחת-יצחק". לפני מלחמת העולם השנייה שימש כאב"ד של העיר גרוסוורדין. לאחר מכן שימש גאב"ד מנצ'סטר עשרים ושתים שנה. בשנת תש"ל התמנה לראב"ד העדה החרדית – אולם השפעתו הייתה ניכרת בכל תפוצות עם ישראל.

הרבה להתכתב עם הרבי בהלכה, והדברים באים לביטוי בשו"ת מנחת יצחק בכמה וכמה מקומות.
להלן ברכתו לרגל יום הולדתו של הרבי.

"שלמא רבא אל כבוד קדושת הרב הגאון הצדיק רשכבה"ג צי"ע פה"ח עה"י וכו' כקש"ת מוה"ר מנחם שניאורסאהן שליט"א אדמו"ר מליובאוויטש יצ"ו אחדשת"ה כמשפט לכהדג"ק שליט"א,

"הנני בזה בברכתי הלבביית לרגלי יום הולדת של כהדג"ק למלאות לכהדג"ק שבעים שנה ביום י"א ניסן הבעל"ט לאויט"א. ואשריו ואשרי דורו (תוס' עירובין די"ג ע"ב ד"ה נוח) בפעולותיו הנשגבות והשפעתו הגדולה להציל רבים מרדת שחת ולהכניסם תחת כנפי השכינה בכל מקומות מפוזריהם. כה יוסיף השי"ת לכהדג"ק אמיץ כח ושנות חיים טובים ארוכים להאיר עיני הרבים באהבת התורה וחסידות ויר"ש עד ביאת גואל צדק בבי"א.

"ובהזדמנות הנעימה הזו, הנני לברך את כהדג"ק שליט"א וכל הנלווים לקדושתו בברכת שמחת חה"פ הבעל"ט בהכשר ויתרון, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים על קיר מזבחו לרצון בבי"א.
יצחק יעקב וויס ראב"ד פעה"ק ת"ו

הגר"ע יוסף

רבי עובדיה יוסף (תשרי ה'תרפ"א – חשוון ה'תשע"ד) היה גדול הפוסקים הספרדיים בדורות האחרונים, ונשיאה ומנהיגה הרוחני של מועצת חכמי התורה.

להלן צילום מאחת ההקדשות על ספר ששלח לרבי כתשורה.

"כבוד ידידנו הדגול איש חי רב פעלים לתורה ולתעודה, הגאון הגדול המפו' בוצינא קדישא פאר הדור, כ"ק האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון שליט"א. מוגש בהוקרה והערצה רבה ונאמנה, וביקרא דאורייתא, מאת המחבר עובדיה יוסף".

מכתב נוסף:

"בעזה"י. ו ניסן תשל"ב. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.

"אל כבוד ידיד עליון וידיד נפשנו הרב הגאון הצדיק. בנן של קדושים. אראלים ותרשישים. פאר הדור והדרו. עמוד הימני. פטיש החזק. מזכה הרבים עמו עוז ותושיה ונהורא עמה, כקש"ת כמהר"ר מנחם מנדל שניאורסון שליט"א. האדמו"ר מלובאוויטש. יאריך ה' ימיו ושנותיו עד ביאת גואל צדק אמן.

"שמח לבי ויגל כבודי בשמעי כי הדרת גאונו הגיע לשיבה לאורך ימים טובים. ותאזרני שמחה. והנני מתכבד לברכו מקרב לב שעוד יזכה לאריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. ולהמשיך בפעליו הכבירים והנשגבים. ויקוים בו: עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים.

"אשרי חלקו ומה נעים גורלו שזכה להיות ממצדיקי הרבים בדור יתום זה, אבל אין דור יתום שכבוד גאונו שרוי בתוכו. ועליו יומלץ: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

"השי"ת יתן לו כוח וחיל בריאות איתנה ונהורא מעליא. חיים טובים ארוכים ומתוקנים. ועיני קדשו תחזינה בביאת גואל צדק הן משיח לישראל, יגל יעקב ישמח ישראל. אמן ואמן.

"בברכת חג כשר ושמח וכל טוב, וביקרא דאורייתא, הדורש שלום גאונו ותורתו כל הימים, עובדיה יוסף".

הגר"מ פיינשטיין

רבי משה פיינשטיין (אדר ה'תרנ"ה – אדר ב' ה'תשמ"ו), היה נשיא 'אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה', יושב ראש 'מועצת גדולי התורה בארצות הברית' ומגדולי הפוסקים בדורו.

לרב פיינשטיין היה קשר הדוק ביותר עם הרבי. אחת האנקדוטות המעניינות קשורה דווקא להנהגתו האישית של הרב פיינשטיין. באחת ההזדמנויות דיבר הרבי על כך שראוי שכל נער מגיל בר-מצווה יתחיל להניח גם תפילין של רבינו תם. הרב צבי הירש שפריצר, שהיה לו קשר עם הרב פיינשטיין, החליט לגשת אליו ולדבר עמו בנושא. הרב פיינשטיין התעניין בדברי הרבי, וציין שאכן עד גיל שמונה עשרה הוא הניח תפילין דרבינו-תם ומסיבות שונות הפסיק להניחן. כעת, לאחר ששמע את דברי הרבי, מעוניין הוא להתחיל להניחן שוב – אך ברצונו שהרבי יבחר את הסופר שיכתוב את התפילין ושיהיה בכתב ה"בית יוסף".

הרב שפריצר הודיע על כל העניין לרבי. כששמע על כך הרבי, ביקש ממזכירו, הרב חיים חודקוב, להודיע לרב פיינשטיין שהסופר ר' אליעזר זירקינד יטפל בעניין, ולעדכן אותו בכל תהליך כתיבת התפילין ועשיית ה'בתים' שייעשו כפי שביעות רצונו של הגאון. כשעדכנו את הרב פיינשטיין כי הרבי מצא סופר שיכתוב עבורו במיוחד את התפילין, שלח לרבי את המכתב הבא (אגרות-משה, כרך ד, סימן ט):

"בע"ה עש"ק שקלים תש"מ

מע"כ הוד כ"ק הגאון הצדיק מוהרמ"מ שליט"א שניאורסון האדמו"ר מליובאוויטש, שלום וברכה לעולם.

"כאשר הודיעו לי בדבר שהוד כ"ק גאונו מתעניין בדבר קיום מצוות תפילין אליבא דר"ת... ועתה כאשר הודיעו לי בשם כ"ק הוד גאונו שליט"א שיש סופר מובהק אצלו שנכון לשולחו אליי ולצוותו שיכתוב עבורי פרשיות דתפילין דר"ת כרצוני, הוא דבר גדול מאוד... והנני גומר בברכה שנזכה בקרוב לביאת הגואל אשר מצפים אנחנו תמיד.

מוקירו מאוד, משה פיינשטיין".

בשנת תשמ"ב יצא לאור קובץ חידושי תורה: "ויהי בישורון מלך", לכבוד יום הולדתו השמונים של הרבי. הרב פיינשטיין השתתף בכתיבת מאמר תורני, וכהקדמה כתב את הדברים האישיים הבאים:

"בקשר לידידי וחביבי מעלת הוד כבוד קדושת הגאון הצדיק האדמו"ר מנחם מענדל שליט"א שניאורסאהן מליובאוויטש, הנה ידוע בעולם אודות גאונותו בתורה ואיך שהוא באמת מתעסק גדול בתורה בגאון, שהוא עובד תמיד בתורה ושהוא באמת בעל תורה... במשך השנים שאני מכיר את האדמו"ר שליט"א, שהקשר בינינו היה בידידות גדולה, היה לי כמה הזדמנויות להשתעשע עמו בענינים מסובכים בין בתורת הנגלה ובין בתורת הנסתר, ותמיד החשבתיו כרום גדולתו וגאונותו... שקידש עצמו להכנס ראשו ורובו להרביץ תורה בכל העולם, בקטנים ובגדולים בכלל ישראל ביחד, ובאמת מתעסק בגאונות בענין של הרבצת תורה. וניכר שכל עבודתו הוא בזה... בכל פעולותיו המרובים, הציבוריים והאישיים.

"וזה רציתי להזכיר שזה באמת השבח הכי גדול, והוא השבח שהיה לכל גדולי עולם במשך כל השנים, שהיו בעיקר בתורה... לפיכך אני משתתף בשמחה להענין שנתקבל בעולם כולו, שיש שמחה גדולה שהשי"ת האריך ימיו לשנת השמונים. ואין מספיק סתם לברכו לאריכות ימים ושנים, שהיום לא מספיק ברכה זו, שמקוים שמלך המשיח יבוא מיד ובקרוב, ויזכה אז האדמו"ר שליט"א לעבוד לעולם ועד בתורה וביראת שמים... ונברך שיזכה ידידי אדמו"ר שליט"א לאריכות זה, ושיזכו כל כלל ישראל לגאולה השלימה בקרוב מיד ביחד עם האדמו"ר שליט"א".

הגר"מ פיינשטיין גם היה נוהג לשלוח לרבי כל ספר שהוציא לאור עם הקדשה בכתיבת ידו. מצורף צילום של שתיים מהן.